קבוצת כנרת, 1913 , קיבוץ מופרט משנת 2008 , מתפרנסים בעיקר מחקלאות, בננות שקדים ובימים אלה שותלים 500 דונם חרובים ותיירות.
לפני כשנתיים ביקרנו ברפת, ממש לקראת סיום העבודות על מכון החליבה המרשים, בהשקעה של כ- 8 מיליון שקלים, קרוסלה, 40 עמדות. כיום רון כנרתי, מנהל הרפת לא מבין איך הם עבדו בעידן טרום המכון החדש "חבל על הזמן, זה פשוט עולם אחר, משנה מציאות ותודעה, אורך החליבה התקצר משמעותית ובמפתיע יש כרגע יותר חלב לא יודע אם זה קשור למכון. כל התפעול, זה לא רק החליבה, הכל נעשה במהירות ויעילות. 4.6 מיליון ליטר לשנה, לא כולל אומנה של מיליון ליטר מרפת שניידמן מהמושבה כנרת ועדיין יש חריגה של 850 אלף. אנחנו כעת במו"מ מתמשך להגדלת הרפת".
הרפת בקיבוץ?
"הרפת ענף מאוד מרכזי בכלכלת המשק ויש לנו תוכנית אב להגיע ל- 800 חולבות, כולל הקמת מרכז מזון חדש, 2 סככות לעגלות ופרות ויונקיה, ייעודית ליונקים. אנחנו מאמינים בענף ומאוד רוצים לגדול ולהשקיע".
מוכן כבר עם התוכניות להגדלת הרפת. רון
בעיות?
"כמו לכולם אך בעיקר, יש בעיה עם דור צעיר שלא רוצה לבוא לרפת ולכן הכיוון הוא להכניס כמה שיותר טכנולוגיה לרפת, מיכון חוסך כוח אדם ואז אולי יבואו גם בני הדור הצעיר. ומאוד יכול להיות שאנחנו צריכים לשוב על צוות קטן ומקצועי שיתוגמל בהתאם".
ענף החלב?
"כולם אומרים שזה הולך לכיוון ביטול המכסות ומחיר המטרה, אני מקווה שחלב תמיד יצרכו והכל עניין של איך, כמה ומחיר הרווח".
קיבוץ גינוסר, נמצא ממש על כביש 90 . קיבוץ מופרט המבוסס על חקלאות, מטעי אבוקדו, מנגו, שקדים, אננס. וכמובן תיירות, מלון נוף גינוסר נחשב למלון יקר ומצליח מאוד. רפת גינוסר היא רפת וותיקה מתחילת שנות ה- 30 , נחשבת לרפת מוצלחת, בכל פרמטר.
יותם קפלן, 45 , בן קיבוץ גינוסר, נשוי, 3 ילדים, מנהל את רפת הקיבוץ משנת 2013 , קיבוצניק "של פעם" הנחשב לבעל מקצוע, דעתן, ידען והרפת בניהולו יודעת שנים טובות ומצליחות. על היותו רפתן מספר יותם "למעשה גדלתי ברפת, אבא שלי, אליהו ניהל את הרפת ואחי הגדול, ברק ניהל את הרפת ואני צמחתי במכון החליבה, בין הפרות. עבדתי ברפת מגיל 13 בימי עבודה בקיבוץ, תורניות שבת ביונקיה, חליבות, ככה התנהלתי עד הגיוס לצבא. לאחר שירות צבאי בשריון עזב את יותם המשק לסיבוב בן כ 10- שנים בחוץ. יותם "כמו כל הצעירים אחרי צבא "יצאתי לחפש את עצמי" מחוץ
לקיבוץ, לקחת לי כמה שנים להבין את מקומי, מספר יותם בחיוך וממשיך "באזור הגיל 30 הבנתי שהעבודה היחידה שבאמת אהבתי זה ברפת, מה שנקרא, העבודה בחרה בי ואז כמובן שחזרתי. עשיתי איזה קורס רפתנות והבנתי שיש מה ללמוד וילכן צאתי לקורס הנדסאי בעלי חיים ברופין. חזרתי משם נשוי עם אישה בהריון. גרנו בגינוסר ועבדתי ברפת חנתון, לאחר שנה חזרתי לנהל את רפת גינוסר".
כל רפורמה שהיתה הצעידה אותנו קדימה. יותם קפלן, גינוסר
כוח אדם כוח אדם כוח אדם
רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, כ- 330 חולבות, מכון שדירת דג 24 עמדות, ירדו לפני כחודשיים ל- 2 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. המכון של אפימילק אך עובדים עם תגים של חברת ענגס, חברה צפונית מאזור תעשיה צחר, העובדת בעיקר בחו"ל.
איך שיתוף הפעולה איתם?
יותם "מצוין, אנחנו עושים איתם דברים מאוד מיוחדים ומאוד מרוצים מהעבודה מולם ואיתם. בחברה מתמחים בהתנהגות הפרה ומאמינים כי משם בעצם מתחיל הכל. בניגוד לחברות אחרות, לא מתחילים מהמכונה אלא מהפרות". מרכז ייצור למזון עצמי, יותם "אין לנו גד"ש אז הכל נקנה בחוץ, כשקיבלתי את הרפת לניהול קנינו ממרכז מזון אך הישמשנו בחזרה את מרכז המזון ומשנת 2015 אנחנו מייצרים לבד בעזרת התזונאי חן גיל". ברפת מועסקים 8 עובדים, 2 עובדים זרים, 4 בני קיבוץ".
עברו ל 2- חליבות ביום. רפת גינוסר
והנה הגענו לבעיות?
"ולצערי יש לא מעט, אך מבחינתי הבעיה העיקרית היא ללא ספק כוח האדם המתקשר כמובן למונח ציונות או שלצערי מה שנותר מהמילה הזו. בעצם המחלבות מכניסות אותנו למצב שעובדים יהודים לא יכולים לעבוד בשבת ומכיוון שהחקלאות עוד לא יודעת לשלם כמו בהייטק וספק אם אי פעם היא תדע, קשה מאוד למצוא כוח אדם ומעבר לכך, כוח אדם איכותי ולאורך זמן".
