תגית: רפת קיבוצית

הוא אחד ממנהלי הרפת הצעירים והמצליחים, המנהל רפת משותפת של שני קיבוצים בעוטף עזה. ואם מחפשים קצת אופטימיות בתוך כל הרעש הענפי, רפת ניר יצחק היא בהחלט מקום טוב להתחיל איתו. יאיר, במילים פשוטות כותב על אהבה, פרות וצוות איכותי

רפת ניר יצחק, ממוקמת בדרום מערב הנגב, כ- 3 ק"מ מגבול רצועת עזה. הרפת הוקמה בשנת 1952 ועברה 4 מכונים שונים- קרוסלה, שדרת דג מיושנת, שדרת דג משודרגת ומכון חליבה פרלל מחודש. את כל המכונים בנינו, שיפצנו באותו מקום, דבר שהקל על הכיס שלנו, הפרות שלנו והצוות. אנחנו מייצרים מזון לעצמנו. בשנת 2014 התחלנו לייצר אומנה לקיבוץ סופה, בשנת 2018 חברנו לתהליך של שותפות עם קיבוץ סופה והיום יש לנו מכסה של 7,604,886 מיליון ליטר עם חריגה של 300,000 אלף ליטר.

החוזקה -הצוות
מנהל הרפת – יאיר בלברמן (דור שני לרפתנים), בן 34 , בן המקום שהקים את ביתו כאן.
איש הבריאות – נוריאל ארזי, בן 32 , בן ותושב המקום שיקים כאן אץ ביתו.
איש התפעול – גדעון "גידי" לוין חיימי- בן 27 , בן המקום ונקווה שיקים כאן את ביתו.
יונקיסטית – פאר עידה, בת 38 , בת המקום, חברת ניר יצחק שבנתה כאן את ביתה.
בנוסף לשדרה הניהולית יש ברפת עוד 2 פנסיונרים, מתנדב מארגנטינה שמצא בת זוג בניר יצחק והקימו כאן ביתם, נער לפני גיוס ועוד 3 תאילנדים. בנוסף לצוות הקבוע ברפת יש לנו 7 נערים שעובדים בחופשים, סופ"שים ושהם עפים מבית ספר. כמנהל הרפת, זוהי שלוחת העובדים הכי חשובה ברפת!

הרבה שואלים אותי כיצד אני מצליח לגייס צוות שכזה, והשאלה הקשה יותר- כיצד אני שומר עליהם לאורך זמן?
אנסה לתת כמה נקודות למחשבה:
א . העובדים יותר חשובים מהפרות
ב . לא לפסול שום עובד – גם אם הוא בא רק לחודשיים, וגם אם אין לו ניסיון ברפת.
ג . לפשט את העבודה – לחברה יותר כיף להיות בבית מאשר בעבודה.
ד . להשקיע כסף בעובדים – לא רק במשכורות.
ה . ליצור צוות מלוכד וחברי עם אוירה חיובית שלא קשורה לרפת. ברפת ניר יצחק הנושא המרכזי הוא כדורגל.

האתגרים
אז כמובן שלא הכל ורוד (למרות שדרך עיניים אדומות הכל נראה ורוד…) וגם רפת ניר יצחק מתמודדת עם לא מעט אתגרים:
1 . כוח אדם
גיוס ושימור כוח אדם הוא נושא מאד מורכב ולא פשוט. השימור הרבה יותר קשה מהגיוס. אשתי עובדת בתחום ההיטק, אמנם אין לנו את המשאבים של ההייטק אבל לקחתי רעיונות של שימור העובדים. את העובדים לא מעניין רק המשכורת, מעניין אותם עניין, התפתחות, ראיה לטווח ארוך והקשבה לצרכים שלהם- גם מקצועיים ויותר חשוב – לצרכים האישיים.
2 . טיפול בזבל
למרות ריבוי שטחי הגידול שסובבים את אזורנו. הדרישה לזבל פרות מטופל יורדת עם השנים. גם פה בנגב התחלנו לשלם, ולא מעט. אבל יש בעיה לא פחות קטנה- לא רוצים לפנות את הזבל מהרפת. אני חושב שצריך להגיע לפתרון כולל של טיפול בזבל בשטח הרפת (עם אישורים של איכות הסביבה) ולפזר בשטחי הגידול.
3 . חוסר מקצועיות
אני סיימתי לפני 5 שנים מסלול של תואר הנדסאי בעלי חיים ברופין. למרות כל שנותיי לצד אבי ברפת. שום עבודת שטח לא יכלה לתת לי את התאוריה של ניהול ענף כל כך מורכב. לצערי הרב הוחלט לסגור את המגמה ברופין ולא לפתוח שום אלטרנטיבה ראויה.
בתור מנהל רפת צעיר עם צוות צעיר – זה דבר הכרחי לשימור כוח האדם. אני חושב שכל קברניטי הענף צריכים לעשות משהו בנידון כדי לטפל בדבר הזה. אנחנו בעוד מספר שנים לא מבוטל נשאר ללא דמויות עם רקע תאורטי בענף.
4 . "הרפתן" בעיני הציבור
כשהייתי ילד (כמו היום, רק גם לפי הגיל…) להיות רפתן הייתה גאווה, היינו הולכים עם החזה נפוח. היום – זה עוד מקצוע שעושק את הציבור… ואני חושב שפה אנחנו נפלנו, ביחד עם המחלבות – היינו צריכים לשווק את מוצרי החלב ביחד עם הרפתנים. בדומה למה שעשו בפרסומת של תפוצ'יפס – המציג הוא חקלאי, כמונו!

סיכום
אני מאד אוהב את הרפת, את המקום שאני חי בו וזה המסר שעובר לצוות. זאת ציונות אמיתית – לא כמו שהאלה מירושלים דואגים לפמפם לנו. ומילה לקברניטי הענף, תתחילו לקבל החלטות ביחד עם השטח, ובעצת השטח. כי לשטח יש את הבעיות המורכבות ביותר. בוא נהיה גאים לענף שאנחנו שותפים אליו, הוא מודל לחיקוי בכל העולם!

קיבוץ יוטבתה, נוסד בשנת 57 והוא עדיין קיבוץ שיתופי על מלא, כ- 350 חברים, הקיבוץ הגדול בערבה. פרנסה, מחלבת יוטבתה, פונדק יוטבתה, גד"ש מטעי תמרים ורפת גדולה בשותפות עם קיבוץ אילות.

רפת יוטבתה, רפת חלב ערבה, נוסדה עם הקיבוץ כשהמטרה הראשונית היתה לספק חלב לאילת. בעלת מכסה כ-8 מיליון ליטר מכסה, כ- 630 חולבות, כ- 500 עגלות. מכון חליבה קרוסלה scr, ארבעים ושמונה עמדות. מרכז מזון עצמאי. 3 חליבות, חלב מהדרין ביום, החלב מוזרם בצינור ישירות למחלבה הנמצאת סמוך לרפת. כוח אדם מורכב מ- 5 חברי קיבוץ, מתוכם 3 וותיקים, 5 חברים, 6 תאילנדים ושני שכירים מתוכם מנהל הרפת, תמיר אמיתי חבר קיבוץ גלאון. תמיר רפתן מגיל 16 , ניהל בעבר את רפת גלאון במשך שנים, עבודה באפריקה בליווי וניהול רפת חלב באנגולה. לפני ההגעה ליוטבתה, מנהל תפעול ברפת יהודה והחליט לחזור לנהל רפת, רגע לפני הפנסיה.

איך ההתרשמות שלך כמנהל חדש ברפת יוטבתה?
תמיר "תראה, הגעתי לכאן לפני 3 חודשים ומצאתי רפת מסודרת מאוד, הייחוד ברפת כאן זה כוח האדם, צוות חברי משק וותיקים שעדיין עובדים ברפת, יש כאן גאוות יחידה אמיתית. הקשר מול המחלבה וכמובן המחלבה המשתמשת ונעזרת ברפת בכל נושא הקיימות, רווחת בעלי חיים, למעשה זו רפת הדגל של המחלבה".

