כמה חלב יצרנו היום רכיבים בחלב משק הבקר והחלב מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה זום ענפי

סרג’יו פישלים יו”ר הנהלת התאחדות יצרני החלב: “אנחנו חייבים ללמוד, להתמודד ולהשפיע על דעת הקהל בצורה אקטיבית” – ראובן זלץ

הוא מהאנשים המרכזיים ברפת החלב הישראלית ובנוסף לתפקידו בהתאחדות, מכהן כרכז התארגנות רפתות עמק הירדן ורמת הגולן. סרג’יו פישלים המנהל גם את רפת קיבוצו כפר חרוב אומר ל’משק הבקר והחלב’ “אנחנו חיים היום בעולם של דעת קהל והגיע הזמן שענף החלב יחל בקמפיין פרסום מאסיבי, בכל הרשתות ואמצעי התקשורת”.
ראיון במהלך נסיעה מתוחה באווירה מלחמתית בכבישי הגולן הריקים •

אנחנו חייבים התאחדות חזקה. סרג’יו פישלים

זו הקדנציה השניה של סרג’יו פישלים כרכז התארגנות רפתות עמק הירדן ורמת הגולן וזאת בנוסף לתפקידו כיו”ר התאחדות יצרני החלב. בזמנו הפנוי שאין לו, הוא גם מנהל את רפת כפר חרוב (ראו כתבה על רפתות רמת הגולן) וחבר הנהלה בלא מעט רפתות. כיום, תחילת אוגוסט, הדבר המטריד ביותר את רפתני רמת הגולן הוא עלויות המזון לייצור חלב עקב המרחק הגיאוגרפי., הוזלת עלויות המים והכשרת שטחי גד”ש, התשומה היקרה ביותר. ספק אם משהו מהדברים הללו יקרה, בטח לא במציאות העכשווית ובטח שלא בזמן הקרוב. אמנם שר החקלאות הבטיח להיאבק להוזלת המים לחקלאות, אך מולו עומד שר האוצר ואת דעותיו אתם כבר מכירים. באשר לשטחי גד”ש, יש דיבורים על כך אך גם זה ייקח עוד לא מעט זמן, כך שהבעיות עדיין כאן בכדי להישאר. ולמרות זאת אומר לנו סרג’יו: “יש בגולן רפתות מצוינות, מקצועיות ומנהלים מוכשרים ומה שתלוי בנו אנחנו נמשיך לייצר חלב איכותי, תוך הסתכלות מציאותית על העתיד. יש הרבה לחץ של תקיפות ולצד זה מוכנות גדולה, אנחנו עובדים תחת מתח קשה עקב המצב והמלחמה. עדיין לא רואים מהממשלה התייחסות ראויה למצב ולתושבים החיים במתח כבר כמעט שנה”.

הנוף מכפר חרוב. חסרים תיירים ונופשים

אנחנו נוסעים בכבישי רמת הגולן, שומם כאן, למה המדינה לא משקיעה בבניה ובפיתוח שטחים חקלאיים?
“אין לי הסבר, רמת הגולן זה אזור גיאוגרפי גדול וארוך. יש כאן עתודות קרקע, אתה רואה את המרחקים, אפשר היה לעשות כאן גן עדן. לבנות יישובים, קיבוצים, להפריח את הגולן, אך זו החלטה ממשלתית שאיננה קשורה לנו. המצב מורכב גם ככה ואנחנו עסוקים להמשיך ולעבוד, מה גם שלא רואים את הסוף למלחמה הזו”.

יציבות ואופק כלכלי
סרג’יו הוא רפתן עסוק, העבודה לעולם איננה נגמרת והמצב המורכב בה נמצאת ישראל, כמו גם הלחצים מצד פקידי האוצר, לא מבשרים טובות. “אנחנו חזקים” אומר לנו סרג’יו ומוסיף “בסך הכל הענף שלנו יציב ומייצר מזון ברמה גבוהה, אני בהחלט מודע למצב, לסגירת רפתות, לרצון לוודאות כלכלית ועתיד בטוח, אך צריך לזכור באיזו סביבה אנחנו פועלים והמצב שבה נמצאת המדינה שלנו”

תמונת מצב עדכנית של רפתות רמת הגולן?
“רפתות רמת הגולן פועלות כמעט אותו דבר, זאת אומרת באותה מתכונת כמו לפני המלחמה. בתחילה היה חשש מבריחת כוח אדם אך הצלחנו להתגבר על כך. הרבה מאוד עובדים מקצועיים נקראו למילואים והיינו צריכים להתנהל בתוך הסיטואציה. בשנה שכברה המלחמה השפיעה פחות, אך היתה התפרצות של קדחת קיקיונית וחטפנו חזק. הרבה פרות חלו, אצלנו בכפר חרוב קצת תמותה. גם החיסון שנןתנים הוא לא נגד הזן הספציפי הזה, כעת יש דיון בעניין.”

הבעיות המטרידות ביותר?
“יציבות הייצור, אופק כלכלי והמכסות, אך זה באופן כללי נכון לכל הענף, הרפתות בגולן הן בסך הכל במצב טוב, יש שותפויות גדולות ושותפויות בצמיחה. יש בגולן 5 רפתות כפולות, רפת ר’ומח, רמת מגשימים ומחניים קציר וקשת, רפת טנא שהן גשור ומבוא חמה, רפת בזלת, רפת חדשה בבניה, כפר חרוב ואפיק, רפת תל קציר וקשת ורפת בשנית, אלוני הבשן וחולתא. רפתות עם 3 שותפים, רפת מפלים, יונתן אלומות ומעגן ורפת צפון הגולן, היחידה בארץ שהוקמה כשותפות, בין הקיבוצים, אורטל, אלרום ומרום גולן. אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק, חושבים על העתיד, קדימה אבל מאמינים גדולים בענף ובעתידו”.

המשימות העיקריות מבחינך?
סרג’יו מחייך ” 3 נושאים, זה פשוט, הסכם לטווח ארוך מול הממשלה, יצירת דור המשך ועתודה ניהולית לרפתות ולניהול הענף ושמירה על מוסדות הענף, אנחנו חייבים התאחדות חזקה”.

הממשלה רוצה להפחית את מכסות הייצור המקומי?
“כיום, בזמן מלחמה שרפתני ישראל עובדים חלקם תחת אש וממשיכים לייצר חלב ולשמור, תרתי משמע על הגבולות באספקת מזון סדיר. משרדי הממשלה מתעסקים בהקטנת הייצור המקומי ופגיעה נוספת בחקלאות הישראלית. לפני זמן מה פנו להתאחדות, אנשים מאגף הכספים במשרד האוצר ויועצים כלכליים של ראש הממשלה על מנת להיפגש ולהניע רפורמה חדשה בענף החלב שעיקרה צמצום הייצור המקומי לטובת ייבוא. כמובן שאנחנו ניאבק למניעת הרפורמה ומכתבים ברוח זו כבר יצאו למי שצריך. אני מקווה שמשרד החקלאות ימשיך לתמוך ולעמוד לצד הרפתנים והחקלאים”.’

הסיכומים הכלכליים האחרונים, מגמות?
“האזור חייב להתייעל בהוצאות מזון, כי יחסית הוצאות המזון לייצור חלב, גדולות משאר חלקי הארץ. מה שאפיין את הסיכומים הכלכליים שלנו, הנקודות החשובות לשיפור, הצורך בירידת הוצאות מזון, ושיפור באחוזי ההתעברות. דבר נוסף פערים קיצוניים ברווחיות בין הרפתות. מרגישים בצורה מובהקת ברווחיות את יתרון הגודל בשותפויות ברפתות רמת הגולן. הנקודות החיוביות, רמת הניהול בשותפויות ברמת הגולן טובה ובעלת השפעה חיובית מאוד על הביצועי של הרפתות”.

הענף משתנה לנגד עינינו?
“תראה, בכובע של מנהל רפת, צריך להתמקד בגודל הרפת ובהשקעות בטכנולוגיה מתקדמת גם בתחום המזון. שני דברים חשובים, התאמת הרפת לעידן שאחרי המכסות וגם לתת במה ולייצר דור המשך המכוון לטכנולוגיה. אני לא רואה שנצליח ליצור דור המשך לענף אם נמשיך להיות רק בלואו טק, אחנו חייבים להתקדם ולמשוך אלינו צעירים. לצערי אני רואה את המגמה של פירוק המכסות וניהולם על ידי המדינה ולהפיכה לשוק תחרותי שלא בהכרח יעשה טוב לצרכים. אני מאמין ביכולות שלנו וצריך לתת מספיק כלים בכדי שנוכל להתמודד במצב החדש. שזה אומר, חיזוק שינוי והתאמה של המוסדות הקיימים, בניית עתודות ניהוליות לדור המשך צעיר ורעב לעבודה כחול לבן. המשימות מול העיניים כרגע, הסכם לטווח ארוך, שדרוג טכנולוגי של כל מערכות הענף לדוגמא תוכנת נעה ועוד”.