ניסית לעשות משהו בעניין כוח האדם?
"בהחלט, אני רציתי להפעיל את הרפת ללא עובדים זרים, פרסמתי מודעות דרושים, אף אחד לא בא. אם אני רוצה למשוך ילד אחרי צבא, הסיכוי לכך הוא אפסי, גם דור שלא רוצה ללכלך ידיים וגם לא משתלם לו כלכלית. אני חושב שאם ישתלם להם מבחינה כלכלית הם יסכימו להתלכלך. לצערי האידיאלים נגמרו, זה לא קיים יותר ואנחנו חייבים להתעדכן, להסתגל למצב ולייצר פתרונות שיביאו כוח אדם לרפת החלב, אחרת המצב פשוט קטסטרופה. השוקת כבר שבורה, אין עתודת ניהול, אין כלום, אם אני מסתכל לענף בעיניים אני מודאג. אולי מתוך משבר מאוד גדול יצמח כאן משהו חדש טוב יותר. גם הקיבוצים צריכים להתעשת ולהבין את המצב ולייצר פתרונות תואמים".
מרכז מזון עצמאי. הכרחי במציאות הנוכחית
מערכת צינון חכמה
הדילמה התמידית כיצד, מתי ואיך, לצנן את הפרות בקיץ, זו אחת השאלות הפופולריות ביותר בענף. על ההשפעה המיידית של איכות הצינון על כמות ואיכות החלב, אין כבר ויכוח, השאלה שנותרה היא רק על ה-איך. יותם מאמין שברפת שלהם, הם עלו על הדבר האמיתי.
דילמת הצינון בכלל ובקיץ בפרט?
"כן, זו בהחלט מהשאלות החשובות שלנו בענף. מאז שאני ילד שפכו כאן כמויות של מים על צינון והאמת היה לי חלום למצוא את הפתרון האולטימטיבי לנושא זה. הרי כולנו מוליכים את הפרות בלי סוף, הלוך חזור לצינונים, שהרי צינון באבוסים כולם יודעים לעשות, אך אצלנו בעזרת חברת ענגס, פיתחנו מערכת צינון חכמה הפועלת בצורה וולנטרית לפי פרות. אם יש פרות היא עובדת, אם אין אז לא, היא בעצם פועלת כל השנה. המערכת מזהה את הפרות לפי התגים וכך היא מווסתת את הצינון לפי הפרה ומצב החום. זו מערכת חכמה והפרה מחליטה אם היא זקוקה לצינון. המערכת הזו
מבחינתי עשתה מהפיכה, כל הפרמטרים השתנו ועצם זה שאני לא צריך להביא בקיץ פרות לצינון, גרם לי לעבור ללא חשש לשתי חליבות ביום".
מערכת ביוב ושפכים?
"אנחנו מייבשים בקיץ את הזבל של המדרכים, הזבל נאגר במחסן זבל ומועבר בחורף לכל מני מגדלים באזור. לשפכי מכון יש מפרדת מוצקים ומשם זה עובר למת"ש ליבנים. לצערי אין כיום מתקן אחד העושה את העבודה, כולם פתרונות חלקיים ומאוד יקרים עם תחזוקה מאוד גבוהה".
עתיד הרפת בגינוסר?
"הקיבוץ הגיע להחלטה שהרפת נשארת, הגיעו להבנה שהרפת ענף מניב ואנחנו מתכננים השקעות ומקווה שזה יצא אל הפועל. על הפרק להגדיל סככות, אנחנו על הקצה מבחינת מקום. היום אני בעצם לא יכול לעשות כלום, לא לגמול עגלים ובעצם לא יכול להגדיל את ההכנסות שלא מחלב".
עתיד הענף?
לצערי אני חושב שענף לקראת משבר שיביא, כך אני מקווה, לדברים טובים ודרך חדשה. נושא כוח האדם, חייב להימצא פתרון, מגה רפתות שלדעתי יחסלו את הענף כמו שאנחנו מכירים, כולל הרבה ישובים הנשענים על רפת, הרי זה לא רק הרפתנים, אלא ענפי חקלאות שלמים הנשענים על הענף. ודבר לא פחות חשוב, תחליפי החלב המאיימים על החלב שלנו. אבל אני אופטימי. כל רפורמה שהיתה הצעידה אותנו קדימה. חייב להיות אופטימי. נושא הקיימות, רווחת הפרה, זה הנושא הבא שעל הפרק לדעתי".
קיבוץ דפנה, בעמק החולה, נחל דן זורם בתחומו, קיבוץ יפיפה, ירוק, כ-7 ק"מ מגבול לבנון. נשען בעיקר על חקלאות ותיירות. כולנו זוכרים את 'סנדלי דפנה' המפעל שהיה רווחי והעסיק עשרות עובדים. אך נקלע לקשיים ובשנת 2009 הועבר המפעל לשליטת 'טבע נאות'. הקיבוץ מופרט ומתמודד עם קשיים כלכליים.
ארז שמואל, חבר קיבוץ דפנה, מנהל את הרפת כשנתיים. ארז סיים לימודי חקלאות ובעלי חיים במדרשת רופין. לפני כשנתיים עברה הרפת לניהולה של חברת פרוג'קט בר. מכון חליבה ישן מאוד של צח"מ 99 שדירת דג. ארז "זה אומר שהחליבות ארוכות מאוד, לפחות כחמש שעות חליבה. 340 חולבות, 3 חליבות ביום, לפני כשנה וחצי עברה הרפת לייצור מזון עצמאי. ארז "זה אמנם חוסך כסף אך מרכז המזון קטן ואנחנו מוגבלים במספר התאים ובגודל הבורות לתחמיץ ואני מקווה שהשנה נשדרג אותם". כוח האדם מונה 7 עובדים קבועים ועוד סטודנטים וצעירים העוזרים בחליבות.
הבעיות?
"כמו אצל כולם, בעיות כוח אדם, פעם היו סטודנטים היום אף אחד לא מגיע. אתר הקומפוסט שנסגר פגע קשות ברווחיות. הריחוק מהמרכז המייקר כל דבר כולל עלויות הובלה".
מתקן לביוב?
