מחבר: דויד שליט

בז'רגון המושבי הוא בקלות יכול להיקרא נסיך, דור רביעי למשפחת חקלאים שורשית, מעמק יזרעאל, בעל רפת בתל עדשים, משפחה בנהלל. אחד מהקולות החזקים של דור ההמשך הצעיר (יחסית) ובעל דעה ברורה ובהירה, לעיתים ביקורתית באשר לחקלאות, רפת ועתיד הענף. איל פייגין "אני לא מכיר חקלאים המתעשרים וקונים חברות תעופה"

איל פייגין 39 דור רביעי במושב תל עדשים, הוא נשוי לצורית "ייבוא מהעיר הגדולה" כדבריו ולזוג 3 ילדים וכעת הם בשיא התכנון והבניה של ביתם החדש במושב. איל בן למשפחת רפתנים, אלא מה, אימו, אחותו של טוטי בלוך ממושב נהלל, משפחה ששורשיה טמונים עמוק בעמק יזרעאל. איל בן ממשיך ברפת בעלת מכסה של כמיליון ליטר שעברה תהפוכות ושינויים בשנים האחרונות. איל מתחזק שדות של גידולי חורף, בעיקר מספוא לבקר ובשנתיים האחרונות החל לגדל
דשא לגינון. איל מוצא זמן להיות חבר בהנהלה ה'חקלאית', חבר הנהלה באגודה החקלאית של תל עדשים וחבר בפורום רפתנים צעירים. הוא נחשב לאחד הקולות הבהירים ולאחד הדוברים החשובים של דור ההמשך במשק המשפחתי.

איזה שנה עברת?
"האמת, בסה"כ השנה הזו היתה שנה רגועה יותר, עבורי לפחות. גם מבחינה מקצועית וכלכלית וגם מבחינה משפחתית, זו היתה שנה טובה, טפו טפו וזה לא קרה לנו הרבה שנים. השנה,. הגד"ש, לפחות, פעם ראשונה מזה הרבה שנים, שהמחיר של המספוא, שיקף באמת את המאמץ והמחיר שהשקענו בקרקע. דווקא המלחמה באוקראינה היטיבה עם הגד"ש. אך נוצרה בעיה חדשה כי מחירי המזונות מעלים אוטומטית את מחיר החלב ואת עלות הייצור שלו".

לטענת רפתנים הגדשניקים יצאו קצת חזירים בשנה האחרונה כשהעלו מחירים?
"זה לא נכון, לגדשניקים אין מחיר מטרה ואף אחד לא מבטיח להם שום דבר, אף פעם. הם נתונים לחסדי השמים ולא יודעים איך תסתיים העונה ובכמה ואם בכלל יהיה רווח. במשך השנים האחרונות, יש ניסיונות לשחוק את רווחיות הגד"ש בכדי להביא חומרי גלם לענף הרפת במחיר הנמוך ביותר שניתן. שחיקת הגד"ש לא מאפשרת לגד"ש המושבי להתקיים, אני מאמין שבקיבוצים להם יש כ 30- אלף דונם מספוא בשנה והיכולת להחזיק שדות בצורה יעילה יותר היא קלה הרבה יותר. לנו המושבניקים, אם יש לי לדוגמא כ-100 דונם מספוא, יכולת החזר ההשקעה היא פשוט נמוכה יותר".

ענף הרפת המשפחתי?
"המצב לא פשוט, אכן נסגרות רפתות שאני מכיר באופן אישי וגם כאלה שחושבים לסגור מכל מני סיבות וזה עצוב לי מאוד ולדעתי זה הפסד גדול לענף ולמדינה. הייתי שמח אם המדינה היתה מתמרצת רפתות קטנות ולא לסגור, כי זו לדעתי ממש בכיה לדורות, אבל בסוף, כל אחד צריך להסתכל על הרפת שלו, כי אחרי הכל זה ביזנס, למרות הערכים, המסורת והציונות. ומי שלא מצליח להחזיק את הרפת ברמה כזו שתביא לו רווח ורווחה כלכלית, אני יכול להבין את ההחלטה
שלו, לסגור. בנוסף, בהרבה מקרים שאני רואה זה בגלל שהדור הצעיר פשוט לא מעוניין להמשיך, הרפת פשוט לא מעניינת את הדור הצעיר. אני באופן אישי הבנתי כי לצד הערכים, אני חייב ללמוד להתנהל בצורה מקצועית, כלכלית נכונה אחרת אין לי זכות קיום כעסק".

אולי כי זה ענף עם סיכון?
"אני לא חושב שענף הרפת הוא ענף מסוכן, אם הייתי חושב כך, אני לא הייתי מתעסק בזה ולא נכנס לזה. נכון שאף אחד לא מבטיח לנו שום דבר. אבל יש דרכים להתמודד עם מצבי חוסר וודאות ויש אופציות, הכל עניין של רצון. אם נשווה את ענף הרפת לכל ענף ייצור אחר בארץ. יש ענפים הרבה יותר מסוכנים שאין בהם שום מחיר מובטח והסביבה הכלכלית שלהם נתונה לתהפוכות. תראה, אפילו בחברות הייטק יש לאחרונה צמצומים ופיטורים בקנה מידה נרחב, בכלכלה של היום שום דבר לא בטוח. ובתוך הסביבה הזו כל אחד צריך לעשות את החשבון של עצמו ומשפחתו".

אייל: "לא מצליח להבין את הגישה של פורר נגד החקלאות"
לאיל יש דעה ברורה בעניין מדיניות הממשלה, יוקר המחיה ובאשר לעתיד המושב בשינויים הגדולים העוברים על הכלכלה, החברה וגם על הקהילה במושבים.

היכן הממשלה במשוואה של רפת, חקלאות?
"תשמע, בשנה האחרונה, רוב הממשלה לתפיסתי עסקה בעיקר בהישרדות, שרי חקלאות באו והלכו במשך כל השנים האלה. כמעט כל שר לפני שמונה לתפקיד דיבר בשבחה ואז כשניכס לתפקידו החל להרוס. שוסטר הוא היה שר לתקופה קצרה והיחיד שלא הפריע ולא פגע. השר הנוכחי פורר, כמו אורי אריאל, יאיר שמיר, משה כחלון, הוא המקלקל התורן ואני כולי תקווה שגם הוא ייעלם מהמפה הפוליטית במהרה בימינו ואמרו אמן. אני לא מצליח להבין את הגישה של פורר נגד החקלאות, זה פשוט לא מובן. מעבר לזה אני אומר לך שאני חושד באופן אוטומטי בכל אדם המבקש את כיסא שר החקלאות.

יוקר המחיה?
"הסיבה היחידה שהחקלאים מואשמים ביוקר המחיה, זה להסתיר את הבושה הגדולה כי רשתות השיווק מתעשרות וגדלות והציבור קורע תחת נטל יוקר המחיה ואין את מי להאשים. זה מזכיר תקופות חשוכות שגם אז חיפשו את מי להאשים. לבוא ולהאשים את החקלאים ביוקר המחיה, אין דבר הרחוק יותר מהאמת. החקלאי עובד בסביבה מאוד תחרותית, בסביבה תחרותית. אני לא מכיר חקלאים המתעשרים וקונים חברות תעופה".

