תגית: ראובן זלץ

את רחל בורשק מיותר להציג, מי שכיהנה בעבר ככלכלנית התאחדות חקלאי ישראל וכיום משמשת כיועצת כלכלית להתאחדות יצרני החלב. בראיון מדברת בורשק על מחיר המטרה, רווחיות היצרנים, היבוא ההולך וגדל ואומרת: “החקלאות הישראלית איננה זוכה ליחס הוגן מצד המדינה”

מחיר המטרה?
“מחיר החלב עלה בשנתיים האחרונות בכ 30 אחוז. המחיר, צמוד לסל התשומות, כשהחלק הארי זה המזון שהפרות והעגלות אוכלות. מחירו של מזון זה עלה מאוד בשנתיים האחרונות. בשנת 2022 היתה עליה של כ 20 אחוז במחירי המזון לבעלי חיים לאחר מהקורונה. בשנת 2023 חשבנו שנרד לרמת מחירים כבעבר, ואז פרצה המלחמה באוקריאנה וטרפה את הקלפים ווהמחיר עלה ב 25 אחוזים נוספים. וכל זה גרם לעליה חדה במחירי החלב. מחיר החלב עלה בשנת 2022 ב 10 אחוז ובשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2023 בעוד כ 9 אחוזים לעומת השנה הקודמת. מצד אחד זה נותן תשובה לעליית מחירי התשומות שהרפתנים קונים. אך מצד שני זה יוצר מחיר מטרה מאוד גבוה גם ביחס לעולם, שכן, בעולם המחירים לא עוקבים אחר סל התשומות כמו בישראל. המחירים הגבוהים יוצרים לחץ מצד המחלבות לדרוש עליית מחירים לצרכן. המחירים הגבוהים של החלב הגולמי גורמים ללחץ לעליית מחירים וזה גורם לעליה ביוקר המחיה ויוצר תחרות קשה למחלבות אל מול היבוא. אני חושבת שמצב הרפתנים יהיה טוב הרבה יותר אם מחירי המזון יירדו ומחיר המטרה יירד בעקבות כך. וגם הצרכנים יוכלו להנות ממוצרי חלב זולים יותר. חשוב להבין כי מחירי המזון לרפתות עלו בשנת 2022 ב 16 אחוזים ובעוד 6 אחוזים ב 2023”.

זה הולך לקרות?
“אני מקווה שכן, מה שמפריע לירידה בארץ הוא היחלשות חזקה של השקל בחודשים האחרונים, חלק מכך בעקבות האווירה הכלכלית שנוצרה בארץ. היחלשות השקל בעיקר בחודשיים האחרונים היא בסדר גודל של כ 10 אחוז, זו היחלשות יוצאת דופן ולא ריאלית, הייתי אומרת אפילו
פוליטית. וכך הדבר לא מאפשר למחירי המזון לרדת במונחי שקלים גם אם מחירי המזון בעולם יורדים”.

וכאן מגיע היבוא?
“כן, היבוא עוד לפני החלב הניגר, התמקד בעיקר בגבינות הקשות. המדינה נותנת מכסת יבוא פטורה ממכס. כל מכסת היבוא מגיעה לארץ, כי מחירי הגבינות באירופה נמוכים יותר. האירוע של החלב הניגר, זה אירוע מצער שחבל שנקלענו אליו בכלל. אך בינתיים רק רמי לוי עשה יבוא של כ 60 אלף ליטר ואכן מכר את החלב המיובא במחיר נמוך יותר מהחלב המקומי. הלוגיסטיקה של יבוא חלב ניגר היא מאוד מורכבת. בינתיים יש כוונה של שר האוצר להאריך את הפטור בעוד 9 חודשים. זה כמובן בניגוד להסכמות עם הממשלה, משפטית המדינה מביעה רצון טוב לעמוד בהסכמים וזה לא מוגדר כהסכם בחוק. מה גם שלשר האוצר יש את האופציה לשנות מכסים גם בתקופות שיש הסכמה על מסלול שונה. באשר לבג”צ כנראה שימשכו אותו, כי מבחינה חוקית אין בהסכמות עם האוצר בנושא זה. עכשיו נראה מה יעלה בגורל היבוא של יבואנים נוספים. אם יתברר שהם יודעים לייבא חלב ניגר בהיקפים משמעותיים, אז הענף יהיה בבעיה גדולה. כי מתוך מיליארד וחצי ליטר שאנחנו מייצרים, כ 450 מיליון הולך לחלב ניגר ומשקאות חלב ואם זה ייפגע נהיה בבעיה קשה מאוד”.

