מחבר: דויד שליט

כשפניתי בפעם הראשונה להגר קון, מנהלת רפת צאלים, בבקשה שתכתוב טור לעיתון, תגובתה הראשונית היתה מבט השמור לתגובות של שאת נפש. אך התעקשתי, חשבתי אז ועדיין חושב היום כי דעתה ותובנותיה של הגר, חשוב שתשמענה. הגר המנהלת את אחת מהרפתות הטובות והמוצלחות בארץ, עושה זאת ממקום של אהבה ובדרך נכונה ולב במקום הנכון. הטור שלפניכם הוא הטור האחרון שלה (עד שאנדנד לה שוב) ואולי החשוב ביותר שכתבה. תקראו אותה ותביטו עלינו. קריאה טובה! ראובן זלץ

חזרתי. רק לגיחה קטנה. אמנם סיימתי מזמן עם הטור הקבוע, הרגשתי שמיציתי ואמרו חכמים שצריך לדעת מתי לפרוש, אבל כשראובן פנה אליי וביקש רק עוד טור אחד, הרגשתי שמתאים לי לנצל את הבמה לסגירת מעגל. אז מכיוון שכך, וגם בגלל שסיימנו לקלח את הפרות מסביב לשעון והתפנה לי קצת זמן, טור אחד אחרון ודי!

אז למה לי פוליטיקה עכשיו…?
האמת, אין סיבה. לא טוב ללב, לא טוב לנשמה. בכל מקרה מעדיפה לכתוב על דברים שרואה מקרוב. הבטחתי "סגירת מעגל". אז אפתח בכך. זו לא סגירה טובה. בעייני מאוד עצובה, אך זו המציאות בה אנחנו חיים.הטור השני שכתבתי נקרא: "זרה לעבודה זרה". שם זעקתי "מדינה מתוקנת צריכה לעודד עבודה מקומית! מדינה מתוקנת צריכה לתת בונוסים למי שאינו מייבא עובדים זרים". המחלבה האחרונה שעוד הסכימה לקלוט חלב "טמא", חלב, אבוי לנו, שנחלב על ידי יהודים בשבת- גם היא סגרה את שעריה בפני האפשרות הזו. כמו בכל דבר – רק כלכלת השוק קובעת, וזה כל כך חבל וגם לא ראוי מוסרית וערכית. בכל זאת לא אמרתי נואש וקצת כמו דון קישוט קראתי למועצת החלב להרים את הכפפה ולפעול למען המטרה הכול כך צודקת הזו! לא שהייתי אופטימית מדי, אך עדיין, דבריי נפלו על אוזניים ערלות.
שנים הצלחנו לקיים רפת עם עובדים ישראלים בלבד. צאלים קיבוץ שיתופי (כן, עדיין). יגידו כל יודעי דבר, לא קל בכלל לגייס חברי משק לאייש את החליבות בשבת. ובכל זאת, מתוך אמונה שענפי המשק צריכים להתבסס על עבודה עצמית, הצלחנו במשימה. ויתרנו על התוספת הכספית של חלב מהדרין והיינו ממשיכים לעשות כך אם הייתה לנו את האפשרות. מחר- כבר אין. קצת הזוי בעייני שענף כל כך מפותח מבחינה טכנולוגית, עם זיהוי מרחוק, עם ניטור העלאת גירה, והתראות על המלטות, כל כך מתקשה בייצור מכשור זמין לכל דורש, שיוכל "להכשיר" חלב שנחלב על ידי יהודים. כנראה שאין מספיק עניין. חבל!