100 שנות מושב, לאן העסק הולך?
"אני כאן וכנראה גם כולנו בזכות דור המייסדים שהגיעו לכאן בתחילת המאה ועשרים מאירופה ומעוד מקומות בעולם והקימו כאן יש מאין ושילמו מחיר אישי ומשפחתי כבד. הם הגיעו לכאן להגשים חלום ציוני להקמת בית יהודי לעם ישראל. ואף אחד לא הבטיח להם שום דבר, הם ייבשו ביצות, עבדו 20 שעות, הסבא רבא שלי, ישראל בלוך, היה חלק מהקבוצה שהקימה את דגניה א' ואח"כ המציאו את רעיון המושב ועברו לנהלל. עבודה משותפת ועזרה הדדית ואני שמח לראות שבחלק מהמושבים עדיין שומרים על המסורת. זה לא שבמושבים החזקים שמרו על האגודות החקלאיות, אלא המושבים שהשכילו להמשיך ולשתף פעולה ולשמור על מכון התערובת, מרכז המזון ועסקים משותפים, הם אלה ששמרו על כוחם. כי בסוף כל חקלאי לבד, לא יכול להתמודד עם הנטל. החוכמה היא לדעת לשמור על המשותף, להתפשר בכדי לשמור על העתיד. וכיום בסביבה כלכלית של איומים וחוסר וודאות יש חשיבה עצומה של שיתוף פעולה ובמאמץ לייצר ערך במשותף. הכוח הכלכלי של אגודה חקלאית טובה הוא אדיר".

אתה גם חבר הנהלה בחקלאית, עוברת תקופה?
"אני חושב שברגע מופעל לחץ גדול מבחוץ על ענף הרפת להתייעלות שזה בעצם לייצר את אותו מוצר אבל במחיר יותר נמוך, אז אני יכול להבין את הרצון של הרפתן לקבל את אותו מוצר במחיר יותר נמוך, כי גם עליו מופעל לחץ. אני חושב שמנכ"ל החקלאית, עושה מאמץ גדול ומבורך ובתמיכה של כל ההנהלה להביא לענף מוצר טוב יותר וברמה מקצועית אחידה של שירות ותוך כדי, לנסות ולראות היכן אפשר וניתן להקל על הרפתן מבחינה כלכלית".

המושב וההרחבות?
"כן, בטח, אחרת לא הייתי כאן ולא הייתי חקלאי, אני לא מזוכיסט. המושב, כבר עכשיו, הוא גם מושב חקלאי וגם מושב עם אנשים שרק גרים במושב. אני חושב שללא הרחבת המושב והצערת המושב לא היה למושב עתיד. אי אפשר לבנות קהילה מקבוצה קטנה של אנשים ההולכים ומתבגרים כמעט כולם ביחד. אני חושב שהיה חכם יותר אם בדיעבד היינו מחלקים את איוש מגרשים בהרחבה בשלבים, בכדי לא לייצר בעצמם, הרחבות מזדקנות. שמירת האיזון בתוך המושב הינו דבר חשוב. אצלנו בתל עדשים, גני הילדים הולכים ומצטמצמים וזה תהליך לא טוב ולא בריא לקהילה. גם במושב הישן של פעם לא כולם היו חקלאים, החוכמה היא לשלב בין עבר, הווה, עתיד, זו המטרה שלנו, אך חייבים לקחת דברים באיזון ולא להפוך את המושב לעיירה כי לו זו היתה כוונת המשורר. הניסיונות הבלתי פוסקים של מנהל קרקעי ישראל לייצר בניה רוויה בתוך המושב, הם ניסיונות להפוך את המושב לעיר. עם כל הכבוד לשר החקלאות וניסיונותיו להרוס את החקלאות יש עוד כמה המנסים להרוס אותנו. בסופו של דבר המושב חייב להישאר מושב ולא שכונות מגורים".

לחבר את החדשים לרוח החקלאית זה עניין קשה?
"כן, מסכים איתך, זה אתגר קשוח, לא את כולם זה מעניין, לפעמים החדשים לא לוקחים בחשבון שבמושב יש פרות, תרנגולות, יש גם זבובים ואבק. זה מין דיסוננס כזה שבחלק מהמושבים לא מצליחים ליישב אותו. לשמחתי, אצלנו בתל עדשים המצב טוב בנושא זה".

עתיד?
אנחנו בתקופה שצופים לנו משבר מזון עולמי, עליות במחירי התשומות, זה הזמן שלנו כחקלאים בישראל, להראות לכל המפקפקים בנו שאנחנו יכולים, גם בתקופות החשוכות והקשות ביותר, להמשיך לייצר מזון בשפע באיכות ובביטחון המבטיח את ביטחון המזון בישראל".

ארנון אושרי, דור שלישי לחקלאים, רפתנים מכפר ויתקין, אידיאולוג של המשק המשפחתי  בישראל, מאמין כי עתיד המושב, הוא הכרחי ובליבו של הקיום הציוני. לא חושש להביע את דעתו גם אם היא לא פופולרית. מאמר דעה אישי

נתחיל עם ציטוט מדברי ראשונים הוגי רעיון ההתיישבות החקלאית וממקימי המדינה החדשה.  במועצת המפלגה שהתכנסה ב-1932 בכפר יחזקאל, אמר דוד בן גוריון "עמוד התווך עליו עומדת הציונות המתגשמת זוהי ההתיישבות החקלאית. אין ארץ בלי אדמה, אין ארץ ישראל בלי אדמה מיושבת ומעובדת ע"י יהודים" ב-1945 אמר אליעזר יופה "היסוד והתוכן של הישוב החקלאי  נמצאים בקשר הנפשי בין העובד ובין אדמתו וכל אשר עליה".

"בכדי שהתקנות תהיינה יותר ברורות יותר מוארות באור ההכרה הפנימית ויותר קרובות אל הלב לקיימן, צריך להאיר את יסודן בשאיפות העליונות של הרוח האנושית. צריך שיהיה ברור כי  ההבדל בין צורת ישוב זו המבוקשת, המושב, ובין צורות הישוב הקיימות, עיר כפר מושבה, הוא  לא רק בסידור עניינם הציבוריים החיצוניים והפנימיים כי אם גם ובעיקר ביסודן ברעיון המונח  ביסוד אותו הסידור וברוחו" א.ד. גורדון.

לכן השאלה הנדרשת כיום, מהו מושב בהגדרתו?

בתחום הארגון: גוף האחראי לניהול דמוקרטי  וחוקי של מוסדות האגודה

בתחום החברתי: מסגרת חברתית בעלת נורמות יחודיות השואבות את כוחן מהרמה האידאית שקיבלה על עצמה ההתאגדות

בתחום הכלכלי: משקי יצור תשומות חקלאיות כאשר ההתאגדות מהווה ישות של מכירת תוצרת  וגביית תמורה.

הקואופרטיב מהווה קניין מרכזי לבית ולמשק בתחום המשפטי: ישות משפטית חוקית, אגודה שיתופית.

בתחום הפוליטי: גוף שהינו בעל השתייכות ארגונית, תנועתית אידאולוגית הקשורה לאחד מן  הארגונים המושביים.