לאור המצב שאת מציגה מה הם יעדים הכלכליים של ההתאחדות?
“כרגע הענף נמצא בהסכם עד סוף שנת 2025 וחייבים לשמור עליו ולהכין את הענף לשינויים שיכול להיות שיגיעו אחרי 2025 . הכל עומד לדיון, בממשלה הזו הם לא נחים לרגע. כרגע יש מכסות ויש מחיר וצריך לשמור על זה כמה שניתן. אין ספק שהמדינה לאורך זמן לא מעוניינת שיהיה ענף חלב מתוכנן כפי שהוא היום”.

רווחיות הרפתנים בירידה מתמדת?
“זה לא ממש נכון, את זה תשאיר לבכיינים, יחד עם כל המצב המורכב, הרווחיות של ענף החלב נשמרת”.

היערכות לקראת פתיחת הענף?
“צריך בהחלט להיערך לקראת שינויים בענף, בטח לאחר 2025 , זה אומר שיכול להיות שלא יהיה מחיר מטרה, המדינה תצא מהמעורבות שלה, לא ברור מה יהיה עם המכסים, הפיקוח על המחירים. אנחנו יודעים שהאווירה הכללית היא נגד תכנון והמחיר לצרכן הוא המדד היחידי הקובע. תראה מה קורה בחקלאות, בעגבניות, מי שחושב שאפשר לספק מזון בארץ רק בתלות ביבוא, סיפור הירקות הקיץ הזה מוכיח שזה בלתי אפשרי. חקלאות כחול לבן עולה כסף, כל המדינות יודעות לעשות את זה, חוץ ממדינת ישראל לצערי. בישראל, החקלאות הופך להיות ענף בסיכון גבוה, חוץ מהסיכונים המובנים בענף בכלל, כמו בצורת, מחלות ועוד. אני מאוד מצטערת, אני חושבת שהחקלאות הישראלית איננה זוכה ליחס הוגן מצד המדינה”.

מחלבה ליצרנים?
“זה מאוד תלוי בנסיבות שיהיו, העניין הוא לא רק המחלבה, מי שבסוף ינהל את הענף זה מי שישלוט באמצעי הוויסות, זה אומר להעביר חלב בעונות השנה ופערים של סופי שבוע וחגים. כיום היחידה שעושה זאת תחת פיקוח זה תנובה. בכל מקרה אם היצרנים ישלטו בוויסות יהיה להם יתרון גדול, זאת אומרת הקמת מתקן ייבוש לחלב וחביצת חמאה, זה יותר חשוב מהקמת מחלבה, היכולה להיות כתוספת. מחלבה זה עסק מאוד מורכב, עובדה שלא קמות מחלבות חדשות”.

לקראת שנה הבאה?
“למה אתה חושב שיש לנו 4 דגלי ישראל במחסן, זה בגלל האופטימיות? המצב לא טוב, אבל חלב זה מוצר בסיסי שתמיד יצטרכו ואני מאמינה בכוחם של הרפתנים, לפחות כך אני רוצה להאמין. מה שמייחד את הענף זה היכולת הארגון הארצית שלהם. לקראת השנה החדשה, אני באמת מקווה שהחקלאות הישראלית תזכה לעדנה ולימים טובים יותר. וענף החלב ימשיך וייצר חלב איכותי שתעבור עליו ועלינו שנה רגועה ללא גזירות והפתעות לא טובות. שנה טובה”.

טוטי בלוך חי ונושם את ענף החלב, רפתן בן רפתן, דור שלישי בנהלל ובין שאר תפקידיו, יו”ר מועצת התאחדות יצרני החלב. בראיון מפוכח, טוטי מדבר כמו שלא דיבר אף פעם, על עתיד הרפת המשפחתית, על פרויקט חייו לרפת משותפת בנהלל, מבקר את דירקטוריון מועצת החלב ואומר: “אם מדינת ישראל לא רוצה חקלאות, אז לא תהיה כאן חקלאות”

טוטי בלוך, 65 דור שלישי בנהלל, בעל רפת רובוטית משותפת עם מכסה של 1.5 ליטר, מרכז מזון פרטי עליו גאוותו. הוא רב תפקידים, יו”ר מועצת התאחדות יצרני החלב, משקיף בהנהלת ההתאחדות ובהנהלת החקלאית ובדירקטוריון של מועצת החלב. טוטי נשוי לאורה בת מדרך
עוז ולזוג 4 ילדים. טוטי הוא מה שנקרא, פוליטיקאי ענפי, למוד סכסוכים, יריבויות, בריתות וחברויות. הוא חי, נושם ועובד כל חייו סביב ענף החלב הישראלי. פטריוט אמיתי, אופטימי להחריד, המאמין, כן, הוא עדיין מאמין, בעתידו של ענף החלב הישראלי. אך נדמה כי גם אצלו, משהו נסדק בתקופה האחרונה, הוא מביט במתרחש וליבו כבד, דואג. המחשבה שהמדינה שלו, איננה מעוניינת בחקלאות כחול לבן, מטריפה אותו.

