תגית: המשק המשפחתי

איתם בירגר, מנכ"ל 'מושב כלכלי' בוחן את האופציות הכלכליות של
המושב בעשור הקרוב ומביא את האופציות המועדפות, הניתנות לביצוע
בחוקים והתקנות הקיימים

בוועידת תנועת המושבים שהתקיימה בנהורה 1956 נשא דברים שר החקלאות דאז יגאל אלון ובין היתר את הרעיונות והדברים הבאים: "ע"י אימוץ ויישום הטכנולוגיה והמדע לעבודת  החקלאות, אנו יוצרים לכאורה את קברינו, מאחר שהייעול מחייב פחות חקלאים. אולם אין הכרח  שהחלוקה הכלכלית בין העיר והכפר תהיה כאילו החקלאות היא רק לכפריים ולעירוניים רק התעשיה״.

טכנולוגיה ובירוקרטיה
ממשיך אלון ואומר "קיימת האפשרות שהכפרים אם בישובים גדולים בפני עצמם, אם  בהתארגנויות אזוריות, ולאו דווקא מושביות לחוד וקיבוציות לחוד אלא במשותף ירחיבו את היקף התיעוש כדי שהדורות, אלא שכבר חיים איתנו ואלא שיבואו בעקבותיהם ימצאו את מחייתם  וסיפוקם המקצועי בכל רחבי הארץ."
ואכן, התמורות שחלו בטכנולוגיות המתקדמות ושינויים פוליטיים ודמוגרפיים יצרו מציאות של  גידול בתפוקה החקלאית וקיטון כמות החקלאים, מציאות שבה ברוב המושבים בארץ המשבצת החקלאית מעובדת באופן מיטבי אך כמות החקלאיים המתפרנסים באופן ישיר מחקלאות קטן ולרוב מהווה מיעוט תעסוקתי במושב. בחלוף משבר ההתיישבות של שנות ה 80- ועם מכירת  תנובה והקמת הרחבות קהילתיות, בעשור הראשון של המאה ה 21- רוב האגודות החקלאיות במושבים חזרו לעצמאות כלכלית מלאה.
ענף האנרגיה המתחדשת החל לתפוס תאוצה, התשתיות ואמצעי הייצור במושבים אפשרו הקמת  פרויקטים רחבי היקף ומאז ועד היום על סדר היום של אגודות המושבים מונחות הצעות לקבלת החלטות כלכליות ברמת האגודה. כך שאם במאה הקודמת עיקר משאבי הניהול של  האגודה הופנו למשק המשפחתי כיום משאבים רבים מושקעים בפיתוח כלכלי ברמת האגודה. פרק 8.12 בקודקס רמ"י מאפשר למושבים לבצע שינוי ייעוד מקרקע חקלאית במשבצת למיזמים כלכליים בהיקפים שבין 60 דונם ל 120 בהתאמה לאיזורי עדיפות לאומית. עסקת תעסוקה  המחייבת אחזקות של לפחות 26% מניות של האגודה בתאגיד העסקי המבקש לבצע עסקה, העסקה מכילה הנחות אזורי עדיפות ונחתם הסכם ל 49- שנים כפול 2. בעוד שרמ"י מעניק  זכויות קנייניות, מדיניות מנהל התכנון שופכת מים צוננים על מיזמים ברמת אגודות המושבים פעם ראשונה במדיניות של מיזמים כלכליים הנבחנים ברעיון של מה שלעיר לעיר ולכפר לכפר כך שהמסחר, המשרדים, הלוגיסטיקה שהם הפרויקטים הטומנים בחובם פוטנציאל כלכלי גבוה יותר אינם מצויים שמדיניות הפיתוח של מינהל התכנון במרחב הכפרי. פעם שניה תמ"א 35 מנחה על פיתוח צמוד דופן לשימושים קיימים ובכפוף לתשריטי רגישות נופית כך שהמיזמים הכלכליים  מצטמצמים לשטחי המחנה דבר המהווה אתגר תכנוני וקהילתי. לסיכומו של עניין האתגרים כיום  למיזם כלכלי הם פעם ראשונה מנהל התכנון ופעם שניה האתגר הקהילתי.