הסעיפים הללו הם אולי היסוד המארגן שנקרא מושב. המושב הוא פרי הבנה ויצירה של אנשי  העליה השניה אשר חיפשו דרך להגשמה עצמית במסגרת משפחתית ע"י כיבוש האדמה בארץ ישראל, כך הטעימו וייץ ואחרים. אפשר אולי להוסיף ולתמצת את העקרונות לארבעה סעיפים שיגדירו מושב מהו.

מטרה אישית כלכלית – יצירת מקור פרנסה קבוע ובלתי תלוי בגורמים חיצוניים ככל האפשר
מטרה לאומית ציונית – שיבה אל האדמה ויצירת של שכבת חקלאים עצמאיים בארץ ישראל
מטרה חברתית – הקמת חברה צודקת המבוססת על שוויון הזדמנויות ועל חרות הפרט.

המושב לאן?
כל האמור לעיל, מהווה את הבסיס וההגדרה לרעיון המושב. מתוך הבסיס הזה, בן מאת השנים,  החל המושב כישוב חקלאי ותרם את חלקו בהתיישבות ברחבי הארץ, לאורך גבולות המדינה, בני המושבים תרמו את חלקם בביסוס ההתיישבות ובסיוע לאחיהם במושבים אחרים שהוקמו (כפי שדרש בן גוריון מנוער המושבים הוותיקים) להתגייס לעזרת מושבי העולים והנוער אכן נענה לקריאה והצטרפו עם ילדיהם הקטנים למושבי העולים וסייעו בעדם בתחילת דרכם.

ברבות השנים, חלו שינויים בהרכב האנושי של המושבים. אם בתחילת דרכו של המושב, היו  המשקים מעורבים ומגוונים בתחומי החקלאות, לאט לאט ננטשו חלק מהענפים ומשקים בחרו להתמקד בענפים כבחירתם, מי בענפי החי ומי בצומח. גם סדרי הגודל של המשקים השתנה שכן בכדי להוציא פרנסה, חייב המושבניק להשקיע ולהגדיל את יחידות היצור שלו. מהלכים שכאלו הצריכו להיעזר בעבודה שכירה, כמו כל הענפים, גם מי שבחרו להתמקד בענף יצור החלב, הרפת, נדרשו להשקעות בסדרי גודל, מטבע מבנהו הפיזי של המושב. במושבים רבים, הוגבל  גודלה של הרפת לגודל הנחלה ובמקומות רבים מגבלה זו גזרה את דינו של הענף להיסגר, במקומות אחרים, הלכו הרפתות וגדלו וכמובן השתכללו בציוד שתפעל את הרפתות. אפשר  בהחלט לומר שכיום רוב כמעט מוחלט של הרפתות המושביות, נמצאות ברמה מקצועית ואיכותית גבוהה מאי פעם. לו הגיעו לרגע החלוצים שהחלו את הכול, ללא ספק היו שבעי נחת  מהמקצוענות והיכולת ואולם מעל לכל אלו מרחף ענן כבד של חוסר וודאות ושל תחושת רדיפה  של ממשלת ישראל את הענף. היה זה לוי אשכול שטבע את המשפט "הפרה, אויב המדינה"  ומאז צמחו יורשים חרוצים לאמרה האומללה הזו. כזכור, לא סוגה בשושנים הייתה דרכו של  המושב והיו שניצלו את עקרון הערבות ההדדית לצרכים אישיים ולא משקיים, ובתוך הסבך הזה, קרסו גם ארגוני הקניות שגררו משקים לסף חיסול ולאבדן עצמאות כלכלית. המושב כיום, אינו  דומה למושב כפי שיסדו וחלמו החלוצים. בכל מושב כיום מהווים החקלאים מיעוט והרוח הכללית בארץ שאת הכול יענה הכסף, פושה גם במושבים ואלו משנים את פניהם. ברבים, כמעט ולא  נשארו חקלאים ואלו שנשארו מרגישים לעיתים כמיעוט נרדף, דור צעיר מחפש את דרכו  בתחומים אחרים וגם המדינה כריבון, עושה ככל יכולתה לזנב בקיומו של המושב החקלאי. איך הפכנו לשכונות ומה אנחנו צריכים לעשות המושבים במקומות רבים הפכו לשכונות של מי שרוצים לשפר את רמת חייהם ובמושבים רבים הרוח שאפיינה את המושבים בתחילת דרכם וזו באה לידי ביטוי בעזרה הדדית במסגרת חברתית ובחגיגת חגים משותפת, כמעט ולא נותר ממנה דבר.

לסיום אולי רק נחזור מעט לערכים הבסיסים של המושב, לקואופרציה ולשיתוף, לערבות חברתית האחד לשני ואולי אז תהיה תקומה למושב לחקלאות הישראלית. הרבה מכל זה תלוי בנו,  המושבניקים שהסריטות שהותירה בנו ההיסטוריה של קריסת ארגוני הקניות, יצרה אצלנו חרדה מכל מה שמריח משיתוף והלוא זו הייתה החוזקה של המושב, היכולת לעבוד כקואופרטיב  ובעולם הגדול מבינים את זה.
אולי גם אצלנו נשחזר ימינו כקדם. המושבים בארץ שינו את פניהם כמעט ללא הכר, החקלאות  גם היא תפסה כיוונים שונים ואין כלל דמיון בין ראשית הדרך לימינו. אפשר אולי לומר,  שמעקרונות המושב כפי שנוסחו בהתחלה, מעט נשארו ואולי זו המציאות שכופה שינויים. אם  זאת, תפקידם של המושבים לא תם, עדיין אנחנו המושבניקים, גרים במרחבי הארץ מצפון עד דרום, עדיין עיבוד האדמה ובמיוחד נוכח האקלים המשתנה, המחסור העולמי המסתמן במזון, מתגלה במלוא חשיבותו. פניו של הכפר היום שונה ורוב הגרים בו אינם חקלאים והזיקה לאדמה,  לפחות של רובם, קלושה. אך יחד עם זאת, חשוב ביותר, לשמירה על אופיו של המושב, על ערכי העבודה והשמירה על אדמות הלאום, שכל מושב, ולטובת העניין, כל קיבוץ, ישמרו יטפחו וידאגו שכל משבצת אדמה תעובד ותטופח, חשוב שהחקלאות במושבים תתפתח.

עדיין, נכון לשנת 2022 רוב התוצרת החקלאית בישראל מגיעה ממושבים, פירות ירקות ביצים,  דבש, שמן זית. יש אולי משהו שנתפס מעט אנכרוניסטי בגישה הסוציאליסטית שממנה נולד המושב, אבל בסופו של דבר, כלכלה המבוססת רק על כדאיות כספית מבלי לקחת בחשבון  מרכיבים נוספים, כמו בטחון מזון, רציפות אספקה, פריסת ישובים, ויצירת אופק לדור צעיר וחדש של חקלאים, תרוקן את המדינה מתוכן ערכי, כזה שנוצר במושב ובקיבוץ. וכן, יש גם מילה  הנקראת ציונות, מילה שדהתה עם הזמן ונשים בה שימושים אחרים.

ולכן לתפיסתי, העתיד של המושבים והחקלאות בתוכם, הוא בליבו של הקיום הלאומי ואם לא  מתוך השקפת עולם, הרי שהמציאות העולמית תוכיח שזהו הכיוון.