כיו”ר הנהלת ההתאחדות, איך אתה רואה את תפקידה בזמנים מורכבים כאלה?
“ההתאחדות חייבת להתחדש ולמקד את עבודת המנכ”ל גם לתוך ההתאחדות, יחד עם זה אנחנו חייבים לדעת להשתמש בגורמי מקצוע חיצוניים בכדי לגבש אסטרטגיה לטווח ארוך. היום אנחנו בעולם של דעת קהל והגיע הזמן שענף החלב יחל בקמפיין פרסום מאסיבי, בכל הרשתות ואמצעי התקשורת, על חשיבות הענף, איכותו, חקלאות כחול לבן. זה לדעתי הזמן הנכון. דעת הקהל תקבע את רוח התקופה ויש לזה השפעה על החלטות הפוליטיקאים. אנחנו חייבים להתחיל להשתמש בתקשורת”. לסיום מבקש סרג’יו לומר “שנמשיך להיות מאוחדים ולספק את החלב שלנו שהוא הטוב בעולם, זו גאווה גדולה להיות חלק מענף החלב הישראלי. ואם יורשה לי מילה אחרונה, שכל החטופים יחזרו הביתה, עכשיו!”. ▲

דבר העורך, חוברת 432 – ראובן זלץ

בעוד כמה ימים נציין שנה למלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל. שנה קשה של שכול, כאב והתמודדות מורכבת במציאות מלחמתית שעדיין לא רואים את הסוף. אך אם למדנו, משהו אחד ברור מהשנה האחרונה, הרי שאין תחליף לחקלאות כחול לבן, אין תחליף לייצור מקומי ולביטחון מזון. ולא, מר ברקת, אנחנו לא באירופה וכל מה שטוב ונכון שם, לא מתאים לכאן.

גאה להביא לפניכם גיליון חגים מיוחד ומרגש, המביא את סיפורם של רפתני ישראל ואנשי ענף החלב, אנשים שהוכיחו את גבורתם, חריצותם ודבקותם לקרקע ולציונות. ועל כך, תודה!

את הגשם תן רק בעיתו

ברקת תתעורר, כאן זה לא אירופה!
פעם כתבו שירים על חקלאות עברית, היללו ושבחו את התוצרת הציונית, החקלאות תפסה מקום של כבוד בחגים, באירועים לאומיים. פעם להיות חקלאי היתה גאווה גדולה, ציונות אמיתית, ערכים, עבודת אדמה וחריצות אין קץ. ואז הגיע הקפיטליזם הקיצוני ואיתו פורום קהלת. וכיום, לאחר שנים של פגיעה והרס מתמשך של החקלאות כחול לבן תוך התעמרות שיטתית בחקלאים, פתאום מתברר לכולם, גם לשרי הממשלה כי חסרות עגבניות, חסר דבש, אין מספיק שמן זית, שום, ביצים ושאר ירקות. אז מה עושה הממשלה ופקידי משרד האוצר, מאשרים ייבוא מזון פטור ממכס של, ירקות ופירות מתורכיה, מירדן ועוד מדינות “אוהבות ישראל” ואחרות. והרי זה חלם, שלא לומר טיפשות על גבול הרשעות.

כי יכולנו להיות עצמאיים לחלוטין בייצור המזון שלנו, בטח בכל הקשור לפירות, ירקות ומוצרי חלב. לכולנו זכור כי רק לפני כשנתיים, היה כאן שר חקלאות שניסה לחרב את החקלאות, כך לדברי מנכ”ל משרד החקלאות הנוכחי. נעקרו עצי זית, חוסלו כוורות דבש, לא נזרע שום בגלל יבוא וחוסר כדאיות, נעקרו עצי פרי, נהרסו חממות ובאופן כללי, החקלאי הישראלי הפך ללא רצוי והואשם כאחראי ליוקר המחיה. גניבת הדעת של שר הכלכלה ברקת, המריץ קמפיין פופוליסטי ויקר על חשבוננו המנסה לשכנע אותנו “כי מה שטוב לאירופה, טוב לישראל” ושוב הופך את החקלאים הישראלים כמי שאחראים על יוקר המחיה בארץ. ברקת, מיליארד מנותק ספק אם היה אי פעם בחנות ירקות, רוצה לקרוץ לצרכן הישראלי ולבנות את שמו כמי שפעל למען הורדת יוקר המחיה. והרי כבר ידוע כי רק יבוא, ללא שום הגבלה, חשיבה או מדיניות, אינו מוריד את יוקר המחיה, לעיתים אף גורם לעלייתו. אבל מציאות לחוד ועובדות לחוד, אנחנו חיים היום בעידן השקר והכזב כשהאמת איננה נחשבת. למעשה, בפועל, הזנחה של שנים רבות של החקלאים והחקלאות הישראלית שהובילו לירידה בכמות החקלאים, לבירוקרטיה נוראית, למחירי מים גבוהים לחקלאות והרשימה ארוכה, דבר שגרם כמובן לירידה בכמות שטחי החקלאות וכפועל יוצא, לעליית מחירים ומחסור בירקות ופירות. את זה מנצלים בציניות נוראית, פקידי האוצר בחסות פורום קהלת המאשימים את החקלאים, רפתנים בכל העוולות.

צריך לומר את האמת אין לחקלאים את הלובי ואת הכוח, הממון ויחסי הציבור בכדי להעביר את המסר הצודק שלהם לכלל אזרחי ישראל. אך החקלאים הם עם עקשן, הם לא יוותרו בקלות, חקלאי לא יעזוב את אדמתו, מדובר באנשי עמל, אוהבי הארץ, רק תנו להם לעבוד בשקט ובתנאים שיאפשרו להם לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב בעולם וישראל תרוויח. תנו להם לגדל, לזרוע, לשתול מכל משבעת המינים ועוד מינים רבים. תנו להם, זה הביטחון שלנו. והלוואי שבשנה הבאה, שממש כבר כאן בפתח, תוחזר החקלאות למקומה הטיבעי, לקידמת הבמה וממשלת ישראל תבין סוף סוף כי אם חקלאות כאן, ציונות כאן. ואם חלילה לא תהיה חקלאות כחול לבן, ישראל תהפוך לנתמכת על שולחנם של התורכים, הירדנים ויבואנים המתעניינים רק בכסף. וזו חברים לא סיטואציה מומלצת. בשבילי רק חקלאות ישראלית, כי אין לנו ברירה אחרת!

בין בארי לרמת הגולן
הגיליון שאתם קוראים בו ממש עכשיו, הפך למעין מסע לארץ שראל החקלאית, ארץ ישראל העובדת, המגדלת בקר במרעה חופשי על כל המורכבות והסכנות, לארץ ישראל הזורעת והקוצרת, לישראל החולבת. מקיבוץ בארי והמפגש החד פעמי בעוצמתו עם דגן פלג, מי שהקים את מחלבת בארי הידועה והסיפור הבלתי נתפס של ה 7- באוקטובר ועד רפתות רמת הגולן, קיבוציות, משפחתיות. זאת ועוד, תמצאו בגיליון זה פרויקט מיוחד על עדרי הבקר במרעה חופשי, על השריפות, הקשיים, הרגולציה, כולל ראיונות עם תום גילת, בוקר ממלכיה, מנהלת ‘מרעה גולן’ ומנכ”ל אמב”ל. עוד בגיליון, ביקור ברפת משפחתית בכפר ביאליק, הסיפור המפתיע והאופטימי של רפת גלאון. ראיון עם מנכ”ל אפימילק, על ענף החלב, הווה ועתיד. ראיון עם עינב נבו-קוך אחראית קשרי יצרנים בחברת שטראוס, חדשות החקלאית, טור חדש של ד”ר סיון לאקר, טורים אישיים, חדשות, מחקרים ועוד.

אנחנו ב’משק הבקר והחלב’ מאוד גאים בגיליון זה ועשינו מאמצים ניכרים בכדי שנמשיך ונוביל את העיתון שלכם קדימה, מבחינת הגיוון, התיעוד והראיונות. אנחנו בטוחים שתמצאו מה לקרוא בו, להתעדכן על ענף החלב שלנו.