אז מה כן אפשר לפתח כלכלית במושבים
פל"ח ברמת הנחלה – מנהל התכנון מאפשר זכויות לפעילות לא חקלאית בשטח הצהוב של  הנחלה בהיקף של עד 500 מטר במגוון שימושים המותאמים למרחב הכפרי, המועצות האזוריות מקדמות תוכניות פל"ח אשר מהן כל מושב מטמיע בתב"ע שלו את השימושים שהוא מעוניין  לאפשר בתוך הנחלות. הפל"ח שקיים כבר כשני עשורים ממומש באופן מצומצם יחסית וזאת מכמה סיבות עיקריות, הראשונה והעיקרית הינה גובה שומת העסקה של רמ"י וזאת ללא הנחות אזור, סיבות נוספות העדפת בעל הנחלה למגורים ולא פעילות שלרוב מייצרת עומסים ותוצרי  לוואי של רעש, רכבים וכו' בתוך איזורי המגורים במושב. סיבה נוספת היא בעל הנחלה אשר איננו בקיא בהפעלת עסקים כאלו וחוסר היכולת להשכיר את הפעילות לצד ג'. בשנים האחרונות  מאפשר רמ"י לבצע עסקאות שימושים נלווים לחקלאות עם הנחות אזור, גם כאן המימוש מוגבל עדיין גם מצד פתיחות מנהל התכנון לאפשר הקמת מתקנים בשטח החקלאי בנחלה ועדיין גובה העסקאות גבוה יחסית להיקפי העסקים המדוברים. במבחן התוצאה אנו מברכים על רעיון הפל"ח אך חובה לבחון לעומק את הפערים ולייצר מסלולים שכן יאפשרו להגדיל תעסוקה במשקים  במושבים ברחבי הארץ.
מיזמים ברמת האגודה – לכל אגודה חקלאית קיימים נכסים שוטפים ברמת הצרכנייה, תחנת דלק פנימית, מחסן טכני אנטנה סולארית וכו'. אגודות רבות מנהלות תאגיד מים פרטי ומנהלות את  העיבוד החקלאי במשבצת החקלאית אם ע"י החקלאים חברי האגודה או בשותפויות ע"פ חוק. מספר אגודות מנהלות מיזמים כלכליים ברמת האגודה לרוב מתב"עות ישנות שבעבר אפשרו  מלאכה ותעסוקה ברמת המושב.

סקירה קצרה למוצרי אנרגיה מתחדשת במושבים
בעשור הקודם עיקר הפרוייקטים התמקדו בשדות סולאריים וניסיונות לטורבינות רוח. החלטת  המועצה הארצית לתכנון ובנייה הרואה בשדה הסולארי כפוגע בעתודות הקרקע לייצור מזון הגבילה את השימוש הארצי עד 20 אלף דום ובכך הביאה את היזמים ואת הרגולטור לפתח  מוצרים המתמקדים בדו-שימוש.
אגירת חשמל מתח עליון – ע"מ לפתוח פקקים ברשת ההולכה הארצית מקדמים מתקני אגירה  לאומית לרשת ההולכה. מדובר על מתקנים המבוססים על בטריות ענק במכולות בהיקף של 5-10 דונם למתקן. התפרסמה מפת האזורים של רשות החשמל ועסקה של מתח עליון הינה ביחס  של 1:1 בתעסוקה.
סולארי מאגרים – מחייב עסקה מול רמ"י ביחס של 1:10 בתעסוקה.
סולארי חממות – מוגדר כדו שימוש בתיקון ד 10 תמ"א 10 , מחייב היתר לחממה ואישור משרד  החקלאות. ללא עסקה ברמ"י
קירוי מבני ציבור – מוגדר כדו שימוש, מחייב היתר בניה, ללא עסקה ברמ"י
גידור סולארי – עדיין ללא רגולציה סדורה, יצא מסמך מדיניות של משרד החקלאות ומרכז  השלטון האיזורי. הכיוון לדו שימוש.
אגרו וולטאי – עדיין ללא רגולציה מאושרת. הנהלת רמ"י הוציאה החלטה שבעיקרה יאושרו רק במחוז צפון ודרום פרויקטים.
תיירות – משרד התיירות מעודד פתרונות לינה תיירותיים במרחב הכפרי למלון בתיוג C  המאפשרים עד 120 חדרים, לאחר הקורונה המדינה מעודדת פיתוח פתרונות לינה מגלפינג ועד מלונות במרחב הכפרי וזה תחום שככל הנראה יתפתח בהמשך. הכרחי לבנות תוכנית כלכלית
לסיכום כפי שחזה יגאל אלון כמות החקלאים פחתה ועימה האתגר התעסוקתי במושבים, לאגודה נכסים ואמצעי ייצור שיש לבחון לעומק כיצד ניתן למצות ולהשיא רווחים לאגודה, בשנים האחרונות פיתחנו בחברה הכלכלית של תנועת המושבים יכולת לנתח ולייצר פרוגרמה כלכלית תכנונית למושבים ובכך להעניק תמונת מצב כלכלית לאגודה ע"מ לקבל החלטות נבונות ולייצר  עוגנים כלכליים לחברי האגודה.

