רפת קיבוץ דגניה ב'

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה ב' הוקמה בשנת 1920 , מאז כשנתיים קיבוץ מופרט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מטעים, בננות, אבוקדו, שקדים, מנגו, תמרים, גד"ש ורפת הנחשבת לעוגן מרכזי בכלכלת המשק.

משה (מוקי) רוטמן יליד דגניה ב', 60 , נשוי לסיגל, לזוג 3 ילדים, שני בנים ובן, ונכדה בת שנתיים. מוקי נזכר איך ומתי נגיע לרפת "למרות שזה היה מזמן מאוד, אני זוכר כי לאחר צבא, ממש בחופשת השחרור שלי, קרא לי מרכז המשק ואמר שחסרים עובדים ברפת וזה רק עניין של לכמה חודשים של מחסור זמני. מאז אני כאן ועוד לא אמרו לי אם אני מתאים או לא" מחייך מוקי. מאז הוא ברפת, כיום אחראי על בריאות ופוריות, מספר 2 של יגאל דרורי. רפת עם 430 חולבות, בעלת מכסה 4.3 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון ישן, שדירת דג 14 עמדות בכל צד, אפימילק, 3 חליבות ביום, החלב לתנובה. מרכז מזון עצמאי. 4 עובדים זרים, 6 עובדים קבועים.

בעיות
"בעיקר המחסור הקשה בכוח אדם מקומי, איכותי שירצה לעבוד ברפת, זה חסר. וכמובן תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אני מדבר על הרפת שלנו, לראות ולתכנן היכן נהיה בשנים הקרובות. הרפת שלנו היא קיבוצית גדולה וצריך לשאוף לגדול, זה הפתרון לטווח ארוך. הייתי רוצה לראות השקעות גדולות יותר ברפת, מכון חליבה, סככות, ציוד, בינתיים יש רק תוכנית שכל הזמן מדברים עליה".

צינון בקיץ?
"מתחילים לקראת סוף אפריל, בשיא הצינון 3 צינונים ביום לא כולל חליבות. הבעיה אצלנו זו הלחות הכבדה, אך מתמודדים".

בנסיעה לאורך כביש 90 נדמה כי הממשלה שכחה, מהפריפריה?
"זה נכון וזה מצער מאוד, אין השקעות של הממשלה כאן, אנחנו כמו נטע זר, לא מפתחים, לא באים לקראת, שום דבר. לצד זה יש את הרגולציה, סיפור העסקת בני נוער, הכל קשה וחבל. במקום להשקיע בפריפריה הממשלה כאילו נלחמת בנו. החקלאים כאילו לא רצויים וזה חבל".

אם כך, הרפת לאן?
"למזלי ולשמחתי, הרפת אצלנו יציבה ומקווה שהיא תישאר עוד הרבה שנים".