כמה חלב יצרנו היום רכיבים בחלב משק הבקר והחלב מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה זום ענפי

דניאל ווייס מנהל רפת עין השלושה: "מנסים להתאושש, הכאב גדול"


עין השלושה ריקה לחלוטין והמנהל הוותיק של הרפת, שנבחרה לא פעם כרפת הטובה בארץ, אומר "אפילו הרפתנים לא כולם כאן. בתים רבים שרופים, נזקים כבדים נראים בכל הקיבוץ"

כתב – ראובן זלץ

כתבות נוספות בנושא
בלברמן: "מפעל חיים שהתרסק לנו מול העיניים"
דניאל ווייס מנהל רפת עין השלושה: "מנסים להתאושש, הכאב גדול"
אבי פריימן מנהל רפת עלומים: "היינו נצורים 30 שעות בממ"ד 12 אנשים"
גל ינאי ווייס רכזת מתנדבים בהתאחדות: "יש לי את הזכות לעזור לחברים בעוטף"
ניכה שטרסמיסטר כרמל כץ, מתנדבת ברפת עין השלושה

בעין השלושה כמו בכל יישובי העוטף, עדיין לא ממש מעכלים את גודל האסון, הטרגדיה. דניאל ווייס מנהל הרפת מספר "נכון לעכשיו מנסים להתאושש, אנחנו עברנו ל- 2 חליבות ביום, התחלנו להכין את האוכל בעצמנו. בחמישי לקחו לראשונה מאז פרוץ המלחמה את החלב לתנובה".

רפת עין השלושה

מצב העדר?
לא טוב, יש הרבה דלקות, צריך לזכור כי הפרות לא אכלו ולא נחלבו 3 ימים, מנסים להתאושש, המתיחות רבה כאן, הכל מאוד מסובך ומורכב. צוות המתנדבים שיש לנו כאן פשוט מרגש, יוצא מהכלל, המון רצון, רואים שבאו לתרום. לשמחתי ברובם הם אנשים שיודעים, במקרה קבלתי רפתנים אמיצים ומקצועיים".

עצב בלתי נתפס, מציאות מטורפת. דניאל ווייס

וברמה האישית?
"ברמה האישית העצב כאן גדול ועדיין בלתי נתפס, בכדי להגיד לך באיזו מציאות בלתי נסבלת אנחנו כאן חיים אז אומר כי בעין השלושה נרצחו "רק" 4 חברי משק. אתה מבין את גודל הזוועה בתשובה שלי. בהתחשב בקיבוצים אחרים אז "רק" 4 נרצחים, מציאות מטורפת. אחת מהן, המחבלים שרפו אותה חיה בתוך הבית שלה ודבר ראשון שהם עשו, הרגו את הרבש"צ שלנו, רמי נגבי. ייקח לנו הרבה זמן לחזור לעצמנו".

אבי פריימן מנהל רפת עלומים: "היינו נצורים 30 שעות בממ"ד 12 אנשים"


"למזלנו הגיע באופן עצמאי מסוק קרב וחיסל את כל המחבלים בקיבוץ ובכך למעשה, עלומים ניצלה בנס מטבח גדול" כך אומר לנו אבי פריימן חבר הקיבוץ ומנהל הרפת. "הקיבוץ ריק, כל תושביו פונו למלון בנתניה. 2 בני משק נהרגו בעוטף 16 עובדים זרים נהרגו ו 8- עובדים זרים נחטפו לעזה"

 

כתב – ראובן זלץ

כתבות נוספות בנושא
בלברמן: "מפעל חיים שהתרסק לנו מול העיניים"
דניאל ווייס מנהל רפת עין השלושה: "מנסים להתאושש, הכאב גדול"
אבי פריימן מנהל רפת עלומים: "היינו נצורים 30 שעות בממ"ד 12 אנשים"
גל ינאי ווייס רכזת מתנדבים בהתאחדות: "יש לי את הזכות לעזור לחברים בעוטף"
ניכה שטרסמיסטר כרמל כץ, מתנדבת ברפת עין השלושה