מעניין לעניין באותו עניין…
יום שישי. הולכת לכלבו לקניות של שבת, ואין קוטג' ואין חלב.
"רעות, שוב אין חלב" אני שואלת "מה יהיה?"
"דברי עם החברים שלך…" היא משיבה לי.
אז לא תמיד הם כל כך חברים שלי, ובטח לא בעניין הזה. כל שנה בתקופת החגים, אותו סיפור. ואנחנו ממשיכים "לירות לעצמנו ברגל."אם לא נשכיל לספק מוצרי חלב טובים ואיכותיים משלנו, לכל דורש וכל השנה, הצרכן יעבור למוצרים מיובאים או לתחליפים. אנחנו כבר שם. מועצת החלב כבר נערכת לשנה קשוחה. שנה של צמצום הרצועות והתמורה עבור החריגה. כי- ההיצע גדול מהביקוש. כי מייבשים חלב וזה עולה כסף. אבל, במכולת, בספטמבר – התמונה המצטיירת לגמרי שונה. סביר שזה בכוונת מכוון, אבל שוב (לדעתי) כאן הייתה צריך לבוא לידי ביטוי מועצת החלב. למצוא את הדרך לעבד (ולא לאבד) את החלב גם בשבתות ובחגים. לא לתת תחמושת לכל שוחרי היבוא, לשמור על כל השלוחות של יצרני החלב בישראל ולא לכרות את הענף עליו אנחנו יושבים. ולאחר שפרקתי מהלב, כי מעבר לכך די ברור שלא יקרה כלום, הולכת להוציא את השביס והחצאית מהבויידם ומאחלת לכולנו- שרק יהיה לנו טוב – בע"ה.

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה ב' הוקמה בשנת 1920 , מאז כשנתיים קיבוץ מופרט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מטעים, בננות, אבוקדו, שקדים, מנגו, תמרים, גד"ש ורפת הנחשבת לעוגן מרכזי בכלכלת המשק.

משה (מוקי) רוטמן יליד דגניה ב', 60 , נשוי לסיגל, לזוג 3 ילדים, שני בנים ובן, ונכדה בת שנתיים. מוקי נזכר איך ומתי נגיע לרפת "למרות שזה היה מזמן מאוד, אני זוכר כי לאחר צבא, ממש בחופשת השחרור שלי, קרא לי מרכז המשק ואמר שחסרים עובדים ברפת וזה רק עניין של לכמה חודשים של מחסור זמני. מאז אני כאן ועוד לא אמרו לי אם אני מתאים או לא" מחייך מוקי. מאז הוא ברפת, כיום אחראי על בריאות ופוריות, מספר 2 של יגאל דרורי. רפת עם 430 חולבות, בעלת מכסה 4.3 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון ישן, שדירת דג 14 עמדות בכל צד, אפימילק, 3 חליבות ביום, החלב לתנובה. מרכז מזון עצמאי. 4 עובדים זרים, 6 עובדים קבועים.

בעיות
"בעיקר המחסור הקשה בכוח אדם מקומי, איכותי שירצה לעבוד ברפת, זה חסר. וכמובן תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אני מדבר על הרפת שלנו, לראות ולתכנן היכן נהיה בשנים הקרובות. הרפת שלנו היא קיבוצית גדולה וצריך לשאוף לגדול, זה הפתרון לטווח ארוך. הייתי רוצה לראות השקעות גדולות יותר ברפת, מכון חליבה, סככות, ציוד, בינתיים יש רק תוכנית שכל הזמן מדברים עליה".

צינון בקיץ?
"מתחילים לקראת סוף אפריל, בשיא הצינון 3 צינונים ביום לא כולל חליבות. הבעיה אצלנו זו הלחות הכבדה, אך מתמודדים".

בנסיעה לאורך כביש 90 נדמה כי הממשלה שכחה, מהפריפריה?
"זה נכון וזה מצער מאוד, אין השקעות של הממשלה כאן, אנחנו כמו נטע זר, לא מפתחים, לא באים לקראת, שום דבר. לצד זה יש את הרגולציה, סיפור העסקת בני נוער, הכל קשה וחבל. במקום להשקיע בפריפריה הממשלה כאילו נלחמת בנו. החקלאים כאילו לא רצויים וזה חבל".

אם כך, הרפת לאן?
"למזלי ולשמחתי, הרפת אצלנו יציבה ומקווה שהיא תישאר עוד הרבה שנים".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה א', הקיבוץ הראשון בארץ, שהפך לסמל להתיישבות הציונית החדשה בישראל. הוקם בשנת 1910 , קיבוץ מופרט, נשען בעיקר על חקלאות, מטעים, בננות, לול וכמובן רפת. הנהנית מהתואר, הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ.

