קיבוץ כפר גלעדי מפונה כבר למעלה מ 4- חודשים, קיבוץ נטוש לחלוטין, אין כמעט אף אחד, בקיבוץ הגבוה בישראל, הנמצא ממש על גדר גבול לבנון. רק כיתת כוננות, יחידות צבא ועובדים חיוניים, משמע, עובדי רפת. התחושה היא ששכחו אותם מאחור. רחוק מהעין, רחוק מהלב.
עמרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי "אין לצערי חדש, חוץ מזה שהעובדים נשחקים, חלקם רוצים לעזוב. להיות במציאות של מלחמה זה לא פשוט, דבר נוסף, הבדידות הזו שאתה לבד גם שאתה הולך הביתה, הקיבוץ נטוש לגמרי. כל היום שומעים יירוטים, אזעקות, מציאות קשה ומורכבת. קשה מאוד לחבר'ה".
איך נערך?
"אין לי הרבה כלים, אנחנו עדיין ב 2- חליבות ביום, גם בגלל כוח אדם וגם אני לא רוצה שיסתובבו ברפת יותר מדי. בניגוד לרפתות אחרות, אנחנו ממש בקו ישיר לכפר עדיסה, זה הכפר שממנו ירו על בית הלל וכפר יובל.
הרפת מקצועית?
"תשמע ברגע שאתה יורד מ 3- חליבות ל 2- כמות החלב יורדת. ירדנו בכ 15- אחוז בכמות החלב. אמנם השומן חלבון עולה בגלל 2 החליבות אך יש המון קשיים, ספקים לא מעוניינים להגיע לרפת, אתה צריך לפגוש אותם רחוק מהרפת ולקחת מהם את הסחורה. כל פינוי הזבל קשה מאוד, חוששים לעבוד שם, זה ממש מול הכפר מעבר לגבול, בכינון ישיר. כל רגע יכול להיות משהו. בינתיים הרופא והמזריע מגיעים חוץ מהפעמים שהכביש חסום. את האוכל מביאים מוקדם בבוקר ממילובר בעמיר, שלא יהיו בעיות או חסימות כבישים.
לא פשוט בכלל?
"תשמע יש איזה פוקוס על הדרום, אני לא בא חלילה להשוות, אנשי עוטף עזה עברו טבח נורא, אך יש הרגשה שקצת נשכחנו על ידי הממשלה וגם גורמים בענף. אנשים לא מבינים את המשמעות להיות תקופה כזו ארוכה מחוץ לבית. אך אנחנו כאן כבר למעלה מ 4- חודשים עובדים בתנאי מלחמה, זו בעיה לא פשוטה ואנשים מתחילים לגלות סימני שבירה. תזכור גם שיש משפחות, ילדים, גם העניין האישי לא פשוט בכלל".