צינונים בקיץ?
"מרכיב מאוד משמעותי כאן ומרכיב קריטי בקיץ, אנחנו מצננים למעשה לאורך כל היום בתקופת הקיץ, כ-7 חודשים בשנה. 7 פעמים ביום בנוסף לחליבות".

זו רפת מאוד מושקעת?
"בהחלט, ללא ספק, הנראות כאן מאוד חשובה כמו גם המקצועיות וכל הקשור לרווחת הפרה. הרפת חשובה מאוד בפן הקיבוצי ואני מנסה לשמור על הקיים. נעשית כאן עבודה רצינית בכל נושא הסדר והניקיון ודגש על כל ממשק הרפת".

אך לצד הרפת הזו, מצב הרפתות בערבה לא יציב?
"נכון, נושא הרווחיות הוא דבר שמעיק מאוד, על קיום הרפתות והטיפול בשפכים שמאוד הוחמר בשנים האחרונות מה שמחייב היערכות מאוד יקרה דבר הפוגע בקיום הרפתות כמו גם בהיתכנות קיומם. בתור רפתן ואיש מקצוע אני מאוד מיצר על כל העניין. אך זה מאבק ארוך שנים שלא החל עכשיו. תקרא לזה ציונות, אך אני בעד חקלאות ורפתנות. משהו צריך לקרות כדי שהרפתות ימשיכו כמו שהן כיום. מה שהיה פעם מובן מאליו שלקיבוץ יש רפת, היום לצערי זה לא כך. הבעיה היא איננה ייחודית לערבה אך כאן בגלל הריחוק הבעיה אקוטית הרבה יותר".

ברזילאי: "הרפת חשובה מאוד לחברי הקיבוץ"
גלי ברזלאי, חברת קיבוץ, היתה היונקיסטית ברפת וכעת נכנסת לתפקידה החדש כמנהלת עדר ואחראית בריאות. גלי: "לפני שהגעתי לקיבוץ, עבדתי כטכנאית ווטרינרית של סוסים, חיות תמיד היו אצלי בלב. לא כל כך רציתי להיכנס לרפת כי המחוייבות גדולה בעיסוק עם חיות. היום הילד גדל והגעתי לכאן ומאוד שמחה על ההחלטה. יש כאן אווירה מאוד טובה ואנשים אכפתיים".

כמה חשובה הרפת לקיבוץ?
"מאוד חשובה לקיבוץ, בעיקר בגלל הנושא התדמיתי וזה גם מקום שמרוויח יפה. יש כאן פעילות של ילדים, מטפחים את הדור הבא, זה נושא שמאוד חשוב לנו. עניין הקהילה והשותפות מאוד חשובה לנו כחברים וכך אנחנו מתנהלים".

קיבוץ סמר, כ- 110 חברים, מהקיבוצים היחידים בארץ שעדיין שיתופי באופן מלא, יש אמנם דיבורים על העתיד אך כרגע, המצב נותר כמות שהוא. קיבוץ ייחודי, הנאבק מול מציאות משתנה. עיקר הפרנסה, מטעי תמרים (ענף הנמצא בירידה עד קריסה) ועובדי חוץ עצמאיים, מקצועות חופשיים, הוראה, ריפוי ועיסוק וכמובן רפת הנחשבת ליציבה כלכלית.

קרלוס גרינגאוס, מנהל רפת סמר, כבר למעלה מ- 25 שנים, בעל מקצוע היודע לנווט את הרפת בין הגלים הגבוהים ובזכותו הרפת של הקיבוץ הקטן היא עוגן כלכלי משמעותי מאוד בקיבוץ. רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, 330 חולבות, כ- 260 עגלות, מכון חליבה, scr 24 שדירת דג, השדרוג האחרון היה לפני כעשר שנים, כולל החלפת ציוד חליבה. 3 חליבות ביום, מחודש יולי 2022 חלב מהדרין המשווק כמובן למחלבת יוטבתה, לרפת מרכז מזון עצמאי, כוח אדם, 4 תאילנדים ו 5- חברי משק. קרלוס "עברנו שנה לא פשוטה, יש לנו התארגנות קניית מזונות משותפת של כמעט כל רפתות הערבה, היה לנו בתחילת השנה קניות קודמות עם מחירים זולים דבר שמיתן את עליית המחירים החזקה. גמרנו את השנה קצת יותר נמוכה מהשנה הקודמת אך לא קטסטרופה".

בעיות נקודתיות של רפת סמר?
"אחרי שפתרנו את בעיות כוח האדם עם התאילנדים אז חוץ מהחום והקור אין הרבה בעיות רציניות. יש דור המשך ואני יכול לבשר לך כי אני יוצא מהרפת בקרוב, אולי לים, לאהבתי הישנה, אני משיט בשכר, אולי קצת להרגיע את המוח אחרי 25 שנים. עמית שלומי, יהיה מנהל הרפת, אני אשאר בחצי משרה ואחראי על ניהול ההזנה".

זה סקופ גדול, קרלוס עוזב?
"לא עוזב, למה עשית עיתונות צהובה (מחייך קרלוס), מתחלף בקרוב ואשאר תמיד רפתן בנשמה".

הרפת יציבה בסמר?
"הרפת יציבה ולכן אני רגוע גם במהלך הזה, כיום הרפת היא ענף הרווחי בסמר, לדעתי כ- 50 אחוז מסך הכנסות המשק".

בנויים לעוד מכסה?
"לא מתכננים על הגדלה או שותפות, אם תהיה אפשרות אז רק של הגדלה טבעית, באמצעות מכסה. אנחנו מתכננים כבר היום בניה עתידית בכדי להגיע למצב של רווחה מבחינת מקום כולל עודף מקום שנוכל לגדול עוד קצת. יש תוכנית אב ל 5-6- מיליון".

תובנות שלך על עתיד הענף ובכלל?
"הענף חי כל הזמן בהיכון לקראת השר החדש שיחליף את החדש וכל שר רוצה לעשות משהו ואנחנו באיום ובוויכוח תמידי על העתיד שלנו. בסוף אני חושב שאנחנו בצד הצודק ומקווה שהענף יישאר מתוכנן ואנחנו צריכים להוכיח שאפשר לייצר חלב זול יותר".

קיבוץ אליפז, כ- 70 חברים, עיקר הפרנסה ענף התמרים, תיירות ורפת. בשנים האחרונות עתיד הרפת באליפז עולה לדיונים חוזרים ונשנים בקיבוץ. יהיה מי שיאמר כי לחברי הקיבוץ נמאס מהקשיים, מהריח וכי המשק החליט ללכת על תיירות בכל הכוח, דבר שלא מתיישב היטב עם רפת.

יש לומר מייד, עדיין, עם כל הקשיים, שחיקת הרווחיות והבעיות האובייקטיביות של ניהול והפעלת רפת חלב בערבה. הרי שרפת, היא עדיין, ענף יציב כלכלי ואם הוא מנוהל נכון, הרי שהוא ענף חקלאי אולי הבטוח ביותר, בעל תכנון והכנסה קבועה, בטח לקיבוצים בערבה. אך נדמה שאת הדבר הזה, לא ממש מבינים שם, בקיבוץ אליפז. רפת אליפז הוקמה בשנת 86 מכסה שנתית של 3.9 מיליון ליטר, 305 חולבות, מכון חליבה ישן שדירת דג 124 על 14 ששודרג לפני כעשור, אז גם עברו למערכת של scr שלוש חליבות ביום. משנת 2021 מרכז מזון עצמאי וכבר רואים את השיפור. כוח אדם, דורון ואורית, 3 עובדים זרים ושני סטודנטים, מתנדב ושני צעירים בשנת שירות. אורית ודורון משולם, זוג רפתנים המנהל ביחד את הרפת הקיבוצית כבר שנים רבות. דורון ממהר לומר אולי להבהיר "זה לא עסק משפחתי, בעבודה אנחנו לא זוג והרפת היא מקום עבודה לכל דבר" בחיוך. דורון מנהל את הרפת ואורית מס' 2 ואחראית בריאות. לראות את אורית מתנהלת עם הפרות זו חוויה בפני עצמה. היא מלטפת, מדברת, מתחבקת, הפרות באות אליה, יש שם אהבה אמיתית.