"כן, מאז 2017 פועל ברפת מתקן של חברת 'אקווינד', בסך הכל עושה את העבודה".
תכנון לעתיד?
"יש מחשבה על מכון חליבה אך כרגע זה עדיין ברמת התכנון, למרות שלדעתי לא תהיה ברירה אלא להקים מכון חדש. השנה החלפנו את המאווררים למאווררי הליקופטר של חברת הרמן פרוג'קט, הם עושים את העבודה".
יש מחשבה על הקמת מכון חדש. ארז
מזון?
"אנחנו עובדים עם סטיבן רוזן המכין לנו את המנות ואחראי על כל נושא ההזנה. כרגע עובדים עם חליפה כוללת עם מילובר".
עתיד הרפת?
"הרפת ענף חשוב במשק ולפחות בטווח הנראה לעין הרפת תישאר ממתינים לראות לאן ילך הענף".
קיבוץ עמיר, השוכן באצבע הגליל, צופה לנוף של עמק החולה. קיבוץ מופרט, המתפרנס מחקלאות, תיירות וממגוון תחומים. הרפת, ענף חשוב במארג החקלאי, כלכלי ולכן עתיד הרפת בעמיר בטוח, לפחות לשנים הקרובות.
מקסים שטרק, חבר קיבוץ דפנה מנהל את הרפת ואת מרכז המזון של חברת מילובר באתר עמיר. הרפת בעלת מכסה של 3.8 מיליון ליטר לשנה, כ- 340 חולבות, מכון שדירת דג 16 של חברת צח"מ, 3 חליבות ביום, מזון ממרכז המזון מילובר. כוח אדם מונה שני חברים, שני שכירים ושלושה תאילנדים.
הרפת חשובה למשק. מקסים
בעיות?
"כרגע הבעיה העיקרית שלנו, סגירת אתר שזרים, אתר הקומפסט האזורי ששירת את כל הרפתות. עקב הסגירה, עלו עלויות ההובלה וזו בעיה קשה. בעיה נוספת, פחות תחרות של סוחרי בקר שאינם ממהרים להגיע והדבר פוגע ברווחיות".
מה אתם עושים עם זבל?
"אנחנו מפנים את כל הסככות בתחילת החורף, ישירות לשדות. דבר נוסף, אוסף את הזבל, פורק אותו בסככה ומקלטר בתקווה שיתייבש".
שפכים?
"אנחנו לא מחוברים למט"ש, שפצנו את בריכות הדיג וכיום הם שמשות כמאגר לתשטיפים ובקיץ המים מתאדים ומתחילים מחדש בחורף, זה מעין ברירת מחדל אך זה פותר המון בעיות".
עתיד הרפת?
"קיבוץ עמיר מבוסס על חקלאות, אין תעשיה ואין תיירות, אז המשק מבוסס חקלאות והם מוכנים להשקיע בתחום, אז לרפת כאן יש עתיד".
מה על הפרק?
"מדברים על הגדלת הסככות הקיימות וזה מאוד יעזור בטיפול בזבל".
בית הלל הוא מושב עובדים, אחד מיישובי חומה ומגדל שעלה לקרקע בשנת 1940 , נעזב ויושב מחדש. המייסדים ברובם, ניצולי שואה ומשפחותיהם. במושב 78 משפחות, שכונת הרחבה המאוכלסת בעיקר על ידי בני המושב.
הדור הראשון של משפחת קורלנדר, יצחק ולילי קורלנדר הגיעו לבית הלל בשנת 51 . טומי ("השם שניתן לי ברומניה בכדי לא להבליט את היהדות שלי") הבן הבכור ואחיו זאב שותפים במשק המשפחתי. טומי "כיום הדור השלישי לוקח את העניינים, עומר ודרור ילדיי והבן של אחי, צחי, הם אלה המריצים את העניינים במשק". טומיי נשוי לחיה ולזוג, יש עוד 2 בנות, אחת מתגוררת בהרחבה במושב והשניה גרה ברמת גן. לזאב האח, יש בת נוספת המתגוררת בהרחבה. המשפחה מתפעלת משק גדול הכולל, רפת כענף ראשי, מטעי שזיפים, אפרסקים, משמיש ופרדסים, רוב הגידולים אורגניים, בנוסף יש למשפחה כרמי זית ואבוקדו. משפחה חקלאית, עובדת את אדמתה, שעות ארוכות, בעיות רבות ועדיין, לא מוותרים שם, עקשנים, אוהבים את עבודתם ולא רואים את עצמם במקום
אחר או חלילה עבודה אחרת.
ולמרות הכל, עדיין אופטימיים. חיה וטומי קורלנדר
התחלה עם שתי פרות וחצי סוס
הרפת של משפחת קורלנדר החלה את דרכה בשנת 1951 עם 2 פרות וחצי סוס. טומי "למה חצי סוס אתה שואל, פשוט היה סוס אחד לשני המשקים שלי ושל אח שלי". מחייך החקלאי. כיום הרפת בעלת מכסה של מעל 2 מיליון ליטר, כ- 150 חולבות. מכון חליבה שדירת דג של צח"מ אפיקים 8 עמדות על 8 שלוש חליבות ביום, מזון ממילובר מקיבוץ עמיר. 4 עובדים ברפת, 2 עובדים זרים ו-2 ישראלים. הרפת מקווה שהמדינה תתעשת. דרור נחשבת כיום לרפת תיירותית הכוללת, מרכז מבקרים, מחלבה לייצור גבינות ונערכים סיורים ברפת והדרכה בהזמנה ותיאום מראש.
