תגית: אצבע הגליל

קיבוץ דפנה פונה ימים אחדים לאחר תחילת המלחמה, הקיבוץ שוכן על גבול לבנון. ארז שמואל מנהל הרפת "בהתחלה התאילנדים ברחו, נאלצנו לרדת ל 2- חליבות היו הרבה אנשים טובים שבאו להתנדב, איכשהוא תפעלנו את המקום על 2 חליבות. חזרנו ל 3- חליבות ברגע שחזרו
התאילנדים, עדיין לא מצאתי מאביס אז אני עושה ההזנה, המאביס מפונה ממושב שאר ישוב. רפת דפנה בעלת מכסה של 3.9 , 350 חולבות, מכון חליבה ישן שדירת דג 9 על 9. ארז "הרפת דורשת השקעה, אנחנו עושים את זה בשלבים, חזרנו לייצר במרכז המזון אצלנו, התזונאי שלנו הוא סטיבן רוזן.

מה המצב הכללי?
"תשמע, כל המרחב תחת איום נ"ט, חצי קיבוץ תחת איום נ"ט, זו צרה צרורה מאוד קשה להתנהל ככה, המצב הביטחוני משפיע, חסימות צירים, יש אנשים, החוששים להגיע. מי שנשאר במשק הם רק כוחות הבטחון, רפתנים וכיתת כוננות, הקיבוץ ריק לגמרי, עצוב מאוד, גם לא רואים את האור בקצה המנהרה. כרגע הותקנו שהאריכו את הפינוי עד יולי. עושים מה שאפשר במסגרת האפשרויות. משתדלים לשמור על אופטימיות. לא קל".

יש חשש מחדירות?
"כן, בטח, היו כבר ניסיונות חדירה מהר דוב. זה החשש הכי גדול שלנו כאן. יש את יחידת דבורה, שהוקמה עוד לפני ה 7- באוקטובר ואמורה לתת מענה לתוכנית החיזבאללה לכבוש את הגליל העליון. הם מסתובבים לאורך הגבול".

איך היית רוצה שייגמר?
"שום אופציה היא לא טובה, בסופו של דבר אין ברירה, בשלב כזה או אחר נצטרך להסיר את האיום הזה, אך חיזבאללה זה לא חמאס. נראה מה יהיה".

קיבוץ כפר גלעדי מפונה כבר למעלה מ 4- חודשים, קיבוץ נטוש לחלוטין, אין כמעט אף אחד, בקיבוץ הגבוה בישראל, הנמצא ממש על גדר גבול לבנון. רק כיתת כוננות, יחידות צבא ועובדים חיוניים, משמע, עובדי רפת. התחושה היא ששכחו אותם מאחור. רחוק מהעין, רחוק מהלב.
עמרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי "אין לצערי חדש, חוץ מזה שהעובדים נשחקים, חלקם רוצים לעזוב. להיות במציאות של מלחמה זה לא פשוט, דבר נוסף, הבדידות הזו שאתה לבד גם שאתה הולך הביתה, הקיבוץ נטוש לגמרי. כל היום שומעים יירוטים, אזעקות, מציאות קשה ומורכבת. קשה מאוד לחבר'ה".

איך נערך?
"אין לי הרבה כלים, אנחנו עדיין ב 2- חליבות ביום, גם בגלל כוח אדם וגם אני לא רוצה שיסתובבו ברפת יותר מדי. בניגוד לרפתות אחרות, אנחנו ממש בקו ישיר לכפר עדיסה, זה הכפר שממנו ירו על בית הלל וכפר יובל.

הרפת מקצועית?
"תשמע ברגע שאתה יורד מ 3- חליבות ל 2- כמות החלב יורדת. ירדנו בכ 15- אחוז בכמות החלב. אמנם השומן חלבון עולה בגלל 2 החליבות אך יש המון קשיים, ספקים לא מעוניינים להגיע לרפת, אתה צריך לפגוש אותם רחוק מהרפת ולקחת מהם את הסחורה. כל פינוי הזבל קשה מאוד, חוששים לעבוד שם, זה ממש מול הכפר מעבר לגבול, בכינון ישיר. כל רגע יכול להיות משהו. בינתיים הרופא והמזריע מגיעים חוץ מהפעמים שהכביש חסום. את האוכל מביאים מוקדם בבוקר ממילובר בעמיר, שלא יהיו בעיות או חסימות כבישים.