הוא נחשב לאבי אבות מרכזי המזון במושבים, פורץ דרך, ורפתן למעלה מ 70- שנים. פרץ בן יהושע, בן 93 מבאר טוביה, חקלאי, בן חקלאי, חד, בהיר ובעל דעה ברורה בכל נושא. הוא מעודכן ומתעדכן בכל המתרחש ואינו נתפס לנוסטלגיה מיותרת. פרץ "מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה". ראיון מרגש עם בן דור הנפילים

המושבניקים הם עם קשוח, יש מי שיאמר עקשן, קנאים לעצמאותם, אנשי עבודה שלא מרבים בדיבור. אך כשרבים מהם אומרים לי, אתה חייב לפגוש את פרץ ומדברים בסופרלטיבים על מעלליו ותרומתו לענף ובכלל, אני מרים
את הכפפה ונוסע אליו הביתה. פרץ בן יהושע בן 93 , דור שני למייסדי המושב שהגיעו בשנת 1930 . פרץ "בזמנו כל משק קיבל פרה והפרה המליטה עגלה והיא היתה החברה הטובה שלי. מאז אני עם הפרות ותמיד הייתי ואהיה רפתן". 70 שנות רפתנות הפכו את פרץ לאנציקלופדיה מהלכת, הוא היה מאלה שדחפו לכיוון הקמת רפתות בבאר טוביה, הוא האמין בענף ועדיין מאמין בו, אך העולם משתנה ואיתו גם ענף החלב, אהבתו הגדולה. פרץ "תשמע, יש לי 2 בנים, לכל אחד יש רפת עם 200 פרות כ 2- מיליון ליטר מכסה, מה שיקבע את הרווחיות זה מחיר החלב שהם ייצרו ולא התנובות וכנראה שאני צודק בעניין הזה. אבל להיות היום בעל רפת, דורשת עבודה קשה 24 שעות לאורך כל השנה".

אגדה חיה

פרץ, הוא אגדה חיה בקרב הרפתנים, ממקימי מרכז המזון בבאר טוביה ומי שדחף להקמתם של מרכזי מזון במושבים בכל רחבי הארץ. פרץ "הייתי מעין יועץ שר החקלאות לענייני רפת מושבית ודחף להקמת מרכזי מזון. ושר
החקלאות בזמנו היה שמחה ארליך שלא הבין דבר ברפתנות, הוא הגיע לבאר טוביה, הראיתי לו את מרכז המזון ואז הוא אמר לי, אני לא מבין בזה כלום, אבל תעשה לי 15 כאלה, אני אביא את הכסף אתה את העבודה והידע. וכך בזמנו, הקמנו כ 15- מרכזי מזון בכל רחבי הארץ, מכפר ויתקין, נהלל, כפר יחזקאל, גבעת יואב ועוד לאורך 7 שנים. אנחנו ראינו בזה פתרון בנושא הזנת הרפת המשפחתית ובכלל". פרץ שהיה בזמנו הנציג של המושבים בהתאחדות מגדלי הבקר, זוכר את הימים שבהם כ 60- אחוז מהחלב היה מיוצר במושבים. פרץ "היו ימים, אז המחשבה היתה שהקמת רפתות במושבים יגרום ליציבות כלכלית. דבר שהיה נכון אז, היום יש הרבה מושבים שאין רפת וגם אחוז החקלאים בלא מעט מושבים הוא קטן. הרפת שנתה את צביונה, החלו באיחוד רפתות. בסך הכל הענף מחזיק מעמד אך רוב העובדים בו הם עובדים זרים. רפת לול ומטעים הם בעצם עדיין הענפים החזקים, למרות שכיום הכל הפך לתעשייתי".

לאן הולכת הרפת המשפחתית?
"זה נהפך לענף תעשייתי, העולם משתנה ואם לא נביט ישר לא נתקדם, זה המצב כיום בשביל לשרוד, מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. זה כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה. אז ככה הרפתות,
הרפת המשפחתית שנתה את פניה וזהו" מחייך פרץ בציניות מרירה.

החקלאות לאן?

"תראה, המושג הזה של תחרות חופשית, מבלפת, כי אין באמת תחרות ובטח שלא חופשית. הכל בנוי על זה שיש כאן משטר קפיטליסטי קיצוני וחקלאי שמגדל עגבניות לא יכול להתפרנס מ 2- שקל לק"ג. ברגע שמביאים עגבניות מחו"ל החקלאי הישראלי לא יגדל עגבניות. היבוא פוגע בחקלאות, הוא מקטין את מספר החקלאים והמחירים יעלו ויעלו. אם רוצים להוריד מחירים בירקות, חייבים להבטיח מחיר מינימום ואז החקלאי שקט ורגוע, אבל זו דעה לא פופולרית. להגיד שזה שוק חופשי כיום זה צחוק מעבודה, שהרי השוק נשלט על ידי מספר מונופולים גדולים, שוק חופשי זה בטוח לא".