שנה חדשה בפתח
זה לא זמן לחגיגות, אנחנו במלחמה ויש עדיין 101 חטופות וחטופים בעזה. ועדיין, ראש השנה כבר כאן ואנחנו מתפללים לחזרתם של כל החטופות והחטופים, עכשיו. שתהיה לנו שנה טובה הרבה יותר, שנה של שקט, שנה של שיקום ובניה. שנה של פרנסה טובה, בריאות וחמלה. שחיילנו יחזרו בשלום ונוכל כבר לנשום לרווחה. שתהיה שנה של שלום בינינו, שנה של תקווה חדשה. בשמי ובשם עובדי ‘משק הבקר והחלב’ אנו שולחים לכם איחולים לימים שקטים, בריאות והמשך ייצור חלב בשפע. אמן.

שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com

דו”ח של משרד החקלאות קובע: היבוא לא גרם לירידת מחירים בפירות וירקות – ראובן זלץ

אם מישהו עדיין לא השתכנע ורצה הוכחה נוספת לכך שהיבוא אינו גורם לירידת מחירים ואיננו מוריד את יוקר המחיה, הגיע הדו”ח האמור של משרד החקלאות שקבע במפורש, היקפי היבוא עלו, כך גם המחירים, כמו גם עליה גבוהה משיעור עליית ממוצע מדד המחירים לצרכן. מנכ”ל משרד החקלאות: “התחרות הלא הוגנת גרמה לפגיעה קשה בחקלאים”. אמנם מוצרי החלב וגבינות לא נבדקו, אך אתם יכולים לתאר כי התוצאות יהיו זהות

משרד החקלאות בראשות השר דיכטר ומנכ”ל המשרד לביא, עושים ככול שביכולתם כדי למחוק כל זכר לרפורמה של השר לשעבר פורר ושר האוצר לשעבר ליברמן. בדו”ח בנכתב
במשרד החקלאות, עולה מעל לכל ספק כי היבוא המוגבר לא תרם להפחתת יוקר המחיה וכי הרפורמה שהגו פורר את ליברמן, איננה יעילה ומזיקה לחקלאות כחול לבן.

אורן לביא, מנכל משרד החקלאות

פורר, לתשומת ליבך
דו”ח מיוחד של משרד החקלאות בודק את השינויים בהיקפי היבוא של פירות וירקות טריים לפני ואחרי הרפורמה בחקלאות ומדדי המחירים המרכזיים של מוצרים אלה. לאחר הפחתת המכס הניכרת, היקפי היבוא של ירקות עלו באופן משמעותי. במקביל נבחנו ממוצעי מדדי המחירים לצרכן של אותם המוצרים, ונראה שהם מציגים עלייה גבוהה משיעור עליית ממוצע מדד המחירים לצרכן לדברי מנכ”ל משרד החקלאות, אורן לביא: “אנחנו עדים הן בסקירה זו והן במקרים רבים אחרים כי השמירה על חקלאי ישראל מחויבת המציאות. הפחתת המכסים על היבוא, ללא צעדים הגנתיים לשמירה על החקלאים, הובילו לתחרות לא הוגנת שגרמה לפגיעה חמורה בחקלאי ישראל. בד בבד, המהלך, שנועד כביכול להקל על יוקר המחייה, פגע בכיסו של הצרכן הישראלי. המסקנה פשוטה: היום יותר מתמיד, עלינו לשמור על החקלאים הישראלים השומרים על הגבולות באמצעות
תמיכות בחקלאים, השקעות בחקלאות ותקציבי מו”פ, ובכך נקשיב לרוב המכריע של אזרחי ישראל, שמעדיפים לאכול תוצרת ישראלית טרייה ובריאה על פני תוצרת מיובאת, ולא
נכרות את הענף עליו מתבסס ביטחון המזון הישראלי”

פתיחת השוק ליבוא מואץ
בהודעה לעיתונות שהוציא המשרד נכתב בין השאר, פתיחת שוק הפירות והירקות לתחרות מייבוא היא סוגיה טעונה, הנמצאת על סדר יומם של החקלאים והצרכנים בישראל. במסגרת הרפורמה בחקלאות שנכנסה לתוקפה במרץ 2022 , בוצעו שתי פעימות של הפחתת מכסים על שורה ארוכה של מוצרי חקלאות שונים, ובעיקר פירות ויקרות טריים לצריכה המקומית ולתעשייה, זאת מתוך שש פעימות מתוכננות. לצד הפחתות המכסים, היו אמורים החקלאים, במסגרת הרפורמה, לקבל תמיכות ישירות בדומה לנהוג במדינות מערביות אחרות הרואות חשיבות בהגנה על הייצור החקלאי המקומי בהן ולשמירה על ביטחון מזון. התמיכות היו מאפשרות להם לנהל תחרות הוגנת למול היבוא, וזאת לצד תועלות אחרות, אותן מקדמת הממשלה דרך החקלאות המקומית, כגון שמירה על שטחים, הגנה על הקרקע מפני סחף ועוד. תמיכות אלה לא התקבלו. לאור הבנה, הפעימה השלישית של הפחתת המכסים שהיתה מתוכננת לינואר 2024 נבלמה על ידי שר החקלאות, אבי דיכטר. אגף סחר חוץ במשרד בחן את השינויים בהיקפי היבוא ואת השינויים בממדי המחירים של פירות וירקות ומספר מוצרים מרכזיים בקטגוריות אלה. הפחתות המכסים במסגרת הרפורמה בוצעו במרץ 2022 ובינואר 2023 . כמו כן, כיוון ששנת 2022 היתה שנת שמיטה, בה יבוא הירקות היה מוגבר, נבחנו השינויים בין השנים 2021 ו 2023- “.

הרפורמה נקברה
כזכור, לרפורמה בחקלאות היו שתי מטרות עיקריות, הורדת יוקר המחייה, וקידום החקלאות המקומית. מהסקירה עולה כי למרות הורדת המכסים והגידול בכמויות הירקות המיובאים – לא נצפתה מגמת ירידה במדדי המחירים הרלוונטיים. כמו כן, מתחדד כי הגדלת היבוא אינה פתרון קסם להורדת מחירים ומחוזקת עמדת גורמי המקצוע במשרד החקלאות, כי התמיכות הישירות נחוצות לשמירה על חוסנה של החקלאות המקומית, והורדת מכסים שאינה מלווה באופן זהיר, עלולה להוביל לקריסת ענפים, כפי שקרה לשום
הישראלי.

היקפי יבוא ירקות טריים ומדדי מחירים בשנים 2023-2021

הממצאים העיקריים
לאחר שתי הפחתות מכס -של 100% על חלק מהירקות הטריים, ו 25%-35%- על אחרים – ניתן לראות כי יבוא ירקות לישראל עלה ב 43%- מ 2021- עד 2023 . בתקופה זו עלה ממוצע מדד מחירי הירקות הטריים 13.1% , לעומת עליה של כ 8.8%- בממוצע מדד המחירים לצרכן. ניתוח שלושת המוצרים המרכזיים, אשר היקף היבוא שלכם מהווה כ 63%- מסך יבוא הירקות בשנים 2021 ו 2023- (שנת 2022 כזכור שנת שמיטה), מציג עלייה בכמויות היבוא בשנת 2023 , ביחס לשנת 2021 , וגם בממוצעי מדדי המחירים הרלוונטיים, מעבר לעלייה באותה התקופה בממוצע עליית מדד המחירים לצרכן.

דוגמה ראשונה לכך ניתן לראות בענף העגבניות. מכלל הירקות הטריים המיובאים, העגבניות מהוות את החלק הארי. במרץ 2022 הופחת המכס על עגבניות במסגרת הפעימה הראשונה של הרפורמה, ובינואר 2023 הוא הופחת שוב במסגרת הפעימה השנייה (ל 85%- ול 70%- בהתאמה, ביחס לערכו של המכס טרם הרפורמה). בעוד שסך יבוא העגבניות גדל ב 29%- מ 2021- עד 2023 , ממוצע מדד מחירי העגבניות בשנת 2023 היה גבוה ב 22%- מממוצע המדד בשנת 2021 . דוגמה שנייה היא בענף המלפפונים. יבוא המלפפונים מהווה כ 10%- מסך הירקות המיובאים לישראל. המכס על המלפפונים ירד באותם השיעורים כמו המכס על העגבניות (ל 85%- ולאחר מכן ל 70%- מערכו בינואר 2022) והוא עומד כיום על 0.69 אג’ לק”ג. בעוד שסך יבוא המלפפונים גדל ב 88%- מ 2021- עד 2023 , ממוצע מדד מחירי המלפפונים בשנת 2023 היה גבוה ב 21%- מממוצע המדד בשנת 2021 .