לא פשוט בכלל?
"תשמע יש איזה פוקוס על הדרום, אני לא בא חלילה להשוות, אנשי עוטף עזה עברו טבח נורא, אך יש הרגשה שקצת נשכחנו על ידי הממשלה וגם גורמים בענף. אנשים לא מבינים את המשמעות להיות תקופה כזו ארוכה מחוץ לבית. אך אנחנו כאן כבר למעלה מ 4- חודשים עובדים בתנאי מלחמה, זו בעיה לא פשוטה ואנשים מתחילים לגלות סימני שבירה. תזכור גם שיש משפחות, ילדים, גם העניין האישי לא פשוט בכלל".

יבוץ עמיר לא פונה, ההחלטה שלא לפנות את הקיבוץ השוכן קרוב לגבול, מעלה תהיות ושאלות לגבי השיקולים של מקבלי ההחלטות וצה"ל אך זה כבר סיפור אחר. אך למרות שחברי הקיבוץ נותרו, קיבוץ עמיר מתנהל כמעט במתכונת חירום ובקיבוץ מרגישים היטב את רוחות המלחמה כמו גם את רעמי התותחים. הגענו לרפת קיבוצית, בעלת מכסה של כ 3- מיליון ליטר, מנהל הרפת מקסים שטרק, חבר קיבוץ דפנה שפונה מחבריו "אנחנו פליטים, קיבוץ דפנה פונה מתחילת המלחמה והתושבים מפוזרים ברחבי הארץ, בעיקר סביב הכנרת. נשארו בקיבוץ כיתת הכוננות ומנהל הרפת".

ואיך המצב, איך ממשיכים לתפקד?
"סה"כ המצב סביר בהתחשב במצב, הספקים מגיעים, החלב נלקח הרופא מגיע כרגיל. ההבדל הוא ברעש מסביב, תותחים, כיפת ברזל וכמובן ההרגשה של כולם, הרגשה פשוט זיפט. בהתחלה כל התאילנדים חזרו הביתה. ואז הסתדרנו עם חברי קיבוץ, לשמחתי נשארנו כל התקופה עם 3 חליבות והתאילנדים חזרו לפני כחודש. אך המצב מאוד נזיל אז עדיין לא שחררתי את העובדים הישראלים הזמניים והתאילנדים שלנו עובדים במטע. מצב מאוד מורכב המשפיע על הוצאות העבודה".

והרפת, בפן המקצועי הכלכלי?
"בפן הכלכלי בסדר, בסה"כ רפת עמיר מנוהלת היום על ידי מילובר ובשנתיים האחרונות יש שיפור בתוצאות וכולם מרוצים. בסוף השנה אני פורש לפנסיה, אמור להגיע זמיר מאיילת השחר".

איך אתה רואה את עתיד הרפתות כאן בגליל עליון?
"לרוב הרפתות כאן באזור אין לאן לגדול, בעמיר יש מקום לגדול ולהתרחב וכנראה שרפת עמיר תיכנס לשותפות עם מנרה שקבלה מכסה לאחרונה ויש כאן עדיין מקום לרפת שלישית".

איך המצב הבטחוני אמור להסתיים?
"אהה, זה כבר גדול עלי, אני רוצה שלום, אני אופטימי, אנחנו כל כך עמוק בחרא שמכאן יש לנו רק לאן לגדול וללכת קדימה. בסופו של דבר אנשים יבינו שמלחמה זה לא הפתרון".