עתיד המושב?

"המושב בצורתו, זה לא דבר שימשיך להיות. יחידות קטנות של ייצור, כמו פעם, לא יהיה באפשרותם להתמודד בתנאים החדשים בשוק. המושבניקים מסתגלים למציאות העכשווית כי פשוט אין להם אופציה אחרת. המושב שאני הכרתי וגדלתי אינו דומה למושב כיום. המושבניק כיום עוסק בניהול כי פשוט אין לו ברירה, כי בסוף הניהול קובע את יעילות המשק".

וענף החלב?

"כמו שאני רואה את זה, אספקת מזון גס לפרות תהווה מחסום להמשך פיתוח הענף, כבר היום זה קורה. התחמיצים כיום הגיעו למחירים כאלה שזה יהפוך בעתיד את עשיית התחמיץ ללא משתלמת. יהיה גידול ביבוא של גבינות רכות וקשות דבר שכבר קורה היום פוגע בענף, מה גם שהחלב לייצור גבינות שימש גם כאיזון בין חלב קיץ וחורף. לכן אני חושש שגודל ענף החלב לא ישתנה, בטח בתנאים הללו. מבחינת המדינה, חשוב שמישהו יקבע גודל אופטימלי לרפת החלב הישראלית מבחינת בטחון מזון. מה גם שהרפת בארץ, כמו באירופה יצטרכו לייצר מוצרים מתחרים ביבוא ולהתמקד בהם ובמוצרים הרווחים ביותר. בגדול, החקלאות בארץ הולכת והופכת למעין עול על הפוליטיקאים, הסיבה העיקרית, תנאי הסחר וקפיטליזם שלצערי גורם לנזקים בלתי נתפסים, בכל תחום מחיינו".

מכון יסודות לעיצוב מדיניות בנושאי חברה וכלכלה, ערך לאחרונה עבודת מחקר מקיפה על המושב בישראל לרגל 100 שנותיו. (כתבה נרחבת עם ד"ר לירון אמדור) מנהל המכון, עמית בן צור, כותב על חשיבות המושב ועתידו.

המושב הוא המצאה ישראלית-ציונית ייחודית, בעלת תרומה ברמה עולמית. ייחודו של המושב נובע משילוב של ארבעה רכיבים: משקים חקלאיים משפחתיים; התארגנויות חקלאים לפעילות כלכלית משותפת; קשר בין הניהול המוניציפאלי של היישוב להתארגנות החקלאית; וחקלאות, שמהווה רקע ותכלית לשאר הרכיבים. תרומותיהם של הרכיבים השונים והסינרגיה ביניהם ממחישה את העובדה שהמושב הוא נכס אסטרטגי לישראל שמשרת מגוון רחב של תועלות ציבוריות.

סימני שאלה רבים

למודל המושב הייתה חשיבות רבה בתנאי המחסור והקושי שאפיינו את ראשית ההתיישבות הציונית, ועדיין יש לו חשיבות רבה בהיבטים של אספקת מזון טרי ומגוון לציבור הישראלי והתיישבות באזורי פריפריה. אך על אף תרומותיו הייחודיות של המושב, תחת המדיניות הנוכחית של ממשלות ישראל, חלק גדול מרכיבי המושב נמצאים תחת סימן שאלה: החשיבה העיקרית בקרב חלק ממקבלי ההחלטות היא על "יתרונות לגודל" בחקלאות, תוך המעטה בחשיבות המשק החקלאי הקטן; יש ניסיון לפרק התארגנויות חקלאים מתוך תפיסה מוטעית שקיים ניגוד אינטרסים בין התארגנויות החקלאים לרווחת הצרכנים; חלה הפרדה הולכת וגדלה בין האגודה במושב ובין ניהולו המוניציפאלי על ידי הוועד המקומי; אוכלוסיות קהילתיות שאינן חקלאיות מערערות על עצם קיומה של החקלאות במושב ומבקשות להרחיקה מבתי המגורים; ורשויות המדינה מטילות מגבלות על פיתוח סוגי תעסוקה שאינם חקלאיים, ובכך מקטינות עוד את תפקודו היצרני. התהליכים הללו מביאים לכך שמספר המשקים הפעילים במושבים הולך וקטן, מצטמצמת תפוקת הירקות והפירות האופייניים למושבים, ונוצרת הפרדה והבחנה בין אוכלוסיות בתוך המושב (חקלאים, בעלי נחלות ואוכלוסיות קהילתיות).