בכפר ויתקין מסתובבים חקלאיים גאים, עובדי אדמה מהזן ההולך ונכחד. זר לא יבין את הדקויות  ואת קנאת הסופרים בין המושבים, בעיקר הוותיקים שבהם, אך כך זה תמיד היה. באר טוביה  הוקם ב 1930- מהראשונים שהוקמו בארץ ישראל המתחדשת, נחשב לאחד הגדולים בתחום החקלאות וקהילה מאורגנת וחזקה. גם כיום הוא מהמושבים החזקים בענף החלב ובחקלאות  ונכון לעכשיו צולח את המשברים, אך משתנה בהתאם. נפגשתי לשיחה עם 3 מושבניקים בני  הדור השני והשיחה התגלגלה בנינוחות על בן גוריון וההרחבות עד שהגענו למכירת תנובה, אלא מה.

נפתלי בן סירא, 88 הוא בן דור שני בכפר ויתקין, משפחה חקלאית בעלת משק עם לול, רפת,  מטעים, פרדס. הוא התגייס לצבא בשנת 1951 ולאחר שחרורו נענה לקריאה של בן גוריון לרדת לנגב ולהפריח את השממה. במהלך ההדרכה התחתן עם אחת בינה, אחת המתנדבות ממושב  חרות ולאחר שנתיים חזר הזוג לכפר ויתקין והמשיך את משק ההורים. לאחר פטירת ההורים, יצא ללימודים, סיים לימודי מנהל ציבורי ובסיום לימודיו חיסל את הרפת, אך השאיר את הלול והבקר. עשה קריירה מפוארת כמנכ"ל מועצת הלול, מזכיר תנועת המושבים, יו"ר תנובה. כיום  בפנסיה, יו"ר העמותה לוותיקי עמק חפר והיחידה לטיפולי בית בהתנדבות.

אי אפשר מבלי לשאול את השאלה, אתה מצטער על מכירת תנובה?
נפתלי: "בוא ונגיד שאני לא גאה במהלך הזה. תשמע ניסינו למצוא מודלים של שותפות עם  גורמים מסחריים נוספים, או להפריט את תנובה כחברה ציבורית. לצערי זה לא צלח, בדיעבד מכירת תנובה היה תהליך בלתי נמנע". מיותר לציין כי שאלה זו גרמה לויכוח בין המשתתפים  ולעיתים אף הטונים עלו. בדיעבד, מכירת תנובה, היא מעין סמן לתחילת הסוף של תור הזהב בענף החלב.

המושב כיום, עדיין רלוונטי?
"וודאי, זה אמנם לא אותו מושב משנות מוקדמות. חמשת היסודות של המושב כפי שהקום על ידי הורינו, עבודה עצמית, עזרה הדדית, שיווק מאורגן, אמצעי ייצור שווים וקרקע לאומית, זה כבר  לא ממש קיים. בחלק גדול מהמושבים פועלת אגודה חקלאית, אך המושב שינה את פניו. אם אני  מתייחס לכפר ויתקין, הרי שיש רכוש משוטף, תאגיד המים, יש גידולים משותפים. לדעתי בסופו  של דבר יהיו אגודות ענפיות, אך זה הכל תלוי בהיקף העבודות החקלאיות. לשמחתי בכפר ויתקין הרפת עדיין ענף חזק וכך גם ענף המטעים, מגדלי פרחים. ויש רכוש משותף לכל חברי הכפר  המטופל על ידי הנהלת האגודה החקלאית. האגודות החקלאיות ימשיכו להתקיים כל עוד  האינטרס המשותף ימשיך להתקיים".

איך אתה רואה את כל נושא ההרחבות במושבים?
"אם אני מביט בעיניים של כפר ויתקין, ההרחבה הצילה את כפר ויתקין, במישור התרבותי, חינוכי ומערכת היחסים נהדרת. לא בכל מושב יגידו את אותו דבר. בגדול אני בעד ההרחבה, שוב, אני  מדבר על כפר ויתקין".

החקלאים הולכים ומזדקנים, מצטמצמים?
"ככה זה בכל הארץ, לא רק בכפר ויתקין, אך הייצור החקלאי עולה וזה מה שחשוב. תשמע, זה  כוח המציאות, הטכנולוגיה החקלאית שודרגה, המודרניזציה לא צריכה הרבה חקלאים, כך שהעולם משתנה. הידע הקיים בענפי החקלאות בישראל, הוא עצום, לא סתם ישראל היא מספר  1 בעולם בתחומי החקלאות ובטח בענף הרפת ואני מאמין בחקלאות הישראלית שתדע לשרוד".

ומה עם מדיניות הממשלתית בנושא החקלאות?
"נכון לתקופתי, החקלאות וקובעי המדיניות היו בידיים שיכולת התיאום שלנו איתם היתה אחרת  לגמרי. היתה הבנה, היה שיתוף פעולה, היתה דלת פתוחה. נכון להיום אין מכנה משותף, אין ראיה משותפת, ממה שאני רואה, אין שפה משותפת בין החקלאים, למשרד החקלאות. אין  שיתוף פעולה וזה לצערי משפיע על החקלאות והחקלאים".

יוסל'ה בר דור שני שותף ברפת 'שביל החלב'
יוסל'ה בר, 87 , דור שני בכפר ויתקין, הוא אמנם בפנסיה, אך שותף ברפת 'שביל החלב'. הוא  שותף במטע אבוקדו עם חברים מכפר ויתקין. כל השנים היה חקלאי ועדיין אומר מקפיד לומר  "אני רפתן ותמיד אהיה". גם יוסל'ה ירד לנגב בעקבות קריאתו של בן גוריון והיה שם כשנה.  כחבר בדור הנפילים אין בו למרבית הפליאה שמץ של נוסטלגיה.
את המשק המשפחתי מסר לבנו שכיום מנהל את המשק המשפחתי, יוסל'ה "סומך עליו ושמח  מאוד שהוא לקח את המושכות".

איך אתה רואה את המושב?
"אני תמיד מקווה לטוב, בשביל זה אנחנו יושבים כאן בארכיון ומנסים לדלות פנינים היסטוריים"  מחייך יוסל'ה ומסיים "כיום המצב בסך הכל טוב. ובאשר לעתיד החקלאים מקווה מאוד לטוב. פעם מישהו אמר כי ללא חקלאות אין תקומה וארץ וככה אנחנו חושבים עד היום הזה".

הארץ השתנתה?
"המדינה משתנה כל הזמן, יש כל כך הרבה מטלות לתיקון, לטפל, לשכלל, לשדרג. אנשים  חייבים להבין כי הדבר הבסיסי לטעמי זה יושר, אם אין יושר אין על מה לדבר".

גדעון חרובי, אופטימי ומקווה לטוב
גדעון חרובי, 87 , דור שני בכפר ויתקין, בעל רפת שעברה לבן הממשיך, 1.8 בעלת מכסה של  מיליון ליטר. גדעון "תמיד הייתי רפתן, אשתי היתה רפתנית, התחלתי בגיל 13 כשאמא שלי שברה את הרגל ואז אבא שלי הושיב אותי ליד 3 פרות ולימד אותי לחלוב. אז כל אחד למד  לחרוש, לחלוב, לעבוד בשדות. אני חקלאי פשוט, צבא, שירתתי בשדה בוקר עם בן גוריון, היינו מחלקת נח"ל, הציבו אותנו שם, לשמור על הזקן".