זה לא קשה לזוגיות?
אורית "לנו לא, קודם כל כי אנחנו חברים מאוד טובים ושנית, כל אחד יודע את מקומו, אני לא מתערבת לו בהחלטות שלו ואני עושה את שלי. דורון מתווה את הקו וההנחיות, יש כמובן שיח אבל הוא המנהל". אך אורית מחייכת ומוסיפה מייד "דברנו על העבודה נכון, בחיים הפרטיים זה חיים פרטיים".

הבעיות?
דורון "בכל הערבה יש את אותן בעיות, שינוע, מרחק, מזון וכוח אדם. בגדול יש קושי אצלנו להיפטר מהזבל פרות, דבר שמאוד מטריד את הקיבוץ. אנחנו מתמודדים עם מוצקים נמוכים, אנחנו מנסים בכל מיני אמצעים ומבלי לייקר את המזון יותר מדי, אחרת אין טעם. וכמובן להוזיל את הייצור ומצד שני לשפר מוצקים".

איזו השקעה נדרשת כאן?
דורון "לא רואה משהו מיוחד, אולי קצת בתשתיות, בעיקר הוצאת זבל, בשנה שעברה סיימנו את ההשקעה במאווררים ובניית סככת עגלות".

צינון?
אורית " 3 חצרות צינון ועובדים לפי גרף עומס החום של scr שתי חצרות צינון חצר המתנה".

שנת 2022 היתה שנה קשה?
דורון "תחילת השנה היתה קשה מאוד, המחירים היו גבוהים, מחיר המטרה לא נתן ביטוי לעליות במחירי המזון. אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר, רואים ניצוצות כבר ברבעון האחרון".

אני מבין שעתיד הרפת על הפרק?
דורון "כן, יש שיחות, אך אין לי ספק שההיגיון יגבר ורפת אליפז תמשיך להתקיים, כי זה מה שנכון מכל הבחינות".

קיבוץ קליה הוקם ב- 74 מתחת למערות קומראן על שפת ים המלח, על כביש 90 . כיום מתגוררים בקיבוץ כ- 90 חברים, קיבוץ מופרט שחבריו עוסקים, בתיירות וחקלאות. התיירות מחולקת לשלושה סקטורים, חוף קליה, כפר נופש בתוך הקיבוץ וקומראן, חנות מזכרות ומסעדה. ענפי החקלאות, מטע תמרים מהגדולים במזרח התיכון, גידולי שדה, מלפפונים, עגבניות שרי, בצל, שום, אבטיחים מלונים ועוד וענפי החי, לול הודים וכמובן הרפת, הנמוכה בעולם. הרפת יציבה, מרוויחה והעתיד עבורה נראה בהיר.

הייתי גרעין ד' לקיבוץ קליה, אפילו עבדתי קצת ברפת ואז גם הכרתי את דודי, האיש והאגדה. אז קבלו את דודי לניאדו המיתולוגי מנהל את הרפת, כבר כ 40- שנה, איש צבעוני, רפתן בנשמה. דודי פותח ואומר "אם אתה לא חולה על העבודה אז חבל לך על הזמן. אני קם בבוקר ובא להובי שלי. זאת רפת מאוד מאתגרת, בכלל המקום הוא מאוד מאתגר בהרבה בחינות ואני מת עליו".

אבל בטח התרגלת כבר לחום ולמורכבות?
"אני כן, הפרות פחות" מחייך דודי וממשיך "פרה חיה באופן אופטימלי ב 4-5- מעלות ופה היא חיה ב 52- מעלות בצל אז אתה מבין את הקונספט כאן. כך שבלי אהבה, התמדה, מסירות והרבה שיגעון אי אפשר לתפקד כאן ובטח שלא לנהל ולעבוד עם בעלי חיים בכלל ועם פרות בפרט. לשמחתי יש כאן רפת לתפארת אבל אני לא אובייקטיבי. אמנם הרפת לא שוברת שיאים, אך בהחלט רפת ממוצעת בין 11 וחצי ל- 12 אלף ליטר לפרה. 4.2 אחוז שומן ו 3.5- חלבון, תאים סומטיים נורמלי, חיידקים נורמלי, ככה שיש כאן רפת חיה, מכניסה כסף למשק וזה הכי טוב ולא פחות, גם חשוב מאוד".

דודי מפרגן לתנובה
הרפת בעלת מכסה של 3.800 מיליון לשנה, החלב משווק לתנובה, לניאדו "חשוב לי לציין כי אני מאוד מרוצה מתנובה, למרות הגוף הענק הזה, הקשר שלי עם תנובה הוא קשר מועיל וחם בעיקר מול אפרי, יחיאל, אנשים היודעים לתת כתף ברגעים קשים, דואגים גם לרפת הקטנה ועל כך אני מודה להם מאוד".

נו אז תזכיר לי איך זה לגור בסוף העולם?
"תשמע, כאן זה סוף העולם, אין פקקים, שקט, רוגע, כשאני נוסע לתל אביב, זה כמו שאתה טס לניו יורק. טוב לי כאן, ככה אני לא כועס על אף אחד. לא מעניין אותי פוליטיקה, חילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים. ככה יותר טוב לי ללב ורגוע לי".

וממשק הצינון?
"בגלל המיקום של הרפת ומשטר הרוחות ומזג האויר הקשוח, בקליה כבר 40 שנה אנחנו מצננים פרות, אולי הרפת הראשונה בעולם המצננת פרות. כמעט 7 חודשים בשנה, הפרות נכנסות למקלחות אינטנסיביות בשתי חצרות צינון, בממוצע של 8 פעמים ביום, כולל חליבות כמובן. מאווררים העובדים נון סטופ, כולל מתזים וזאת בכדי להוריד קצת את הטמפרטורה הסביבתית ולהקל על הפרות את עומס החום. אמנם יש ירידה בתפוקת החלב בקיץ אך זה לא קיצוני".

מזון ומרכז מזון?
"עצמאי, מרכז מזון שלנו, התזונאי ערן סלומון, התזונאי הראשי של מעלי הגירה בחברת אמבר. מאמבר אני קונה את החליפות והתערובות ליונקים ולפרות היבשות. תחמיצים קונה מקיבוץ נען, הם מגדלים לי לתחמיץ. ואת השחתות אני קונה מאזור הדרום".

מכון חליבה?
"כל ציוד החליבה והגיבוי מחשב שייך לחברת scr חברה מאוד מקצועית וברמה גבוהה המאפשרת לרפתן הפשוט שליטה מקסימלית בכל מה שקורה עם הפרה, בריאותי, גופני, ייחומים ועוד. זה כלי שאתה יכול לשלוט בעדר מכל מקום בעולם ובאיכות גבוהה, אתה יכול להעלות על בעיות עוד לפני שזה מגיע לפרה. המכון עצמו ישן, שדירת דג, 12 על 12 , זמן חליבה כ- 3 וחצי שעות ל- 320 פרות".

כוח אדם?
"צוות של 7 אנשים, 2 פלסטינאים, ערבי ישראלי שהוא מספר 2 שלי שלמד ברופין שאריף מוחמד, תותח על. מאביס שהוא חייל משוחרר, יונקיסטית, חיילת משוחררת ו 3- תאילנדים. כולל מרכז מזון, מפטמה לעגלים".