איך לשמר את המושב?
בנייר המדיניות שכתבנו במכון יסודות, בהובלתה של ד"ר לירון אמדור, ביקשנו לבדוק כיצד ניתן לשמור על תרומתו הסגולית של המושב לציבור הישראלי, תוך התאמתו לדרישות הזמן הנוכחי, באופן שיאפשר למודל המושב להמשיך ולהיות רלוונטי ותורם גם בעשור השלישי של המאה ה 21-לצורך כך בחנו תרחישים וחלופות בהתייחס לרכיבי המושב השונים. מהמחקר שלנו עולה, שחיזוק רכיבי המושב, ושילוב מושכל ביניהם, צפוי לתרום רבות לקיימות ארוכת הטווח של התועלות הציבוריות הייחודיות שאותן מספק המושב. מתוך הבחינה שערכנו לתרחישים שונים ולחלופות מדיניות שונות, אנחנו ממליצים על מספר כיווני פעולה:

• חיזוק המשק המשפחתי: אם תתבסס הכרה בחשיבות המשק המשפחתי הקטן, ניתן יהיה ליישם כלים לחיזוקו: כלים כלכליים (הלוואות בערבות המדינה, העדפה במענקים ובתמיכות), או כלים של חדשנות חקלאית, שיאפשרו להגדיל את הפריון והתפוקה במשקים קטנים. מצאנו שקידום החדשנות החקלאית הוא כלי שניתן לקדמו בישימות גבוהה.

• חיזוק התארגנויות חקלאים: ניתן לחזק את מגוון התארגנויות החקלאים במושב, למשל באמצעות ליווי מקצועי ומתן תמיכות ייעודיות להתארגנויות חקלאים; לחזק את האגודות החקלאיות השיתופיות של המושב בהיבטי פעילות כלכליים וחקלאיים; ולחזק את ההתארגנויות האזוריות של מושבים, כולל שיתוף מושבים בארגונים האזוריים הקיבוציים. אלו הם כיווני פעולה שחשוב להפעילם במקביל זה לזה.

• חיזוק זיקתם של כל תושבי המושב ליישוב ולקהילה: מוצע לבחון פתיחה של אגודות המושב לקליטת תושבים קהילתיים (בתנאים מיוחדים, ללא זיקה לקרקע חקלאית ולנכסים שפותחו על ידי האגודה לפני קליטת החברים החדשים) וכן לקליטת חקלאים חדשים. חשוב להגדיל את מספר החקלאים הפעילים במושב, וזאת אפשר לעשות באמצעות תמיכה בדור החדש בחקלאות, מתן מעטפת תמיכה לבנים ממשיכים של בעלי הנחלות הוותיקים, קידום שותפויות חקלאיות בין בעלי נחלות לתושבים אחרים במושב וכן מתן תמריצים לקליטת חקלאים צעירים חדשים, שאינם בנים ממשיכים, לחברות באגודות ותיקות, בהסתמך על הניסיון שקיים בכמה מושבים ברחבי הארץ.

צוות בין משרדי

כדי לקדם את המדיניות המומלצת צריך שיהיה מי שייקח על עצמו את המשימה של קידום המושבים, כל אחד בפני עצמו ולפי מאפייניו ותמונת העתיד המתאימה לו. לשם כך הוקם לאחרונה בהובלת תנועת המושבים צוות בין-משרדי ובין-מגזרי, שהחל לפעול ליישום ההמלצות. למהלך שאנחנו מציעים יש חשיבות רבה לצורך טיפוח ופיתוח עתידי, מכוון ומושכל, של המושב כצורת התיישבות ייחודית, בעלת תועלות ציבוריות ברורות לביטחון המזון, לחקלאות מתוחכמת ולאגריטק, לטיפוח צורות חיים ייחודיות ולדמוקרטיה השתתפותית, להתיישבות בפריפריה ולחיזוק המגזר הכפרי.