מיד בתחילת המלחמה, פונה מושב בית הלל מכל יושביו, המשפחות עזבו את המקום בהוראת צה"ל ומי שנותר במושב הם רק חברי כיתת הכוננות, רפתנים ובעלי תפקידים הכרחיים. דב דויטש מקבל את פני ומיד אומר "תראה לאיזה מצב הגענו, לא יאומן, המדינה זנחה אותנו ואנחנו ממש מאבדים חבל ארץ. בושה". דב מתאר את המצב המורכב ומביא קול הנשמע בקרב מרבית מתושבי אצבע הגליל. בליגת החלב לשנת 2023 הרפת שלו ממוקמת הרפת המשפחתית של דויטש, במקום השלישי. רפת קטנה כ- 1.6 ליטר מכסה כולל אמנה. דב "נפרדתי מהרפת המשותפת עם אחי אריה. אני חשבתי כבר לסגור אך הבן לחץ להמשיך ואז החלטנו להקים רפת חדשה, זה היה לפני כ- 7 שנים. בנינו סככה מרחבית, מכון חדש של acr פרלל 24 עמדות. מרכז מזון עצמאי, אנחנו עושים את כל האוכל לבד, אך עובדים עם התזונאי של אמבר".

דב דויטש דור שני למשק המשפחתי בבית הלל, דב הכאוב מאוד מהמצב וחושש לקראת עתיד לא ידוע, פותח במונולוג קשה "ההורים שלי מתהפכים בקברם ממה שקורה בישראל, הם עלו לארץ בשנת 57 להקים כאן מדינה ציונית ותראה לאן הגענו. פינו אותנו מהבתים שלנו, אתה למעשה כעת בשטח כבוש של חיזבאללה, אני לא רואה איך אנשים יחזרו לכאן עם המשפחות. החיזבאללה לא יזוז, צה"ל לא יכנס ללבנון, כל המצב הזה בושה וחרפה הרסו לנו את המדינה. גם אם לא היתה לי רפת, לא הייתי מתפנה, לא היה אף פעם דבר כזה מקום המדינה. אני מתבייש". המצב במדינה מדיר שינה מעיניי החקלאי הוותיק שחשב שראה הכל. דב מחייך בעצב "כבר אין מה לדבר על המדינה, המדינה שלנו הולכת. תאר לך אם החיזבאללה היה מצטרף ב- 7 לאוקטובר, כל הגליל היה כבוש. אתה יכול לתאר לך מצב כזה. אנחנו אשמים, כולנו, נתנו לפוליטיקאים לעשות מה שהם רוצים, עכשיו נתניהו לקח את כל הקנאים הימניים ותראה מה קורה כאן, זה סיוט מתמשך".

ועדיין, הרפת שלך מצוינת?
"תשמע, אנחנו עובדים קשה, התוצאות משמחות אבל בגלל המצב אין ממש שמחה, התוצאות לא באות לבד, הרבה הרבה עבודה קשה. בגדול, מי שלא מייצר אוכל לבד, לא יכול להגיע לתוצאות טובות גם במובן הכלכלי. זה הכל עניין של השקעה, עבודה וידע, הכי חשוב, מרכז מזון עצמאי, סככה מרחבית, עם שני אבוסים, זה מועיל לייבוש המדרך וכמובן ממשק חליבה וירידה לפרטים קטנים ברפת, לא לוותר על כלום".

ומה לגבי העתיד?
"תשמע, אם נשאר כאן אז הרפת תתפתח, אנחנו רוצים להגדיל את הרפת, מה גם שאנחנו בזמן האחרון מגדלים את השחת לבד והשאיפה שלנו לגדל את הכל לבד. השאיפה שלנו זה להגיע למכסת ייצור של כ 2- מיליון ליטר השאלה רק מה יהיה עם המדינה שלנו".

רפתות הצפון נכנסו לנוהל חירום לאחר שחלק מהישובים, קיבוצים, פונו בהוראת צה"ל. נכון לימים הראשונים של חודש נובמבר הרפתות פועלות, חלקן עברו ל 2- חליבות ביום כשעיקר הבעיה, כוח אדם. תמונת מצב.

כתב – ראובן זלץ

ארז שמואל, מנהל רפת קיבוץ דפנה

תמונת מצב?

"אצלנו רוב הבעיה זה עם עובדים, אמנם השבוע אני בסדר, אך התאילנדים ברחו לנו, הם חזרו לתאילנד. היום הביאו לנו מיגונית סוף סוף וכמה שכפצ"ים, סה"כ משתדלים לשמור על שגרה. כבר למעלה משבוע ירדנו ל-2 חליבות ביום, אמנם התאים הסומאטיים עלו בגלל המעבר ל-2 חליבות, אך בסה"כ העדר בסדר, לאט לאט מתייצבים"

והקיבוץ?