מקווה שהמדינה תתעשת. דרור
דרור קורלנדר: "הבירוקרטיה הורגת אותנו"
דרור קורלנדר הבן של טומי, מנהל את הרפת המשפחתית, רפתן בן רפתן, בעל נוכחות, חקלאי מפוקח, שנולד אל תוך הרפת המשפחתית. דרור, חבר במועצה של התאחדות יצרני החלב ונציג דור הצעירים או כמו שהוא אוהב לומר, דור ההמשך, צעיר אני כבר לא. וכששואלים אותו על הבעיות, הוא עונה ללא היסוס "רק תגיד כמה זמן יש לי ומהיכן להתחיל, אחת מהבעיות זו ללא ספק הרגולציה, למשל, בשביל לבנות משהו בחלקה חקלאית זה פשוט גיהינום בירוקרטי. לכולם יש מה להגיד ומה לדרוש, זה פשוט לא יאומן. בעיה נוספת, אין לנו מקום לגדול, מגיעים למיצוי יכולת הבניה בחלקות החקלאיות שלנו וכיום בשביל להישאר במשחק אתה חייב לגדול וזו בעיה קשה. בעיה נוספת שבטח כבר שמעת מאחרים, כוח אדם, שעות העבודה, האינטנסיביות והמשכורות. מחירי התשומות עולים והרווחיות נשחקת. דבר נוסף שאסור להתעלם ממנו, הלך הרוח בציבור המובל על ידי נבחרי ציבור שחרטו על דגלם לחסל את החקלאות בארץ ולפרנס את החקלאים בחו"ל. בנוסף דברים הקשורים במושבים, ההרחבות למיניהם וההתנגשות עם החקלאות. מדובר באנשים שהגיעו מהעיר ורוצים לשנות את הצביון הכפרי. אנשים שכחו שיש חקלאות במושב והם פשוט לא מכבדים את מקום החקלאות במושב".
רפת תיירותית במשק קורלנדר
ולאחר כל מה שאמרת, מה עם העתיד?
"אני לא יודע אם אני אכבה את האור או לא, העתיד לא נראה בטוח וזה עצוב מאוד. למה שארצה שהבנות שלי יחליפו אותי. אנחנו הרי עובדים כאן כמו משוגעים, 365 ימים בשנה. אני רוצה להיות ברור, לא מבקשים טובות ואנחנו לא רוצים שהמדינה תעזור לנו, אבל רק שלא יפריעו, שיתנו לנו להתפרנס בשקט, זה פשוט בלתי נסבל. תשמע, אני אמנם לא אוהב לציין את זה, אבל אם כבר הגעת ואתה כותב אז שיידעו, אני עושה המון מילואים בשנה, כרס"ן במילואים. אני לא חושב שהחקלאים בטורקיה או אירופה עושים זאת… אני מאוד מקווה שהמדינה תתעשת על עצמה ותיתן לנו לעבוד בשקט ולהתפרנס בכבוד".
איילת השחר, הקיבוץ השלישי שהוקם בארץ בשנת 1915 , כ- 350 חברים, קיבוץ מופרט המתפרנס, עדיין רק מחקלאות, מטעים, גידולי שדה, מכוורת. בימים אלו מתארגנים על החזרת ענף התיירות והקמת מלון.
יש לציין כי כ- 70 אחוז מחברי הקיבוץ, פנסיונרים והזיקה לעבודה בחקלאות הולכת ונעלמת, דבר המקשה על ידיים עובדות וכוח אדם. איתי זמיר, 52 יליד איילת השחר, מנהל את הרפת מאז שנת 2007 , תואר ראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה ברחובות. רפת בעלת מכסה של 3.750 מיליון ליטר לשנה, כ 300- חולבות, כ 230- עגלות, יונקיה מטופחת. צוות של 3 פועלים זרים ו- 3 וחצי ישראלים, את המזון מכינים לבד, במרכז מזון עצמאי. 3 חליבות ביום, מבנה מכון החליבה, מיושן, משנת 58 , המכון של צח"מ משנת 2015 שדירת דג 12 על 12 . רפת איילת השחר נחשבת לרפת טובה ואיכותית וזאת למרות הבעיות ההיקפיות המטרידות והמחסור במקום להרחבה עתידית.
דבר איתי על הבעיות הייחודיות לאזור ולרפת שלכם?
איתי "רוב הרפתות באזור סובלות מבעיה קשה של כוח אדם, כמו גם מבירוקרטיה ואכיפה נוקשה, הארנונה כאן היא פי 20 משאר הארץ, למרות שהשירותים שאנחנו מקבלים לוקים בחסר בלשון המעטה. ניתן לומר כי האזור לא בעד הרפתות, מכל מני סיבות. נבחרי הציבור כאן הכריזו על עצמם כאזור תיירותי ושכונות הרחבה ולדעתם הרפת מזיקה ומטרד של ריח וזבובים, זה המצב ועם זה אנחנו צריכים להתמודד ברמה היום יומית".
מכון?
מדובר במכון בור, קר בחורף וחם בקיץ, 2 חולבים בכל חליבה האורכת כ- 3 וחצי שעות. כרגע אין כוונה להשקיע במכון, גם בגלל מגבלת המקום וגם בגלל העתיד הלא ברור"
מכון בור, קר בחורף חם בקיץ. איילת השחר
רפת צפופה?
"כן, רפת צפופה מאוד, בין 15 ל- 20 מטר לפרה, העגלות גדלות בצפיפות גדולה יותר של כ- 5 עד 8 מטר לעגלה. זו הבעיה מספר אחת שלנו, המקום והצפיפות".
מזון?
ההרגשה היא כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו. איתי "המזון הגס מהעמק שלנו וגליל עליון ואת השאר מביאים ממכוני התערובת, אני מכין את המנות עם ערן בן גיגי ממילובר. אני משתדל להקפיד על איכות המזון הגס, אך זה בטח כמו כולם. יש לשמחתי שיתוף פעולה מאוד טוב עם אנשי הגד"ש וזה תורם רבות".
מחירי המזון השפיעו על הרווחיות?
"השפיע מאוד, אני מניח שכמו אצל כולם, הרפת התגלגלה בלי להרוויח רבעון וחיכינו לעדכון מחיר המטרה. מקווה שהענף יתאזן ולא נחווה אירועי קיצון שכאלה כי יש לנו מספיק משלנו".
ומה באשר לזבל?
"זה תלוי, בקיץ יש משטח ייבוש שמגלגלים את הזבל ולאחר מכאן הוא הולך לשדות. בחורף יש לנו יכולת אגירה של חודשיים ולאחר מכן זה נשלח לקומפוסט העמקים כי כרגע בגליל העליון אין אתר פסולת".
ומזג האויר והשפעתו?