נדמה שהרפתות המשפחתיות הולכות ונעלמות, גם בנהלל?
“נכון, ככה נדמה ואם לא נעשה משהו דרסטי אז זה באמת מה שיקרה, כולל הרפת שלי. לפני כחצי שנה התעוררתי סופית למציאות הזו והגעתי להכרה שכנראה שהמדינה לא תשנה את היחס שלה לחקלאות ולכן צריך לעשות מעשה כשהפתרון היחיד הנראה לעין, זה לעשות רפת אחת משותפת של כלל הרפתנים בנהלל. יש כיום בנהלל 9 בעלי מכסות ו 7- רפתות, לא כולל בית הספר החקלאי. אני מדבר על רפת אחת שתהיה בעלת מכסה של כ 6- 7 מיליון ליטר”.

שהמושבניקים בנהלל ידברו על רפת משותפת, אחרית הימים?
טוטי מחייך “כן, בזמנו הציע לי מנכ”ל משרד החקלאות בן אליהו, לבנות רפת משותפת לכל העמק ועניתי לו שהוא מדבר עם מי שהקים את דגניה א’ ונהלל ואיך הוא לא מתבייש להציע לי הצעה כזו. אך היום שאני רואה את הכיוון אליו הולכת המדינה, אני חושב שהדרך היחידה להציל את הרפת המשפחתית במושבים זה לבנות רפתות משותפות. והלוואי ומשהו יעצור אותי ונוכל להחזיר את הגלגל אחורה, לרפתות משפחתיות בתוך המושבים. כרגע, נכון לעכשיו, לצערי זה לא המצב ואני מחפש דרך להציל את הרפת המשפחתית בישראל. זה חשוב כל כך לכולם, לא רק לרפתנים, אלא גם לתדמית שלנו ואיך בסופו של דבר אנחנו רוצים להיראות ולחיות כאן. ייבשו פה ביצות בכדי שנעשה חקלאות ישראלית וכיום נדמה שהממשלה פשוט לא מעוניינת בחקלאות מטעמים שגויים ורעים”.

איפה עומד הפרויקט של הרפת המשותפת?
“אני מנסה לגייס כוחות, זה תהליך מורכב, הדרך להיתר היא יחסית קצרה, כי יש שטחים שעברו שינוי ייעוד באזור צומת נהלל. אני מאוד מקווה שהמדינה תראה את התועלת שבדבר ותעזור לנו”.

מה אומרים הרפתנים בנהלל?
“יש כאלה שמוכנים להירתם ותומכים, יש כאלה המוכנים לחכות עם סגירת הרפת ויש את אריה שהחליט לסגור”.

תן לנו לוח זמנים?
“הרעיון הוא לרתום מספר גורמים כולל גורמים ממשלתיים שיתמכו במהלך. השקעה כיום ברפת חדשה, זו לא צעד כלכלי. לכן אנחנו צריכים עזרה ממשלתית, צריך לזכור כי מדובר בהוצאת הרפתות מהמושב וזה צעד כלכלי התייעלותי שגם פקידי האוצר אמורים לתמוך בצעד זה”.

תגיד, מה קרה לנו, איפה הענף טעה לאורך הדרך שהגענו עד לכאן?
שתיקה ארוכה ואז “תשמע, אני באמת שלא מעוניין לחזור שוב ליריבות בין המושבים לקיבוצים, עשינו כולנו טעויות לאורך הדרך ולא הבנו את הסיטואציה. כיום אין ספק שהמושב בישראל נמצא תחת איום קיומי וכמובן בכלל זה גם הרפתות. המצב מורכב, הרבה דברים אני לא רוצה או יכול לומר כרגע. לדעתי האישית, דירקטוריון מועצת החלב לא נלחם מספיק על קיום חוק החלב. המכסות במדינת ישראל, ע”פ החוק, צריכות להיקבע ע”פ הרכיב הגבוה בצריכה, שומן או חלבון. מה שקורה כיום, צריכת השומן עלתה אך מכסת החלב ממשיכה להיות מחולקת ע”פ צריכת החלבון. מכאן שהרפתנים לא מייצרים את כמות השומן הנצרכת ע”י הציבור ויש מחסור בשומן מן החי. הסיבה היא לטענת מועצת החלב, שאם ייצרו את כל השומן, ייווצר עודף באבקת חלב. בנוסף, היטל מועצת החלב, העומד על 3.8 אגורות לליטר, אמור להיות 4.2 וזה מוריד למועצה 6 מיליון שקל בשנה, מזה נובע החשש לייצר את כמות השומן הנדרש ולכן גם יש מחסור בחמאה. אך יחד עם זה, חשוב לי גם לומר כי איציק שניידר הוא אחד מהלוחמים הגדולים למען המשך ענף החלב הישראלי”.