איך אתה רואה הענף?
"דעותיי השתנו בחודשים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאפשר לסגור את הרפת אם אין לה הצדקה כלכלית. אך בעקבות המלחמה באוקראינה ובגלל כל בעיות האקלים בעולם ובעיית השינוע של מזון וחומרים, מדינות החלו לשמור על מקורות המזון שלהן. אז מעבר למקור אסטרטגיה כלכלית, הרי שבטחון מזון זו אסטרטגיה קיומית ומדינת ישראל, כמדינה קטנה ומבודדת חייבת לחשוב טוב טוב כיצד לשמור על ייצור המזון בישראל. מה גם שהיבוא לא הוריד את יוקר המחיה, נהפוך הוא, רק הוסיף להתייקרויות. מדינה חפצת חיים, חייבת לשמור על עצמאות ייצור המזון. הייבוא הוא ממש לא פתרון".

והענף לאן?
"להשאיר את המצב הקיים, לשמור על הענף ועל התכנון ולקוות שאף אחד לא יפגע בו וכמובן בלי שינויים דרמטיים בענף. מה שכן, הרפתנים חייבים להבין את המציאות המשתנה, חייבים להתייעל, להשתמש בטכנולוגיה ולהמשיך לייצר חלב איכותי".

קיבוץ גלגל הוקם בשנת 1973 וכעת חברי הקיבוץ נמצאים ממש בשיא חגיגות ה- 50. קיבוץ מתחדש, משק קטן אי שם באמצע המדבר בלב בקעת הירדן. 64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. לצד החקלאות, פועל בית דפוס קטן. ומה עם הרפת אתם שואלים, לא בטוח שהיא תשרוד.

ציפי שמאע מנהלת הרפת המיתולוגית של גלגל פוגשת אותי בחיוך ענק למרות הסיטואציה המורכבת (בלשון המעטה) במציאות העכשווית. ציפי עובדת ברפת גלגל משנת 98 מכירה כל אבן ברפת וידעה ימים טובים יותר ופחות. ציפי: "ראשית אנחנו קיבוץ החי רק על חקלאות והמיקום שלנו בעייתי, לצערי. בעשור וחצי האחרונים הפכנו לפתע פתאום ל"מתנחלים" ולכן החלב שאנחנו מייצרים הוא רק חלב ניגר והוא מתנייד עד מחלבת רחובות ובלתי אפשרי לייצר ממנו גבינות אינו משמש לייצור גבינות מחשש שאי אפשר יהיה לייצא לחו"ל".

אני מבין כי אותה בעיה יש עם התמרים שזה הענף העיקרי שלכם?
ציפי "נכון מאוד, זו הבעיה שלנו גם בתמרים, קשה מאוד לייצא לחו"ל בגלל שאנחנו נמצאים "בשטחים". בשנים האחרונות קשה יותר להיות קיבוצניקים בגלגל, הן בגלל מצב החקלאות והן בגלל המצב הפוליטי".

מרגישים את המתח ביום יום?
"אנחנו לא מרגישים שום מתח ביום יום, תושבי האזור הערבים, עובדים איתנו, עובדים בחקלאות, ברפת ובדר"כ מאוד רגוע כאן. זה אזור חקלאי, מרוחק ובדר"כ מחוץ לכותרות העיתונים שזה טוב ולעיתים קשה, תלוי בפוזיציה, אך אנחנו חיים מחוץ לרדאר עם כל החסרונות והיתרונות".

ימים של חוסר וודאות
רפת גלגל הוקמה בשנת 1985 וכיום מונה כ 330- פרות, עם מכסה של 3.680 מיליון ליטר לשנה 3 חליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. אך בשנים האחרונות הרפת עומדת במקום, לא מתפתחת, לא משודרגת ועם מכון חליבה ענתיקה שאיננו עומד בסטנדרטים העכשוויים. במציאות הזו, עננים שחורים מכסים את שמי הרפת ועתידה לוט בערפל. ציפי: "לצערי לא שיפצנו את הרפת כבר שנים רבות וזה נותן את אותותיו, גם ביכולת שלנו להגיע למכסה. היו לנו בעיות קשות של סומאטיים וממשק הרפת אך כעת אנחנו במגמת שיפור, רואים את האור אבל לצערי עדיין לא את הגענו למכסת החלב שלנו. כשאתה נמצא במקום מבודד ומנותק כמו גלגל אין לך הרבה ברירות ועדיף לך לעשות את המזון לבד. צריך לקחת בחשבון את עלות ההובלות לרפת וממנה, דבר המייקר את כל הסיפור. אנחנו רפת מבודדת על כל המשתמע וזה לעיתים יוצר לא מעט בעיות".

המכון מאוד ישן, יש כוונה לשדרגו, לבנות חדש?
"כן, נכון, מכון החליבה ישן משנת 85 שדירת דג, 10 עמדות בכל צד, מכון של אפימילק ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם, אוהבת את הציוד שלהם, את העבודה מולם, את השירות שלהם. כרגע לצערי אין כוונה להשקיע במכון חליבה".

ומה עם השקעות לעתיד?
"כמו שציינתי, בנינו סככה לפרות המבוגרות, שדרגנו את חצר ההמתנה, ממתינים לראות כיצד ממשיכים עם הפרויקט הסולרי, הקיבוץ מעוניין ברפת אבל יש חשיבה על המשך הדרך, מקווה שלכולנו תהיה סבלנות ואורך רוח, לעבור את המשבר הנוכחי ולצאת מחוזקים יותר. תראה, בגדול אני מאוד גאה ברפת שלנו, עם כל הבעיות שיש, אבל לא הכל שחור, ממש לא. זוהי רפת מתפקדת, עם כוח אדם חרוץ, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שיהיה טוב, חייב להיות טוב".

ליווי וצוות מקצועי?
"תראה, אני מאוד מרוצה מהסביבה החיצונית התומכת, שה"מ, החקלאית, שיאון, התאחדות, כולם ממש בסדר, מקצועיים, מראים נכונות, רצון".

את יכולה לשים את האצבע על הבעיות?
"בגדול, בעיה של ממשק הרפת, זוהי רפת ישנה שאיננה מותאמת לזמן, נשארנו מאחור מבחינת השקעות והתחדשות. חלק מהסככות אינן מותאמות למקום, לצפיפות ולממשק צינון איכותי. אמנם הרפת נקיה, מטופחת אך אין לי ספק שאם ירצו את רפת גלגל, יצטרכו להרים כאן סככות חדשות, ממשק צינון חדש יותר, כי פשוט אין ברירה. אני מודעת למצבי ומייחלת לטוב" מסיימת ציפי בפתיחות ובחיוך גדול.

את במקום החם בעולם, איך הצינון בקיץ?
"הקיץ כאן קשוח, יש לנו יום אחד של אביב" צוחקת ציפי וממשיכה "אנחנו נחשבים לאחד המקומות החמים בארץ ויכולים להגיע עד ל- 48 מעלות בקיץ. בשנים האחרונות גם הלחות עלתה בגלל מטעי התמרים, אז עומס החום קצת יותר גבוה. אמנם זו לא הלחות של תל אביב אבל עדיין, היא מורגשת. באשר לצינון, יש צינון בזמן החליבות, לפני ואחרי, וגם באבוסים. הירידה בקיץ היא בין 4 ל- 6 ק"ג לפרה, הכל תלוי בקיץ ומזג האויר, רצף חום. בוא נגיד שלבנות רפת בבקעת הירדן, זו משימה מאוד מורכבת".

ומי עם כוח אדם?
" 4 קיבוצניקים מגלגל, שני עובדים זרים ושני בני דודים פלסטינאים, תושבי האזור. לשמחתי אין לנו בעיות כוח אדם כמו במרכז הארץ, אך הצעירים לא רוצים לעבוד בחקלאות או ברפת, הם רוצים היי טק, תל אביב".