"נורא חם ולח בקיץ וקר בחורף לא כמו רמת הגולן וכפר גלעדי אבל עדיין חווים ימים של 0 מעלות. אך ההשפעה על תנובת החלב היא בעיקר בקיץ, מצננים סביב לשעון, כולל בלילה ומקלחות 6 פעמים ביום, מדובר בשיא הקיץ".
עד כמה רציני הדיבור על רפת משותפת לרפתות הצפון?
"זה לא שמועות, יש ממש תוכנית להקמת רפת משותפת לכל האזור, חמשת הקיבוצים, איילת השחר, עמיר, כפר גלעדי, כפר בלום ודפנה. התוכנית בשלבי תכנון, מדברים על השקעה של כ- 70 מיליון שקלים, קשה לי לראות כרגע מהיכן נביא את התקציב לכך. אך אם תשאל אותי זה הפתרון היחיד שישמור על רפתות באזור גליל עליון, אין בכלל שאלה".
בעיית מקום קריטית?
"כן, בהחלט, לרפת שלנו יש ספציפית בעיית מקום קשה ויש אולי אופציה לבנות באתר חלופי, רק לעגלות. הרפת תחומה בין המצוק של 15 מטר, בתי הקיבוץ ובית קברות, הם השכנים הכי טובים שלנו, לא מתלוננים על כלום" מסיים איתי בחצי חיוך
ולא הזכרנו עדיין את הטרור חקלאי?
"כל האזור סובל מאוד מפשיעה חקלאית ואם כבר פוליטיקה, לא פלא שגם באיילת השחר בן גביר קיבל קולות. לאנשים מהפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים אדירים והשלטון פשוט לא עושה כלום, פשוט שום דבר".
ואיך חברי הקיבוץ עם הרפת?
"תראה, מצד אחד זו פרנסה ונכון לעכשיו, הוא לא יכול לוותר על הרפת שכרגע מרוויחה לא רע, בלי עין הרע. השקעות אסטרטגיות אין בכלל ברפת ואנחנו מתחזקים את הקיים. חברי הקיבוץ אוהבים את הרפת, אך אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני מעריך שזו דילמה לכל הקיבוצים בעלי הרפתות. אך ניתן לומר כי הרפת היא בהחלט ענף חזק בקיבוץ".
אופטימי לגבי העתיד?
איתי מהסס "תראה הפחד שלנו שתיפול הרפת הראשונה ואחריה כל השאר, אנחנו פועלים לצערי בסביבה שלא רוצה אותנו, אני מתכוון ברמה האזורית. לדעתי כל עוד ישמר מחיר המטרה והתכנון אז תהיה כאן רפת, ברגע שזה יסתיים חלילה, לדעתי לא יישארו רפתות בגליל בעליון. אנחנו חוששים, תראה, מדובר כי בשנה הבאה התמורה לחלב עודף בקיץ תרד מ- 90 אחוז ל- 80 אחוז וזה יהפוך את החלב העודף ללא משתלם. זה נושא המדאיג מאוד והצמצום הזה אם יבוא, אינו מסמן עתיד טוב, כי היום אנחנו חיים בעצם על החלב העודף. בזמנו כל שנה היו מעלים לנו קצת את המכסה, בשנים האחרונות זה תקוע, אני מעריך שזה בגלל היבוא, הגידול בצריכה ננגס על ידי היבוא".
אכזבה ממדינות ממשלות ישראל?
"בוודאי, אנחנו לא שונים משאר הנפגעים, היה את ההסכם שחתמו עם שוסטר וכץ לפני כשנתיים והיתה סוג של אופוריה ואז בא פורר וליברמן ובעצם הרסו את הכל, החזירו לנו בגדול את אי הוודאות. ומילא אם זה היה תורם להפחתת יוקר המחיה, המחירים לצרכן לא ירד. לצערי לאף אחד לא אכפת מאיתנו, אנחנו הכי חלשים פוליטית ובגדול אנחנו לא מעניינים אף אחד".
כביש 90 הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, 480 ק"מ הנמתחים לאורכו של הגבול המזרחי ממטולה בצפון ועד אילת בדרום. אם תרצו, הכביש מסמן בבירור את גבולות הפריפריה הישראלית ואת ההזנחה המתמשכת של ממשלות ישראל לאורכו. עשרות רפתות חלב פועלות לאורכו של הכביש או בסמוך לו. אנחנו יצאנו למסע ארוך לאורכו של הכביש, במציאות מורכבת, לא ברורה, מלאת חששות אך גם עם לא מעט אופטימיות. כי בסוף, בכדי להיות חקלאי, רפתן בישראל 2022 , חייבים להיות אופטימיים.
גילוי נאות, הסדרה המאלפת, הנהדרת על כביש 90 של מודי בר-און ז"ל ליוותה אותי במהלך הכנת פרויקט זה והיתה מעין קטליזטור לפרויקט זה. סיבה ראשונה, ריבוי הרפתות לאורך הכביש, הזיקה לפריפריה ויחס הממשלה לרפתנים ולחקלאים וניסיון להביא את הלך הרוח של הרפתנים המשקפים, מן הסתם את מצב הרוח בפריפריה כולה. הסדרה של בר-און המוכשר עד מאוד, עסקה בישובים לאורך הכביש הארוך, מביאה תמונת מצב ריאליסטית, עצובה ומורכבת של האזורים, הישובים והאנשים החיים לצד כביש 90 . הדרך לרפת הצפונית ביותר בארץ, בכפר גלעדי עוברת דרך תוואי כביש, מהיפים בארץ, נוף גלילי לצד מטעי פרי ורמת הגולן משקיפה ממזרח. 5 רפתות קיבוציות פועלות בגליל העליון כשמעל מחלקן מרחף איום סגירה, ממגוון סיבות אליהן נגיע מאוחר יותר. במהלך הכנת הכתבה, שמענו על קריסת מחלבת רמת הגולן, דבר שלא תרם אופטימיות וזאת בלשון המעטה.