אבי פריימן מספר "עלומים ריקה לגמרי, כל הקיבוץ פונה לנתניה, המלון, מחלקת הרווחה של העירייה, העיר מחבקת אותנו בצורה נהדרת. היום אחה"צ הלוויה של ראובן באשקלון. כאן בקיבוץ נמצאים כאן הרבה כוחות צבא. באשר לרפת, הצלחנו לעבור היום לפעמיים חליבה, הישמשנו את המכון בעזרת הטכנאים של scr מיכלי החלב היו מחוררים והצלחנו להשמיש אחד מהם. יש מעט מאוד חלב הפרות חטפו טראומה שלא נחלבו 5 ימים ולא אכלו 4 ימים. לפחות חצי מהעדר אמור להיות מוחלף. מרכז המזון נשרף כולל מתבנים, הסלפ שרוף לחלוטין, שופל פגוע במוסך. 15 פרות לפחות מתו בשלב זה. העדר ניזוק ברמה בלתי הפיכה וצריך לשבת ולקבל החלטות. בעלומים היה קרב גדול מאוד, היו בדרך להיכנס 70 מחבלים, 20 נכנסו בין 5 ל 8- נקודות חדירה ו- 50 היו בהתארגנות על הגדר. למזלנו הגיע באופן עצמאי מסוק קרב והוריד את כולם, אם לא, היה כאן טבח כמו בישובים הסמוכים. 16 עובדים זרים, 8 עובדים זרים נחטפו ולצערנו נהרגו חיילים על הגנת עלומים. 2 בני משק נהרגו בעוטף מאז תחילת הקרבות".

רפת עלומים

ענף החלב?
"ענף החלב נפגע אנושות, חלק מהרפתות נהרסו, אנשים נהרגו, זו נקודה שיצטרכו לחשוב עליה. אין עובדים בענף החלב ובחקלאות בכלל. ולכן יש לעשות כאן חשיבה מחדש על כל נושא החקלאות. המדינה לא תהיה מה שהיתה ואני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. בעוטף כמו גם על העתיד שלנו כאן. מפעל חיים של כ- 40 שנה קרס ולכן השבר הנפשי גדול מאוד בעניין זה".

חושבים על העתיד?
האירוע הוא כל כך קולוסלי שאנחנו לא יכולים להכיל אותו, לדעתי העוטף לא יהיה מה שהיה זה ברור לחלוטין, מה יהיה זה קשה לדעת, אנשים מלקקים את הפצעים ויעשו זאת עוד הרבה זמן".

אירוע קולוסלי בלתי ניתן להכלה. פריימן

בלברמן: "מפעל חיים שהתרסק לנו מול העיניים"

אין מילים לתאר את אומץ הלב, הנחישות, ההתנהלות וההתנדבות של תושבי עוטף עזה, כמו גם את המתנדבים שהגיעו לעזור ברפתות החלב, בזמן שהתותחים רועמים והטילים שורקים. נכון לעכשיו, תושבי העוטף פונו למקומות אחרים, כל הרפתות פועלות ועובדות ברמה כזו או אחרת, בהתחשב בנזקים הכבדים שנגרמו להן במלחמה. 16 רפתות העוטף נפגעו, הופגזו ורק לאחר מספר ימים של חוסר יכולת לחלוב ולהאכיל את הפרות, מנסים לחזור לסוג של עבודה. עדכון מהשטח

כתב – ראובן זלץ

כתבות נוספות בנושא
בלברמן: "מפעל חיים שהתרסק לנו מול העיניים"
דניאל ווייס מנהל רפת עין השלושה: "מנסים להתאושש, הכאב גדול"
אבי פריימן מנהל רפת עלומים: "היינו נצורים 30 שעות בממ"ד 12 אנשים"
גל ינאי ווייס רכזת מתנדבים בהתאחדות: "יש לי את הזכות לעזור לחברים בעוטף"
ניכה שטרסמיסטר כרמל כץ, מתנדבת ברפת עין השלושה