אז איך פתאום הפכתם למתנחלים?
ציפי מחייכת בעצב "האמת, לא יודעת, כל החיים שלי ידעתי שאני מתיישבת, הייתי חברת תנועת נוער המחנות העולים שפתאום בגלל מצב פוליטי הפכה למתנחלת. זה ממש הזוי וזה משפיע על החיים שלנו כאן, כי כשהגענו הנה היינו חלוצים, ציוניים והיום מתנחלים, באסה".

10 שנים לקח לחברי קיבוץ כרמים להגיע למקום הנכון ולקבל החלטה על הקמת רפת בקיבוץ בהשקעת ענק של כ 17- מיליון שקלים. הרפת שהחלה לפעול בינואר השנה, מביאה קול חדש יחסית לשיח הענפי ועם חזון סביבתי ברור. כפיר לוי, האיש מאחורי הפרויקט אומר לנו במהלך הביקור ברפת "אני מאמין גדול בענף הרפת בישראל, הן כמשאב כלכלי והן כמשאב סביבתי". רפת חדשה בענף, כן ירבו, בהצלחה!

כרמים, קיבוץ מתחדש בצפון הנגב, מעורב דתיים, חילונים ובעל חזון סביבתי ברור. מקום קטן 100 חברים ונמצא בתהליכי גדילה, התפתחות וקליטת משפחות חדשות. הפרנסה מתבססת בעיקר על תיירות, אטרקציית פיינטבול, גד"ש משותף עם הקיבוצים דביר ולהב אך עדיין כ-90 אחוז מהחברים מתפרנסים מעבודה מחוץ לקיבוץ. החל מה- 18לינואר יש רפת חדשה בקיבוץ.

על רפת, עקרונות וסביבה ברת קיימא
אנחנו החלטנו לספר את הסיפור של רפת כרמים, דרך איש מיוחד, מנהל הרפת, כפיר לוי. איש ענף הרפת מאז גיל 18 ועד שהגיע לרגע השמח ביותר בקריירה שלו, פתיחת רפת כרמים. כפיר לוי, 48 , נשוי, 3 ילדים, חבר קיבוץ כרמים משנת 2015 והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת בקיבוץ. כפיר: "למעשה הרומן עם הרפת בקיבוץ, החל עוד בשנת 2014 , אז היינו מועמדים לקליטה ומרכז המשק ביקש ממני לבוא כאיש מקצוע ולסייע להעביר את ההחלטה באספת הקיבוץ. אנחנו, כמשפחה, נקלטנו לחברות ברמים בשנת 2015 ".

למה בעצם לקח לחברים כאן כ- 10 שנים לקבל את ההחלטה על הקמת הרפת?
כפיר "זה בעיקר בגלל החזון המורכב של הקיבוץ המכיל אוכלוסיות מאוד שונות ומגוונות מבחינת השקפת עולם. בעצם החזון הקיבוצי שלנו מושתת על 3 רגליים, האחת, חיים ביחד חילונים דתיים, השני, החזון הסביבתי, לחיות ולטפח סביבה ברת קיימא עם דגש על מיחזור, שימוש בכלים רב פעמיים, התחשבות בטבע ועוד והרגל השלישית זה בעצם הקיבוץ כרעיון ציונות. לכן הקונפליקט שיצר הוויכוח על הקמת הרפת, היה קונפליקט סביב העיקרון איך משתלבת רפת כשאנחנו קיבוץ הדוגל בחיים ברי קיימא, שהרי לכאורה, סביבה ברת קיימא נוגדת את הקמת הרפת. היו וויכוחים אין סופיים בינינו, המון דיונים, אסיפות קיבוץ, כולל מתווה גישור שהתפוצץ וכך זה נמשך לאורך השנים. תחשוב שאת מכסת החלב הקיבוץ קיבל כבר בשנת 2013 ובכל פעם ביקשנו דחיה.
מזלנו שהאנשים במועצת החלב, ולזכותם יאמר, שתמיד היו קשובים אלינו. וכך לאחר המון בדיקות, מחשבות ודיונים, הקיבוץ החליט על הקמת הרפת ללא שותפים. במסגרת ההחלטה שהתקבלה הרפת מחויבת למחקר סביבתי משמעותי וכמובן בדגש גדול על רווחת בעלי החיים".

ואז, לאחר שההחלטה התקבלה?
"בשנת 2020 התקבל האישור הסופי באסיפת הקיבוץ ובזה בעצם ניתן אור ירוק להתחיל את המהלך. התחלנו להניע את כל נושא ההיתרים מול הרגולציה ומשרדי הממשלה השונים. התחברנו למשקי אומנה להתחיל ולייצר חלב. את הבניה עצמה התחלנו בדצמבר 2020 , אני למעשה התחלתי לעבוד ברפת במשרה מלאה באוקטובר 2021 . את הבניה של הרפת התחלנו בדצמבר 2021 וטרם סיימנו. החליבה הראשונה היתה ב- 18.1 2023 מאז עברו הרבה מים בנחל חברון" מחייך כפיר.

הרפת והחזון
כ- 17 מיליון שקלים השקיעו חברי קיבוץ כרמים בהקמת הרפת שלהם. סכום עתק במונחים של החברים מצפון הנגב, בעצם סכום עתק בכל קנה מידה. כ-200 פרות בחליבה, 26 עגלות ועגלים שנולדו ברפת ונמצאים ביונקיה של 0 הפרדה, זו הרפת הקיבוצית, היחידה המתפעלת יונקיה של 0 הפרדה, מההמלטה הראשונה וזאת כחלק מהתפיסה והמחשבה על רווחת בעלי החיים. כפיר "אנחנו רואים את הקשר שנוצר בין האמא לוולד. מבחינת בריאות הוולדות, נראה שהם חיוניים וגדלים בקצב טוב והאימהות גם, רגועות ומבחינת פרמטרים של ווטרינריה, אין לנו כמעט דלקות רחם. אנחנו גם בודקים ומוודאים שהוולד יונק ומתפתח ואם אנחנו רואים שהוא מתקשה, הוא מקבל תמיכה ובסך הכל עבודת היונקיה בעיקרה, היא התבוננות".

אנשי הקיבוץ החליטו ללכת על מכון חליבה scr 30 עמדות פרלל, יד שניה (אילוצי תקציב) 3 חליבות ביום, החלב מהדרין משווק לתנובה, מזון מאמבר דבירה. כפיר "יש מחשבה עתידית על הקמת מרכז מזון עצמאי, אך כרגע זה עדיין רחוק מאיתנו" וממשיך "הקמנו סככה וחצי בגלל אילוצי תקציב ומחיר. הסככות הן סככות מרחביות, מקלטרים ברמה יום יומית ומקפידים על מרחב מחיה ראוי לפרה, כ- 25 מ"ר לפרה. יש לנו מערכת צינון בחצר המתנה ומאווררים בסככות, בעתיד נקים חצר צינון נוספת, במחשבה על צינון פרות יבשות וממליטות. יש גם מחשבה לצנן גם עגלות מוזרעות והרות. באשר לכוח אדם, 7 ישראלים במשרה מלאה, בתוספת עזרה של שני צעירים בשנת שירות וכעת נוער מהקיבוץ מתחיל להיכנס ללמוד חליבות".

ומה לגבי העדר?
"חלק מהפרות הן ממשקי האומנה שלנו, צאלים ועלומים כ- 80 פרות, עוד 40 פרות הגיעו ממשק ברסקי מניר בנים. הם שלושת המשקים שהיו פרות באומנה. שאר הפרות, בערך אותו מספר, הגיעו מאבני איתן, מבית לחם הגלילית, מקיבוץ גזר ועוד 35 פרות שאנחנו אמורים לקבל בזמן הקרוב. בסופו של תהליך אנחנו מקווים לעמוד על כ 300- חולבות ומכסה של 3.3 אלף ליטר לשנה. המחשבה בעתיד היא כמובן לנסות ולגדול עצמאית".