יש לומר בגילוי לב ובכנות, ענף החלב נמצא תחת מתקפה מתמשכת מצד ממשלות ישראל לדורותיהן, דבר שהביא את הענף ורפתות החלב למצב של חוסר וודאות, רווחיות נשחקת ובעיות נוספות, וברפתות הצפון המצב עגום והעתיד לא ברור, כמו גם ברפתות אחרות אך בצפון המשבר נראה עמוק יותר בגלל הריחוק מהמרכז ורשויות מקומיות שנדמה כי אינן מעוניינות ברפתות חלב באזורן. או כמו שאמר לי מנהל רפת כפר גלעדי "קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה, צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם". כל הסיפור במשפט עצוב ומקומם כאחד.
אפילו הדיבורים על רפת משותפת ל 5- רפתות הצפון לא נשמעים ריאליים במצב כיום. שאלנו שאלות, שמענו תשובות אמיתיות, ואפילו קבלנו תשובה למה יחסית הרבה חברי קיבוצים ומושבים בצפון הצביעו לבן גביר?
הרפת הצפונית ביותר בארץ, ממוקמת מול הנוף המרהיב של עמק החולה, החרמון.
קיבוץ כפר גלעדי, הוא קיבוץ מופרט מאז שנת 2004 וכ- 300 חברים מתגוררים בו. הענפים העיקריים, מחצבות, מלון וחקלאות הכוללת ענף מטעים, גד"ש, רפת, לול ופטם.
על הוויכוח המר בין אנשי כפר גלעדי לחברי איילת השחר, בשאלה מי הוקם קודם, אין מנצח, כל צד טוען שהוא הראשון, אך נדלג ברשותכם על נושא זה. הרפת במתכונתה החדשה פועלת מאז שנת 1978 , מכון חליבה חדש יחסית scr פרלל 14 על 14 מאז שנת 2014 . עומרי זלצר, חבר קיבוץ כפר גלעדי, מנהל את הרפת כבר 19 , בעל מקצוע מהטובים, רפתן הצופה במתרחש ובעתיד ומבין כי מה שהיה לא יהיה עוד. עומרי: "תשמע, רפת כפר גלעדי היא רפת מצוינת, יש
לנו כ- 350 חולבות, 3 חליבות ביום, זוהי הרפת הגדולה באזור. המזון מסופק ממרכז המזון מילובר, שבקיבוץ עמיר, מכסה כ- 3.960 מיליון ליטר בשנה. הצוות מונה כ- 4 אנשים קבועים וסטודנטים ממכללת תל חי העוזרים בחליבות. כרפת מהדרין התאילנדים של המטעים עושים את חליבות החגים והשבתות".
מרגישים לא רצויים באזור. עומרי זלצר
בוא נדבר על הבעיות?
עומרי מחייך במרירות "מאיפה להתחיל" וממשיך "אני לא אוהב להגיד את הזה, אבל אין עתיד לרפתות בגליל העליון. אנחנו כעת בשלב של צריכים לקבל החלטה. אם רוצים להמשיך, או ללכת לשותפות, אולי למכור את המכסה וזאת מתוך ראיה לעתיד מה הולך לקרות ולהיות בענף ומתוך פחד של היום שאחרי".
הרפת רווחית?
"תראה, הרפת רווחית אבל היא יכולה להיות הרבה יותר רווחית. אבל זה לא השיקול אם להמשיך או לא. יש לנו הרבה חסרונות יחסיים בגליל העליון, הכל יותר יקר, הובלת זבל, מכירת בקר במכרז, כל דבר כאן עולה הרבה יותר מהמרכז, זה הסיפור של הפריפריה. והדבר הקריטי, זו ההבנה כי קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה, צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם. תראה, יש לנו כאן שכונה שקמה כאן לידינו בשנים האחרונות ויש התמודדות לא פשוטה. עיקר התלונות זה על הזבובים וגם כשאתה מוציא עשרות אלפי שקלים בשנה על טיפול ולטווח הארוך. אנחנו די לבד, בודדים בצריח ונלחמים לבד גם מבפנים וגם מבחוץ. אני כמנהל רפת מרגיש שלא מקבל עזרה גם לא מקברניטי הענף עצמו. זו אולי אמירה קשה, אך אלו העובדות לצערי".
השקעות עתידיות?
"כרגע אין מה לדבר, יש לי הרבה תוכניות, אבל צריך לקבל החלטות עקרוניות ואז לראות מה יקרה בעתיד".
רפת כפר גלעדי, עתיד לא ברור
ואיך יחס חברי המשק?
"הרפת התנתקה כבר מזמן מהקיבוץ, אני חבר המשק היחיד שעובד כאן. יכול להיות שיש חברים מבוגרים עם סנטימנטים לרפת אך בגדול, הקיבוץ בעצם התנתק מהרפת".
יונקיה?
"יש לנו יונקיה עם מיינקת אוטומטית, 4 תאים והעגל יכול להיכנס כרצונו והמכונה יודעת לקרוא כמה אוכל לתת ומתי".
מיינקת אוטומטית ביונקיה
שפכים, זבל?
"התקנו לפני כחצי שנה מתקן של Upflow מעין נפה רוטטת המפרידה את המוצקים מהים, מדובר בחברה ישראלית וכרגע זה נראה טוב".
יש דיבורים על הרפת המשותפת?
"אני לא רואה שמישהו ידחוף את זה, כמו שאתה רואה אנחנו מתלבטים אם להמשיך את הרפת, גם בכפר בלום יש מחשבות, זה פרויקט ענק בקנה מידה שלנו אך מישהו צריך לקחת את זה כפרויקטור וידחוף את זה קדימה. נותרו כאן 5 רפתות קיבוציות וכנראה שהעתיד לא לטובתנו".
אתה נשמע פסימי?
"תשמע, זאת המציאות, אי אפשר לייפות אותה. הרפת שלנו מסודרת, השקענו המון בשנים האחרונות. בעצם משנת 2007 מאז שהקמנו את הסככה הראשונה במתכונת החדשה ועד היום, אני מעריך שהשקענו כ 7- מיליון שקלים. מדבר על השקעות בתשתיות ולא בקניית ציוד מתכלה. הרפת עובדת, תוצאות מקצועיות טובות, התוצאות הכלכליות טובות אך אני תמיד שואף ליותר. אך במצב הרוח הקיים, הרפת הפכה לילד הלא אהוב בכיתה".