עתיד המוצרים במחירים מפוקחים?
“יש לנו שני מחירים מפוקחים, האחד מחיר המטרה ליצרן והשני, המחיר לצרכן, זה שתי וועדות שונות, כפעיל בענף נאבק שנים ליצור מצב שהמחיר לצרכן יעודכן אוטומטי, כמו מחיר הדלק או התחבורה הציבורי. הדבר ימנע לחץ של כל הגורמים על מחיר המטרה ליצרנים. לשמחתי, בהסכם האחרון סוף סוף הגענו להסכמה על עדכון אוטומטי מהראשון למאי 2023 והשר סמוטריץ בהסכם האחרון דחה את זה”.

יש רפתנים התוהים היכן הקמפיין התקשורתי של הענף שהרי הכל כיום זה עניין של תדמיות?
“אנחנו בתקשורת, הענף שלנו יותר מכל ענף אחר בתקשורת, אין שבוע שלא רואים את ליאור במדיה, אותי לימדו שלא תמיד צריך לצעוק, בטח לא במצב העכשווי בישראל. עיקר הפעילות שלנו היא מתחת לרדאר. הענף שלנו מורכב מאוד, קשה מאוד להסביר אותו ולהבין אותו. התוצאה של העבודה שלנו, היא חוק סימון ארץ המקור של המוצר והחלב בפנים. מישהו רצה להוציא את החלב ואנחנו נעמדנו על הרגליים האחוריות, לא הכל כולם יודעים”.

ואז בסוף שואל אותי חבר, למה לא לייבא חלב אם זה יוזיל את המחיר?
“תשמע סיפור, מדינת ישראל, בפעילות שלה, גרמה לסגירה של כ- 80 אחוז ממשקי גידול העגבניות במדינת ישראל, החממות עומדות ריקות. הגענו כיום למצב שמחיר העגבניות כיום עלה באירופה ותושבי ישראל ישלמו כ- 20 שקל לק”ג עגבניות בחודש החגים. להזכיר לך כי ישראל היתה יצואנית גדולה של עגבניות. כך גם הולך להיות עם הפלפלים ושאר ירקות. לכן, מי שמדבר על ייבוא חלב ותוצרת חקלאית לישראל, שיחשוב שוב כי לא יהיה כאן ביטחון מזון ובטח לא יהיה כאן חלב ומוצרי חלב זולים יותר. ולא אמרתי מילה על האיכות וכן, גם הכשרות, הרי אין מצב שהרפתנים בפולין ובתורכיה עומדים בתנאי הכשרות שלנו. ואחרי כל המילים, מדובר בציונות, בשטחים בפריפריה, בשמירת האדמות שלנו, על זה נלחמנו”.

מילה לסיום, לחג?
“עדיין יש בי אופטימיות, פעם הייתי אופטימי, היום עדיין אני אופטימי. מאוד מקווה שכולם שהממשלה תתעשת ושנצליח לעצור את התהליכים ההרסניים בזמן. שנה טובה לכולם, שנת בריאות ופרנסה טובה, שנה שמנת לכולם”.

אריה שמואלי סוגר את הרפת המשפחתית שלו, הרפתן הוותיק בן ה 80- החליט שדי, ולאחר 100 שנים, עוד רפת משפחתית נסגרת והפעם במושב הראשון בארץ ההולך ומאבד את צביונו. אריה “זו היתה החלטה מאוד קשה, אך במצב כיום לא היתה לי ברירה”