ואם מישהו עדיין מחפש סמליות, או עדות לשינויים החברתיים, כלכליים העוברים על החברה הישראלית, הרי שישראל ג'יליירס שגדל בבית שאן יכול בהחלט להיות דוגמא מוצלחת במיוחד. כמי שנולד בעיירת פיתוח, על כל הקלישאות והיחסים המורכבים עם הקיבוצים, ישראל מנהל כיום את הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ, ועושה זאת בהצלחה מרובה. למי שתהה באשר לשם משפחתו הייחודי, הרי שהוא נולד בעקבות סיפור אהבה בין סבו, נוצרי צרפתי לבין אלג'יראית יהודיה, שהסתיים בגיור, חתונה, לימודי רבנות\ שבסופו של תנהליך הפך סבו ליהודי דתי אדוק.
ישראל 50 , כיום חבר קיבוץ דגניה א', נשוי לשירי בת קיבוץ ואב לשניים, חייל ונערה לפני גיוס. בגיל 14 הבין שהוא לא אוהב לגור בבית שאן, ישראל "רגע לפני הטכני בחיל האויר החלטתי שאני בעצם מעדיף פנימיה חקלאית וכך הגעתי לפנימיה החקלאית מאיר שפיה, משם התחלתי ברפת והבנתי שחלב זה לא רק בשקיות ומאז אני מתבוסס בחרא של הפרות" אומר ישראל בחיוך. הוא עבד ברפת מיצר בדרום רמת הגולן, הגיע לרפת דגניה בשנת 95 , החל כיונקיסט ובשנת 2007 החל לנהל את הרפת. רפת בעלת מכסה של 4 מיליון ליטר, 370 חולבות, 3 חליבות ליום, חלב לתנובה. מכון חליבה ששודרג לפני כשנתיים משדירת הדג 28 עמדות למכון פרלל 40 עמדות, כהכנה לרובוט חליבה של אפיקים.

מתכוננים לרובוט החליבה
למרות חוסר ההצלחה, בלשון המעטה של רובוט החליבה בישראל, ברפת דגניה א', מאמינים כי עם הטכנולוגיה המתאימה, רובוט החליבה יצליח בארץ ולא רק. ישראל "לפני כשלוש שנים היו שמועות שחברת אפיקים מפתחת רובוט חליבה ומאוד עניין אותנו הנושא הזה, אני מאלה המאמינים כי עם הרובוט הנכון, רובוט החליבה ישדרג את הרפת. לאחר שיחות עם אפיקים, לפני כשנתיים הפכנו לרפת ביתא של חברת אפיקים. הם מתקדמים לאט, אבל אני מאמין במוצר וממתין לו. בעצם כל המחשבה שלי ללכת על רובוט, זה בין השאר המחשבה של המחסור הקבוע בכוח אדם. לפי החברה
הרובוט יחסוך שני תקנים של משרות ואני בעד. בגדול, אני לגמרי מודרניזציה וטכנולוגיה, כמה שיותר, כל החקלאות הולכת לשם וכך גם רפתות החלב". לרפת דגניה א', יש מרכז מזון עצמאי וברפת מועסקים 2 עובדים זרים, 2 סטודנטיות מאפריקה ו 2- ישראליות. ישראל "אנחנו מאכילים בשותפות עם דגניה ב' וזה לדעתי סיפור של שיתוף פעולה מוצלח ולא מובן מאליו"..

ספר על שיתוף הפעולה עם דגניה ב'?
"היום הסיפור הוא התייעלות הרפתות, ולכן עקב הצורך בהתייעלות והרצון להרוויח יותר כסף החלטנו בשתי הרפתות, לקנות כלי סלפ אחד ולעבוד ביחד ובכך להקטין הוצאות של כלי וכוח אדם. אנחנו עובדים כבר 13 שנים וניתן להכריז על הצלחה גדולה לדעתי זה חוסך המון כסף בשנה".