דוגמה נוספת היא בענף הבצל. בעוד שסך יבוא הבצל גדל ב 42%- מ 2021- עד 2023 , ממוצע מדד מחירי הבצל בשנת 2023 היה גבוה ב 29%- מממוצע המדד בשנת 2021 . בענפי הפירות השונים, יבוא הפירות הטריים לישראל גדל ב 11%- מ 2021- עד 2022 , וב 4%- מ 2021- עד 2023 והשלים בשנת 2022 כ 6%- מכלל הצריכה המקומית, לעומת כ 7%- בשנת 2021 . מדד מחירי הפירות הטריים מורכב יותר לניתוח לעומת הירקות. כמו כן, יבוא הפירות כולל בעיקר שני מוצרים – תפוחים ואגסים, אך חלקם היחסי בסל יבוא הפירות הטריים הצמצם ב 8%- מ 2021- ל 2023- . בתחום זה ניתן לראות כי יבוא התפוחים ירד ב 2%- משנת 2021 לשנת 2023 – וממוצע מדד מחירי התפוחים בשנת 2023 עלה ב 2%- בלבד לעומת שנת 2021- כלומר פחות מסך עליית מדד המחירים לצרכן באותה התקופה (שעלה ב 8.8%). יבוא האגסים ירד ב 18%- משנת 2021 לשנת 2023 – בשעה שממוצע מדד מחירי האגסים בשנת 2023 עלה ב 1%- בלבד, לעומת שנת 2021.

חוברת 430, דבר העורך – ראובן זלץ

247 ימים עברו מאז החלה המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, חרבות ברזל, גובה מחיר בלתי נתפס בחיי אדם, נזקים ברכוש, שריפות, הרס שטחים חקלאיים, פגיעה קשה, יש מי שיאמר אנושה, בכלכלה הישראלית והסוף אינו נראה. ואם יש איזו נקודת אור בקצה המנהרה החשוכה והארוכה, הרי ששוב הוכח כי היכן שיש חקלאות, יש ישובים, יש חיים ויש תקווה. אז איך ולמה הממשלה עדיין לא מבינה את זה…. 247 ימים ועדיין סופרים.

ענף החלב בישראל, ציין החודש את חג השבועות, שהפך כבר מזה שנים, לחג החלב הלאומי. לא נרשמו חגיגות, אך זה בהחלט ציון דרך חשוב בשרשרת אירועים בלתי נתפסים, שרק לפני כמה חודשים אף אחד לא יכול היה להעלות על דעתו. ישראל במלחמה קשה, ארוכה, בכמה חזיתות, מלחמה על הבית שלנו, מלחמה צודקת, שנכפתה עלינו ואנחנו פשוט חייבים לנצח בה. עד כאן, אין לדעתי וויכוח בחברה הישראלית, אך בחודשים האחרונים כל צד ומחנהו, מפרש, מתרגם את הניצחון אחרת. ממשלת ישראל, הממשלה הימנית ביותר שקמה במדינת ישראל, הצליחה לקחת את מלחמת הקיום שלנו ולהפוך אותה לפוליטית. הגדיל לעשות ראש הממשלה נתניהו, שעד לרגע זה (9.6.24) לא כתב, שלח, או טילפן למשפחות החטופים שנרצחו בחודש שעבר. כלום, אף מילה לא כתב האיש העומד בראש הממשלה שלנו. אך לא רק הוא, אף נציג ממשלה לא הגיע להלוויות הנרצחים, שום מילה של חמלה, סימפטיה, התעלמות מוחלטת ממשפחות שחייהם התהפכו, בני משפחותיהם נרצחו, נאנסו, נחטפו, בתיהם נהרסו, והם כיום פליטים בארצם. אף מילה, שום דבר. לנציגה שלנו לתחרות האירוויזיון, נתניהו התקשר בשיחת ווידאו, לזה הוא מצא זמן, לנחם ישראלים ברצח בני משפחותיהם, זה לא. לפני כשבוע ביקר ראש הממשלה בצפון, ביקור חטוף, קצר, הוא כמובן לא הגיע לקיבוצי מנרה, כפר גלעדי, גם לא למטולה. הוא גם לא פגש ראשי מועצות מהאזור. מי כן זכה לפגוש את נתניהו, חבר מועצת העיר קריית שמונה ומועמד הליכוד לראשות העיר בבחירות הבאות. את ראש העיר הוא לא פגש, כי לדעת מקורבי רוה”מ, ראש העיר אביחי שטרן הטיח ביקורת בממשלה על אוזלת ידה. כי אצל ראש הממשלה נתניהו, הכל פוליטי, הכל מתחיל ונגמר האם אתה תומך בו, מהבייס שלו, או גם וגם. וזה כל כך עצוב, כל כך לא הגיוני, כל כך לא מוסרי, בטח לא בזמן מלחמה. קצת חמלה למשפחות שכולות, לקיבוצניקים, גם אם הם לא מצביעים ליכוד, קצת חמלה, לא יותר. וזו הצרה הגדולה שלנו, מדינה מפוררת של מחנות וזה כל כך משרת את נתניהו וממשלתו, לפרק ולשלוט. חרדים, דתיים, שמאלנים, ימניים, אשכנזים, מזרחיים. כן, כן גם היום הכל פוליטי, הכל אישי. להקשיב לשרים בממשלה ופשוט לבכות, כמה אטימות, כמה אי קבלת אחריות, ימין על מלא!!

חקלאות = ביטחון
ואיך זה אתם שואלים קשור לחקלאות ולענף החלב שלנו, תשאלו את החקלאים בבית הלל, ביישובי העוטף. ממשלת ישראל, כ- 9 חודשים לאחר ה- 7 באוקטובר, עוד לא ממש נכנסה לאירוע, עדיין מגיעות עגבניות מארצות שכנות הנאבקות בישראל, עדיין נמכרים כאן תפוחי עץ ש”בילו” חודשים במחסני אוניות עד שהגיעו לארץ ולרשתות השיווק. משרד האוצר עדיין מקשה על החקלאים, אינו מעביר תשלומים, מכביד את ידו בכל הקשור לפיצויים, לכוח אדם, הממשלה עדיין לא באירוע. והחקלאות הישראלית מראה שוב ומוכיחה למי שהיה זקוק להוכחה, שחקלאות זה ביטחון, חקלאות זה אדמות מעובדות לאורך הגבול, חקלאות זה מטעים פירות ברמת הגולן ובאצבע הגליל. רפתות ענף החלב ממשיכות לייצר חלב איכותי, המחלבות עובדות, הרפתנים חולבים, לעיתים תחת אש, כשחלק מהמושבים, קיבוצים התושבים פונו ובמקום נשארו רק הרפתנים וכיתות הכוננות. והממשלה, עדיין לא באירוע, שר החקלאות מנסה, באמת מנסה, אך משרד האוצר בשלו, מונע, מקצץ, רק מפריע.

247 ימים של מלחמה קשה, החקלאות תנצח,
עם ישראל חי!

חוברת 428, דבר העורך – ראובן זלץ

ד”ש עצוב מהאצבע של הגליל

למעלה מ 5- חודשים עברו מאז השבת השחורה שבה נפלו השמיים וישראל נכנסה למלחמה הקשה ביותר מאז הקמתה, מלחמה שגבתה למעלה מ 1400- הרוגים, נרצחים ו- 136 חטופים הנמקים במנהרות ברצועת עזה ועדיין לא שבו הביתה. ומאז כך נדמה כי לפחות חלק מתושבי ישראל חזרו לשגרת חייהם. אך בעוד ברי המזל בינינו, חיים את השגרה, לא נשכח את עשרות אלפי הישראלים שכבר
למעלה מ 5- חודשים, חיים כפליטים בארצם. כל קהילות עוטף עזה, הקיבוצים, המושבים, תושבי שדרות. ותושבי אצבע הגליל וגבול הצפון, שנדמה כי קולם כמעט ולא נשמע בלהט המלחמה בעזה, אך סבלם הוא קשה, מתמשך ובלתי נסבל. לאחר כתבות עומק רבות על יישובי העוטף, הרפתות, הרפתנים, על העצב, הכעס והתקווה. החלטנו לתת במה לרפתני אצבע הגליל החיים במציאות מלחמתית מתמשכת. נסענו לרפתות אצבע הגליל, לאן שיכולנו, בהתחשב, בכבישים הסגורים ופגשנו אנשים אמיצים, חרוצים, אך גם עייפים מאוד, חלקם שחוקים וחוששים מעתיד לא ברור. קיבוצים ומושבים נטושים, הרס רב לרכוש, רעש המלחמה הלא פוסק והדאגה כי רבים, בעיקר הצעירים, לא ישובו עוד. הממשלה, הממשלה שותקת, רבה עם עצמה ולא ממש מספקת, לא פתרונות ולא תקציבים ואת הסוף לא רואים. בושה!