"קיבוץ דפנה פונה לגמרי, יש לנו כרגע את ה-3 עובדים של הרפת, כיתת הכוננות כאן שחבריה עוזרים לפעמים. כל חברי המשק התפזרו בישובים סביב הכנרת. באשר למצב הביטחוני, יש קצת קולות בומים, בעיקר מהר דוב, אבל בסך הכל די בשליטה, מקווה שלא יהיה כאן גשם של טילים, כי אז נהיה בבעיה הרבה יותר גדולה".

איתי זמיר, רפת איילת השחר

מנהל רפת איילת השחר, איתי זמיר מספר "עזבו 2 תאילנדים וכרגע אנחנו עובדים רגיל, 3 חליבות. אנחנו שומעים יציאות של כוחותינו, כי אנחנו קו שני למזלנו. הרפת מתנהלת פחות או יותר בשגרה, אך המצב מתוח וקשה לדעת מה יהיה. עיקר הבעיה, כוח אדם עתידי ודבר נוסף, בלתי אפשרי לתכנן תוכנית עבודה קבועה. מקווים לטוב".

 

רפת שמחה דויטש, בית הלל

תמונת מצב עדכנית?

שמחה "המצב מתוח, הישוב פונה, כרגע אני והעובדים שלי ברפת, שני תאילנדים וישראלי, אנחנו תמיד חולבים 2 חליבות כך שבנושא הזה לא היתה בעיה. דאגו לנו סוף סוף למגונית לרפת. וכרגע המצב די רגיל אך עם חששות. בינתיים שומרים על הממשק ברפת, אך אי אפשר לדעת מה יהיה".

והמצב בכלל?

תשמע, יש סימני שאלה לגבי המשכיות האם למכור את הרפת. בשביל מי אני צריך לעבוד, בשביל רמי לוי? אנחנו נכשלנו כמדינה וזה עצוב מאוד. איפה כל המערכת, תמיד חשבנו שיש על מי לסמוך ואני חושש מאוד שאם נתחיל עם הדין וחשבון, תהיה כאן מלחמת אחים".

 

רפת כפר גלעדי

עומרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי, קיבוץ על גדר הגבול וכמו כל קיבוצי הגדר פונה לחלוטין מחבריו. ולפר: "כרגע  אנחנו ב-2 חליבות ביום ואנחנו מתמודדים בעיקר עם בעיית כוח אדם. הקיבוץ כמובן פונה לגמרי ובמשק נשארה רק כיתת כוננות, אנחנו הרפתנים וכמובן חיילים".

כוח אדם?

"יש לי 2 עובדים קבועים שנשארו, התאילנדי שלנו נשאר, אנחנו מגייסים עובדים דרך ההתאחדות, יש כמובן עדיפות לרפתנים מקצועיים. אני רוצה לציין את הנכונות להתנדב ולעזור, פונים אלינו כל היום אזרחים טובים".

בפן המקצועי?

"תשמע, מהבחינה המקצועית, כרגע המצב סביר, אמנם אנחנו מעכבים את העבודה השוטפת אבל משתדלים להתנהל עד כמה שניתן ללא פגיעה ברפת ובעדר, אך זה בהחלט לא מצב רגיל. כל הממשקים השתנו תוך יום וכרגע המטרה העיקרית, המשך חליבות ושמירה ככול הניתן על ממשק חליבה, הזנה".

מצב הרוח?

"בסדר גמור, לא יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל זה מה יש, מכיר כאלה שסבלו וסובלים יותר מאיתנו. כך שאני לא בפוזיציה להתלונן שקשה לנו כאן".

 

גילי שגיא מנהל רפת מנור, קיבוצי אילון ופלך

תמונת מצב?

"כרגע התאילנדים נשארו ויישארו גם, הכנסתי עוד שני אנשים כתוספת כוח אדם. הכל עובד, אך יש מתח גדול באוויר. זה לא קל, הקיבוץ פונה ומי שנשאר זה רק גברים שחולבים, אך יש כאן המון צבא.

מצב הרוח?

"סביר, בהתחשב במצב, אך לא עם הראש למטה, מי יודע מתי זה ייגמר, כולנו כל הזמן בחדשות וכמובן ליבנו עם תושבי עוטף עזה".

