רפת כיסופים, היתה מפעל חייו של ראובן הייניק, רפתן בנשמתו ומנהל הרפת מיתולוגי בקיבוץ. ביום שני, ה- 9.10 ראובן כבר לא יכול היה לשבת בבית והחליט לנסוע לרפת ולהאכיל את הפרות. הוא לא שמע לבקשות חבריו ובני משפחתו שהתחננו שלא יסע. אך ראובן בשלו, "חייבים להאכיל את הפרות". מחבל רצחני שארב במכון החליבה ירה בו למוות מטווח קצר. ראובן הייניק, היה בן 56 נשוי לדורית אב ל- 3 בנות, עדי, נטע ויובל. יהי זכרו ברוך
ראובן הייניק, רפתן ומחנך, במשך שנים רבות העמיד דורות של רפתנים צעירים כשהיה מנהל רפת כפר סילבר וב- 15 השנים האחרונות ניהל בהצלחה רבה את רפת קיבוץ כיסופים.
כל מי שדיבר עליו, סיפר מיד על חיוכו הגדול, על ליבו הטוב ועל אהבתו הגדולה לרפת. אבי עם שלם חבר של ראובן עוד מהילדות באשקלון "התחלנו לשחק יחד מגיל צעיר כדורגל, בנערים של הפועל אשקלון, המשכנו קצת לנוער ואח"כ לבוגרים, ראובן היה שמח אם אומר שהוא שיחק בגמר גביע הטוטו בשנת 84 ׳ נגד בני יהודה ולקחנו את הגביע". על החברות ביניהם הוא אומר "החברות שלנו היתה יום יומית, ומשנת 97 ' ראובן ואני טסים בכל שנה לחופשת סקי, לא מוותרים על אף שנה. התחלנו באתרי סקי במזרח אירופה ובשנים האחרונות באתרי סקי בצרפת". עם שלם עובד בחברת מילובר וקולו נסדק כשהוא מדבר על ראובן "קשה לי מאוד לדבר עליו בלשון עבר, אני מדבר איתך ולא מאמין ולא מעכל שהוא איננו. ראובן חבר אמת, איש חייכן, איש אמת, אהב מאוד טיולי אופנועים, טיולי ג'יפים, הוא החבר הכי טוב שלי, נפגשנו על בסיס יומי".
ספר לי על ראובן הרפתן?
"זה היה מה שנקרא, חלק גדול מחייו, הוא התחיל בכפר סילבר ושם היה ממש מורה לנערות ולנערים ואחר כך ברפת כיסופים, שזה היה ממש מפעל חייו, הוא מאוד אהב את העבודה, הרפת, הפרות וכמובן את הקיבוץ".
ניסיתם לשכנע אותו שלא יסע?
"בטח, כולנו ניסינו, חברים, משפחה, ניסינו לשכנע אותו לא להגיע לרפת ביום שני ה 9- לחודש, חששנו, כיסופים היה אזור קרב, אבל אי אפשר היה לעצור אותו, הוא קיבל את ההחלטה. עוד באותו הבוקר הבת שלו ניסתה לשכנע אותו, אבל הוא קיבל החלטה, עלה לרכב ונסע".
איך תזכור אותו?
אבי בקול סדוק מבכי "אני כבר מתגעגע אליו, אליו מאוד, תשמע זה קשה מאוד, הייתי רוצה שיזכרו אותו כאדם חייכן, אופטימי, אדיב, בן אדם ממש מיוחד. אבל לפני הכל חבר טוב. הוא יהיה חסר לי מאוד".
אורן פודור: "רפתן בנשמתו"
הוא היה רפתן בנשמתו, תמיד איש שמח וטוב לב עם חיוך ענק שאהב מאוד את החיים. כך אורן חבר של ראובן. ראובן פודור ממושב ניר ישראל, דור שני לרפתנים ובעל רפת. מספר אורן: "את ראובן אני מכיר עוד מהתקופה שהיה רפתן ומנהל רפת בכפר סילבר, בית הספר החקלאי ואני הייתי שם תלמיד וכמובן שהחלטתי ורציתי לעבוד ברפת ושם הכרתי את ראובן. דורות רבים של רפתנים צעירים עברו אצלו, הוא היה מדריך נהדר, חייכן, שמאוד אהב את הרפת. ישר התחברתי אליו וכשהוא יצא לחופש הייתי מחליף אותו וגם אחרי הצבא היה אותו סיפור. מאז אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, חיבור מיוחד. לאחר שעזב את כפר סילבר, עבר לנהל את רפת כיסופים. ראובן ידע להיות חבר והיה חבר מאוד קרוב שלי. הוא אדם שמאוד אהב את החיים, יש לנו קבוצה הנפגשת אצלי בבית ועושים על האש, ראובן היה אחד מהחבר'ה. הוא אהב מאוד לטייל, בעיקר טיולי ג'יפים, יש לו חבורה של ג'יפאים שאיתם טייל בכל הארץ בעיקר בסופי שבוע. הוא היה חבר שעוזר, מייעץ, תמיד פנוי בשבילך. המשפחה שלי מאוד התחברה אליו, היה חבר טוב של כולנו, ראובן היה מגיע להתייעץ עם אבא שלי בנושא הרפת".
ראובן הרפתן?
"היה איש מקצוע מצוין, תמיד התייעץ, קידם את הרפת בכיסופים שהיתה מצוינת, העז לשנות כשהיה צריך ותמיד להתקדם. הוא אהב מאוד את העבודה. ראובן התקשר לאבא שלי וסיפר לו שהפרות שלו לא אכלו משבת והוא אמר לאבא שלי שהוא חייב להאכיל את הפרות. הוא עשה מאמצים להגיע לרפת למרות שביקשו ממנו לא להגיע. ביום שני הוא הגיע לרפת ושם הסתתרו 2 מחבלים, אחד מהם ירה בו למוות. האבדה נוראית, פשוט לא נתפס, אני עדיין לא מעכל את הדבר הזה, עצוב בצורה בלתי רגילה, איש יקר, אין לי מילים לתאר את הצער והכאב".