אז מה היה לנו?
בראיון בלעדי ונרחב אומר לנו מנכ”ל משרד החקלאות “תכנון ענף החלב, הכרחי לקיום הענף”. זו אמנם “רק” אמירה, אך בהתחשב בשר החקלאות הקודם ונזקיו, זה גם משהו חיובי. בליגת החלב אין כל חדש, הרפתות המצטיינות ממשיכות להצטיין ולספק נתונים מרשימים, הפעם, עקב המלחמה, הליגה נמדדה עד אוקטובר 2023 . ‘משק הבקר והחלב’ בפרסום ראשון ובלעדי של נתוני ליגת החלב ברפתות
המשפחתיות והקיבוציות כמו גם ראיונות עם הרפתנים ומנהלי רפתות המככבות בראש הרשימות. נסענו גם לעוטף עזה, איך אפשר כי איך אפשר שלא. מחינו דמעה בטקס המרגש בהנחת אבן הפינה לרפת כיסופים ע”ש חברינו ראובן הייניק ז”ל. דברנו עם מנהלי רפתות בעוטף, על הבעיות, הכאב והתקווה. לנסוע בכביש הדמים 232 , לראות את המיגוניות בצידי הדרך, להיזכר בתופת הנוראית, בטבח האיום, לעבור ליד מקום מסיבת הנובה ולהבין שוב כי מה שהיה לעולם כבר לא יהיה ועדיין הנוף בנגב המערבי כל כך ישראלי, השדות המוריקים, הטרקטורים ששבו לעבוד, סוג של אופטימיות במציאות קשה.

ליאור שמחה נבחר למנכ”ל הקיבוץ הארצי
בבחירות שנערכו באמצע חודש פברואר האחרון, נבחר ליאור שמחה, לתפקיד מנכ”ל התנועה הקיבוצית. שמחה גרף 17,158 קולות שמהווים כ- 54% מסך קולות הבוחרים. שמחה יסיים את תפקידו כמנכ”ל התאחדות יצרני החלב בחודש אפריל ויכנס לתפקידו החדש. בימים אלה, בוחנת וועדת מינויים, מועמדים לתפקיד מנכ”ל התאחדות יצרני החלב. ליאור שמחה אמר לנו השבוע “עברתי בהתאחדות
מסע מרתק לציונות החדשה, ביקרתי בעשרות רבות של קיבוצים ומושבים, הכרתי אנשים מופלאים ובעיקר זכיתי להיות חלק מענף החלב הישראלי”.
בגיליון הבא, נפרסם ראיון נרחב לסיכום הקדנציה של שמחה.

משק הבקר והחלב 428, מרץ 2024

לדף החוברת | לקריאת החוברת | להורדת החוברת

דבר העורך – ד”ש עצוב מהאצבע של הגליל | ליגת החלב ברפתות המשפחתיות והקיבוציות | ליאור שמחה נבחר למנכ”ל הקיבוץ הארצי – ראובן זלץ

שוטף ענפי
עקב קיצוץ התקציב, המכון הוולקני על סף סגירה
בשורה למגדלי העגלים בישראל?
‘תבור גליל’ תוביל את החלב של מחלבות רמת הגולן

אצבע הגליל, יומן מלחמה – כתב וצילם ראובן זלץ
רפת כפר בלום, החליטו להשקיע
רפת דב דויטש : “הרסו לנו את המדינה”
רפת עמיר
רפת כפר גלעדי, העובדים נשחקים ומראים סימני שבירה
רפת דפנה, פינוי הקיבוץ הוארך עד יולי

מנכ”ל משרד החקלאות: “תכנון ענף החלב, הכרחי לקיום הענף”
תוספת מכסה לרפתות העוטף
הנחת אבן פינה לרפת כיסופים ע”ש ראובן הייניק – הכאב, האובדן והתקווה
גדי אורשחובסקי סגן מנהל רפת עין השלושה: “משפחתי ואני הפכנו לפליטים בארצנו”
אודי שוהם מנהל רפת סעד: “אסור שנחזור למצב של לפני ה 7- באוקטובר”
רפת מפלסים – פוטנציאל ובניה לעתיד
ליגת החלב 2023 – ראובן זלץ
סיכום שנת 2023 ב”החקלאית” – שני שיינין
קדחת קיקיונית היבטים כלכליים, התמודדות וטיפול – ד”ר יניב לבון, אפרים עזרא, ד”ר אורלי פרידגוט, ד”ר עדי בכר
רפתנות מדייקת: שימוש מושכל בזרמה ממוינת – שקד דרוקר
עיון מחודש בתוחלת החיים היצרנית של בקר לחלב – תרגום ועריכה- ד”ר יניב לבון
מי יציל את המחלבות הקטנות? – ראובן זלץ
השומר החדש- סקר ‘חקלאות במלחמה’ פגיעה קשה בחקלאות כחול לבן

ראובן אשרניצקי מנהל רפת פ.ר.ח: “הכל התהפך עלינו”

התחושה קשה מאוד, פותח ואומר ראובן אשרניצקי, מנהל הרפת המשותפת של חולית ורעים. אנחנו בטלטלה נוראית, אומר ראובן, עדות נוספת ונדמה כי המילים כבר לא מספרות את הסיפור האמיתי. וכן, תושבי העוטף דורשים תשובות, להבין מה באמת קרה ואיך ולמה הם הופקרו

ראובן אשרניצקי, 68 מתגורר עם אשתו מרים כבר למעלה מ- 33 שנים בקיבוץ רעים, לזוג 4 ילדים ו- 5 נכדים. הבית שלהם הפך תוך יום, לשטח צבאי סגור ולזיכרון נורא וכואב של שעות בלתי נתפסות באותה שבת שחורה. ראובן, 36 שנים רפתן, החל את דרכו בקיבוץ משמר דוד, לאחר 3 שנים עבר הזוג לקיבוץ רעים שם ניהל את הרפת הקיבוצית, יציאה ללימודים בכפר רופין, ניהול רפת בקיבוץ חולית, בשנת 2000 התאחדו רפתות, חולית ורעים. בשנת 2004 ניהל את הרפת המשותפת עד 2013 , אז עבר לעבוד במרכז מזון בקבוצת יבנה ולפני כמה חודשים, חזר ראובן לנהל את הרפת המשותפת.

דורשים תשובות, רוצים להבין. ראובן אשרניצקי

ראובן: “משתדל לא לצפות בחדשות, אחרת אשתגע”
5 חברי קיבוץ רעים נרצחו במהלך השבת השחורה ועוד שני אורחים ששהו בקיבוץ, בן משק נהרג בקרבות היום הראשון. כמו כן נפגעו בתים רבים, נפגעה שכונת הצעירים. ראובן: “קמנו בשבת בבוקר והתחלנו להכין דברים כי היינו אמורים לטוס לאיטליה לחופשה ואז החל צבע אדום ושמעתי יריות במרחק של כ- 200 מטר מהקיבוץ. נכנסנו לממ”ד והסתגרנו שם, חשבנו שזה לזמן קצר וכל הסיפור יסתיים מהר, היינו תמימים, לא תיארנו לעצמנו את גודל הזוועות. אך מהר מאוד הבנו שזה סיפור אחר ונשארנו בממ”ד מ- 07:00 בבוקר עד בוקר ראשון. הצבא הגיע לקיבוץ בבוקר ובדקו את הבתים ואז קבלנו הנחיה לאסוף ציוד ופינו אותנו לאילת”.

איך אתם היום?
“התחושה באופן כללי היא של טלטלה נוראית בחיים, הכל התהפך עלינו, הרצח, העזיבה את הבית, הבת שלי ומשפחתה שרדו את התופת בבארי וההורים של החתן שלנו נרצחו בבארי. הסיפור המפורסם על הבית של פסיה, אז המחותנים שלנו נרצחו שם. אנחנו בחוסר וודאות בכל הבחינות והאירועים של המלחמה מלווים אותנו כל הזמן. תוסיף לזה שאסור לנו לגור בביתנו שזה קשה מאוד ותקבל תמונת מצב קשה ובכלל לא פשוטה. אני עדיין לא מבין מה קרה ואך זה קרה, עם כל תחושת הביטחון, הגדר, התצפיתניות, יש לנו תחושה של אכזבה קשה. הייתי רוצה לדעת איך המחבלים הצליחו להערים עלינו. תחושות קשות ביותר. אני משתדל לא לשמוע יותר מדי חדשות, לא לראות סרטוני טיקטוק ולנסות ולהתמקד בעבודה שלי, אחרת אני אשתגע”.