לצד מעשי הגבורה והמתנדבים, אף אחד מהממשלה לא בא או הרים טלפון. שמיל

שמיל בלברמן רכז התארגנות רפתות הנגב והעוטף, חשב כבר שראה הכל בחייו. הרפתן הוותיק, חבר קיבוץ ניר יצחק שבכל סיטואציה מאתגרת, תמיד נשמע אופטימי מאוד, אך מאז השבת השחורה, הוא לא אותו אדם. רפתות העוטף, אולי המפעל הציוני, חקלאי, הטוב והמוצלח ביותר בארץ, נהרס כמעט לחלוטין. אך את שמיל מדאיג כרגע משהו אחר, מטבע הדברים, הרבה יותר חשוב. שמיל "בעלה של הבת שלי, טל חיימי, שהיה בכיתת הכוננות של הקיבוץ, נעדר מאז יום שבת הארור ואנחנו כולנו דואגים ונמצאים במתח גדול. באשר לקיבוץ שלנו, נכון לעכשיו, יש לנו קרוב ל 10- נעדרים, כי המספר עדיין לא ברור ו- 4 הרוגים, חברי הקיבוץ והעצב הוא אין סופי. קהילות שלמות הוכחדו כאן ולא ישובו לתפקד, בטח לא כמו יום לפני האסון והטבח. אנחנו קהילה שבורה".

איפה אתם עכשיו?
"כרגע אנחנו עכשיו במלון באילת, אני הייתי עד דקה 90 ברפת בניר יצחק אך הייתי חייב להיות כאן, ליד הבת שלי".

מי חולב כרגע ברפת?
"כרגע ברפת עובדים מתנדבים, חולבים פעם ביום, כי אין ברירה, מתנדבים נהדרים שהגיעו לעזור ליישובי העוטף. הקיבוץ בעצם פונה לחלוטין, אין נפש חיה בקיבוץ, הצבא לא הסכים שאף. עד לרגע זה יש לנו קרוב ל- 10 נעדרים ונכון לעכשיו יש לנו 4 הרוגים".

רפת עלומים

תמונת מצב של ענף הרפת בעוטף?
"ענף הרפת, מפעל החיים שלנו התרסק לנגד עינינו, הוא מתמוטט ובעצם איבדנו את העדר, אני מדבר על כל רפתות העוטף, כולנו עברנו לחליבה אחת ביום, או שתיים וככה אתה מחסל את הפרות. רוב הרפתות חולבות ישר לביוב. ולכן עכשיו כל המדינה יכולה לייצר חלב חופשי בנובמבר דצמבר ולקבל מחיר מלא. רפת כיסופים נכחדה, נמחקה, אין יותר רפת כיסופים, היא היתה מהרפתות הטובות בארץ,
רפת עלומים, עין השלושה, ניר יצחק, חולית, ניר מעון, כולן נפגעו פגיעה קשה מאוד. בעיה נוספת, העובדים הזרים לא רוצים להישאר וחסר כוח אדם מיומן. אין בכלל ספק שענף החלב שלנו, שהיה גאוותנו, ספק מהלומה קריטית, בטח נכון לעכשיו. אבל אנחנו נשקם אותו, זה אמנם כבר לא יהיה במשמרת שלי, אבל זה יקרה, כי אין לנו ברירה אחרת, נכון לעכשיו קשה מאוד. זה המצב"

נקודת אור, המתנדבים?
"כן, זה נכון, אני חייב לציין את תרומתה של ההתאחדות, את התמיכה, את המתנדבים המופלאים והאמיצים. תשמע, ההתאחדות מתגלה כאן במלוא גדולתה, אין לי פשוט מילים, ליאור שמחה מתגלה כאן כמנהיג אמיתי, אכפתי, דואג, מעדכן, באמת שאין לי מילים".

מסר לממשלה?
"אין לי שום מסר לממשלה הזאת, הם גם לא יזכרו אותנו אחרי המלחמה, אין לי שום ציפיות מהם, אתה מבין שעד לרגע זה, אף אחד מהם לא התקשר, אתה קולט את זה. לאחר 1300 נרצחים והרוגים, ההרס הגדול, הטרגדיות של תושבי העוטף, אף אחד מהם לא בא, או התקשר. כמעט שבועיים מאז תחילת המלחמה ואף שר מהממשלה, בטח לא ראש הממשלה שעדיין לא הוציא מהפה שלו את המילה קיבוצים. זה נראה לך הגיוני, תקין, חבורת פחדנים. דבר אחד אולי אפשר לקוות למרות שגם זה לא בטוח, שלא ישכחו אותנו בשש אחרי המלחמה, כי עכשיו זה לא חוכמה".