זקני הקיבוץ לא התנגדו?
ישראל מחייך "קשישי הקיבוץ התנגדו מאוד, החבר'ה עם הדעות הקדומות, אבל לשמחתי ההצלחה הצליחה לעבור ואנחנו שמחים על כך בכל יום מחדש".

ומה הבעיות העיקריות שלכם?
"אהה זה ברור, כוח אדם כוח אדם וכוח אדם, זו פשוט בעיה קשה ביותר שלא הצלחתי לפתור. ולצערי, לא יהיה פתרון אלא להגדיל את מכסת העובדים הזרים ולשאוף ולהכניס לרפת כמה שיותר רובוטיקה, אני לא רואה פתרון אחר. אנחנו רפת מרוויחה ובעיית כוח האדם קשה ומקשה עלינו ביותר".

צינון קיץ, הלחות כאן קשה?
"נכון, אנחנו סובלים מלחות, אז הרבה מקלחות בקיץ ועובדים בעיקר בערבים ובלילות, הפרות סובלות אבל אנחנו עוברים את זה".

שפכים וביוב?
"יש לנו מפרדה ובוחנים מתקנים כל הזמן, נכון לעכשיו משלם קנסות, פשוט אין מתקן המספק פתרון קרוב לאידיאלי".

הרפת בדגניה יציבה?
"כן, לשמחתי ממש כן וזאת למרות הבעיות וחוסר הוודאות. זו רפת עובדת, פועלת ומרוויחה. וכך הרפת יציבה ובטוחה. אנחנו השקענו בשנתיים האחרונות במכון חדש, סככה חדשה ושתי חצרות צינון חדשות, ככה שההשקעות הסתיימו בשנתיים הקרובות".

לאן הולכת רפת החלב?
"מתי שהוא יפתחו המכסות והגודל כן קובע, אני רואה מיליונרים שייקחו שטחים בנגב ויפתחו רפתות ענק. לא יהיה מקום למושבניקים וקיבוצים בפריפריה. לדעתי אנחנו צריכים להקים תנובה חדשה, לחשוב על הקמת מחלבה לרפתנים ולראות איך אנחנו שומרים על עצמנו ועל הפרנסה שלנו".

הכוח הנשי
תהל מרום, 27 , בת משק דגניה א', מס' 2 ברפת אחראית על החולבים, חליבה, בריאות העדר והיונקיה. תהל, אם אתם חובבי טריוויה, הרי שהיא ממשיכה את דרכה של מרים ברץ, הרפתנית הראשונה בארץ שהקימה אי שם בתחילת המאה הקודמת, רפת על טהרת הכוח הנשי. על הסיבות שהביאו אותה לרפת, עונה תהל "אין באמת סיבה, פשוט מילדות הגעתי לעבודה ברפת וכך זה החל וזה ממשיך עד היום". תהל עשתה קורס על רפת החלב, בריאות העטין ומכון חליבה. את רואה את העתיד ברפת? "לזמן הקרוב, כן, בשנים הקרובות ככה נראה לי. אני לא דואגת כרגע לעתיד הרפת. הרפת שלנו עובדת, מתפקדת ומצליחה, אני מתמקדת בעבודה שלי ובהתמקצעות והקידום שלי".

עוד נשים ברפת?
"ברור, אבל זה מאוד אינדיבידואלי, צריך לאהוב את זה, זו לא עבודה קלה, אבל מתגמלת, לפחות אותי. בטח שאשמח לעוד בנות בענף, אנחנו יכולות השאלה היא ברצון".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קבוצת כנרת, 1913 , קיבוץ מופרט משנת 2008 , מתפרנסים בעיקר מחקלאות, בננות שקדים ובימים אלה שותלים 500 דונם חרובים ותיירות.

לפני כשנתיים ביקרנו ברפת, ממש לקראת סיום העבודות על מכון החליבה המרשים, בהשקעה של כ- 8 מיליון שקלים, קרוסלה, 40 עמדות. כיום רון כנרתי, מנהל הרפת לא מבין איך הם עבדו בעידן טרום המכון החדש "חבל על הזמן, זה פשוט עולם אחר, משנה מציאות ותודעה, אורך החליבה התקצר משמעותית ובמפתיע יש כרגע יותר חלב לא יודע אם זה קשור למכון. כל התפעול, זה לא רק החליבה, הכל נעשה במהירות ויעילות. 4.6 מיליון ליטר לשנה, לא כולל אומנה של מיליון ליטר מרפת שניידמן מהמושבה כנרת ועדיין יש חריגה של 850 אלף. אנחנו כעת במו"מ מתמשך להגדלת הרפת".