הקיבוץ עדיין שטח צבאי סגור, היכן אתם?
“כן, כל הקיבוץ פונה לאילת וממש בימים אלה יעברו כמעט כל חברי הקיבוץ לשני בניני דירות בדרום ת”א. אני באופן אישי לא אעבור לת”א ואנחנו נשכור בית במושב באזור אשקלון כדי שאהיה קרוב לרפת ואוכל לעבוד ולנהל אותה”.

מה מצב הרפת?
“אני חייב לומר כי ביום שהמלחמה פרצה לא הייתי מעורב במה שקורה ברפת, רק חודש אחר כך הייתי אמור להתחיל לנהל את הרפת ולעשות חפיפה. בעצם ברפת היו עובדים שכירים, משפחת אל- זיאדנה, המחבלים נכנסו לרפת בשבת בבוקר ובדיעבד אנחנו יודעים כי חליבת בוקר הסתיימה אך הם תפסו את שני הבנים, הבת של יוסף ואת יוסף עצמו נחטפו לעזה. הבן והבת הצעירים שוחררו בפעימה האחרונה ויוסף והבן הגדול, חמזה נותרו בעזה”.

ומצב הרפת מהפן המקצועי?
“הרפת עברה טלטלה מאוד קשה, הפרות לא אכלו ולא נחלבו 5 ימים ומנהל הרפת לפני, דרור ונציג מרעים, מצאו 15 פרות מתות ובהמשך מתו עוד 25 פרות, סה”כ מתו 40 פרות. כעת, בגלל שהפרות לא נחלבו, הרבה פרות התייבשו ופיתחו דלקות עטין קשות, נאלצנו למכור 100 פרות ועד היום גוררים בעיות קשות בתחום בריאות העטין. הצוות הקבוע לא קיים, לפחות נכון לעכשיו ואנחנו עובדים רק עם מתנדבים. זה נכון שאנחנו משפרים תוצאות מקצועיות אך זה הולך לאט. אנחנו עדיין חולבים 2 חליבות ביום, החליבות קשות מאוד, כי צריך לטפל בהמון פרות חולות. אני מאמין שנצטרך לחדש חלק מהעדר, עדיין לא ידוע כמה”.

המתנדבים הצילו את הרפת?
“ממש ככה, הם נהדרים, אין לי מילים, אנשים נהדרים הבאים לעזור. יש כאלה עם ניסיון ויש ללא ניסיון אך כל אחד עושה את מה שהוא יכול ועל כך אנחנו מודים. אבל בסוף אנחנו זקוקים לעובדים מקצועיים קבועים, זו הבעיה כרגע, כוח אדם מקצועי ומיומן”.

מתנדבים ברפת חולית

אתה יכול לצפות את העתיד?
“כרגע אני באופן אישי מתמודד עם המון קשיים, אך משתדלים מאוד לעשות את כל המשימות של הרפת, כולל כל הממשקים, אנחנו לא מוותרים על שום דבר. לשמחתי אנחנו מצליחים להכין את האוכל לבד, אך המפעילים של הסלפ בעיקר מתנדבים. מה אגיד לך, אני מקווה לטוב. באופן אישי כל התהליך קשה מאוד מבחינה פיזית וכמות השעות. כמעט כל יום 12 שעות עבודה ואני מקווה שנצא מזה”.

שחר קופרמן מנהל רפת ארז: “האמון נפגע קשה”

בקיבוץ ארז המפונה, מתכננים לעבור ל- 3 חליבות מתי שהוא בחודש ינואר 2024 , יש לציין כי רפת ארז היא אולי הענף הכלכלי החשוב ביותר בקיבוץ הנמצא על גבול עזה. שחר קופרמן מנהל הרפת “למזלנו הרפת לא נפגעה פיזית, לא חדרו אלינו מחבלים, לא לקיבוץ ולא לרפת. הם הגיעו לקיבוץ ממחסום ארז באיחור כנראה ואז כיתת הכוננות שלנו היתה מוכנה אליהם”. וכן, האמון בצה”ל ובמדינה נפגע, הסיוט מתמשך אך שחר יחזור לקיבוץ, כמו גם רבים מהקהילה. אנשים מיוחדים יש שם בעוטף, כבר אמרנו

שחר קופרמן, 55 מנהל את רפת ארז משנת 2019 , שחר אלמן ואב ל- 4 ילדים. הרפת בעלת מכסה של 4.2 מיליון ליטר לשנה, כ-400 חולבות. ענף מאוד חשוב בקיבוץ ארז, מענפי החקלאות המובילים. כיום הקיבוץ מפונה, הקהילה נמצאת ברובה במצפה רמון. שחר “בנו מערכות תמיכה לילדים והחליטו להישאר שם, נכון לעכשיו. הקיבוץ פיזית לא נפגע, למעט כמה בתים שניזוקו, אבל זה לא ברמות של בארי, כפר עזה, ניר עוז ואחרים”.

חוזרים לשלוש חליבות. שחר

האירוע בשבת?
“אני רואה את זה כאירוע מחריד, הסיוט הכי גדול שניתן היה לדמיין. האמון במערכת של הצבא, מודיעין, נפגע קשות. השחצנות הישראלית, של אנחנו הכי טובים, הכי גיבורים ואיפה הם ואיפה אנחנו. ככול שנחשפים לפרטים אנחנו רק יותר מבינים איך הם התכוננו לזה שנים, במקצועיות מפחידה. זו טרגדיה שיהיה לנו מאוד קשה לצאת ממנה. התחושה הכללית היא מאוד קשה. למרות שאנחנו ממש קרובים למחסום ארז ולגבול, אנחנו משום מה, פחות מטווחים אך שומעים חזק את כל קולות המלחמה. למזלנו הרפת לא נפגעה פיזית, לא חדרו אלינו מחבלים, לא לקיבוץ ולא לרפת. הם הגיעו לקיבוץ ממחסום ארז באיחור כנראה ואז כיתת הכוננות שלנו היתה מוכנה אליהם. הצלחנו להדוף את החוליות שניסו להיכנס לקיבוץ, גם עם עזרה מכיתת הכוננות של אור הנר. לצערי נהרג אמיר נעים חבר כיתת הכוננות ונפצעו 3 חבר’ה,
אבל הם כבר משוקמים”.

מדברים על לחזור?
“כן, מדברים, בעיקר עכשיו יש דיבור על העניין הזה. בסופו של דבר זו תהיה החלטה אישית של כל אדם או משפחה. אני מאמין שרבים מקהילת ארז יחזרו. אני אחזור, מאוד יפתיע אותי אם משפחות רבות יחליטו שלא לחזור, לפחות זה מה שאני שומע. אנחנו כנראה נחזור אבל זה מאוד תלוי איך תסתיים המלחמה ומה יקרה לאחר מכן”.

ומה מצב הרפת?
“בשבת השחורה התחלנו לרדת בקצב החליבות, בזמן האירוע היו כאן תאילנדים, אוכל לא חילקנו כמעט שבוע פלוס, ככה התנהלנו לאורך השבוע הראשון. ואז פנינו למרכז מזון משואות יצחק, שישר נענו ובתיאום הצבא התחלנו להכניס אוכל במשאית אחת ליום. ככה פעלנו בהמשך כשבועיים עד שחזרנו לפקד יחסית רגיל. לאט לאט התחלנו להחזיר את כל הממשקים כולל מערך המזון. 2 תאילנדים עזבו ואחד נשאר ובזמן הקרוב אמורים לחזור, כולל תאילנדים למטעים אז זה יתן קצת יותר מרחב נשימה. כרגע אנחנו מתפקדים בעצימות נמוכה, לא חזרנו לפעילות מלאה. מתכננים לחזור לפעילות כמעט מלאה בתחילת ינואר, שזה אומר 3 חליבות. אנחנו ירדנו בכ- 15 אחוז לנחלבת מאז ה-7 לאוקטובר. בריאות העדר נפגעה אבל לא ברמות דרמטיות, יצאו כמה פרות שנפגעו, בעיקר בגלל מחסור בכוח אדם וחוסר יכולת לטפל גם במובן הרפואי”.

רצית להגיד משהו על הרפתנים?
שחר צוחק “כן, למיטב התרשמותי, כקהילת רפתנים בעוטף ובכלל, מדובר באנשים מיוחדים, שורשיים, הנאחזים באדמה וברפת שלהם בכל הכוח. הרפתות בעוטף מניעות חלק גדול מהכלכלה בעוטף, ההיאחזות בקרקע, החקלאות, ההתנדבות. מוריד את הכובע בפני החברים שלי בענף. רפת חייבת להמשיך לייצר וזה דבר שראינו גם בשיא הקרבות כאן”.