עתיד הענף?
"לענף עצמו, בינתיים יש עתיד, לא נראה לי שיפסיקו לייצר חלב בישראל, יש כאלה שבונים רפתות ומשקיעים כסף. בוא נגיד שהענף לא ייעלם בתקופה הקרובה. באשר לגליל העליון זו בעיה, כפי שכבר דברנו".
ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב "באינטואיציה הראשונית, אין בכלל ספק כי הגיע העת למחלבה שתדע לייצג את היצרנים ואת האינטרס הכלכלי שלהם". ליאור משחרר אמירה מפתיעה על ממשלת השינוי המסיימת את דרכה "הציבור שלח את מפלגות השמאל והמרכז לעשות שיעורי בית"
ענף החלב עומד בפני תקופה מאתגרת, מורכבת שתשפיע מבלי ספק על המשכו ועתידו הכלכלי. הנפילה הגדולה של מחלבות רמת הגולן שהיוותה עוגן חשוב בפעילותו של ענף החלב בצפון הארץ, טרף את הקלפים וכיום המציאות מכתיבה צעדים מהירים בכדי לשמר את הענף, הייצור ואולי אף להחזיר את השליטה ליצרנים. האמצעי אולי החשוב ביותר, הקמת מחלבה שתהיה בבעלות הרפתנים. זאת לצד מאבק תדמיתי, כלכלי, תקשורתי על חשיבותו ומקומו של ענף החלב בישראל ובתעשיה כחול לבן. ליאור שמחה, מנכ"ל ההתאחדות בהחלט מודע למצב ושומע את הקולות. ימים ספורים לפני כנס הבקר, שמחה מתייחס לאירועים האחרונים.
מחלבות רמת הגולן זה הגיע כרעם ביום בהיר?
"אכן כן, אך כל מי שמאמין בתכלית הראויה, בחקלאות הישראלית ובתעשיה המקומית, המצב הכלכלי של מחלבות רמת הגולן, הינו כמו אגרוף בבטן. מחלבת רמת הגולן איננה חשובה רק תחרות במשק החלב, אלא כסמל לתעשיית כחול לבן בפריפריה הרחוקה במדינת ישראל, המפרנסת יותר ממאה משפחות עובדים. שבוע שעבר מונה נאמן כמפעיל זמני של המחלבה בניסיון למצוא פתרון כלכלי שיחזיר את המחלבה למסלול. אני שמח כי תנובה הסכימה לקלוט את החלב ולקלוט את היצרנים של המחלבה הצפונית. יחד עם זאת, רפתני רמת הגולן נשארו עם חובות כבדים שטרם הוסדרו ואני מקווה שימצא פתרון מהיר לטווח הקצר ולטווח הארוך. על כולנו מוטלת האחריות על עתיד הרפתות בגולן ובכלל ולא נברח מהאחריות למציאת פתרון שיביא הבטחה כלכלית לרפתנים שלנו".
אולי זה הזמן להכריז על הקמת מחלבה לרפתנים ולפעול להקמתה המהירה?
"ממש בימים אלה, הצוות האסטרטגי בהתאחדות עובד על תוכנית ארוכת טווח לרפת החלב הישראלית, אשר באינטואיציה הראשונה ואני אומר זאת בזהירות, הרפתנים חייבים להיות בעלי אמצעי ייצור, מחלבה שתדע להביא ולייצג את האינטרס הכלכלי, המוסרי והרעיוני של רפתנים ישראל. אך יחד עם זאת, אין בכוונתנו להשקיע בעסק לא כלכלי או בעל פוטנציאל כלכלי נמוך. אני חייב להדגיש כי המטרה הראשונה שלנו כהתאחדות, הוא הרפתן הישראלי. אך עסק המפסיד כסף אינו מהווה פתרון נכון למצב העכשווי. בכל מקרה, אנחנו בהתאחדות מודעים למצב ונפעל אך ורק לפי האינטרס של הרפתנים ויצרני החלב, מבחינתנו כל האופציות
על השולחן".
הרי כבר ברור כי יוקר המחיה איננו קשור וליוקר החלב ומוצריו?
"יוקר המחיה הינו בעיה ארצית אשר מתחילה דווקא בשוק המוניטרי והדבר משפיע ישירות על שוק הנדל"ן. בעיית יוקר המחיה איננה עניין של 15 אגורות תוספת בחלב או 2.5 שקל תוספת בק"ג גבינה צהובה. אם בקבוק מים מינרליים עולה 10 שקלים וליטר חלב עולה 6.23 , הרי שמוצרי החלב אינם הבעיה של יוקר המחיה והגיע הזמן שגם הפוליטיקאים יבינו ויפנימו כאן. החקלאים והרפתנים הם הפתרון ולא הבעיה. הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על הנעשה במרחב החקלאי ותיכנס מתחת לאלונקה כדי להילחם ביוקר המחיה. הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה לאורך השנים, זה חיזוק התעשיה והחקלאים ולא הצפת השוק בסחורה בדרך כלל ירודה ופגיעה באלפי משפחות ברחבי הארץ ובפריפריה בפרט. ובאשר למחסור במוצרים בפיקוח, אני לא ראיתי מחסור וזה בהחלט חלק מהסיפור המעוות על היבוא המטורף לישראל. העדפת החקלאים מאירופה על פני חקלאי ישראל, הוא לא פחות מטירלול מה גם שבמבחן התוצאה, יוקר המחיה אינו יורד ככול שהיבוא גדל, נהפוך הוא".
הבוחר שלח את מחנה השמאל מרכז לעשות שיעורי בית. שמחה
בסופו של דבר, הממשלה היוצאת היתה רעה לחקלאים?
"ב- 12 השנים האחרונות הממשלה בראשות בנימין נתניהו לא פגעה בחקלאות כמו הממשלה היוצאת ולדעתי בין השאר, זו אחת הסיבות העיקריות להפסד בבחירות. מפלגות הבית ההיסטוריות של החקלאות, נטשו בעצם את החקלאים ובבחירות האחרונות הם שלמו את המחיר. אין ספק שהציבור ידע להחזיר באותה מטבע. בבחירות נובמבר 2022 הציבור שלח את מחנה השמאל מרכז, לעשות שיעורי בית ולהתכונן לבחירות הבאות".