הרפת בקיבוץ?
"הרפת ענף מאוד מרכזי בכלכלת המשק ויש לנו תוכנית אב להגיע ל- 800 חולבות, כולל הקמת מרכז מזון חדש, 2 סככות לעגלות ופרות ויונקיה, ייעודית ליונקים. אנחנו מאמינים בענף ומאוד רוצים לגדול ולהשקיע".

בעיות?
"כמו לכולם אך בעיקר, יש בעיה עם דור צעיר שלא רוצה לבוא לרפת ולכן הכיוון הוא להכניס כמה שיותר טכנולוגיה לרפת, מיכון חוסך כוח אדם ואז אולי יבואו גם בני הדור הצעיר. ומאוד יכול להיות שאנחנו צריכים לשוב על צוות קטן ומקצועי שיתוגמל בהתאם".

ענף החלב?
"כולם אומרים שזה הולך לכיוון ביטול המכסות ומחיר המטרה, אני מקווה שחלב תמיד יצרכו והכל עניין של איך, כמה ומחיר הרווח".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ גינוסר, נמצא ממש על כביש 90 . קיבוץ מופרט המבוסס על חקלאות, מטעי אבוקדו, מנגו, שקדים, אננס. וכמובן תיירות, מלון נוף גינוסר נחשב למלון יקר ומצליח מאוד. רפת גינוסר היא רפת וותיקה מתחילת שנות ה- 30 , נחשבת לרפת מוצלחת, בכל פרמטר.

יותם קפלן, 45 , בן קיבוץ גינוסר, נשוי, 3 ילדים, מנהל את רפת הקיבוץ משנת 2013 , קיבוצניק "של פעם" הנחשב לבעל מקצוע, דעתן, ידען והרפת בניהולו יודעת שנים טובות ומצליחות. על היותו רפתן מספר יותם "למעשה גדלתי ברפת, אבא שלי, אליהו ניהל את הרפת ואחי הגדול, ברק ניהל את הרפת ואני צמחתי במכון החליבה, בין הפרות. עבדתי ברפת מגיל 13 בימי עבודה בקיבוץ, תורניות שבת ביונקיה, חליבות, ככה התנהלתי עד הגיוס לצבא. לאחר שירות צבאי בשריון עזב את יותם המשק לסיבוב בן כ 10- שנים בחוץ. יותם "כמו כל הצעירים אחרי צבא "יצאתי לחפש את עצמי" מחוץ
לקיבוץ, לקחת לי כמה שנים להבין את מקומי, מספר יותם בחיוך וממשיך "באזור הגיל 30 הבנתי שהעבודה היחידה שבאמת אהבתי זה ברפת, מה שנקרא, העבודה בחרה בי ואז כמובן שחזרתי. עשיתי איזה קורס רפתנות והבנתי שיש מה ללמוד וילכן צאתי לקורס הנדסאי בעלי חיים ברופין. חזרתי משם נשוי עם אישה בהריון. גרנו בגינוסר ועבדתי ברפת חנתון, לאחר שנה חזרתי לנהל את רפת גינוסר".

כוח אדם כוח אדם כוח אדם
רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, כ- 330 חולבות, מכון שדירת דג 24 עמדות, ירדו לפני כחודשיים ל- 2 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. המכון של אפימילק אך עובדים עם תגים של חברת ענגס, חברה צפונית מאזור תעשיה צחר, העובדת בעיקר בחו"ל.