אתם כבר מצליחים להתחיל ולהבין מה קרה כאן?
"עדיין לא, אנחנו שקועים עמוק בצער ובכאב אבל אני חייב לומר דבר אחד. הגדודים שלא היו בגבול עזה, שהיו חסרים ביום שבת בהגנה על הישובים, הגדודים הללו היו בקבר יוסף ובחווארה, אתה מבין את זה, את קולט גודל המחדל הביזיוני. יש בנו כעס עצום, כי האסון הזה לא היה צריך לקרות, ניתן היה למנוע אותו או לפחות חלק גדול מאוד ממנו".

הסרת הגבלות במשק יד מרדכי

בתאריך 24.7.2023 התקבלה הודעה על חשד למחלת קטרת העור, בהמשך התקבלה תוצאת המעבדה חיובית והוטל הסגר על המשק הספציפי ועל המשקים ב-15 ק"מ שמסביבו.

בתאריך 25.7.2023 על פי ההנחיות להסגר בעקבות מחלת קטרת העור שפורסם בתאריך 24.7.2023, ניתן לבטל את ההסגר, 29 ימים אחרי הסלמת המקרה הקליני האחרון.

לכן, בתאריך 17.10.2023 ההסגר במשק יד מרדכי וכל המגבלות הוסרו.
למען הסר ספק, גם הוסרו כל המגבלות על המשקים שנכנסו לשטח של 15 ק"מ ממשק ביד מרדכי.

יפתח גורני ז"ל מלח הארץ

הידיעה על נפילתו של יפתח גורני. היכתה בהלם ובכאב גדול את המושב הקטן באר מילכה שבפתחת ניצנה.
יפתח נהרג בקרבות הבלימה בעוטף עזה, ביומה הראשון של המלחמה, לאחר שהוזנק עם יחידת הלוט"ר שבה היה חבר, בהתנדבות כמובן.

קשה לדבר על יפתח בלשון עבר, ציוני אמיתי, אידיאולוג, איש רב פעלים, מיוזמי ומקימי מושב באר מילכה.
מנהל הרפת בישוב, רפת שזכתה לשבחים רבים. בן קיבוץ נען שיחד עם סיוון אישתו, חלמו על בית בנגב המרוחק והגשימו את חלומם. ליענקל'ה מוסקוביץ, מנהל מו"פ הנגב וחבר של יפתח היה קשה לדבר: "אין אנשים כאלה, דמות מאוד מיוחדת, לוחם בסיירת מטכ"ל, דמות מרכזית מאוד בפתחת ניצנה, חבר מועצה שלנו, איש נדיר, הקים והביא את רפת באר מילכה להישג בינלאומיים. הלב נשבר".

בראיון אחרון שערכתי עם יפתח, ושפורסם בדצמבר 2022, סיפר יפתח על הדרך הארוכה שעשו ועל באר מילכה, מושב שהפך לישוב פורח, בלב המדבר, מהאזורים היפים בארץ. וכך נכתב בפתיח הכתבה עם יפתח. "במסגרת המסע שלנו לאנשים ההופכים את המקום הזה לטוב יותר, לאופטימי יותר ולסוג של תקווה שיהיה טוב יותר, הגענו ליפתח גורני מבאר מילכה. הוא מה שנקרא, הציוני החדש, צבר, בעל משפחה, שהחליט לקום בוקר אחד ולעבור עם אשתו ותינוק למדבר הצהוב, ממש בקצה השמים, לפתחת ניצנה. אם עדיין נותר משהו מהמילה ציונות, הרי שהוא וחבריו נמצאים בקטגוריה. שם, בסוף המדבר, באזור צרוב מחום ונוף צהוב עם דיונות מהממות, שם הם החליטו לגור".