מחשבה כלכלית, סביבתית?
"תראה, בסוף אתה רוצה ענף כלכלי ורווחי, שהרי מדובר במפעל קטן, אך יש גם את החזון החקלאי ציוני. אני מאמין גדול בענף הרפת, אני חושב שזה ענף חקלאי עם עתיד בטוח לפניו. ענף היודע לשלב טכנולוגיה עם ידע מקצועי מאוד נרחב ומגוון שהיכולת להתפתח בו היא אין סופית. מה גם שעם השנים למדנו לתת מעטפת מקצועית ייחודית שאין בעולם כולו, החקלאית, שיאון, ההתאחדות. אבותינו, שהקימו את הענף בנו משהו שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו ואנחנו ממשיכי הדרך מתוך גאווה גדולה על מה שהשגנו ומה שעוד נשיג. אני גם בעד שילוב של כמה שיותר בני נוער מהמשק, בתוך הרפת. זה חינוך נהדר לעבודה חקלאית, לאהבת בעלי חיים, עבודה וערכים. ברפת שלנו אנחנו הולכים למהלך של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ברפת אני מאמין בזה, ברמה האישית. אני רואה את הרפת כמשאב כלכלי אך לא פחות מכך, גם משאב סביבתי. היכן שאנשים רואים זבל ומפגע אני רואה דשן ושדות ירוקים. הכל עניין של השקפה
וזווית ראיה ואנחנו מעוניינים ורוצים לשים את זה בפרונט שלנו וזו צריכה לדעתי להיות האמירה הגורפת של קברניטי רפת החלב הישראלית. הרפתן הישראלי צריך להביט בענף באהבה והערכה רבה, זה עניין של חינוך ולפתוח את העולם שלנו לכל החברה הישראלית. אסור לנו להיכנס למקום הזה של הקורבן, בסוף אנחנו עושים חקלאות כחול לבן ומתפרנסים מעבודת כפיים"

אך החקלאות בישראל סובלת בשנים האחרונות?
כפיר נאנח "תשמע, אני מביט במנהיגים שלנו ואומר להם, תתביישו, מה אפשר עוד לעשות. שהשלטון נגדך אתה פשוט צריך להמשיך בשלך. במקום שהפוליטיקאים יאמרו לבעלי ההון ולטייקונים "תפסיקו לקחת לכם כל כך הרבה", הם בוחרים לקחת מאיתנו, מהחקלאים. הגיע הזמן שנפסיק להתכופף ולהתחבא, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד והגיע הזמן לשנות את כל הקונספט. תראה, הקמנו רפת לתפארת, פרויקט חקלאי ציוני מהמעלה הראשונה. שקל אחד לא ראינו מהמדינה, לא ממשרד החקלאות, לא מקק"ל, מאף אחד, משום גוף ממשלתי, רק לקחת הם יודעים. זו בושה וחרפה. חברי קיבוץ כרמים, הקימו בעשר אצבעות את הרפת הזאת. יש כאן פרויקט ציוני אמיתי, איפה המדינה בסיפור הזה, יודעים רק לבוא לגזור סרטים. שיהיה ברור, אני לא רוצה טובות מאף אחד, אך הרי כל כך הרבה מגזרים מקבלים מהמדינה, מיליארדי שקלים בכל שנה, למה החקלאי לא מקבל כלום. עזרה, מענק חד פעמי, משהו שיתן לו הרגשה טובה שיידע שיש שם מישהו המעריך את עבודתו. משהו התבלבל לנו בדרך ולצערי לחקלאים אין את הכוח הפוליטי הנדרש. ואח"כ עוד אומרים לנו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה. בושה גדולה".

ומה הלאה?
"בינתיים אנחנו רואים ברכה בעמלנו, טפו טפו, החלב טוב, הפרות בסדר, השומן והחלבון בסדר. בפברואר פדינו 17 אגורות מעל מחיר המטרה. עובדים אתה יודע. בסוף באנו לעבוד ולא לבלבל ת'מוח. יש לנו צוות מחויב העובד קשה, המון שעות. התנאי שלנו, זה לבוא לעבוד בשמחה, מי שלא שמח, שלא יבוא. אני באמת מאמין שהשמים הם הגבול, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולהתפתח. אם תרשה לי, בהזדמנות זו, אני קורא לחוקרים, לבעלי עניין וחברות, לבוא לרפת שלנו, להשקיע במחקר, אנחנו נשתף פעולה בשמחה רבה ונשמח ללמוד, לחקור ביחד ולהתפתח".

משולחן המתכנן 11 שנים – מחזון להקמה
בשנת 2012 זימן אותי מרכז משק כרמים,יעקב סער לפגישה בנושא הקמת רפת בקיבוץ. בפגישה עלו המון לבטים אם רפת תתאים לחזון המשותף, אך היתה הבנה שרפת בקיבוץ חקלאי היא עוגן לפעילות המשותפת. הקיבוץ היה בשלב תכנון תב"ע והיה רצון לכלול את הרפת בתכנון העתידי..
הכנו תכנית אב כוללת לרפת של כ 400- פרות ועגלות נלוות כולל מרכז מזון מפואר. לאחר אישור התכנית בוועדות הקיבוץ היא עברה למתכנן התב"ע אשר קלט אותה בתכנית הגדולה. התב"ע אושרה באפריל 2016 , מרכז המשק בזמנו ארז ירדני ניסה מצד אחד להבין איך להתקדם ומצד שני איך לא מאבדים את המכסה שמועצת החלב הקצתה ליישוב בשל התקדמות האיטית של הרגולציה. בהמשך לקידום ההיתר ולבעית חוסר בתשתיות ביוב במקום, המשרד לאיכות הסביבה לא אישר להתקדם ללא פתרון מוסדר לכל הקיבוץ והולכת כל השפכים בקו מאסף מתוכנן עתידי שטרם הוקם – התכנית נתקעה. בזמן הזה הקיבוץ יצא לביצוע פרוייקט של מערכת סולארית קרקעית גדולה ותפס לנו את כל אזור מרכז המזון ואת סככות הגידול של העגלות והעגלים. בשנת 2017 מרכז המשק בזמנו, שאול רביד ביקש שנגיש תכנית מצומצמת אשר תכלול 2 סככות חולבות ומכון חליבה בלבד ללא שלוחת גידול עגלות וללא מרכז מזון.
בשנת 2019 התקבל ההיתר, סופקו תכניות עבודה קונסטרוקטיביות ממשרדנו ומכל היועצים הנוספים, אביטל גבע יועץ החשמל, עודא מתכנן הפיתוח (קרקע/ דרכים/ניקוזים), אמתי אבנון מתכנן האינסטלציה. פתרון הקדם של מערכת הביוב למכון החליבה תוכננה וסופקה על ידי אודי מבחברת אפ-פלואו. את עבודת הניהול והפיקוח להקמת הפרוייקט המורכב לקח על עצמו שמעון פרטוש מחברת הרמן פרוג'קט, שניהל את המכרז ובחירת כל הקבלנים. לצער כולנו הפרוייקט נתקע שוב, הוועדה לא הסכימה לתת צו התחלת עבודה מכיוון שקו הביוב המאסף של הקיבוץ טרם הוקם. החסם השתחרר בשנת 2020 בדיוק בשיא מגיפה הקורונה, כפיר לוי נבחר להיות מנהלה הראשון של רפת כרמים והתחיל ללוות את ההקמה ולאפיין את הצרכים בהיבט של תפעול וציוד. הוקמה סככת חולבות מרחבית וחצי סככת חולבות נוספת שכרגע הוסבה לגידול העגלות וכן מכון מקבילי עם ציוד של חברת SCR (מבית MSD). בשל המצב, שינויים רבים ורצף אירועים שלא היה מאכזב ספר מתח, אוכלס הפרוייקט בפועל רק לאחרונה. לאחר 11 שנים מתחילת התכנון, אנחנו נרגשים לאחל המון מזל טוב, הצלחה וסיפוק לקיבוץ, לכפיר ולצוות הרפת.
אבנר הורביץ, מהנדס בניין
אגרופלן בע"מ