אריה שמואלי, 80 , דור שלישי למייסדי נהלל, סוגר את הרפת, פעם סיפור כזה היה מרעיד את המושב הוותיק בישראל, כיום המהלך מתקבל כמעט בשוויון נפש. ואם תרצו, זה הסיפור של הרפת המשפחתית בישראל, קטנה, חבוטה, עם עתיד כלל לא בטוח, צעירים מתרחקים ממנה כמו מאש ובאם לא יקרה משהו קיצוני, הרפת המשפחתית תיעלם, בטח במתכונתה הנוכחית. עצוב!
סבו של אריה, יעקב ובמן הגיע לישראל בשנת 1908 , יחד עם בחור צעיר, דוד בן גוריון שמו. יעקב הסתובב ברחבי ישראל ולבסוף, בשנת 1921 התיישב בנהלל. ביתו של יעקב, דרורה, התחתנה עם אורי, רכש מקיבוץ גבת. על תחילת הדרך מספר אריה “הרפת המשפחתית החלה עם פרה שככול הנראה הגיעה מדמשק, אז היה משק מעורב, קצת עצי פרי, קצת ירקות, פרדס קטן ורפת. בשלב מאוחר יותר, המשק הפך למקצועי יותר והמשפחה התמקדה ברפת ומאז שאני זוכר את עצמי הייתי ברפת. חזרתי מהצבא ונכנסתי לעבודה ברפת”. אריה עוד נסע לטיול של אחרי צבא לארה”ב, משם עשה לדבריו “יבוא אישי של קרן, בת ניו יורק שעשתה עליה ומאז אנחנו ביחד, 57 שנים”. לאריה ולקרן יש 4 ילדים ולצערו הרב אף אחד לא ימשיך את הרפת המשפחתית. לפני לכמה חודשים קיבל אריה את ההחלטה הקשה בחייו, לסגור את הרפת המשפחתית. רפת של 700 אלף, 70 חולבות, רפת משפחתית קטנה שכיום, במצב הפוליטי, כלכלי, אין לה כנראה שום היתכנות וזה בעצם הטרגדיה של המשק המשפחתי בישראל. אריה “זו היתה החלטה מאוד קשה ואם היתה לרפת היתכנות כלכלית, או עתיד ברור יותר אולי הייתי מקבל החלטה שונה. במצב של ענף החלב היום, קיבלתי את ההחלטה הנכונה, לסגור את הרפת. היה קשה להחליט אך ברגע שקיבלתי את ההחלטה אני רץ על זה”.

אתה איכר ורפתן כל חייך איך מתקבלת החלטה כזו?
“קשה מאוד. נכון, כל חיי, לפעמים אני חושב איך אקום בבוקר ולא אצא לחליבה, אבל תשמע, זה המצב כיום. היום להשקיע ברפת זו השקעה על קרן הצבי. כיום רפת החלב הישראלי בצומת מאוד חסר וודאות. הרווחיות הולכת ונשחקת וקשה ללי להגיד לבן שלי, בוא לעבוד ברפת כשהעתיד הכלכלי כלל לא ברור וחוסר וודאות עוטף את הענף. זה חבל אבל זו המציאות. חשבתי הבוקר מה יהיה בעוד שנה, מה אני אעשה, אהיה בטלן, זה פשוט לא מתאים לי. אולי ניסע קצת לחו”ל, לא יודע, אצטרך להסתגל למצב”.

קרן אשתו, היתה 25 מורה לאנגלית בבית הספר החקלאי בנהלל אומרת “זה הגיוני, אין מה לעשות, ברור שזה כואב, הכל כואב. כנראה שקל יותר לייבא את מוצרי החקלאות, ברמה נמוכה, מאשר לגדל כאן בארץ ישראל, הכסף מדבר, זו המציאות. מצב נורא, באתי ממדינה דמוקרטית לארץ חופשית המכבדת את כל תושביה וכיום זה כמו חלום רע, הכל התהפך. הכאב קיים, כל הזמן. תשמע, אין עתיד כאן, החקלאות בישראל במשבר מתמשך, צעירים בורחים מהארץ ולהגיד לבן שלי לבוא לעבוד ברפת, זה יהיה פשוט חוסר אחריות”. אריה מוסיף “כל הזמן פיללתי שלא אני אסגור את הרפת המשפחתית, אחרי 3 דורות שזה נופל עלי, זו הרגשה של בגידה, בסבא שלי, במורשת המשפחתית. זה לא פשוט בכלל, אבל אם המדינה לא מכריזה שענף החלב אינו חלק מהאסטרטגיה הממשלתית, אז אין לענף שום היתכנות. שיביאו חלב וגבינות מפולין, ירקות מעזה ותורכיה ובוא נדבר במלחמה הבאה או במשבר קורונה שנחפש מהיכן להביא אוכל”. כשאני שואל את אריה על איזה מסר לעם, ברכה לחג, משהו אופטימי, הוא עונה לי בקצרה, עזוב.

