ראובן אשרניצקי מנהל רפת פ.ר.ח: "הכל התהפך עלינו"

התחושה קשה מאוד, פותח ואומר ראובן אשרניצקי, מנהל הרפת המשותפת של חולית ורעים. אנחנו בטלטלה נוראית, אומר ראובן, עדות נוספת ונדמה כי המילים כבר לא מספרות את הסיפור האמיתי. וכן, תושבי העוטף דורשים תשובות, להבין מה באמת קרה ואיך ולמה הם הופקרו

ראובן אשרניצקי, 68 מתגורר עם אשתו מרים כבר למעלה מ- 33 שנים בקיבוץ רעים, לזוג 4 ילדים ו- 5 נכדים. הבית שלהם הפך תוך יום, לשטח צבאי סגור ולזיכרון נורא וכואב של שעות בלתי נתפסות באותה שבת שחורה. ראובן, 36 שנים רפתן, החל את דרכו בקיבוץ משמר דוד, לאחר 3 שנים עבר הזוג לקיבוץ רעים שם ניהל את הרפת הקיבוצית, יציאה ללימודים בכפר רופין, ניהול רפת בקיבוץ חולית, בשנת 2000 התאחדו רפתות, חולית ורעים. בשנת 2004 ניהל את הרפת המשותפת עד 2013 , אז עבר לעבוד במרכז מזון בקבוצת יבנה ולפני כמה חודשים, חזר ראובן לנהל את הרפת המשותפת.

ראובן: "משתדל לא לצפות בחדשות, אחרת אשתגע"
5 חברי קיבוץ רעים נרצחו במהלך השבת השחורה ועוד שני אורחים ששהו בקיבוץ, בן משק נהרג בקרבות היום הראשון. כמו כן נפגעו בתים רבים, נפגעה שכונת הצעירים. ראובן: "קמנו בשבת בבוקר והתחלנו להכין דברים כי היינו אמורים לטוס לאיטליה לחופשה ואז החל צבע אדום ושמעתי יריות במרחק של כ- 200 מטר מהקיבוץ. נכנסנו לממ"ד והסתגרנו שם, חשבנו שזה לזמן קצר וכל הסיפור יסתיים מהר, היינו תמימים, לא תיארנו לעצמנו את גודל הזוועות. אך מהר מאוד הבנו שזה סיפור אחר ונשארנו בממ"ד מ- 07:00 בבוקר עד בוקר ראשון. הצבא הגיע לקיבוץ בבוקר ובדקו את הבתים ואז קבלנו הנחיה לאסוף ציוד ופינו אותנו לאילת".

איך אתם היום?
"התחושה באופן כללי היא של טלטלה נוראית בחיים, הכל התהפך עלינו, הרצח, העזיבה את הבית, הבת שלי ומשפחתה שרדו את התופת בבארי וההורים של החתן שלנו נרצחו בבארי. הסיפור המפורסם על הבית של פסיה, אז המחותנים שלנו נרצחו שם. אנחנו בחוסר וודאות בכל הבחינות והאירועים של המלחמה מלווים אותנו כל הזמן. תוסיף לזה שאסור לנו לגור בביתנו שזה קשה מאוד ותקבל תמונת מצב קשה ובכלל לא פשוטה. אני עדיין לא מבין מה קרה ואך זה קרה, עם כל תחושת הביטחון, הגדר, התצפיתניות, יש לנו תחושה של אכזבה קשה. הייתי רוצה לדעת איך המחבלים הצליחו להערים עלינו. תחושות קשות ביותר. אני משתדל לא לשמוע יותר מדי חדשות, לא לראות סרטוני טיקטוק ולנסות ולהתמקד בעבודה שלי, אחרת אני אשתגע".

הקיבוץ עדיין שטח צבאי סגור, היכן אתם?
"כן, כל הקיבוץ פונה לאילת וממש בימים אלה יעברו כמעט כל חברי הקיבוץ לשני בניני דירות בדרום ת"א. אני באופן אישי לא אעבור לת"א ואנחנו נשכור בית במושב באזור אשקלון כדי שאהיה קרוב לרפת ואוכל לעבוד ולנהל אותה".

מה מצב הרפת?
"אני חייב לומר כי ביום שהמלחמה פרצה לא הייתי מעורב במה שקורה ברפת, רק חודש אחר כך הייתי אמור להתחיל לנהל את הרפת ולעשות חפיפה. בעצם ברפת היו עובדים שכירים, משפחת אל- זיאדנה, המחבלים נכנסו לרפת בשבת בבוקר ובדיעבד אנחנו יודעים כי חליבת בוקר הסתיימה אך הם תפסו את שני הבנים, הבת של יוסף ואת יוסף עצמו נחטפו לעזה. הבן והבת הצעירים שוחררו בפעימה האחרונה ויוסף והבן הגדול, חמזה נותרו בעזה".

ומצב הרפת מהפן המקצועי?
"הרפת עברה טלטלה מאוד קשה, הפרות לא אכלו ולא נחלבו 5 ימים ומנהל הרפת לפני, דרור ונציג מרעים, מצאו 15 פרות מתות ובהמשך מתו עוד 25 פרות, סה"כ מתו 40 פרות. כעת, בגלל שהפרות לא נחלבו, הרבה פרות התייבשו ופיתחו דלקות עטין קשות, נאלצנו למכור 100 פרות ועד היום גוררים בעיות קשות בתחום בריאות העטין. הצוות הקבוע לא קיים, לפחות נכון לעכשיו ואנחנו עובדים רק עם מתנדבים. זה נכון שאנחנו משפרים תוצאות מקצועיות אך זה הולך לאט. אנחנו עדיין חולבים 2 חליבות ביום, החליבות קשות מאוד, כי צריך לטפל בהמון פרות חולות. אני מאמין שנצטרך לחדש חלק מהעדר, עדיין לא ידוע כמה".

המתנדבים הצילו את הרפת?
"ממש ככה, הם נהדרים, אין לי מילים, אנשים נהדרים הבאים לעזור. יש כאלה עם ניסיון ויש ללא ניסיון אך כל אחד עושה את מה שהוא יכול ועל כך אנחנו מודים. אבל בסוף אנחנו זקוקים לעובדים מקצועיים קבועים, זו הבעיה כרגע, כוח אדם מקצועי ומיומן".

אתה יכול לצפות את העתיד?
"כרגע אני באופן אישי מתמודד עם המון קשיים, אך משתדלים מאוד לעשות את כל המשימות של הרפת, כולל כל הממשקים, אנחנו לא מוותרים על שום דבר. לשמחתי אנחנו מצליחים להכין את האוכל לבד, אך המפעילים של הסלפ בעיקר מתנדבים. מה אגיד לך, אני מקווה לטוב. באופן אישי כל התהליך קשה מאוד מבחינה פיזית וכמות השעות. כמעט כל יום 12 שעות עבודה ואני מקווה שנצא מזה".