ברפת כרמים האמינו ב'מולטי פארמר'
לרפת החדשה בקיבוץ כרמים, היה נתון התחלתי ברור, תקציב מוגבל לקניית טרקטור. אך באותה נשימה, הם נזקקו לטרקטור, שופל ולמעמיס טלסקופי לעבודות בקיבוץ. מיותר לציין כי תקציב לשלושה כלים לא היה ולשמחתנו, בחרו אנשי כרמים לתת הזדמנות לטרטור הייחודי שלנו. כל הצדדים יצאו מרוצים. אמנם בתחילת הדרך הקיבוץ היו מאוד סקפטיים ועלו המון שאלות על ידי חברי הקיבוץ אך אט אט הם הבינו כי ה'מולטי פארמר' שלנו, הוא העסקה המשתלמת והטובה ביותר להם. במסגרת העסקה, קיבוץ כרמים קיבלו כף וכף נפח דוקני חציר, מזלג וסל וכל אלה
אביזרים מקורים אשר מתחברים למולטי פארמר. עוד יתברר כי יש חיסכון של מעל 50% בצריכת סולר. עלתה השאלה האם המולטי פארמר מספיק חזק לבצע פעולות ברפת כמו טרקטור ושופל? במבחן המציאות התברר להם כי הכלי חזק בהרבה משופל ומטרקטור רגיל זהו כלי בעל 140 כ"ס עצמתי וביצע את הפעולות (העמסה, דחיפה) בהצלחה רבה ובזריזות. גם עלות הביטוח לכלי אחד תמיד תהיה זולה משלושה כלים ובאשר להנדסת האנוש, בניגוד לשופל וטרקטור, כלים מאוד מסורבלים כשחוויית המפעיל היא נסיעה קופצנית רועשת ומעייפת. הרי ש'מרלו' פיתחו קבינה אקוסטית עם משכך איכותי ותא ישיבה מאוד נח. לסיכום, לשמחתנו הרבה, בקיבוץ כרמים הקשיבו ,האמינו והעזו להזמין את המולטי פארמר שלנו.

רפת בודדת של הקיבוץ שהופרט עוד בסוף שנות ה 90- , פרנסת הקיבוץ מבוססת בעיקר על ענפי חקלאות, גד"ש חזק, מדגה, מנגו אבוקדו ולול. המדגה שהיה מהענפים העיקריים ספג מכה קשה בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הממשלה והיבוא. הרפת חייבת תכנון חדש והשקעה
מאסיבית, אחרת עתידה לא ברור כלל.

הרפת הוקמה בשנות ה- 40, בעלת מכסה 3.7 מיליון ליטר, 330 חולבות, 250 עגלות לתחלופה. מרכז מזון עצמאי, מכון חליבה ישן מאוד שדירת דג של צח"מ 14 על 14 . 3 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. יריב וישנו, 43 בן משק, כיום מתגורר במושב מנחמיה, נשוי לשהם ואב ל-4 ילדים. יריב: "הסיפור שלי בעצם הוא די פשוט, גדלתי ברפת מגיל 13 ומכאן התגלגלנו. לאחר השחרור מצה"ל חזרתי לרפת והתחלתי לעבוד בכל התפקידים, כולל מגוון קורסים בנושא. בדצמבר 2007 התמניתי למנהל הרפת".

מה עם כוח אדם?
"בגדול אנחנו 11 חבר'ה, יעל ברדה חברת משק מספר 2, אחראית בריאות, אהרון כהן חבר משק, אחראי האבסה וירון אברהם אחזקה. בנוסף יש לנו 3 עובדים זרים ו 3- סטודנטים מרוואנדה".

טראומה ומשבר גדול
זה לא מובן מאליו שרפת מעוז חיים פועלת ומתפקדת, הרפת חוותה טראומה קשה עליה מספר יריב "במרץ 2019 התגלתה כאן מחלת השחפת, אני לא אשכח את היום בו זה קרה. הוצאנו פרות בצורה רגילה לבית מטבחיים ויום לאחר מכן קבלתי טלפון ונאמר לי כי יש בעיות עם הבשר וקיים חשד לשחפת. התגובה הראשונה שלי היתה הלם מוחלט, פשוט הלם מוחלט. לא ידעתי דבר על המחלה ואז נכנסנו מיד לסבב בדיקות ראשוני. במהלך הבדיקות התגלו כ-50 נגועות שהומתו ברפת. לאחר מכן נכנסנו לסבבי בדיקות כל חודשיים, עד אשר הוחלט על ידי השירותים הווטרינריים כי המחלה לא יכולה להיעלם באופן טבעי ואז הוחלט והוכרז על השמדת העדר כולו. בסופו של תהליך כואב, נאלצנו להשמיד את שאר העדר שמנה 350 ראש. אלו היו ימים קשים מאוד כאן אצלנו, ימים של חוסר וודאות ועצב גדול".

למעשה נשארתם בלי רפת?
"כן, זה נכון. אך מכיוון שידענו שההחלטה על ההשמדה תגיע, התכוננו מבעוד מועד והסתובבתי ברחבי הארץ למצוא פרות לרפת ובמקביל, הרפת נכנסה לתהליך חיטוי של 3 שבועות ועוד הדממה של חודש וחצי לוודא שלא נשארו שאריות של החיידק. בעצם הרפת עמדה שוממה ודוממת מאוגוסט 20 עד אוקטובר 2020 ".

עברה מחשבה במשק לחסל לתמיד את הרפת?
"היה דיון בנושא 'הרפת לאן' והוחלט על החזרת העדר ולהתניע את העסק מחדש".

איך הרפת כיום?
"הרפת בשנתיים האחרונות, החזירה כמותית את מה שהיה לפני עידן השחפת, כיום אנחנו מייצרים את מכסת החלב שלנו ואף חרגנו ב-100 אלף ליטר ב- 2022".

בעיות בוערות?
יריב "בעיקר המכון, הוא ישן מאוד, איטי ומסורבל וחליבה נמשכת כ-4 וחצי שעות, אנחנו חייבים מכון חדש, אך לצערי כרגע הסיכוי קלוש. בעיה נוספת, הצפיפות בסככות, 14 מטר לפרה שזה צפוף מאוד ויוצר לא מעט בעיות. ובעיה שהיא ידועה בכל הענף, כוח האדם. ישראלים לא רוצים לעבוד ברפת. בכלל, הישראלים לא רוצים לשמוע על עבודה בחקלאות, עצוב".

צינון בקיץ?
"יש חצר צינון ואנחנו מצננים מסביב לשעון בחודשי הקיץ הארוכים, 3 מקלחות בין החליבות ועוד 3 בחליבות, יש גם צינון משלים במכלאות בקבוצות".

אז לאחר כל מה שאמרת, לאן הולכת רפת מעוז חיים?
"זו שאלה טובה, ההחלטות יתקבלו בשנה שנתיים הקרובות, כל האופציות על הפרק. יש לי תוכנית סדורה ומוכנה למכון ורפת חדשה אך נכון לעכשיו אין החלטה וזה לא ממש בריא לרפת ולעתיד שלה".