עמוס טהר, רפתן ומושבניק מעזריקם, בוכה את המצב, תרתי משמע. קשה להישאר אדישים לדבריו, הוא צועק את כאבו מקווה שהמדינה תחזור לשפיות כדבריו ומתחנן שיקשיבו לו, לחבריו, לחקלאים ואומר “רק שיתנו לנו לעבוד ולהתפרנס בשקט, די מספיק עם הטירוף הזה”

עמוס טהר, דור שני בעזריקם, מושב של תנועת המושבים במועצה אזורית באר טוביה. לפני מתווה לוקר היו 30 רפתות במושב, כיום 15 רפתות. הרפת המשפחתית של משפחת טהר הוקמה בשנת 1957 על ידי הוריו, ברכה ושמעון ז”ל שעלו לארץ מתוניס עם 7 ילדים. עמוס “הם קיבלו 2 פרות, וככה התחילו לחלוב לאט לאט, לא ידעו כלום על חקלאות, לא ידעו כלום על פרות, אך היתה בהם אהבה ותקווה והם עבדו קשה כדי להצליח”. עמוס, 68 , בן ממשיך, נשוי לזהבה, לזוג 4 ילדים ו 5- נכדים. רפת בעלת 1.150 מיליון ליטר מכסה, 110 חולבות, 2 חליבות ביום, מרכז מזון באר טוביה, מכון שדירת דג 8 על scr 8 סככת פרות, עגלות, יבשות, החלב משווק למחלבת גד.

עמוס: “כיום יש לנו רפת מסודרת מאוד, עומדת בכל התנאים והרגולציה, לפי הספר, אני מחובר למערכת לפינוי זבל, מפעל ביו גז בתימורים. עובד ברפת, אשתי עוזרת קצת, יש לנו עובד תאילנדי והילדים כמובן עוזרים, כמו שאני עזרתי להוריי”.
גילוי נאות, זה היה אחד מהראיונות הקשים, הצער, הבכי, העצב העמוק של עמוס התפרץ החוצה למרות שניסה לשמור על פאסון. אך ניכר כי המצב במדינה, בחקלאות, משפיע עליו קשות. לא קל לשמוע את עמוס, הוא צועק את כאבו, כבן למשפחה שכולה, בוכה את המצב, מתחנן שיקשיבו לו ולחבריו. בן למשפחה חקלאית, אוהבי הארץ שלא מבקשים כלום, רק שיתנו לנו להתפרנס בכבוד ושהמדינה תחזור לנורמליות וייתנו לעבוד בשקט.

ספר על המצב כיום, התחושות שלך?
“אגיד לך ככה בגדול, תכנון הענף הוא דבר מבורך, אבל בגלל לחצים פוליטיים, הענף בסכנה. אנחנו לא פוחדים מתחרות רק תן לי תחרות הוגנת. זה אומר שהרפתן בפולין מקבל מים במחיר מסוים, מקבל מענקים, מזון במחירים שאני רק יכול לחלום עליהם, שלא לדבר על מזג אויר. מעבר לזה יש לנו את הבעיה של המחלבות, באירופה הם עובדים סביב השעון כל השבוע וכאן המחלבות לא עובדות שישי שבת. באירופה אין 17 אחוז מע”מ, אני בטוח שבאירופה לא נותנים לפרות אוכל כשר לפסח שבועיים לפני החג. אבל בוא, אתה לא יכול לדבר על תחרות חופשית ולכבול אותנו. אני לא מפחד מתחרות, יש לנו מוצר טוב יותר משלהם, רק תנו לנו לעבוד”.

שר האוצר אומר שהחזק ינצח?
“זה לא עובד ככה, שיתנו לנו תנאים, הרי אי אפשר לחסל אותנו, שייתן לנו תחרות הוגנת. אם המדינה מחליטה שהיא לא רוצה חקלאות בישראל ולא יהיה חלב ישראלי בזמן מלחמה, או חלילה מגיפה כמו קורונה, אז שיגידו את זה במפורש. לדבר עכשיו על תחרות חופשית זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. ניסינו את היבוא, פתחנו את היבוא, הרסנו את ענף הבשר כאן ומה קבלנו, מחיר הבשר ירד? מה פתאום, רק עלה. ככה קרה עם החמאה וכך יהיה עם החלב”.

הממשלה טוענת כי היא דואגת ליוקר המחיה?
“זה סתם ספין של הממשלה, הרי עם החלב עלה בחצי שקל, אז הצרכן משלם מקסימום עוד 10 שקלים בחודש, 100 שקל בשנה, הרי זה בטל בשישים. שמעתי מישהו פוצה פה על עליה של מחיר הדלק, או המשכנתא, הרי מדובר כאן באלפי שקלים בחודש ובסוף מפיליפ את זה עלינו, על החקלאים. לאן הם רוצים להוביל אותנו, מה קרה לאנשים שם למעלה. אני זה לא העניין, אני מדבר על המדינה שלנו, איך היא תיראה בלי חקלאות, הרי זה נורא”.