וכשאתה מביט על המדינה היום, לזה התכוונתם?
גדעון נאנח "מה אגיד לך, הכל מתקדם, לא הכל לטעמי, באשר לחקלאות ועתידה, אם יעשו  חקלאות משותפת, זה יחזיק מעמד, לפחות רפתות. כואב לי מאוד שחושבים שהחקלאים אשמים ביוקר המחיה, זה עצוב מאוד, אך לצערי זה המצב כיום".

העתיד?
"אני מקווה שהמדינה תמשיך להתקיים ולא נפשוט את הרגל, לצערי יש כאן רפתנים שמכרו את  הפרות. תמיד הייתי אופטימי אך כשאני מביט היום, קצת עצוב לי, אני לא כל כך יודע מה יהיה, מקווה לטוב".

אליק אביאלי, הוא רפתן פרקטי המביט למציאות המשתנה בעיניים ומבין כי השינויים ברפת המשפחתית בלתי נמנעים. הוא יו"ר ההנהלה של האגודה החקלאית ויו"ר ההנהלה של יציב, מרכז מזון באר טוביה אך בעיקר, עובד כבר למעלה מ-40 שנה ברפת. ראיון מפוכח עם נימה אופטימית.

הוא דור שלישי משני הצדדים, רפתן ונכד של רפתן ברפת שהוקמה ב 1930- על ידי משה ומרים  פוקסמן. בשנות החמישים נכנס אביו, דודא, למשמרת ברפת שגדלה עם השנים. אליק "ברפורמה בשנות ה-2000 בנינו את הרפת בשותפות עם נירה ושוקה יניב. כיום הרפת בעלת מכסה של מילון וחצי ליטר, כ-140 חולבות, כל המבנים משנת 2000 כולל המכון". ענף הרפת בבאר טוביה, הגדול במגזר המושבי, כ-40 מיליון ליטר שנתי, כ- 20 מכוני חליבה, כ- 50 בעלי מכסות, כולל  שותפויות מסוגים שונים, המושב בעל המכסה הכללית הגדולה בארץ.

אז מה הסוד?
אליק: "העקביות, לא קפצנו ממקום למקום, ענף הרפת כאן הוא חזק, מתפתח, המושב עזר לענף  להגיע להישגים כבר מתחילת הדרך. בשנות ה-80 באר טוביה היה הסמן הראשון להקמת מרכז המזון הראשון בארץ. כיום מרכז המזון שלנו הוא מהמובילים בארץ וההקמה הוכיחה את  עצמה ונתן מקפצה גדולה לענף החלב במושב. זה בגדול, כל השאר תלוי ברפתן עצמו, המומנט האישי תמיד קיים".

וכשאתה מסתכל על הרפת המשפחתית ועתידה, לאן זה הולך?
"לאן זה הולך? לצערי הרפת המשפחתית לא תהיה רפת משפחתית. הרפת המשפחתית  כהגדרתה, לצערי לא תוכל להתקיים במתכונתה. הדבר הזה, התהליך הזה, בעצם הורס את  המבנה המושבי ומייתר אותו. הכל החל ברפורמות של שנות ה-2000 שהאיצו את התהליך של  צמצום הרפת המשפחתית או איחודן. זה מצער אותי מאוד, מה גם שיש לזכור כי אין כל כך דור  המשך, העבודה היא קשה ואנשים לא רוצים לעבוד 365 ימים בשנה. הדור הצעיר רוצה דברים אחרים, יש להם חלומות אחרים משלנו, כל דור וחלומותיו. ברור שאם הרפת היתה מרוויחה כסף  טוב, יכול להיות שהיו צעירים שהיו מגיעים לענף, לצערי, כיום זה לא המצב".

ורפת החלב בבאר טוביה?
"מושב באר טוביה בטווח הנראה לעין, כמות הפרות והייצור תהיה תהיה דומה ומספר המכונים  הפעילים יקטן. לדעתי המגמה הזו רעה מאוד לחקלאות אבל זו המציאות".

מבחינה אידיאולוגית לאן המושב הולך?
"מה שמוביל את כולם זו המילה כסף וזו לא האידיאולוגיה הנכונה, בטח לא לישראל. מבחינתי זה הזמן לחזור לרגע לחשוב על המטרות שהביאו אותנו לכאן. שמירה על הקרקע, ייצור חקלאי, המושב חייב להיות יצרן חקלאות אחרת אין לו זכות קיום. ואת זה גם הפוליטיקאים חייבים להבין. הכלכלה הישראלית לא יכולה להסתמך רק על יבוא, אלא רק כתוספת ועזרה לחקלאות  המקומית. ואם יש יבוא הוא חייב להיות בהתאמה לייצור. הרי זה בלתי נסבל שיבואן לא ישלם  מס והחקלאים כן. תורידו לחקלאי חלק מהמס ומחיר הייצור החקלאי יירד פלאים. חשוב מאוד  מבחינתי לשמור על המושב ועל הערכים עליהם גדלנו, ולמרות הכל מאמין גדול בחקלאות
כחול לבן".

 

מיכל נאור היא מושבניקית, כך נולדה וכך תהיה, זר לא יבין זאת. הגאווה בהשתייכות למושב,  בטח למושב מצליח כבאר טוביה, הוא סוג של גאוות יחידה. מיכל ומשפחתה עשו סיבוב סביב חצי עולם, אך בסוף, נחתו בנחלה המשפחתית בדרום הארץ כי זה הבית, מחייכת מיכל

באר טוביה תעודת זהות
באר טוביה מהמושבים החקלאיים הפעילים
בארץ, ענף רפת מהגדולים במגזר המשפחתי.
לולים, גד"ש, מטעים, ירקות, פרחים, שדה נוריות גדול.
בסה"כ קיימים במושב 94 משקים חקלאיים.

מיכל נאור, דור שלישי למשפחת רפמן מבאר טוביה, הסבא אהרון עלה לארץ ב 1921- ושוטט  לדבריה ברחבי הארץ "הוא הצטרף לקבוצת חלוצים ויחד עסקו בסלילת כבישים, עבדו בפרויקט ארם נהריים, קצת ירושלים. ואז הוא פגש את סבתא טובה שנתקעה בטורקיה במלחמת העולם  הראשונה ושם, במסגרת פרויקט 'מסילה חדשה', הוכשרו אנשים לעבוד בחקלאות בארץ ישראל". באר טוביה הוקמה ב 1930- והם הגיעו למושב בגל הראשון. מיכל מציינת כי באר טוביה היתה מושבה של הברון רוטשילד "בתחילה, המושבה הוקמה בשנת 1888 על ידי קבוצת יהודים  בסרביה, אזור ברומניה והמושבה הזו נלחמה על קיומה, בעיות מים, אדמה לא פוריה ובדידות. ואז במאורעות תרפ"ט המושבה נחרבה וכחצי שנה אחרי זה, הוקם על חורבותיה, המושב, באר טוביה". מיכל גדלה כמובן בבאר טוביה, עזבה לצבא וחזרה למושב בשנת 1987 .
מיכל, יועצת ארגונים ובעלה, גיא, איש הייטק לא עסקו מעולם בחקלאות. לזוג 3 ילדים, 2 בנות  ובן ובשנת 2002 נסעו לארה"ב ושבו לארץ ב 2011- . וכיום לאחר 10 שנים בארץ החליטו מיכל וגיא להיכנס לתחום החקלאי המתקדם ועמלים על הקמת חווה אקוו- פונית, גידול דגים למאכל  וחסות על מים. מיכל "אנחנו בדיוק בונים את הפיילוט, הפרויקט נבנה בנחלה של ההורים. לכשהפיילוט יצליח ונקבל את כל האישורים, נבנה את הפרויקט בשטח שלנו".