איך הרפתות באזור?
"יש ויש, מזג האויר כאן מהקשים שיש בארץ אם לא בעולם כולו וההשקעה בצינון ועוד אלמנטים היא גדולה הרבה יותר ממקומות אחרים. ברמה האישית, אני מאוד מקווה שהקיבוץ יחליט את ההחלטה הנכונה וכקיבוץ המסתמך רק על חקלאות, חייב להבין שרפת כיום, בישראל, הוא הענף הבטוח ביותר בחקלאות".

המדגה באזור היה ענף מוביל בשנים האחרונות, הייבוא פגע בו קשה?
"לצערי זה נכון והקיבוץ חייב להחליף דיסקט ולהבין איפה הכסף הבטוח נמצא. אני מאוד מקווה שבעוד כמה שנים שתבוא לעשות כתבה נוספת, תמצא אותי ברפת חדשה מעבר לגדר".

 

יעל ברדה בן ארי מספר 2 ברפת מעוז חיים, נשואה לעוז בן ארי והזוג גר בקיבוץ. יעל " הגעתי לרפת ממש במקרה במסגרת גרעין נחל למשק בשנת 1998 , נשארתי כאן, התקבלתי לחברות ומאז, 13 שנים אני ברפת. התחלתי כחולבת, לאחר מכן יונקיסטית, כמו כל הנשים וכיום אני אחראית בריאות עדר".

למה דווקא רפת?
"כי אין כמו עבודה עם בעלי חיים, פשוט ככה. מגיעה בבוקר לחליבה, בודקת את הפרות, טיפול, תפעול יום עבודה, מזריע, ביקור רופא, ניהול כל העבודה ברפת. הייתי בקורסי בריאות והמלטות, הסתובבתי לא מעט ברפתות, למדתי תוך כדי תנועה".

איך את עם הקונספט של נשים ברפת?
"אני לגמרי בעד ואוהבת, חושבת שנשים מטבען רגישות יותר ויכולות להתחבר לעניין בקלות יותר מהגברים. אני לגמרי בעניין של הרפת, מקווה תישאר כאן וכל היא היא כאן, אז גם אני". "אני חושבת שאם חלילה יסגרו את הרפת זו תהיה טעות גדולה, יש לה פוטנציאל נהדר ואני מקווה שהמשק יגיע להחלטה הנכונה"

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק א' – ראובן זלץ
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב' – ראובן זלץ

קיבוץ נווה אור שוכן בצפון עמק בית שאן, בלב עמק המעיינות ובסמוך לכביש 90 . קיבוץ מופרט החברים בו כ 250- חברים, המתפרנס מגידולי שדה, מטעים ורפת. הקיבוץ חי מהרפת ולכן עתידו נכון לשנים הקרובות, מובטח.

הרפת הוקמה בשנות ה- 50, מכון חליבה שנבנה בשנות ה- 80, 370 חולבות ומכסה של.. מרכז מזון עצמאי, החלב מהדרין משווק לתנובה. אייל כהן, 39 , הגיע לנווה אור ב- 2018 כיום חבר קיבוץ, נשוי לעומר בת הקיבוץ ולזוג 2 ילדים.
אייל: "הכרתי את עומר בחו"ל, באוסטרליה ובפעם הראשונה שבאתי לקיבוץ, ידעתי מיד שזה המקום שלי, באותו ביקור הלכנו לרפת, כי לבחור עירוני זו אטרקציה ואז אמרתי שאני רוצה לעבוד ברפת, לחיות בקיבוץ, לגדל את ילדי ואני נהנה ומודה על כל רגע. אני חייב לומר שאני פשוט מאוהב באנשים כאן ובקיבוץ. אני מטבעי בן אדם מאוד שמח, תימני אתה יודע".
על עבודתו ברפת מספר אייל "התחלתי את הדרך ברפת כאיש תחזוקה ולאט לאט הפכתי לאיש צוות מהמניין וכיום אני מספר 2 ואחראי בריאות, אחראי מכון חליבה על כל התחזוקה ומנהל עבודה".

הבעיות של הרפת?
"היו לנו בעיות של ייצור חלב וכיום, לאחר החלפת תזונאי ונוהלי עבודה, אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר טוב מכל הבחינות. היו לנו גם בעיות של פוריות, אך לשמחתנו גם בעיה זו נפתרה בשיתוף פעולה עם הווטרינר".

צינונים בקיץ?
"כמעט 24 שעות לאורך כל השבוע, עומסי חום כבדים בקיץ, צינונים בחצר המתנה, יש תכנון על צינון בשבילי הולכה אך הדבר תלוי בהשקעה ותקציב".

כוח אדם?
10 אנשי צוות, ירון זלוסקי מאביס, אילן קלפטר יונקיה ומפטמה, יובל שגיא איש אחזקה, חמזה זועבי עובד כללי ואני ורוויטל כץ מנהלת הרפת ו 4- תאילנדים".

איך נראה העתיד מבחינתכם?
"השאיפה היא להמשיך ולהשתפר בכל הפרמטרים, ייצור חלב, המלטות באחוזים גבוהים, הרפת בנווה אור חשובה לכלכלת המשק ולשמחתי אנחנו במגמת עליה שרק יימשך".

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד – ראובן זלץ חלק א'
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד – ראובן זלץ חלק ב'

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה ב' הוקמה בשנת 1920 , מאז כשנתיים קיבוץ מופרט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מטעים, בננות, אבוקדו, שקדים, מנגו, תמרים, גד"ש ורפת הנחשבת לעוגן מרכזי בכלכלת המשק.

משה (מוקי) רוטמן יליד דגניה ב', 60 , נשוי לסיגל, לזוג 3 ילדים, שני בנים ובן, ונכדה בת שנתיים. מוקי נזכר איך ומתי נגיע לרפת "למרות שזה היה מזמן מאוד, אני זוכר כי לאחר צבא, ממש בחופשת השחרור שלי, קרא לי מרכז המשק ואמר שחסרים עובדים ברפת וזה רק עניין של לכמה חודשים של מחסור זמני. מאז אני כאן ועוד לא אמרו לי אם אני מתאים או לא" מחייך מוקי. מאז הוא ברפת, כיום אחראי על בריאות ופוריות, מספר 2 של יגאל דרורי. רפת עם 430 חולבות, בעלת מכסה 4.3 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון ישן, שדירת דג 14 עמדות בכל צד, אפימילק, 3 חליבות ביום, החלב לתנובה. מרכז מזון עצמאי. 4 עובדים זרים, 6 עובדים קבועים.

בעיות
"בעיקר המחסור הקשה בכוח אדם מקומי, איכותי שירצה לעבוד ברפת, זה חסר. וכמובן תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אני מדבר על הרפת שלנו, לראות ולתכנן היכן נהיה בשנים הקרובות. הרפת שלנו היא קיבוצית גדולה וצריך לשאוף לגדול, זה הפתרון לטווח ארוך. הייתי רוצה לראות השקעות גדולות יותר ברפת, מכון חליבה, סככות, ציוד, בינתיים יש רק תוכנית שכל הזמן מדברים עליה".

צינון בקיץ?
"מתחילים לקראת סוף אפריל, בשיא הצינון 3 צינונים ביום לא כולל חליבות. הבעיה אצלנו זו הלחות הכבדה, אך מתמודדים".

בנסיעה לאורך כביש 90 נדמה כי הממשלה שכחה, מהפריפריה?
"זה נכון וזה מצער מאוד, אין השקעות של הממשלה כאן, אנחנו כמו נטע זר, לא מפתחים, לא באים לקראת, שום דבר. לצד זה יש את הרגולציה, סיפור העסקת בני נוער, הכל קשה וחבל. במקום להשקיע בפריפריה הממשלה כאילו נלחמת בנו. החקלאים כאילו לא רצויים וזה חבל".

אם כך, הרפת לאן?
"למזלי ולשמחתי, הרפת אצלנו יציבה ומקווה שהיא תישאר עוד הרבה שנים".