איך שיתוף הפעולה איתם?
יותם "מצוין, אנחנו עושים איתם דברים מאוד מיוחדים ומאוד מרוצים מהעבודה מולם ואיתם. בחברה מתמחים בהתנהגות הפרה ומאמינים כי משם בעצם מתחיל הכל. בניגוד לחברות אחרות, לא מתחילים מהמכונה אלא מהפרות". מרכז ייצור למזון עצמי, יותם "אין לנו גד"ש אז הכל נקנה בחוץ, כשקיבלתי את הרפת לניהול קנינו ממרכז מזון אך הישמשנו בחזרה את מרכז המזון ומשנת 2015 אנחנו מייצרים לבד בעזרת התזונאי חן גיל". ברפת מועסקים 8 עובדים, 2 עובדים זרים, 4 בני קיבוץ".

והנה הגענו לבעיות?
"ולצערי יש לא מעט, אך מבחינתי הבעיה העיקרית היא ללא ספק כוח האדם המתקשר כמובן למונח ציונות או שלצערי מה שנותר מהמילה הזו. בעצם המחלבות מכניסות אותנו למצב שעובדים יהודים לא יכולים לעבוד בשבת ומכיוון שהחקלאות עוד לא יודעת לשלם כמו בהייטק וספק אם אי פעם היא תדע, קשה מאוד למצוא כוח אדם ומעבר לכך, כוח אדם איכותי ולאורך זמן".

ניסית לעשות משהו בעניין כוח האדם?
"בהחלט, אני רציתי להפעיל את הרפת ללא עובדים זרים, פרסמתי מודעות דרושים, אף אחד לא בא. אם אני רוצה למשוך ילד אחרי צבא, הסיכוי לכך הוא אפסי, גם דור שלא רוצה ללכלך ידיים וגם לא משתלם לו כלכלית. אני חושב שאם ישתלם להם מבחינה כלכלית הם יסכימו להתלכלך. לצערי האידיאלים נגמרו, זה לא קיים יותר ואנחנו חייבים להתעדכן, להסתגל למצב ולייצר פתרונות שיביאו כוח אדם לרפת החלב, אחרת המצב פשוט קטסטרופה. השוקת כבר שבורה, אין עתודת ניהול, אין כלום, אם אני מסתכל לענף בעיניים אני מודאג. אולי מתוך משבר מאוד גדול יצמח כאן משהו חדש טוב יותר. גם הקיבוצים צריכים להתעשת ולהבין את המצב ולייצר פתרונות תואמים".

מערכת צינון חכמה
הדילמה התמידית כיצד, מתי ואיך, לצנן את הפרות בקיץ, זו אחת השאלות הפופולריות ביותר בענף. על ההשפעה המיידית של איכות הצינון על כמות ואיכות החלב, אין כבר ויכוח, השאלה שנותרה היא רק על ה-איך. יותם מאמין שברפת שלהם, הם עלו על הדבר האמיתי.

דילמת הצינון בכלל ובקיץ בפרט?
"כן, זו בהחלט מהשאלות החשובות שלנו בענף. מאז שאני ילד שפכו כאן כמויות של מים על צינון והאמת היה לי חלום למצוא את הפתרון האולטימטיבי לנושא זה. הרי כולנו מוליכים את הפרות בלי סוף, הלוך חזור לצינונים, שהרי צינון באבוסים כולם יודעים לעשות, אך אצלנו בעזרת חברת ענגס, פיתחנו מערכת צינון חכמה הפועלת בצורה וולנטרית לפי פרות. אם יש פרות היא עובדת, אם אין אז לא, היא בעצם פועלת כל השנה. המערכת מזהה את הפרות לפי התגים וכך היא מווסתת את הצינון לפי הפרה ומצב החום. זו מערכת חכמה והפרה מחליטה אם היא זקוקה לצינון. המערכת הזו
מבחינתי עשתה מהפיכה, כל הפרמטרים השתנו ועצם זה שאני לא צריך להביא בקיץ פרות לצינון, גרם לי לעבור ללא חשש לשתי חליבות ביום".

מערכת ביוב ושפכים?
"אנחנו מייבשים בקיץ את הזבל של המדרכים, הזבל נאגר במחסן זבל ומועבר בחורף לכל מני מגדלים באזור. לשפכי מכון יש מפרדת מוצקים ומשם זה עובר למת"ש ליבנים. לצערי אין כיום מתקן אחד העושה את העבודה, כולם פתרונות חלקיים ומאוד יקרים עם תחזוקה מאוד גבוהה".