כנס הבקר, לאחר שנתיים של הפסקה?
"הכנס השנתי שלנו, הוא זמן מצוין לנוח, להתרענן, להיפגש אך מנגד, זה המקום להפגנת העוצמה של משק החלב הישראלי המייצר כ 15- אחוז מהמקרר של החברה הישראלית".
שלום לכולם,
ההתרסקות הפתאומית של מחלבות רמת הגולן, סימנה את הדרך, ענף החלב הגיע לנקודת האל חזור, יש כאלה שיאמרו כי אנחנו כבר שם. בכל מקרה, זו העת למאבק אמיץ, בלתי מתפשר ועיקש על עתיד הענף. מתכנון והקמת מחלבה בבעלות הרפתנים ועד למאבק על דעת הקהל וכוונת הפוליטיקאים להפוך את ענף החלב הישראלי, למפעל בשליטת טייקונים תוך חיסול הרפת המשפחתית ושחיקת הרווחיות של היצרנים.
שלא יהיה ספק, שר האוצר המיועד, סמוטריץ, דוגל בכלכלה "חופשית" ובהפרטה קיצונית, סמוטריץ סמוך לשולחן פורום קהלת ואם מישהו חשב שליברמן גרוע, חכו לשר האוצר הבא. זה נכון שהסתלקותו של פורר ממשרד החקלאות הוא צעד מבורך וחשוב וכעת המערכה תעבור לוועדות הכנסת ולשר החקלאות הנכנס, שיהיה כנראה מתנועת ש"ס. יש תקווה כי הממשלה הנכנסת תהיה טובה יותר לחקלאות. אך אם תשאלו אותי, המאבק האמיתי הוא על דעת הקהל, ענף החלב על קברניטיו, שתק זמן ארוך מדי ולמעשה רובנו חשב כי אם נשתוק, הכל יסתדר. אך המציאות הוכיחה אחרת, אז יש את חוק החלב, מחיר מטרה ומכסות, אך הגיע הזמן לומר את האמת, הענף הולך ומצטמצם, הרווחיות נשחקת והעתיד לא ברור, לא ברור בכלל. וזה הזמן לצעוק את שלנו.
זמן חסד
זה לא סוד שממשלת השינוי של לפיד בנט, נכשלה כישלון חרוץ בשמירה על החקלאות והפקירה את החקלאים בשם השמירה על הממשלה ובכך למעשה נתנה אור ירוק לליברמן ושליחו פורר לפגוע קשות בחקלאות הישראלית, להגדיל את היבוא, לטעון טענות שקריות כי החקלאים אחראים על יוקר המחיה ובכך לגרום נזק אדיר, תדמיתי ותקשורתי לחקלאים בכלל ולרפתנים בפרט. ממשלת לפיד וחברי הכנסת המזוהים ביותר עם החקלאות ח"כ בן ברק, ח"כ שוסטר, ח"כ שפע ועוד, לא יכלו לליברמן ופורר ובכך למעשה שיתפו פעולה עם מי שבא לחרב את החקלאות הישראלית בשם המאבק ביוקר המחיה. כיום כבר ברור לכולם, כי יוקר המחיה
כלל אינו קשור לחקלאות הישראלית ולמרות היבוא המתגבר בכל חודש, מחירי המזון המיובא יקר ברובו מהייצור המקומי וזאת מבלי לדבר על הטעם והאיכות. ממשלת בנט לפיד קיבלו זמן חסד ועשו את כל הטעויות האפשריות בטח בפן הכלכלי. וכותב השורות שהצביע בעד ממשלת השינוי, מודה כי האכזבה היא קשה ועצומה וכעת הציבור שלח את מפלגות מרכז שמאל לבדק בית ולברור היטב את מטרותיהם ויעדיהם.
העתיד כבר כאן
נכון, כותב השורות לא מתיימר להיות אובייקטיבי והעיתון מייצג את יצרני החלב בישראל ועדיין, מאבק הרפתנים והחקלאים בישראל, הוא אולי המאבק הצודק ביותר מכל הבחינות, כלכלית, חברתית, פריפריאלית וכן, המילה הזו שנעלמה מהשיח הישראלי, ציונות, תעשיה ישראלית כחול לבן, המעסיקה עשרות אלפי משפחות, נשים גברים בכל רחבי ישראל בעיקר בפריפריה המשוועת לעבודה. מאבק החקלאים הוא בעצם מאבק על דמותה של ישראל לעשורים הבאים. מאבק על עבודה עברית, שדות ירוקים, מושבים, קיבוצים, מפעלים. והעתיד כבר כאן ויש מי שמנסה להרוס את החקלאות הישראלית בשם יוקר המחיה. יש פוליטיקאים המעדיפים את חקלאי תורכיה, ירדן, רצועת עזה וחקלאי אירופה על פני חקלאים מבאר טוביה, בית הלל, ישובים בעוטף עזה, בצפון, ברמת הגולן. וכעת זה הזמן שלנו, לקום ולומר בבירור, ללא חשש ופחד, אנחנו לא ניתן. ללא הבדל דת, השקפה פוליטית, זה הזמן לקום ולומר, עד כאן!! כי רק האמיצים מנצחים.
גיליון הכנס
ועדיין יש לנו ענף נהדר, מצליח, מלא בפעילות, איכות והגשמת מטרות. ובגיליון זה נסענו לאורך כביש 90 ופגשנו את ישראל היפה, העובדת, המתאמת להחזיק לעיתים בכוח, תעשיה מפוארת. חלק ראשון של המסע שלנו לאורך כביש 90 הוא בעצם מסע לישראל הטובה, הערכית, הציונית. יש גם פרויקט מיוחד על חברות סטארט אפ בענף כי אנחנו אופטימיים ויש גיליון עמוס בכתבות, מחקרים, רת. עיתון המייצג, כך אני מקווה, נאמנה, את אחד מהענפים המפוארים בישראל 2022 .
ענף החלב, אז, היום ומחר!
משק הבקר והחלב 421
שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com