יפתח, נזהר מקלישאות ומילים גבוהות, כששאלנו על ציונות 2023 אמר לנו "שאלה מורכבת, אני חושב על חקלאות ישראלית, ייצור כחול לבן, כי בלי זה אין עתיד. כל ישראלי שהולך לסופר והולך לבחור מוצרים, שיקנה מוצר כחול לבן גם אם זה עולה טיפה יותר. אני מאמין גדול בייצור כחול לבן, לא הכל נמדד דרך החור של השקל. אין מצב שאני נוגע מוצר מיובא ואני מדבר על הכל, מיין, ירקות, פירות, בטח שמוצרי חלב, רק ישראלי. כך גם מתנות לעובדים ומשתדל שיהיה מפתחת ניצנה". על רפת המושב שקטפה שבחים רבים והיתה בבת עינו של יפתח אמר "יש לנו פוטנציאל גדילה כמעט אין סופי והעתיד נראה מבטיח".
על באר מילכה, מקום מגוריו שאהב כל כך אמר: "כיום באר מילכה היא ישוב בעלת מרקם קהילתי משגשג, הקהילתיות באזור כזה, בגלל הריחוק והניתוק, מתעצמת עוד יותר. בכלל, כל חמשת הישובים פועלים ביחד ואני שמח לומר כי הרקמה האנושית כאן והקהילה העוטפת, הופכת את החיים באזור לטובים ונעימים הרבה יותר".
יפתח דאג מהמתרחש במדינה והקיטוב בחברה הישראלית הטריד אותו מאוד, אך יפתח היה עסוק בעשיה ונמנע מעיסוק במה שהוא כינה, "נושאים שאין לי בהם כוח השפעה, מעדיף להתמקד בכאן ועכשיו ולעשות ככול יכולתי".
על הרפת שהיתה אהבה גדולה שלו וכיום משגשגת בעלת מכסה של 3.4 מיליון ליטר אמר בחיוך "מתברר שאפילו הפרות אוהבות את המדבר ומזג האויר כאן עושה להם טוב, אפילו בקיץ כמעט ואין ירידה בכמויות החלב, אנחנו מאוד שמחים עם הרפת שלנו ומקווים כי ממשלת ישראל תדע לשמור על הענף החשוב והמצליח הזה".

יפתח הותיר אחריו את סיוון וילדיהם, נגב, בוסתן ושדה. היום (יום ראשון 15.10.23) בשעה 15:00 תיערך הלווייתו בבית העלמין שבבאר מילכה.

בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא.

יהי זכרו ברוך

ראובן זלץ, עורך 'משק הבקר והחלב'

יומה השביעי של המלחמה – ליאור שמחה

אנו ביומה השביעי של המלחמה.

את יום שישי הקדשתי לביקור החברים המפונים.
עברתי בלא מעט קיבוצים ופגשתי חברים טובים, כמו אחים.
באחד הביקורים, ממש ביציאה מפתח המלון, נתקלתי במקרה בחבר, ניר חג׳בי, מרכז המשק הקודם של קיבוץ כיסופים, שלבש את מדי המילואים ואת דרגות הסא״ל. אני מודה, לא האמנתי למראה עיני.
ביום שבת האחרון שלחתי לניר הודעה: "הכל בסדר שם?״, והוא מצידו ענה: ״שום דבר לא בסדר, הבן שלי נרצח״.
עוד לא הספיק לקבור את בנו יהונתן, ולמחרת ניר כבר היה על מדים, במילואים. אילו תעצומות נפש, חשבתי לעצמי.
יהונתן חגבי זיכרונו לברכה היה רפתן ונרצח בשבת. רק בן 18, לפני גיוס, אין לתאר את העצב הנורא.

שבעה ימים מאז פרוץ המלחמה הארורה וכמה מראות קשים וזוועות חלפו לנגד עינינו.
אין-סוף סיפורים אישיים קורעי לב ואין-סוף סיפורי גבורה הירואיים.
אנשים שאנו מכירים ואוהבים הלכו כך מאיתנו, חברים אחרים בוכים על בני משפחה שנטבחו או נחטפו. זהו כאב שלא הכרנו.
לצערנו, איבדנו חברים יקרים בדרך. טובי בנינו אשר היו מחויבים ונאמנים לדרכה של ההתיישבות, החקלאות והביטחון – ושילמו בחייהם.