עתיד הרפת בגינוסר?
"הקיבוץ הגיע להחלטה שהרפת נשארת, הגיעו להבנה שהרפת ענף מניב ואנחנו מתכננים השקעות ומקווה שזה יצא אל הפועל. על הפרק להגדיל סככות, אנחנו על הקצה מבחינת מקום. היום אני בעצם לא יכול לעשות כלום, לא לגמול עגלים ובעצם לא יכול להגדיל את ההכנסות שלא מחלב".

עתיד הענף?
לצערי אני חושב שענף לקראת משבר שיביא, כך אני מקווה, לדברים טובים ודרך חדשה. נושא כוח האדם, חייב להימצא פתרון, מגה רפתות שלדעתי יחסלו את הענף כמו שאנחנו מכירים, כולל הרבה ישובים הנשענים על רפת, הרי זה לא רק הרפתנים, אלא ענפי חקלאות שלמים הנשענים על הענף. ודבר לא פחות חשוב, תחליפי החלב המאיימים על החלב שלנו. אבל אני אופטימי. כל רפורמה שהיתה הצעידה אותנו קדימה. חייב להיות אופטימי. נושא הקיימות, רווחת הפרה, זה הנושא הבא שעל הפרק לדעתי".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ דפנה, בעמק החולה, נחל דן זורם בתחומו, קיבוץ יפיפה, ירוק, כ-7 ק"מ מגבול לבנון. נשען בעיקר על חקלאות ותיירות. כולנו זוכרים את 'סנדלי דפנה' המפעל שהיה רווחי והעסיק עשרות עובדים. אך נקלע לקשיים ובשנת 2009 הועבר המפעל לשליטת 'טבע נאות'. הקיבוץ מופרט ומתמודד עם קשיים כלכליים.

ארז שמואל, חבר קיבוץ דפנה, מנהל את הרפת כשנתיים. ארז סיים לימודי חקלאות ובעלי חיים במדרשת רופין. לפני כשנתיים עברה הרפת לניהולה של חברת פרוג'קט בר. מכון חליבה ישן מאוד של צח"מ 99 שדירת דג. ארז "זה אומר שהחליבות ארוכות מאוד, לפחות כחמש שעות חליבה. 340 חולבות, 3 חליבות ביום, לפני כשנה וחצי עברה הרפת לייצור מזון עצמאי. ארז "זה אמנם חוסך כסף אך מרכז המזון קטן ואנחנו מוגבלים במספר התאים ובגודל הבורות לתחמיץ ואני מקווה שהשנה נשדרג אותם". כוח האדם מונה 7 עובדים קבועים ועוד סטודנטים וצעירים העוזרים בחליבות.

הבעיות?
"כמו אצל כולם, בעיות כוח אדם, פעם היו סטודנטים היום אף אחד לא מגיע. אתר הקומפוסט שנסגר פגע קשות ברווחיות. הריחוק מהמרכז המייקר כל דבר כולל עלויות הובלה".

מתקן לביוב?
"כן, מאז 2017 פועל ברפת מתקן של חברת 'אקווינד', בסך הכל עושה את העבודה".

תכנון לעתיד?
"יש מחשבה על מכון חליבה אך כרגע זה עדיין ברמת התכנון, למרות שלדעתי לא תהיה ברירה אלא להקים מכון חדש. השנה החלפנו את המאווררים למאווררי הליקופטר של חברת הרמן פרוג'קט, הם עושים את העבודה".

מזון?
"אנחנו עובדים עם סטיבן רוזן המכין לנו את המנות ואחראי על כל נושא ההזנה. כרגע עובדים עם חליפה כוללת עם מילובר".

עתיד הרפת?
"הרפת ענף חשוב במשק ולפחות בטווח הנראה לעין הרפת תישאר ממתינים לראות לאן ילך הענף".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ עמיר, השוכן באצבע הגליל, צופה לנוף של עמק החולה. קיבוץ מופרט, המתפרנס מחקלאות, תיירות וממגוון תחומים. הרפת, ענף חשוב במארג החקלאי, כלכלי ולכן עתיד הרפת בעמיר בטוח, לפחות לשנים הקרובות.