באר טוביה 2022 ?
"יש כאן משהו בדי אן איי של באר טוביה ולכן העבודה שלי מאוד קלה. יש כאן רוח התנדבותית  עמוקה. זה לא קשור כל כך לכסף ועושר, זה תלוי באנשים וברוח ההתנדבות. כיום יש במושב כ 100- אנשים שמתנדבים בכל מני תחומים. מוועדת הגיל הרך ועד מועדון וותיקים, פאב חברתי,  גלריה ומרכז תרבות במחלבה הישנה. מרכז יד שניה, ארכיון ומוזיאון קטן. יש עשרות אנשים  המעורבים במה שקורה במושב. כשנכנסה ההרחבה, החלטנו שנציגים של התושבים החדשים  יהיו מעורבים בחיי הקהילה. בגדול, לדעתי, ההרחבה העשירה את חיי המושב. הוועד המקומי  מורכב משתי חקלאיות, בן של חקלאי ושני תושבים חדשים, זה וועד פעיל ונמרץ וזו בעצם התמונה של באר טוביה. אחת ההצלחות הגדולות של המושב שיש שיתוף פעולה מאוד חזק בין  הוועד המוניציפלי לבין הוועד החקלאי".

פוליטיקה והאשמת החקלאים ביוקר המחיה?
"נורא, זה הרי לא נכון מבחינה עובדתית, זה חוסר הבנה משווע של המצב וזה הון ושלטון במובן  הרע ביותר. העניין מאוד מכעיס אותי כי זה לקחת קבוצה העובדת מאוד קשה, גם למחייתה וגם לספק את המזון והחוסן הכלכלי לחברה הישראלית ולהפוך אותנו לשק חבטות על לא עוול  בכפינו. לא סתם החקלאים משתדלים לעבור לשיווק ישיר, נמאס להם מכל ההתנהלות הממשלתית מולם. אך ברמה העקרונית אלו הכרזות מאוד פוליטיות, פופוליסטיות".

יש עתיד למושב, אולי צריך לעדכן יעדים?
"ברור שיש עתיד, אלא מה, המושב מתעדכן און ליין, כל הזמן, אך אין ספק כי המושב משתנה  עם הזמן, הקהילה מתחזקת, אם לפני 5 6 שנים חששנו מההרחבה, כיום זה חלק מאיתנו. בסה"כ אני חושבת שהעתיד נראה וורוד, אני מאמינה בקהילה של באר טוביה ובסוף צורת החיים הזו נוחה, נעימה וחבר'ה רוצים לחזור לכאן וזה בעצם אומר הכל".

אלעד תמיר 38 , דור שני למשפחת רפתנים ממושב היוגב, מקים פורום רפתנים צעירים ויו"ר וועדת נוער במושב ופעיל למען ענף החלב ודור ההמשך בוחן את מוסכמות בנים ממשיכים ומנסה להציע אלטרנטיבות אחרות.

כשאנחנו מדברים על דור חדש בחקלאות בעיקר עולה לנו לראש המושג בנים ממשיכים. שזה בסדר אך האם זה היחידי שיכול לתת מענה לירידה בכמות העוסקים בחקלאות? אז ברשותכם אאתגר את המחשבה הזו ואציג בפניכם גם אלטרנטיבות אחרות. בעלי נחלות חדשות, שגם הם מתחלקים לשני סוגים

בעלי המשקים החדשים

ברוב מוחלט של המקרים אלו בעלי ממון ובעלי יכולת המסוגלים לקנות משק בעלות של 4 מיליון וצפונה (כי זה מחיר השוק ובדרך כלל הרבה יותר צפונה). מדובר בדרך כלל באנשים יחסית בשלב חיים בוגר יותר, אזור גילאי ה-38 שכנראה כבר נמצאים עמוק בתחום עיסוק אחר וכנראה גם באופן מוצלח. האם יש בהם בכלל רצון לעסוק בחקלאות או שפשוט רצו לקנות בית עם מרחבים, לגור בקהילה עם השקעה בחינוך ועוד פרמטרים לא קשורים כל כך לענייננו. מאידך הם בעלי הון ויכולת ההשקעה שלהם בעסק חקלאי חדש ראלית יותר, מתקדמת יותר ואולי גם תחום עיסוקם יכול להתמזג עם יזמות חקלאית. מה חסר להם בדרך כלל-ידע, רעיונות והיכרות עם השוק. אצלי במושב יש מספר משקים שהקימו חקלאות חדשה- חממת פטריות ותיירות לצד גידולים אקזוטיים, כרמים וסוסים.

חלוקת נחלות לא מאוישות

ויש את הסוג השני- אנשים שקיבלו נחלות במסגרת חלוקת הנחלות הלא מאוישות, בדרך כלל אלו בני המושב שעפ"י קריטריונים של המושב קיבלו את הזכות למשקים הללו (לא נכנס לעניין העלות). פה כבר יש יותר סיכוי של היכרות עם ידע חקלאי, אולי אפילו המושב הציב קריטריונים של חקלאות פעילה או כיוון שכזה. אך מאידך הסיכוי ליכולות השקעה נמוך יותר, אולי גם הם כבר מספיק עמוק בתחום עיסוק אחר שהרצון לנסות ליזום עסק חקלאי כבר לא קיים. האם יש בין מקבלי הנחלות הללו בוגרי בתי ספר חקלאים שכבר בעלי ידע והתמקצעות בתחומי חקלאות? לא תמיד. דור חדש נוסף אלו יזמים חדשים, שזה כבר סיפור מורכב יותר. לא בהכרח גרים במושב ולא בהכרח בעלי נחלות אך בעלי רעיון, אולי בעלי הון ורצון להשקיע בתחום החקלאות. האם נגדיר אותם דור חדש בחקלאות? זו כבר שאלה כיצד מגדירים דור חדש בחקלאות. אבל מי יסכים בין בעלי הנחלות לקחת את הסיכון ולהשקיע כסף וזמן. ברוב המקרים מדובר ביזמים קטנים שלא בעלי הון ולכן עוד נדרש לגייס את הכסף. לעומת זאת היקף יצוא הידע החקלאי מוערך מעל 12 מליארד דולר, יש מעל 150 חברות שונות שמפתחות את הידע פה וגם לא מעט חברות מחו"ל שחשוב להן להצליח בישראל. האם בכלל יזמות נחשבת עיסוק בחקלאות? הרי המטרה היא מכירת טכנולוגיה או ידע? האם התוצר יישאר רק בארץ ויקדם את החקלאות הישראלית
או ישווק גם לחו"ל? הסוג הבא זה כבר ממש לאתגר את ההגדרה של חקלאים חדשים, חברות השקעה, הדוגמא הטובה ביותר זה תחום הקנאביס הרפואי. חברות גדולות שנכנסות לתחום החקלאי עם כל החבילה למעט האדמה בדרך כלל. יש פה חקלאות אך האם יש פה דור חדש? הרי החברה מעסיקה שכירים מתחומי החקלאות- אגרונומים, מומחי מזיקים חוקרים ועוד. האם נקרא לה דור חדש? או חשוב לעודד אותה כי היא מעודדת תעסוקה בתחום החקלאות ומחקר בתחומי החקלאות.