אם היית יכול לדבר עם סמוטריץ, נתניהו, מה היית אומר להם?
“את מה שאמרתי לך, אם יש להם אומץ שיגידו שהם לא רוצים חלב ישראלי ואז נהיה תלויים בגויים, בחקלאים הפולנים. הם לא דואגים לעם, לא מבין מה קרה לנו, איזה כישוף נכנס בהם ובכולנו. הם הורסים כל חלקה טובה. אני מאוד מאוכזב מהממשלה, אני בעד שתצליח אבל לצערי, אין שום דבר שהם הצליחו בו. כלום. עצוב מאוד. אני אומר לך את זה בכאב, כאח שכול”.

על אחיו, סגן אלוף יוסי טהר, בן 28 במותו שנהרג במבצע בלבנון בשנת 1981 הוא אומר “זו טרגדיה משפחתית שלעולם לא תגליד, הוא היה קצין אג”מ של חטיבת הצנחנים והשאיר אחריו אישה וילד בן 3. אירוע טראגי שכמעט חיסל את הרפת המשפחתית שלנו”. עמוס טהר אינו יכול לעצור את הבכי.

המדינה בטירוף מערכות?
“נכון, לצערי זה מה שקורה כאן, עצוב מאוד. אני מביט במנהיגים ומתפלל שיהיו כאן אנשים ישרים והגונים שיובילו את המדינה לאן שאנחנו רוצים להגיע. כי כיום המצב לא טוב, בכל הפרמטרים, צבא, כלכלה, ביטחון אישי, הפכנו להיות אויבים אחד לשני, המנהיגים שלנו אחראים על הכל, עושים הפרד ומשול וגורמים כאן חלילה למלחמת אחים ועל מה?. מה נהיה כאן, אני רק מקווה לטוב”.

ומשהו אופטימי לחודש החגים?
“מה אגיד לך, בנימה אופטימית, אני מאמין שהשכל הישר ינצח ויבואו מנהיגים חדשים כמו שמגיע לנו כי כל יום שעובר מדרדר את המצב יותר”.

דובי ווייס בן ניר גלים, מושב שיתופי של בני עקיבא, תנועת הדגל של הציונות הדתית של פעם. דור שני למייסדים. כ 35- שנים מנהל את הרפת במושב. כבן הציונות הדתית, ולא, הוא ממש לא מהמצב, גם לא ממפלגת הבית שלו וחושש מהעתיד לבוא. דובי “החקלאות לאורך שנים נחשבים לאויבי העם, לא הצלחנו לשווק את עצמנו”

דובי ווייס, רפתן וותיק שנדמה כי ראה כבר הכל ועדיין, השנה האחרונה מטלטלת גם אותו. כיהודי, כישראלי, כחובש כיפה וכחקלאי, הוא מביט במתרחש ודואג, מאוד דואג. בן לאב ניצול שואה, האמא ממשפחה ירושלמית וותיקה. דובי “לסבא היתה רפת בירושלים, כל סיפורי הילדות זה על הרפת של סבא”. שירות צבאי ארוך, מסלול בנחל מוצנח, קצין בדרגת סא”ל במיל’. על הפגישה עם אשתו מספר דובי בחיוך “הגעתי להיאחזות נחל של השומר הצעיר, שם פגשתי את חנה אשתי, שהיתה חילונית. התחתנו, הקמנו משפחה בניר גלים ויש לנו 4 ילדים”.

דובי: “ללובי החקלאי אין סיכוי מול פורום קהלת”
רפת ניר גלים, היא בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר, כ- 360 חולבות, מכון מתחילת שנות ה- 80 , עבר לאחרונה שדרוגים, מרכז מזון עצמאי, חלב לתנובה. דובי ווייס מנהל הרפת “הרפת בניר גלים היא ענף מרכזי במשק, כרגע לאור המצב הקיים בענף, מנסים לשמור על הקיים וכל האיומים מסביב לא מאפשרים לנו לחשוב על התקדמות אך כן יודעים כי נשאר בתמונה גם בשנים הבאות וזה חשוב”.

דבר איתי על המצב?
“אני אנסה להיות זהיר, אתחיל מזה שאנחנו ענף שמאוד קל להזדהות ולאהוב אותו. תמיד בסקרים הישראלים אומרים הם אוהבים אותנו. אך בשטח הריבון, פורום קהלת, מאשימים אותנו ביוקר המחיה. זו בערך התמונה. וקח לדוגמא את רמי לוי, המצטייר כמגן החלשים אך בפועל דואג אך ורק לכיסו, זו התחושה שלי לפחות. יבוא החלב שלו זה אולי גימיק יפה שתפס, לזכותו יאמר שהוא חזק בקמפיינים שיווקיים. ולצערי הרב, אנחנו האזרחים והריבון, נופלים למלכודת הדבש הזו כי בסופו של דבר יוקר המחיה רק יעלה. ולאחר כל זה באים ומאשימים אותנו ביוקר המחיה זה מכעיס, זה רחוק מלהיות הגון. הלובי החקלאי בכנסת הוא קטן לצערי ולא מספיק נוכח ויכול להיות מול פורום קהלת אין להם שום סיכוי. שלחתי כמה פעמים הודעות לשר האוצר כי לדעתי היבוא יסכן את התוצרת המקומי ויפגע קשות בחקלאות ולא יפחית מיוקר המחיה. הרי ישראל היא המדינה היקרה ביותר במדינות המפותחות. השר ענה לי שהוא חושב שיבוא ישפר את ביצועי החקלאות ובטווח הארוך יועיל לחקלאות. לא ממש הבנתי את דבריו. החקלאות לאורך שנים נחשבים לאויבי העם, לא הצלחנו לשווק את עצמנו”.