כגודל האובדן והכאב, כך הנחישות ודבקות המטרה.
כה רבים נקראו לדגל והתייצבו מיד למשימות המלחמה, כמו ניר, אביו של יהונתן ז״ל, מדמם בתוך עצמו, אבל גם דואג למדינה שלו-שלנו.
והוא יודע שהבן הגיבור שלו גאה באבא שלו, בדיוק כך הוא מכיר אותו.
וכן, זה הסיפור של עם ישראל בין שכול לתקווה, בין אובדן לחיים, בין אנשים אהובים שנפלו לאנשים מדהימים שבזכותם ננצח!

ליאור שמחה

יומה השישי של המלחמה בעזה – ליאור שמחה

אנו ביומה השישי של המלחמה בעזה.

האדמה והשמיים עדיין סוערים, אולם אנו ממשיכים בכל הכוח והנחישות.
פותחים את צווארי הבקבוק ועושים ככל שביכולתנו לשמירה על אמצעי היצור, הלב הפועם של יישובי הפריפריה.

ברגע זה יש רק שתי רפתות שהפרות טרם נחלבות, ובכל שאר רפתות הקוו הראשון עובדים במלוא המרץ.
כן, הנרטיב הציוני חי וקיים, האירועים האחרונים הם ההוכחה, שאנחנו אלה שמתייצבים ברגע האמת היכן שצריכים אותם, התגייסות מדהימה, אנשים מכל קצוות הארץ מצטרפים לעבודה מתוך סולידריות, ערבות הדדית, שותפות גורל.
אין-סוף סיפורי גבורה של אנשים, שיוצאים לרפתות כדי להאכיל את הפרות לאחר עשרות שעות של רעב, לבדוק ולהבטיח את תקינות מכוני החליבה. ולראות אותם חזרה במשקים, שמחים ומתרגשים, חדורי מוטיבציה ואמונה, נותן לכולנו את הכוח לעמוד איתנים, לשמור על התקווה.
זוהי הלכה למעשה התכלית הראויה, בעת שגרה וקל וחומר בימים אלה, הקשים מנשוא. כמה שאנו גאים ברפתנים שלנו, בחקלאים שלנו, באנשי ההתיישבות, שלאורם קמה מדינת ישראל ולאורם היא תחזור ותפרח.

יום חמישי למלחמה בעזה

שלום רב,
אנו ביומה החמישי של המלחמה בעזה.

יום של מעט אור בשבוע כל-כך חשוך, היום חזרו לחלוב ארבע רפתות, כמעט כנגד כל הסיכויים ובכל הרפתות קיבלו מזון.
כ-90 שעות חלפו מאז שהרפתנים שלנו לא הצליחו להגיע לרפתות, והנה היום, כמו שנפרצה הדרך לירושלים בימי מלחמת העצמאות, הצליחו לפרוץ את הדרך למשקים.
תחושה עילאית של התרוממות רוח, של התרגשות עצומה, של חלוציות אמיתית, לראות את הפרות שוב אוכלות, לראות את המתנדבים עובדים במשקים ואת המתנדבים חולבים.

הם עשו זאת הודות לרוח הישראלית הייחודית: תעוזה, אמונה וערבות הדדית, למול אתגרים מורכבים של אספקת מזון וסולר, לצד שיקום המפגעים.

מבצעים לוגיסטיים הירואיים, יחד עם התנדבות חסרת תקדים של מתנדבים חמושים, שממש הזכירה את מסעה ההיסטורי של מדינת ישראל מתקומה לעצמאות. אך נדמה כי בחלוף 75 שנים, ההיסטוריה חוזרת ועמה החקלאים הציונים שלנו, שכמו אז כך היום: עומדים בחזית ההתיישבות והחקלאות הציונית.

כולנו גאים בכם, חקלאי העוטף, במתנדבים, באמבר שהגיעו עם משאיות המזון.
נמשיך ונתמוך בכם בימים קשים אלו.

אתם ההשראה שלנו, האור שלנו, שינצח את כוחות החושך.

ליאור שמחה