יואב ברנע מנהל רפת בראשית

רפת בראשית, עם המכון הגדול בארץ עובדת כרגיל, מספר יואב ברנע "בשונה מהאחרים אני חינכתי את הנוער שלנו לעבודה ובתקופה הזו אנחנו רואים את פירות עמלינו. נכון לעכשיו עובדים אצלי כל הנוער שאני צריך. הם ויתרו על המקלדת והטלוויזיה ובאים לעבוד ברפת כמו תותחים. אז התאילנדים אמנם ברחו לנו, אבל אנחנו בעד עבודה עברית וחקלאות עברית אז יש לנו את בני הנוער שלנו. אנחנו ב-3 חליבות ביום ועובדים בצורה מלאה רגילה".

בפן האישי?

"תשמע, יש לי בן חייל בעזה, חוץ מזה הכל בסדר, חייבים להמשיך הלאה כי אין לנו ברירה אחרת".

הסיפור של שלומי עקיבא אינו סיפור רגיל. איש עסקים, בעלים ושותף ברשת סופר מרקט גדולה, הכי רחוק מעבודה חקלאית, שהחליט ללכת לקורס להכנת גבינה ומאז, התאהב בלבן הזה. בשנת 2016 הקים מחלבה בשיתוף קיבוץ מלכיה עד להגעה לבית הנשיא עם הגבינות שלו.

שלומי עקיבא, 49 מתגורר באלפי מנשה, אב ל- 3 ילדים, שותף ברשת סופר בונוס, רשת סופר שכונתית הכוללת 12 סניפים. בשנת 2012 מכר חלק מעסקיי והתפנה לו זמן, השותף שלו אלי אוחיון הציע שילכו ללמוד להכין גבינה ומאז הוא לא עזב את התחום. שלומי: "החלטנו ללכת לעשות קורס ביתי להכנת גבינות. מאוד התלהבנו מהעניין והתחלנו להתעמק יותר ויותר בנושא וללמוד ברצינות את התחום. לימים, הכרנו את הגבן יואב בלחסן והוא החל ללמד אותנו באופן אישי על סוגי גבינות ועוד". בשנת 2015 בשיתוף בלחסן, החליטו שלומי ושותפו להקים מחלבה בצפון, בקיבוץ מלכיה, ממש על גבול לבנון".

למה להקים מחלבה דווקא בגבול הצפון?
"זה החל בעיקר מתוך חשיבה ציונית ובשביל הנשמה והתפתח. בשנת 2016 חתמנו הסכם עם הקיבוץ והקמנו את המחלבה, כחצי שנה לאחר קבלת כל האישורים מהרגולטור קבלנו את הציוד והתחלנו לייצר". הגבינות מיוצרות מחלב בקר, עיזים, ללא חומרים משמרים, גבינות בהחלה פתוחה, מינימום הבחלה נעשה בין 4 חודשים לשנתיים. שלומי "אנחנו גם מייצרים יוגורטים בטעמים, גבינות עובש לבן, לבנה וכדורי לבנה. בעיקרון מייצרים עבור מספר מחלבות ופרייבט לבל' שלנו, ניתן למצוא את הסחורה שלנו ב- 700 נקודות ברחבי הארץ. אנחנו כרגע עובדים על הרחבת המחלבה ופתיחת מרכז מבקרים בקיבוץ מלכיה".

קשה להיות בעל מחלבה בישראל?
"קשה מאוד, מחירי החלב מאוד גבוהים והצרכנים לא יודעים לשלם על מוצר איכותי בגלל היבוא לצערי אם לא ייעצר הטירוף הזה של הייבוא, ענף החלב יילך וייעלם. או שצריך לדאוג לנו להפחתות מיסים, הפחתות מחיר החלב, כי גם הרפתנים סובלים, היחידים שנהנים הם הטייקונים.
יש כאן בעיה קשה נוספת, איכות המוצרים המיובאים לא ממש גבוהה וזאת בלשון המעטה. אני מאוד אוהב את ענף החלב, זה בנשמה, זה לא מקצוע או רק פרנסה, זה תרבות, זה לנפש. הממשלה חייבת לשמור על הענף הזה המייצר מוצרים מהטובים והאיכותיים בעולם. מתח הרווחים הוא זעיר ונע בין 8 ל- 12 אחוז".