זו אולי עבודת המחקר המעמיקה ביותר שנערכה מאז עלה לקרקע המושב הראשון בנהלל.  בראיון נרחב ובלעדי מדברת ד"ר אמדור על המסקנות, המספרים, הנתונים ואומרת על הוויכוח  המתמשך בעניין הגודל "יש איזו מנטרה שגדול יותר טוב לחקלאות ואני באה ואומרת שזה בפירוש ופשוט לא נכון"

ד"ר לירון אמדור, דוקטורט בכלכלה חקלאית, חוקרת מכון מחקר יסודות שהוקם ב-2019  יוזמת התנועה הקיבוצית. לאחר זמן הצטרפה תנועת המושבים וראשיה פנו לחוקרי המכון לכתוב  עבודה, נייר עמדה עדכני ומקיף בנושא המושב בישראל ולמה, אם בכלל המדינה חייבת להתעקש עליו. ד"ר אמדור, כותבת העבודה "ניסינו לתת ביטוי לייחודיות של המושב, מהן אבני היסוד, הליבה של צורת ההתיישבות הזו. ובעצם לראות האם ועד כמה הוא עדיין רלוונטי ומי  צריך לשמר אותו. עבדנו על פרויקט הזה כחצי שנה והוא הוצג לראשונה בכנס חגיגי של תנועת  המושבים לציון 100 שנות התיישבות". ד"ר אמדור הציגה את עבודתה בכנס שנערך לפני כחודש, לציון מאה שנות מושב.

ונתחיל מההתחלה, מה המיוחד, עדיין, במושב בישראל?

"חפשנו מה מיוחד במושב ואני חושבת שמהות המושב זה בעצם היחידות החקלאיות הקטנות  והתארגנות החקלאים באגודות. כל מושב בנוי סביב אגודה חקלאית שבתחילת הדרך איגדה את פעילות החקלאים. הפעילות החקלאית הנפוצה ביותר בעולם הוא בעצם משפחות המתפרנסות מעיבוד הקרקע כעסק משפחתי קטן. למשק המשפחתי הקטן יש יתרונות של קוטן בניגוד  למחשבה הרווחת כיום כי הגודל קובע. מה שמייחד את המשק הקטן, העובדה שהוא יכול לייצר המון מוצרים מאוד אינטנסיביים תוך הקפדה על הגידול ודבר שני, זוהי עבודה עתירת כוח אדם. למשל, בכדי לקטוף דונם עגבניות, החקלאי זקוק לכוח עבודה רב. שני המאפיינים הללו לא ישימים במשק גדול. בקיבוץ שיש לו 5000 דונם, מרכז המשק לא יכול להקדיש את כל זמנו ל 50- דונם עגבניות, מפאת קוצר זמן. נכון להיום מרבית ירקות החממה גדלים במושבים. מה שאני מבינה מזה שעדיין המושב הוא כלי מאוד רלוונטי לייצור עגבניות וירקות בכלל בישראל".

אך המדינה לא אוהבת את המשק המשפחתי מטעמי גודל?

"כן וזה אבסורד, שהרי בניגוד לענף החקלאות, המדינה כן מבינה שלעסק כלכלי קטן יש המון חשיבות, משרד הכלכלה אומר זאת בפירוש, המדינה גם משקיעה בנושא זה, בכדי שאנשים יצליחו יותר לבנות עסקים קטנים ובהצלחה. ואילו בענפי החקלאות, לתדהמתי, המדינה משום  מה מעודדת גודל, דבר העשוי לפגוע בענף ובהתפתחות הכלכלית ובמדינה".

גם משרד החקלאות מעודד את מיתוס הגודל?

"כן, נכון, אני יודעת, יש איזו מנטרה שגדול יותר טוב לחקלאות ואני באה ואומרת שזה פשוט לא  נכון".

קטן זה טוב

ד"ר אנדור: "מה שיפה במושב, זה שמעבר לעבודה המשפחתית, הפרטית, הם למעשה מאוגדים  באגודות שעוזרים למושבניקים למכור את תוצרתם או לקנות תשומות וכל מה שקשור להתנהלות היום יומית. אותם אנשים שלפני 100 שנים המציאו את המושב, היה להם בעצם רעיון גאוני שמעבר לעבודה משפחתית, בואו נהיה שותפים למה שחשוב ואז יש לך יתרונות לקוטן  ויתרונות לגודל. האלמנט השלישי כל הדבר הזה, הוא גם בעצם יישוב מתפתח. אז יש לנו תא משפחתי, גוף משותף כלכלי שהוא גם גוף מוניציפלי המארגן יישוב. ואז אותו יישוב יכול להתבסס  על הפעילות הכלכלית של האגודה, מעבר לארנונה ומיסים עירוניים. זה קונספט ישראלי לגמרי, אני לא מכירה דבר כזה בעולם כולו ושלושת הדברים הללו בעצם מייצרים את  ייחודו של המושב.

אז בואי נדבר על הגודל?