ליעד שחר פרויקטור רפתות עוטף עזה בהתאחדות: “זה מטורף, המהירות שבה הרפתות בעוטף חזרו לחלוב”

כתב-ראובן זלץ

עוד בערב השבת השחורה, הבין ליאור שמחה כי יש להיערך לקראת מצב שטרם היה בהיסטוריה הישראלית, ציונית. החמ”ל של התאחדות יצרני החלב היה הראשון שקם ונכון לעכשיו, מתפעל מערך מתנדבות ומתנדבים המתחזקים את כל רפתות העוטף כמו גם חלק מרפתות הצפון. בתוך כך, פנה שמחה לליעד שחר שינהל את חמ”ל הרפתות. ליעד “הלוואי שהממשלה היתה מתנהלת באותה מהירות ומקצוענות כמו ההתאחדות, מצב הישובים היה יכול להיות הרבה יותר טוב”

 

ליעד שחר הוא לא רפתן ולמרות זאת, כשליאור שמחה פנה אליו, ליעד לא היסס “ליאור פנה אלי כבר ביום ראשון ה- 8.10 וביקש לעזור לו בניהול חמ”ל בנושא הרפתות בעוטף, אני בא בכלל מתחום אחר, של אנרגיה וניהול פרויקטים, אך מייד נעניתי לקריאה”. ליעד מגבעת חיים איחוד, בן קיבוץ עין גב, לקח את המשימה המורכבת ומייד פתח קבוצות ווטסאפ לצוותי הרפתות, משאיות, בעלי מקצוע, מזון, פינוי פגרים, מחלבות.

ספר על הימים הראשונים?
ליעד “במשך ארבעה ימים לא חילקו אוכל ברפתות ולא יכלו להגיע אליהן, מדובר ברפתות חולית, ניר יצחק, רפת מעון, נירים, עין השלושה, עלומים, מפלסים ונחל עוז. אלו היו רפתות סגורות בשטח צבאי סגור. התחלתי לעשות תיאומים מול הצבא, לכל רכב שנכנס, או מתנדב לרפת, משאית של אמבר, משאיות ציוד, כל כניסה כזו הצריכה תיאום וליווי. יש לזכור כי חלק ממנהלי הרפתות לא היו במשקים אלא פונו יחד עם המשפחות שלהם”.

המטרה, צוותים מקצועיים לרפתות העוטף. ליעד

בימים הראשונות היה בעצם תוהו ובוהו?
” בימים הראשונים העוטף היה ממש אזור מלחמה, לאחר כמה ימים ובמשך השבוע שבועיים הראשונים הכוונה היתה להביא את הרפתות למצב תקין של עבודה שהרי בחלק מהזמן חלבו ושפכו חלב. זה החל בחליבה אחת, עברנו ל 2- חליבות, צריך לזכור שכל הקיבוצים מפונים ויש רק כוח צבאי לשמירה. ולכן ברגע שהמכון הגיע למצב שמיש, אפשר היה להתחיל לחלוב. היה צריך להביא אנשי מקצוע וכל כניסה כרוכה בתיאומים. ”

סדר הפעולות?
“ברגע שהחל האירוע, הגענו לרפתות והדבר הראשון היה זה להאכיל את הפרות, לפנות פגרים, לתקן נזקים ראשוניים, חלק מהפרות היו משוחררות. ברפתות נחל עוז, עלומים וניר יצחק היו נזקים משמעותיים, הן ברפת והן במבנה ובציוד כולל ארונות חשמל שלא לדבר על כמות ההרוגים מקרב העובדים התאילנדים”.

הרפת זה סוג של שפיות ציונית מטורפת

איך מתנדבים מחליפים בעלי מקצוע?
“אנחנו משתדלים שרוב המתנדבים יהיו רפתנים או רפתנים בעבר, מה גם שמנהלי הרפתות התחילו להגיע לרפתות יותר ויותר, ההתגייסות היתה פשוט מדהימה של המתנדבים. מהיום הראשון החלה ההתאחדות לארגן מתנדבים ולטפל במערך המקצועי וחלקם הגדול עובר מעין קורס מקצועי ששרית יוקר עורכת ברפת של ביה”ס החקלאי בנהלל, לפני שהם מגיעים לרפתות העוטף”.

מה המצב כיום, אמצע נובמבר?
“היום כל הרפתות למעט כיסופים חולבות פעמיים ביום, מערך מתנדבים המתחלפים פעם בשבוע, מפנים חלב לתנובה או לטרה. אנחנו דואגים למתנדבים לאוכל, ציוד להתנהלות ביום יום ועכשיו מתחילים לעבוד עם מנהלי רפתות על צוותים קבועים, אך הרוב כרגע מתנדבים בין 10 ל- 15 אנשים בכל רפת. מערך המתנדבים של ההתאחדות מדהים והמתנדבים מגיעים מכל רחבי הארץ.
מדובר בעיקר במושבניקים וקיבוצניקים, רפתניות ורפתנים לשעבר, פנסיונרים שלא מפחדים מעבודה בוגרי בתי ספר חקלאים משנים רחוקות וגם הדור הצעיר המגיע, פשוט להוריד את הכובע, ארץ ישראל היפה שלנו”.

ומה חסר כרגע?
“בעיקר עובדים מקצועיים, זה גם מה שיהיה חסר, בכל החקלאות ובעוטף ובכלל, יצטרכו לייצר ולהביא עובדים, כי מתנדבים זה נהדר אבל אני לא יודע אם לאורך זמן אפשר יהיה לתחזק רפתות רק באמצעות מתנדבים”.

היתה התלבטות לסכן מתנדבים?
“אני לא חושב שהיתה התלבטות, זה נכון שמדובר באזור מלחמה, בעיקר בימים הראשונים, אך החיים נמשכים והרפת זה סוג של שפיות ציונית מטורפת והיאחזות בקרקע למרות כל מה שקורה. המהירות שבה הרפתות חזרו לעבוד זו תעודת עניות לענף החלב זה לא פחות ממדהים. הרפתנים שעברו את הנורא מכל, שחבריהם נטבחו, נחטפו, למרות הכל, הם לא וויתרו, ממשלת ישראל יכולה וצריכה ללמוד מהם על היאחזות בקרקע ועל ציונות ללא מרכאות. למרות שיהיו רפתות שיצטרכו לחדש את העדר, כי הטראומה שהפרות חוו קשה ביותר. האנשים בקיבוצים מדהימים, לראות אותם חוזרים לקיבוץ למרות הכל, זה פשוט להוריד את הכובע, אנשים מיוחדים מאוד”.

רפתות עוטף עזה דיווח מצולם מאזור מלחמה

כתב וצילם – ראובן זלץ

 

עוטף עזה הוא אזור צבאי סגור, הכניסה רק באישור צה”ל וככול שקרבים לגבול, נדרש ליווי צבאי צמוד. כל רפתות העוטף עובדות מלבד רפת כיסופים שנהרסה כליל. הרפתות בשתי חליבות ביום, עם עשרות מתנדבים העובדים לרעש הפגזות, הפצצות ואזעקות צבע אדום. צריך להיות שם בכדי לנסות ולקלוט את גודל המחדל, ההפקרה, את עומק העצב והכאב. להתפעל מהמתנדבים, מהרוח הציונית ולהבין כי, למרות הכל, החיטה, תצמח שם שוב.

 

כשהחלטנו, נירית, המוציאה לאור של המגזין ואני על הנסיעה לרפתות העוטף לא ממש ידענו לקראת מה אנחנו מגיעים. אך הבנו כי אנחנו צריכים להגיע לעוטף ולראות מקרוב, לנסות להבין. כי אין טוב ממראה עיניים, שנינו לא באמת ידענו עד כמה השעות הללו בקיבוצי העוטף, תשפענה עלינו, אך לעומת הזוועות שעברו תושבי הישובים, צריך להישאר צנוע ולהצדיע לקהילות שם. ליעד שחר, הפרויקטור המיוחד של התאחדות יצרני החלב לרפתות העוטף שליווה אותנו, אמר “אין בעיה, ניפגש בצומת אורים ומשם נמשיך”. (ראו כתבה נפרדת איתו) הדרך לעוטף עמוסה, פקוקה, משאיות, רכבי צבא, רכבים פרטיים, פקק בלתי נגמר בכביש 6 עד צומת בית קמה וזאת מאחר שהכניסה לעוטף מצומת יד מרדכי, סגורה. מגיעים לחניון בצומת רעים, עשרות רבות של חיילות וחיילים לפני ולאחר לחימה, מאובקים, טרוטי שינה.