מה צריך לעשות?
"זו שרשרת של דברים, צריך לעזור לרפתנים וזאת בכדי להשאיר בחיים את הייצור הישראלי ואת החקלאות הישראלית. לפתוח את השוק לייבוא ללא כל חשיבה זו בכיה לדורות. כיום המוצר הישראלי לא יכול להתחרות ביבוא, אנחנו עם הראש מתחת למים. נתח השוק של המוצרים
הישראלים הולך ויורד, גבינות בעלות תוקף קצר לא יפגעו אבל זה לא עיקר השוק, בגבינות קשות כבר מרגישים את זה היטב. איך החקלאות הישראלית תשרוד במצב הזה".

יש לך רשת סופרים, אתה רואה את השוק?
"נכון והמגמה היא לרעת ענף החלב הישראלי. אתה שואל על מגמות בשוק בענף החלב, אז בוא ניקח את הגבינות הקשות, היום היבוא גבר בצורה משמעותית על הייצור המקומי. מבלי לדבר על איכות המוצר, הגבינה הישראלית לא יכולה להתחרות בגבינה מפולין ועוד. בסוף מי שמתעשר זה רק היבואנים בעוד החקלאות הישראלית קורסת. הכל עניין של פוליטיקה וכסף, הון ושלטון".

פוליטיקה?
"תעזוב אותי מפוליטיקה מה שלא אגיד זה לא ייצא טוב. אני חושב שזה תלוי בהחלטות ממשלה, לשמור על ייצור חקלאי כחול לבן, זה צורך. הגיע הזמן שנדע לשמר ולטפח את החקלאות הישראלית. ייבוא בכל מחיר זה לא הפתרון ולראיה, יוקר המחיה רק עולה כל הזמן, למרות היבוא. משהו חייב להשתנות מהבסיס ומהר".

הכנות לקראת שבועות?
"מינואר אנחנו מתכוננים לחג שבועות, אוגרים כמויות למכירה, מנסים להגביר מחירות, מייצרים יותר, כדי להחזיק מעמד מעל המים, כי כשאתה מוכר יותר יש לך איך להתגלגל הלאה".

ולסיום?
שיהיה חג שמח לעם ישראל ולמדינת ישראל".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ דפנה, בעמק החולה, נחל דן זורם בתחומו, קיבוץ יפיפה, ירוק, כ-7 ק"מ מגבול לבנון. נשען בעיקר על חקלאות ותיירות. כולנו זוכרים את 'סנדלי דפנה' המפעל שהיה רווחי והעסיק עשרות עובדים. אך נקלע לקשיים ובשנת 2009 הועבר המפעל לשליטת 'טבע נאות'. הקיבוץ מופרט ומתמודד עם קשיים כלכליים.

ארז שמואל, חבר קיבוץ דפנה, מנהל את הרפת כשנתיים. ארז סיים לימודי חקלאות ובעלי חיים במדרשת רופין. לפני כשנתיים עברה הרפת לניהולה של חברת פרוג'קט בר. מכון חליבה ישן מאוד של צח"מ 99 שדירת דג. ארז "זה אומר שהחליבות ארוכות מאוד, לפחות כחמש שעות חליבה. 340 חולבות, 3 חליבות ביום, לפני כשנה וחצי עברה הרפת לייצור מזון עצמאי. ארז "זה אמנם חוסך כסף אך מרכז המזון קטן ואנחנו מוגבלים במספר התאים ובגודל הבורות לתחמיץ ואני מקווה שהשנה נשדרג אותם". כוח האדם מונה 7 עובדים קבועים ועוד סטודנטים וצעירים העוזרים בחליבות.

הבעיות?
"כמו אצל כולם, בעיות כוח אדם, פעם היו סטודנטים היום אף אחד לא מגיע. אתר הקומפוסט שנסגר פגע קשות ברווחיות. הריחוק מהמרכז המייקר כל דבר כולל עלויות הובלה".

מתקן לביוב?
"כן, מאז 2017 פועל ברפת מתקן של חברת 'אקווינד', בסך הכל עושה את העבודה".