"קודם כל צריך שתהיה הבנה כי משק משפחתי הוא דבר מאוד חשוב וחייבים לשמור עליו.  נקודה. המדינה חייבת לעטוף את החקלאות ולא לדחוף למשקים גדולים. הדבר השני, התארגנויות החקלאים, יש מצד אחד, את הבסיס המשפטי הקיימת בכל מושב, זה מחוייב על פי  חוק. האגודות הללו היו יכולות לעשות הרבה יותר, לשווק, תשתיות, מתקנים, הדרכה ומו"פ. יש אגודות העושות זאת, אך הייתי רוצה לראות הרבה יותר. בעצם היתה איזו תוכנית משנת 2015 שנתנה ליווי לאגודות, לצערי סגרו אותה ומאז זה לא חודש. התפיסה הזו שאם חקלאים יהיו מאורגנים הם ישפיעו על המחירים והשוק, זו חשיבה מוטעית שאיננה מחוברת למציאות. יש המון
התייעלות בהתאגדות משותפת וזה מקום לעודד חקלאים להתארגן. והדבר העצוב ביותר, ההתנתקות בין הפעילות החקלאית ופעילות החקלאים לבין התושבים. פתאום יש לך 2 אוכלוסיות שונות וזה יוצר קונפליקטים פנימיים ורמת שירותי הציבור פחות טובה וניגודים פנימיים בין  האגודה החקלאית לוועד היישוב. זה קרה כפועל יוצא משינוי פני המושב ומשפחות שאינם חקלאים שהגיעו לגור במושב בעשורים האחרונים. מה גם שהחקלאים הופכים למיעוט במושב  שלהם ואז מתחילות המריבות על "הרפת המסריחה", או "למה אתה מדליק טרקטור בבוקר מוקדם" ו"למה אתה מרסס ליד הבית שלי". וזה לצערי היכן שאנחנו כרגע".

אז מה עושים?

"מה שאמרנו זה קודם כל שלכל אחד מהמרכיבים הללו יהיה משהו שתומך. הדבר החשוב ביותר  זה לשמור על המשק הכלכלי ולחזק אותו. הדרך הטובה ביותר, חדשנות כלכלית ואז יש לך רווח גדול יותר על כל דונם וכפועל יוצא זה משפיע בעצם על כל שרשרת המזון וכוח האדם.  המדינה חייבת לתמוך בחקלאים בכל דרך, התמורה תחזור אליה. בכל מה שנוגע להתארגנויות  חקלאים, צריך בעצם להגיע למצב לחזק את ההתארגנויות בכל דרך שהיא. ברור לנו שהרבה  יותר קל לרפתנים להתארגן ביחד ולא כל המושב, אך חייבים לפעול להתארגנויות קטנות שכאלה שיביאו להתייעלות והתפתחות המשק המשפחתי כחלק ממארג שלם של קואופרטיב צומח.

ד"ר אמדור: "המדינה חייבת לשמר את החקלאות כחול לבן"

כיום, ממשלת ישראל ולא רק זו העכשווית, איננה מאמינה במשק המשפחתי, או בעצם ניתן  לומר, דוגלת בקפיטיליזם ובייבוא. וכשהפוליטיקאים מדברים על "תחרות חופשית", חשוב לומר להם, כי אין כאן לא תחרות ובטח לא חופשית, המשק הישראלי נשלט על ידי כמה מונופלים בכל תחומי הייצור וגם הייבוא.

המדינה לא מאמינה בחקלאי?

ד"ר אמדור: "לא יודעת להגיד לך את זה, אני חושבת שהמדינה כיום פוסחת על שני הסעיפים.  זה נכון שהמדינה בראשות שר האוצר ושר החקלאות מובילה רפורמה מאוד אגרסיבית בתחום החקלאות. אך המדינה לא מדברת בלשון אחידה, יש לא מעט פוליטיקאים וגופים ממשלתיים  הבאים ואומרים כי ישראל חייבת לשמור על ביטחון המזון שלה. אני לא כזו פסימית. המושבים  חייבים להקים מחדש או שייצרו שותפויות עם הארגונים הקיבוציים, אני מודעת להתנגדות  למהלך זה, אך זו התנגדות פסיכולוגית שצריך להתמודד ולצמוח מזה".

זה לא מאוחר מדי?

"לא, חד משמעי לא מאוחר מדי. תראה צריך לדבר על המושבים כישוב שיש זהות בין המושב  לאגודה. לדעתנו צריך לצרף לאגודה את הקהילתיים שלכולם יהיה אינטרס באגודה הזו. כי אחרת האגודה תהפוך לפחות רלוונטית לחלק גדול מהתושבים ביישוב ואז הצרה תהיה גדולה יותר.  דבר נוסף, צריך להתחיל לקלוט חקלאים חדשים לאגודות, יש מספיק מושבים שיש בהם קרקע  וניתן לצרף חקלאים. צריך לבנות מודל לעניין וזה לא בשמיים, בקיבוצים עשו את זה, אפשר לעשות זאת גם במושבים. על זה חייבים לעשות, המושבניקים לא צריכים את המדינה בכדי  לשנות את כל המגמה, להגדיל את המספר החקלאים ובכך לשנות את היישוב שהולך והופך לשכונה אורבנית ופחות מושב חקלאי.