ואיך אתה, ברפת שלך, מתמודד?
“לאט ובזהירות (מחייך דובי) הרבה לאזרח הקטן אין מה לעשות, אבל אני כן משתדל לפנות למי שאני יכול ולומר את דעתי. אני מקווה לטוב, כל אחד משוכנע בצדקת דרכו ובצדקת מחנהו. רק רע אני רואה בזה”.

ענף הרפת לאן?
“יש לנו ענף מדהים, כל בוקר אני קם מלא עניין, זה ענף מעניין המשלב מנעד רחב של תחומית, מסחר, חקלאות, בוטניקה, זואולוגיה, מחשוב, ענף מרתק אך העובדה שאנחנו לא מצליחים למצוא צעירים שיגיעו לענף, מטיל צל כבד על עתיד הענף. אם לא נדאג שהענף הזה יהיה ענף מתוגמל אז בסוף אני חושש שהענף ייעלם. וכמובן הדבר אולי החשוב ביותר, ביטחון המזון שלנו, כעם לבדד ישכון. זה באמת לא ברור לי. בציונות הדתית מקובל לצטט את הרב קוק שבשיעורים שלו במרכז הרב היה מדבר הרבה על החקלאות בישראל. המדינה הזו היתה שממה עד שיהודים הגיעו לכאן”.

ומצב החקלאות?
“לטווח הארוך הנראה לעין, לא טוב, בוא אספר לך בדיחה: 3 אנשים הגיעו לבית דין של מעלה. הגיעו למשפט ואמרו להם, החליטו כאן לתת לכם הזדמנות שניה, סיבוב נוסף בעולם. יש לכם אפשרות להשתדרג, לבחור מה להיות. הראשון עורך דין, רוצה להיות שופט בג”צ, השני, רופא, רוצה להיות מנהל פרופ’ מנהל מחלקה. השלישי חקלאי, שואלים אותו מה תרצה להיות בשנה הבאה, הוא עונה, רק חקלאי, שואלים אותו, למה חקלאי למה, הוא עונה, אומרים שבשנה הבאה יהיה יותר טוב”. ברמה האישית משפחתית נכשלתי כי הצאצאים שלי לא ממשיכים בחקלאות. האמת מעט מאוד ישראלים נמצאים בחקלאות בכלל ובענף הרפת בכלל וזה חבל ומאוד כואב. אם אין המשכיות אז לא יהיה עתיד, הפקולטה לחקלאות מתרוקנת, מדרשת רופין נסגרת, אנשים צעירים לא מגיעים. זה עצוב. כל העולם מגן על החקלאות שלו, כל הארצות מטפחות את החקלאות בארצם ורק אנחנו, בישראל, לא מבינים את הפוטנציאל ואת חשיבות החקלאות. ומי שלא מבין את זה, יגיע שלב שהוא יבין רק נקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי”.

כשאתה רואה עכשיו את מפלגת הבית שלך, של הציונות הדתית אתה מרוצה?
“לא, אני בהחלט לא מרוצה, אני לא יודע מה אני אצביע בסיבוב הבא. אני לא מרוצה באופן כללי ממה שקורה בפוליטיקה. נראה מה יהיה, יש עוד זמן, מקווה שיהיה טוב יותר”.

המדינה מפולגת?
המסר שלי לכל הציבור, חייבים להסתכל על המאחד ופחות לריב בינינו. לא נוח לי עם מה שקורה משני צידי המתרס. אנחנו חייבים להגיע כאן להשלמה בינינו אחרת יהיה כאן רע מאוד. בוא וניקח אחריות אישית ולא נחכה למנהיגים, כך אני רואה את זה”.

לשנה הבאה?
“אני רוצה לכולנו בריאות איתנה ואחרי זה, שלום בחברה שלנו, אני גדלתי במציאות בה לא היה לנו אמצעים כלכליים וכולנו היינו מאושרים. שתהיה שנה טובה בריאות ופרנסה טובה”.