עוצרים לחניה לפני הכניסה לעזה. קפה ארומה מפוצץ, כי אנחנו כבר יודעים, יש מי שעושה כסף ממלחמות. יום חמישי, זה היום בו מתחלפים המתנדבים ברפתות העוטף, הבאים לשבוע עבודה. ליעד רושם את כולם, מסביר את נוהל הכניסה לעוטף ולרפתות ויוצאים לדרך. מחסומי צה”ל בכל צומת, עוטף עזה ממתין לסתיו, השדות האין סופיים פרוסים משני צידי הכביש, ממתינים לגשם, לחקלאות הם גשמי ברכה, לחיילים שלנו בעוטף, גשם לא ממש מבורך, אנחנו עם החיילים. ככול שממשיכים בנסיעה הרכבים הפרטיים הולכים ומתמעטים, קולות הנפץ הולכים וגדלים. זר לא יבין זאת, אנחנו נוסעים בכביש שבו דהרו רוצחי החמאס בטנדרים אל אופקים, שדרות נתיבות, לטבח במסיבה. עדיין קשה להבין, מביטים לנוף המתחלף, הנפש מסרבת לתפוס את גודל הזוועה, את המחדל.

המתנדבים המופלאים ברפת ניר מעון

ניר מעון – המתנדבים המופלאים
ברפת ניר מעון המתינו למתנדבים ה’טריים’ בקוצר רוח, כי למרות הכל, שבוע קרוב לגבול עזה, זה עסק מורט עצבים. המתנדבים החדשים עושים חפיפה עם המתנדבים שסיימו סבב של שבוע התנדבות. איזה עם יש לנו, איזו רוח התנדבות, התאחדות יצרני החלב ומטה המתנדבים בניצוחה של גל ינאי ומאות ישראלים העומדים בתור בכדי להגיע לאזור מלחמה ולחלוב פרות, לעיתים תחת אש או אזעקות צבע אדום. הם באים מכל רחבי הארץ, קיבוצים, מושבים, ערים גדולות, עיירות קטנות. ברפת ניר מעון כמו בכל רפתות העוטף חולבים שתי חליבות ביום. לא אכנס לפן המקצועי (ראו כתבה של יניב לבון המסכם את הנושא המקצועי של כל רפתות העוטף) אך כבר ניתן לומר כי רפתות העוטף יצטרכו להחליף לפחות חלק מהפרות בעדר, לחדש את העדר לאחר הטראומה המלחמתית ולאחר הימים הראשונים ללא אוכל וללא חליבות. אך גם לזה יגיע הזמן והמעטפת המקצועית של ענף החלב, תדע לעשות את מה שנכון בעניין זה.

מיכלית חלב ברפת ניר מעון

השקט בחולית
ואז הגענו לחולית, קיבוץ קטן שהוקם בשנת 1977 , הרפת אולי הענף החשוב בקיבוץ שכעת ריק מתושבים. שקט עכשיו בחולית, אבל זה לא השקט הרגוע, הנעים כל כך מימים רגילים. זה לא אותו הקיבוץ, זו לא אותו השקט. אנחנו עוברים בין הבתים השרופים, 13 חברי קיבוץ נרצחו בשבת השחורה ו- 2 עובדים זרים ו- 6 תושבים נחטפו לעזה. קהילה שחוותה זוועות שלעולם כבר לא תהיה כשהיתה. הציפורים מצייצות בחולית אך הריח חורך את האף, ריח כבד של שריפה, האלימות הנוראית שהיתה כאן רק לפני 6 שבועות, לא מותירה אף עין יבשה, בעוד אנחנו מביטים אל מול הזוועות, הבתים שקרסו. הנה עגלת תינוקת ומושב לתינוקות, בפתח בית שרוף עד היסוד. בפנים הבית ריח של מוות, כתמי דם, הקירות מנוקבי כדורים, מיטות הפוכות, ארונות שרופים, לא נותר דבר, הכל נשרף, מראות באמת קשים. השקט בחולית מלווה אותך לאן שלא תלך, הכתובות של כוח צה”ל על קירות הבתים כסימן שהבית טוהר, קרבות קשים ומרים היו כאן. ברפת ניר יצחק מצב הרוח טוב, המתנדבים יושבים לארוחת רפתנים לאחר חליבת בוקר. יאיר בלברמן, מנהל הרפת, מסתובב בחיוך רחב אך אל תטעו, בפנים הוא סוער, כאוב וכועס, ההפקרה שחוו עוד תצא, בזמנה. המלחמה עוד כאן, גם האזעקות, המון צבא, הקיבוץ ריק. עוד יגיע הזמן להתחשבנויות.

כניסה לבית בחולית

 

מתנדבים ברפת חולית
מתנדבים ברפת ניר יצחק

 

רפת ניר יצחק

הרעש בנחל עוז

הפוסטר הענק בכניסה לנחל עוז

נחל עוז הפך לבסיס צבאי, אין אזרחים, או תושבים, רק המתנדבים ברפת הקיבוץ וכוח צבאי עצום. מחוץ לגדר הקיבוץ רועמים ללא הפסקה תותחי צה”ל, רעש מחריש אוזניים, מרפת הקיבוץ רואים את עזה
המופצצת ותימרות העשן העולים ממנה. מכון החליבה שרק נחנך לפני פחות משנה, שרוף, אך המכון עצמו עובד והמתנדבים חולבים פעמיים ביום, תחת שמירה הדוקה של חיילי צה”ל. סוג של שגרת חיים הזויה, קשה, בלתי נתפסת. המלחמה בשיאה ובנחל עוז הפרות נחלבות, סוג של מחזה סוריאליסטי. הפרות אוכלות אך רעש המלחמה והסטרס פוגע ולאחר המלחמה, תהיה כאן עבודה מורכבת לחידוש העדר. אבל עכשיו, מלחמה ולנו אין ברירה אלא לנצח, כי תוצאות הטבח בשבת השחורה, ילוו את כולנו לנצח, כעדות למה שיכול לקרות בכל ישראל, אם חלילה נפסיד. השעה היתה כבר מאוחרת כשיצאנו מהעוטף, לא ממש קלטנו את מה שראינו, עצב גדול, אך לצידו תחושת ביטחון כי ננצח והחיטה, כן, החיטה בעוטף עזה, היא תצמח שוב כי גרים שם אנשים מופלאים.

מחכים לכולם! קיר חדר האוכל בקבוץ נחל עוז
מכון החליבה בנחל עוז

מגורי התילאנדים בנחל עוז נשרפו לחלוטין

העותק המפוחם של ‘משק הבקר והחלב’
ובעוד אנחנו מסתובבים במשרדי רפת נחל עוז השרופים, נזכרתי בגידי, מנהל הרפת כשדיבר איתי בהתרגשות על חנוכת המכון החדש. תכנון הרפת החדשה לקח זמן רב, מכון חליבה לתפארת, המילה
האחרונה בתחום, משרדים, שירותים, מקלחות, מטבח. והיום, כמה חודשים לאחר הפתיחה החגיגית, ריח העשן, הנזקים הכבדים, זיכרון עצוב לאותה שבת השחורה. ובאחד החדרים בסמוך למכון החליבה, על שולחן שרוף, היה מונח העותק האחרון של ‘משק הבקר והחלב’ שלנו. בשער, ברכה לראש השנה ולחודש החגים, ‘ארץ זבת חלב ודבש’ כך כתבנו בשער, כחודש לפני השבת השחורה. ולרגע אחד, כשברקע רעש ההפצצות והמראות הקשים, עותק אחד של מגזין ענף החלב, ריגש אותנו, מאוד. בתחתי שער העיתון כתבנו ‘כי בשבילי רק חלב ישראלי’. אנחנו ב’משק הבקר והחלב’ מצדיעים לרפתני העוטף ולמתנדבים הרבים ונמשיך ללוות אותם, אתכם, באהבה, בהתמדה, במקצועיות ובצניעות. וכן, החיטה שם, תצמח שוב ומהר.
ראובן זלץ

העותק האחרון של משק הבקר והחלב במשרד השרוף

רק לבקש סליחה
כל שר בממשלת המחדל, היה חייב להגיע, לראות בעיניו, להריח את הריח ולבקש סליחה. כל שר, כל חבר כנסת, לעבור כל קיבוץ, כל ישוב, לנסוע לכל בית מלון, בכל מקום בהם מתאכסנים פליטי
העוטף, לעבור, להקשיב לביקורת ולבקש סליחה. כך זה אמור היה להיות במדינה נורמלית. כמה טינופת נשפכה על הקיבוצים, כמה הסתה, שטנה, איך לא כינו אותם, באיזה מילים קשות. והם, גיבורי העוטף יבנו מחדש את בתיהם, למרות הממשלה הזו. כי הם הציונות האמיתית, הם שומרי הגחלת החקלאית, הם מי שהופקרו בשבת השחורה, הם מי שסופרים את מתיהם. תבואו לבקש סליחה ואז, בבקשה, לכו הביתה.