תכנון לעתיד?
"יש מחשבה על מכון חליבה אך כרגע זה עדיין ברמת התכנון, למרות שלדעתי לא תהיה ברירה אלא להקים מכון חדש. השנה החלפנו את המאווררים למאווררי הליקופטר של חברת הרמן פרוג'קט, הם עושים את העבודה".

מזון?
"אנחנו עובדים עם סטיבן רוזן המכין לנו את המנות ואחראי על כל נושא ההזנה. כרגע עובדים עם חליפה כוללת עם מילובר".

עתיד הרפת?
"הרפת ענף חשוב במשק ולפחות בטווח הנראה לעין הרפת תישאר ממתינים לראות לאן ילך הענף".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ עמיר, השוכן באצבע הגליל, צופה לנוף של עמק החולה. קיבוץ מופרט, המתפרנס מחקלאות, תיירות וממגוון תחומים. הרפת, ענף חשוב במארג החקלאי, כלכלי ולכן עתיד הרפת בעמיר בטוח, לפחות לשנים הקרובות.

מקסים שטרק, חבר קיבוץ דפנה מנהל את הרפת ואת מרכז המזון של חברת מילובר באתר עמיר. הרפת בעלת מכסה של 3.8 מיליון ליטר לשנה, כ- 340 חולבות, מכון שדירת דג 16 של חברת צח"מ, 3 חליבות ביום, מזון ממרכז המזון מילובר. כוח אדם מונה שני חברים, שני שכירים ושלושה תאילנדים.

בעיות?
"כרגע הבעיה העיקרית שלנו, סגירת אתר שזרים, אתר הקומפסט האזורי ששירת את כל הרפתות. עקב הסגירה, עלו עלויות ההובלה וזו בעיה קשה. בעיה נוספת, פחות תחרות של סוחרי בקר שאינם ממהרים להגיע והדבר פוגע ברווחיות".

מה אתם עושים עם זבל?
"אנחנו מפנים את כל הסככות בתחילת החורף, ישירות לשדות. דבר נוסף, אוסף את הזבל, פורק אותו בסככה ומקלטר בתקווה שיתייבש".

שפכים?
"אנחנו לא מחוברים למט"ש, שפצנו את בריכות הדיג וכיום הם שמשות כמאגר לתשטיפים ובקיץ המים מתאדים ומתחילים מחדש בחורף, זה מעין ברירת מחדל אך זה פותר המון בעיות".

עתיד הרפת?
"קיבוץ עמיר מבוסס על חקלאות, אין תעשיה ואין תיירות, אז המשק מבוסס חקלאות והם מוכנים להשקיע בתחום, אז לרפת כאן יש עתיד".

מה על הפרק?
"מדברים על הגדלת הסככות הקיימות וזה מאוד יעזור בטיפול בזבל".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

הרפת הצפונית ביותר בארץ, ממוקמת מול הנוף המרהיב של עמק החולה, החרמון.
קיבוץ כפר גלעדי, הוא קיבוץ מופרט מאז שנת 2004 וכ- 300 חברים מתגוררים בו. הענפים  העיקריים, מחצבות, מלון וחקלאות הכוללת ענף מטעים, גד"ש, רפת, לול ופטם.

על הוויכוח המר בין אנשי כפר גלעדי לחברי איילת השחר, בשאלה מי הוקם קודם, אין מנצח, כל  צד טוען שהוא הראשון, אך נדלג ברשותכם על נושא זה. הרפת במתכונתה החדשה פועלת מאז  שנת 1978 , מכון חליבה חדש יחסית scr פרלל 14 על 14 מאז שנת 2014 . עומרי זלצר, חבר  קיבוץ כפר גלעדי, מנהל את הרפת כבר 19 , בעל מקצוע מהטובים, רפתן הצופה במתרחש  ובעתיד ומבין כי מה שהיה לא יהיה עוד. עומרי: "תשמע, רפת כפר גלעדי היא רפת מצוינת, יש
לנו כ- 350 חולבות, 3 חליבות ביום, זוהי הרפת הגדולה באזור. המזון מסופק ממרכז המזון  מילובר, שבקיבוץ עמיר, מכסה כ- 3.960 מיליון ליטר בשנה. הצוות מונה כ- 4 אנשים קבועים  וסטודנטים ממכללת תל חי העוזרים בחליבות. כרפת מהדרין התאילנדים של המטעים עושים את חליבות החגים והשבתות".