והנה הגעתי למוכר והידוע – בנים ממשיכים וגם יש לא מעט בנות

האם הגאולה להחייאת החקלאות, הם בנים ממשיכים המגיעים בדרך כלל מהענף החקלאי של הוריהם וברוב מוחלט של המקרים למעשה ממשיכים את העסק המשפחתי. נולדו במשק וגדלו במשק. הם בעלי היכרות עם הענף ויודעים כבר דבר או שניים, מה דורש שימור ומה דורש שיפור, הם נשענים על ההון של הוריהם וגם על הידע והליווי של הוריהם. אז למה לא? הרי על פניו זה מושלם, אך הפוטנציאל הכמותי מוגבל. בנים ממשיכים מגיעים מקשר דם עם בעלי הנחלות (חתונה או לידה) כדאי שהנחלה תהיה פעילה חקלאית (אחרת זה כמו בעל נחלה חדשה), שיהיה לתחום החקלאות פוטנציאל כלכלי, ואחרי זה שאחד הילדים או החתנים (הכוונה גם לבנות כמובן) ירצה להיכנס לתחום החקלאות וגם שאשתו תרצה בכך, שלא נשכח שהאחים גם יאפשרו. ואחרי שהתחלנו והוא כבר נכנס למשק הוא צריך להצליח לא רק בעסק אלה גם ביחסים האישיים והעסקיים עם ההורים, אשתו צריכה גם להסתדר עם ההורים. בקיצור מסתבר שמה שפה קרוב לא פחות מסובך ואולי אף יותר.

יש פתרונות?

את החלק של הפוטנציאל סיימתי, האם הצגתי את כולן, לא בטוח, שאציג להן פתרונות? פה אני מסרב, פתרונות יש בשפע ואת חלקן במובן מסוים כבר הצגתי. יש פה ספינה שכל תזוזה של ההגה תעשה גלים גדולים לכן נדרש אומץ לשנות, להחליט, לעשות ובעיקר לעשות נכון, ובעיקר לא ליצור בעיות עתידיות. יש גופים – המדינה בדגש משרד החקלאות, התנועות המיישבות, האגודות החקלאיות כל אחת בתחומה וביכולותיה יכולה ליזום. כל אחת בתחומה צריכה להחליט שהנושא מספיק חשוב (ויסלחו לי אנשי משרד החקלאות) לא כדי שניתן צ'ופרים. אלה כדי שנקבל החלטות אופרטיביות שמסתכלות לטווח הארוך. ב 2014- הקמתי את פורום רפתנים צעירים ביחד עם חברים שהכרתי בענף. קיימנו (היום כבר התבגרנו אז יותר קשה) מפגשים שמשלבים ידע מקצועי עם מפגש חברתי. בסופו של יום ידע עובר בין חברים ואכן ליבת הפעילות הינה קבוצת ווטסאפ שמאוד פעילה בהקשר המקצועי. ואכן יש לא מעט דור חדש בחקלאות שהעברת הידע והיעוץ החברי עזר להם. אך זו יוזמה קטנה ומקומית לענף רפת החלב. אשאל ברשותכם עוד שאלה חשובה, ואם לא יהיה דור המשך – מה יקרה? למה אנחנו צריכים לדאוג
לזה? האם לא נכון יהיה שהשוק ידאג לזה? כמה דור המשך אנחנו צריכים? הרי כמות האדמות מוגבלת – כניסה חדשה דוחקת חקלאים ותיקים או דור המשך אחר. כדי שאגדל בכמות האדמות שאני מעבד אני צריך ברוב המקרים לדרוס חקלאים אחרים ואולי גם חקלאות אחרת. הרי מפותחת וקיימת טכנולוגיה חדשה אשר תאפשר פחות אנשים על יותר דונמים או עבודה. חקלאי אחד יוכל לנהל כמות גדולה יותר של דונמים.

ואם דור חדש אז איזה דור חדש אנחנו צריכים- דיברנו על טכנולוגיה אז אולי חשוב שיבינו בתחום, ולא רק בגידול הצמח או בע"ח. היום מכונאי רכב כבר צריך לעבור הסבה לחשמלי כדי להישאר רלוונטיים שלא נדבר על מכוניות שמתוקנות כבר מהמחשב בחברה. הסיפור של איתן סטיבה זה לא הטיסה כמו שהחללית הייתה אוטונומית, יש רובוטים בענף החלב, פיתוח רובוטים לקטיף, היום מקצרה זה מערכת ממוחשבת. אבל מעל הכל- עדיין נותרה השאלה החשובה ביותר לעתיד החקלאות כחול לבן, למה חשוב דור המשךבחקלאות?

איתם בירגר, מנכ"ל 'מושב כלכלי' בוחן את האופציות הכלכליות של
המושב בעשור הקרוב ומביא את האופציות המועדפות, הניתנות לביצוע
בחוקים והתקנות הקיימים

בוועידת תנועת המושבים שהתקיימה בנהורה 1956 נשא דברים שר החקלאות דאז יגאל אלון ובין היתר את הרעיונות והדברים הבאים: "ע"י אימוץ ויישום הטכנולוגיה והמדע לעבודת  החקלאות, אנו יוצרים לכאורה את קברינו, מאחר שהייעול מחייב פחות חקלאים. אולם אין הכרח  שהחלוקה הכלכלית בין העיר והכפר תהיה כאילו החקלאות היא רק לכפריים ולעירוניים רק התעשיה״.