אומרים שהמושבניקים עקשנים, הם לא ברי שינוי?

"התהליך הזה מצריך זמן, לאט לאט, אבל אני מאמינה שזו הדרך הנכונה לשימור המושב  והחקלאות המשפחתית. יש במשרד הכלכלה צוות חשיבה לנושא עתיד המושב ואיך מיישמים את  כל ההמלצות שכתבנו לכדי מעשים בשטח".

ובאשר לבעיית דור ההמשך במושבים?

"העבודה פורסמה לפני כחצי שנה, יוזמה של יסודות, כתבתי את העבודה בשיתוף לירון ישראל.  הדבר המפתיע שראינו זה שהמון אנשים רוצים להיות חקלאים בישראל, אך יש חסמים חוקיים  והמרכזי שביניהם זה איך להשיג קרקע חקלאית לעיבוד ולהקים משק. זה דבר שהוא מאוד מאוד קשה. בנוסף חייבים שיהיו יותר מסגרות להכשרה, יש את רחובות ותל חי וזה לא מספיק. צריך  יותר תמיכות כלכליות, מענקים והלוואות. אך מצד שני צריך להיות ריאלי, ממוצע של דור ההמשך  בכל ענפי הכלכלה עומד על 25 אחוז ולכן צריך לפתוח מראש צינורות לקבלת חקלאים  חדשים המעוניינים להשתלב ללא הצורך ברכישת נחלות במיליוני שקלים. דבר נוסף, דור  ההמשך במושבים הוא עסק מורכב, הן מהפן החוקי וגם בפן המשפחתי. חייבים לייצר מנגנון  ידידותי יותר ליצירת אוירה חיובית ופורה להעברת שליטה לדור ההמשך והטיפול המורכב  בהעברה הבין דורית. בחו"ל זה קיים והגיע הזמן שגם בישראל".

עשר שנים מהיום המושב בישראל?

"אם אכן המושבניקים יעבדו קשה ויקבלו סיוע מתאים מהמדינה, נראה חקלאים צעירים, עם דגש  על טכנולוגיה, יישובים שישובו לחזון חקלאי משותף, המושב יכול להיות מנוף פיתוח אזורי  במיוחד בפריפריה. אני לגמרי מאמינה בקונספט עכשיו המדינה והחקלאים חייבים להירתם  לעבודה. יש עתיד לחקלאות באם הם יפעלו נכון".

לסיום, לפני כשנתיים כתבת עבודה גדולה על ביטחון המזון בישראל שזה בקשר ישיר לנושא המושבים והחקלאות?

"כן, העבודה נכתבה בשנת 2020 בנושא ביטחון המזון בישראל. זה אירוע ענק ואף אחד בעצם  לא מתכנן את זה כאן. איך המדינה שבעוד 18 שנה מהיום יגורו כאן כ 15- מיליון אנשים ואף  אחד לא מתכנן כאן כלום, יש איזו הסתמכות על סמוך לי וזה לא תקין. עשינו איסוף ראשוני של  נתונים ורצינו להתקדם מעבר למה שאנחנו אוכלים היום להכפיל את זה שנים קדימה. הרכבנו  תפריט מומלץ המורכב בעיקר מירקות ופירות, אך גם חלב ומוצריו, בשר ועוד. באנו לממשלת  ישראל ואמרנו, עכשיו תעשו תוכנית שלא ניתקע בעוד כמה שנים".

אם זכור לי, הגעתם למסקנות נחרצות?

"בהחלט, אנחנו מדינת אי, תלויים בשני נמלים וזהו, משם כל האוכל שלנו מגיע, אנחנו שותים את האוכל שלנו דרך שתי קשיות קטנות, האחת מחיפה ואחת מאשדוד וזהו. מה שאנחנו באים  ואומרים, שבמצב העניינים הזה ובהתחשב במצב האקלימי, המדינה חייבת להכין תוכנית אסטרטגית לביטחון המזון לעשור הבא. הוקם אגף לביטחון מזון במשרד החקלאות שהחל לעבוד  נושא זה, כולל היחס לחקלאות המקומית. וברגע שתהיה תוכנית ממשלתית שבה המדינה  דע כמויות, קרקע, מו"פ והיתכנות כלכלית, כאן נכנס החקלאי הישראלי. קודם כל צריך להבין כי החקלאות הוא הבסיס לתפיסת הביטחון של המדינה ולכן חייבים לשמור עליו".