בוא נדבר על הבעיות?
עומרי מחייך במרירות "מאיפה להתחיל" וממשיך "אני לא אוהב להגיד את הזה, אבל אין עתיד  לרפתות בגליל העליון. אנחנו כעת בשלב של צריכים לקבל החלטה. אם רוצים להמשיך, או ללכת לשותפות, אולי למכור  את המכסה וזאת מתוך ראיה לעתיד מה הולך לקרות ולהיות בענף ומתוך פחד של היום שאחרי".

הרפת רווחית?
"תראה, הרפת רווחית אבל היא יכולה להיות הרבה יותר רווחית. אבל זה לא השיקול אם  להמשיך או לא. יש לנו הרבה חסרונות יחסיים בגליל העליון, הכל יותר יקר, הובלת זבל, מכירת  בקר במכרז, כל דבר כאן עולה הרבה יותר מהמרכז, זה הסיפור של הפריפריה. והדבר הקריטי,  זו ההבנה כי קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה,  צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם. תראה, יש לנו כאן שכונה שקמה כאן לידינו בשנים האחרונות ויש התמודדות לא פשוטה. עיקר התלונות זה על הזבובים וגם כשאתה מוציא עשרות  אלפי שקלים בשנה על טיפול ולטווח הארוך. אנחנו די לבד, בודדים בצריח ונלחמים לבד גם  מבפנים וגם מבחוץ. אני כמנהל רפת מרגיש שלא מקבל עזרה גם לא מקברניטי הענף עצמו. זו  אולי אמירה קשה, אך אלו העובדות לצערי".

השקעות עתידיות?
"כרגע אין מה לדבר, יש לי הרבה תוכניות, אבל צריך לקבל החלטות עקרוניות ואז לראות מה יקרה בעתיד".

ואיך יחס חברי המשק?
"הרפת התנתקה כבר מזמן מהקיבוץ, אני חבר המשק היחיד שעובד כאן. יכול להיות שיש חברים מבוגרים עם סנטימנטים לרפת אך בגדול, הקיבוץ בעצם התנתק מהרפת".

יונקיה?
"יש לנו יונקיה עם מיינקת אוטומטית, 4 תאים והעגל יכול להיכנס כרצונו והמכונה יודעת לקרוא כמה אוכל לתת ומתי".

שפכים, זבל?
"התקנו לפני כחצי שנה מתקן של Upflow מעין נפה רוטטת המפרידה את המוצקים מהים, מדובר בחברה ישראלית וכרגע זה נראה טוב".

יש דיבורים על הרפת המשותפת?
"אני לא רואה שמישהו ידחוף את זה, כמו שאתה רואה אנחנו מתלבטים אם להמשיך את הרפת, גם בכפר בלום יש מחשבות, זה פרויקט ענק בקנה מידה שלנו אך מישהו צריך לקחת את זה כפרויקטור וידחוף את זה קדימה. נותרו כאן 5 רפתות קיבוציות וכנראה שהעתיד לא לטובתנו".

אתה נשמע פסימי?
"תשמע, זאת המציאות, אי אפשר לייפות אותה. הרפת שלנו מסודרת, השקענו המון בשנים האחרונות. בעצם משנת 2007 מאז שהקמנו את הסככה הראשונה במתכונת החדשה ועד היום, אני מעריך שהשקענו כ 7- מיליון שקלים. מדבר על השקעות בתשתיות ולא בקניית ציוד מתכלה. הרפת עובדת, תוצאות מקצועיות טובות, התוצאות הכלכליות טובות אך אני תמיד שואף ליותר. אך במצב הרוח הקיים, הרפת הפכה לילד הלא אהוב בכיתה".

עתיד הענף?
"לענף עצמו, בינתיים יש עתיד, לא נראה לי שיפסיקו לייצר חלב בישראל, יש כאלה שבונים רפתות ומשקיעים כסף. בוא נגיד שהענף לא ייעלם בתקופה הקרובה. באשר לגליל העליון זו בעיה, כפי שכבר דברנו".