טכנולוגיה ובירוקרטיה
ממשיך אלון ואומר "קיימת האפשרות שהכפרים אם בישובים גדולים בפני עצמם, אם  בהתארגנויות אזוריות, ולאו דווקא מושביות לחוד וקיבוציות לחוד אלא במשותף ירחיבו את היקף התיעוש כדי שהדורות, אלא שכבר חיים איתנו ואלא שיבואו בעקבותיהם ימצאו את מחייתם  וסיפוקם המקצועי בכל רחבי הארץ."
ואכן, התמורות שחלו בטכנולוגיות המתקדמות ושינויים פוליטיים ודמוגרפיים יצרו מציאות של  גידול בתפוקה החקלאית וקיטון כמות החקלאים, מציאות שבה ברוב המושבים בארץ המשבצת החקלאית מעובדת באופן מיטבי אך כמות החקלאיים המתפרנסים באופן ישיר מחקלאות קטן ולרוב מהווה מיעוט תעסוקתי במושב. בחלוף משבר ההתיישבות של שנות ה 80- ועם מכירת  תנובה והקמת הרחבות קהילתיות, בעשור הראשון של המאה ה 21- רוב האגודות החקלאיות במושבים חזרו לעצמאות כלכלית מלאה.
ענף האנרגיה המתחדשת החל לתפוס תאוצה, התשתיות ואמצעי הייצור במושבים אפשרו הקמת  פרויקטים רחבי היקף ומאז ועד היום על סדר היום של אגודות המושבים מונחות הצעות לקבלת החלטות כלכליות ברמת האגודה. כך שאם במאה הקודמת עיקר משאבי הניהול של  האגודה הופנו למשק המשפחתי כיום משאבים רבים מושקעים בפיתוח כלכלי ברמת האגודה. פרק 8.12 בקודקס רמ"י מאפשר למושבים לבצע שינוי ייעוד מקרקע חקלאית במשבצת למיזמים כלכליים בהיקפים שבין 60 דונם ל 120 בהתאמה לאיזורי עדיפות לאומית. עסקת תעסוקה  המחייבת אחזקות של לפחות 26% מניות של האגודה בתאגיד העסקי המבקש לבצע עסקה, העסקה מכילה הנחות אזורי עדיפות ונחתם הסכם ל 49- שנים כפול 2. בעוד שרמ"י מעניק  זכויות קנייניות, מדיניות מנהל התכנון שופכת מים צוננים על מיזמים ברמת אגודות המושבים פעם ראשונה במדיניות של מיזמים כלכליים הנבחנים ברעיון של מה שלעיר לעיר ולכפר לכפר כך שהמסחר, המשרדים, הלוגיסטיקה שהם הפרויקטים הטומנים בחובם פוטנציאל כלכלי גבוה יותר אינם מצויים שמדיניות הפיתוח של מינהל התכנון במרחב הכפרי. פעם שניה תמ"א 35 מנחה על פיתוח צמוד דופן לשימושים קיימים ובכפוף לתשריטי רגישות נופית כך שהמיזמים הכלכליים  מצטמצמים לשטחי המחנה דבר המהווה אתגר תכנוני וקהילתי. לסיכומו של עניין האתגרים כיום  למיזם כלכלי הם פעם ראשונה מנהל התכנון ופעם שניה האתגר הקהילתי.

אז מה כן אפשר לפתח כלכלית במושבים
פל"ח ברמת הנחלה – מנהל התכנון מאפשר זכויות לפעילות לא חקלאית בשטח הצהוב של  הנחלה בהיקף של עד 500 מטר במגוון שימושים המותאמים למרחב הכפרי, המועצות האזוריות מקדמות תוכניות פל"ח אשר מהן כל מושב מטמיע בתב"ע שלו את השימושים שהוא מעוניין  לאפשר בתוך הנחלות. הפל"ח שקיים כבר כשני עשורים ממומש באופן מצומצם יחסית וזאת מכמה סיבות עיקריות, הראשונה והעיקרית הינה גובה שומת העסקה של רמ"י וזאת ללא הנחות אזור, סיבות נוספות העדפת בעל הנחלה למגורים ולא פעילות שלרוב מייצרת עומסים ותוצרי  לוואי של רעש, רכבים וכו' בתוך איזורי המגורים במושב. סיבה נוספת היא בעל הנחלה אשר איננו בקיא בהפעלת עסקים כאלו וחוסר היכולת להשכיר את הפעילות לצד ג'. בשנים האחרונות  מאפשר רמ"י לבצע עסקאות שימושים נלווים לחקלאות עם הנחות אזור, גם כאן המימוש מוגבל עדיין גם מצד פתיחות מנהל התכנון לאפשר הקמת מתקנים בשטח החקלאי בנחלה ועדיין גובה העסקאות גבוה יחסית להיקפי העסקים המדוברים. במבחן התוצאה אנו מברכים על רעיון הפל"ח אך חובה לבחון לעומק את הפערים ולייצר מסלולים שכן יאפשרו להגדיל תעסוקה במשקים  במושבים ברחבי הארץ.
מיזמים ברמת האגודה – לכל אגודה חקלאית קיימים נכסים שוטפים ברמת הצרכנייה, תחנת דלק פנימית, מחסן טכני אנטנה סולארית וכו'. אגודות רבות מנהלות תאגיד מים פרטי ומנהלות את  העיבוד החקלאי במשבצת החקלאית אם ע"י החקלאים חברי האגודה או בשותפויות ע"פ חוק. מספר אגודות מנהלות מיזמים כלכליים ברמת האגודה לרוב מתב"עות ישנות שבעבר אפשרו  מלאכה ותעסוקה ברמת המושב.

סקירה קצרה למוצרי אנרגיה מתחדשת במושבים
בעשור הקודם עיקר הפרוייקטים התמקדו בשדות סולאריים וניסיונות לטורבינות רוח. החלטת  המועצה הארצית לתכנון ובנייה הרואה בשדה הסולארי כפוגע בעתודות הקרקע לייצור מזון הגבילה את השימוש הארצי עד 20 אלף דום ובכך הביאה את היזמים ואת הרגולטור לפתח  מוצרים המתמקדים בדו-שימוש.
אגירת חשמל מתח עליון – ע"מ לפתוח פקקים ברשת ההולכה הארצית מקדמים מתקני אגירה  לאומית לרשת ההולכה. מדובר על מתקנים המבוססים על בטריות ענק במכולות בהיקף של 5-10 דונם למתקן. התפרסמה מפת האזורים של רשות החשמל ועסקה של מתח עליון הינה ביחס  של 1:1 בתעסוקה.
סולארי מאגרים – מחייב עסקה מול רמ"י ביחס של 1:10 בתעסוקה.
סולארי חממות – מוגדר כדו שימוש בתיקון ד 10 תמ"א 10 , מחייב היתר לחממה ואישור משרד  החקלאות. ללא עסקה ברמ"י
קירוי מבני ציבור – מוגדר כדו שימוש, מחייב היתר בניה, ללא עסקה ברמ"י
גידור סולארי – עדיין ללא רגולציה סדורה, יצא מסמך מדיניות של משרד החקלאות ומרכז  השלטון האיזורי. הכיוון לדו שימוש.
אגרו וולטאי – עדיין ללא רגולציה מאושרת. הנהלת רמ"י הוציאה החלטה שבעיקרה יאושרו רק במחוז צפון ודרום פרויקטים.
תיירות – משרד התיירות מעודד פתרונות לינה תיירותיים במרחב הכפרי למלון בתיוג C  המאפשרים עד 120 חדרים, לאחר הקורונה המדינה מעודדת פיתוח פתרונות לינה מגלפינג ועד מלונות במרחב הכפרי וזה תחום שככל הנראה יתפתח בהמשך. הכרחי לבנות תוכנית כלכלית
לסיכום כפי שחזה יגאל אלון כמות החקלאים פחתה ועימה האתגר התעסוקתי במושבים, לאגודה נכסים ואמצעי ייצור שיש לבחון לעומק כיצד ניתן למצות ולהשיא רווחים לאגודה, בשנים האחרונות פיתחנו בחברה הכלכלית של תנועת המושבים יכולת לנתח ולייצר פרוגרמה כלכלית תכנונית למושבים ובכך להעניק תמונת מצב כלכלית לאגודה ע"מ לקבל החלטות נבונות ולייצר  עוגנים כלכליים לחברי האגודה.