מקסים שטרק, חבר קיבוץ דפנה מנהל את הרפת ואת מרכז המזון של חברת מילובר באתר עמיר. הרפת בעלת מכסה של 3.8 מיליון ליטר לשנה, כ- 340 חולבות, מכון שדירת דג 16 של חברת צח"מ, 3 חליבות ביום, מזון ממרכז המזון מילובר. כוח אדם מונה שני חברים, שני שכירים ושלושה תאילנדים.

בעיות?
"כרגע הבעיה העיקרית שלנו, סגירת אתר שזרים, אתר הקומפסט האזורי ששירת את כל הרפתות. עקב הסגירה, עלו עלויות ההובלה וזו בעיה קשה. בעיה נוספת, פחות תחרות של סוחרי בקר שאינם ממהרים להגיע והדבר פוגע ברווחיות".

מה אתם עושים עם זבל?
"אנחנו מפנים את כל הסככות בתחילת החורף, ישירות לשדות. דבר נוסף, אוסף את הזבל, פורק אותו בסככה ומקלטר בתקווה שיתייבש".

שפכים?
"אנחנו לא מחוברים למט"ש, שפצנו את בריכות הדיג וכיום הם שמשות כמאגר לתשטיפים ובקיץ המים מתאדים ומתחילים מחדש בחורף, זה מעין ברירת מחדל אך זה פותר המון בעיות".

עתיד הרפת?
"קיבוץ עמיר מבוסס על חקלאות, אין תעשיה ואין תיירות, אז המשק מבוסס חקלאות והם מוכנים להשקיע בתחום, אז לרפת כאן יש עתיד".

מה על הפרק?
"מדברים על הגדלת הסככות הקיימות וזה מאוד יעזור בטיפול בזבל".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

בית הלל הוא מושב עובדים, אחד מיישובי חומה ומגדל שעלה לקרקע בשנת 1940 , נעזב ויושב מחדש. המייסדים ברובם, ניצולי שואה ומשפחותיהם. במושב 78 משפחות, שכונת הרחבה המאוכלסת בעיקר על ידי בני המושב.

הדור הראשון של משפחת קורלנדר, יצחק ולילי קורלנדר הגיעו לבית הלל בשנת 51 . טומי ("השם שניתן לי ברומניה בכדי לא להבליט את היהדות שלי") הבן הבכור ואחיו זאב שותפים במשק המשפחתי. טומי "כיום הדור השלישי לוקח את העניינים, עומר ודרור ילדיי והבן של אחי, צחי, הם אלה המריצים את העניינים במשק". טומיי נשוי לחיה ולזוג, יש עוד 2 בנות, אחת מתגוררת בהרחבה במושב והשניה גרה ברמת גן. לזאב האח, יש בת נוספת המתגוררת בהרחבה. המשפחה מתפעלת משק גדול הכולל, רפת כענף ראשי, מטעי שזיפים, אפרסקים, משמיש ופרדסים, רוב הגידולים אורגניים, בנוסף יש למשפחה כרמי זית ואבוקדו. משפחה חקלאית, עובדת את אדמתה, שעות ארוכות, בעיות רבות ועדיין, לא מוותרים שם, עקשנים, אוהבים את עבודתם ולא רואים את עצמם במקום
אחר או חלילה עבודה אחרת.

התחלה עם שתי פרות וחצי סוס
הרפת של משפחת קורלנדר החלה את דרכה בשנת 1951 עם 2 פרות וחצי סוס. טומי "למה חצי סוס אתה שואל, פשוט היה סוס אחד לשני המשקים שלי ושל אח שלי". מחייך החקלאי. כיום הרפת בעלת מכסה של מעל 2 מיליון ליטר, כ- 150 חולבות. מכון חליבה שדירת דג של צח"מ אפיקים 8 עמדות על 8 שלוש חליבות ביום, מזון ממילובר מקיבוץ עמיר. 4 עובדים ברפת, 2 עובדים זרים ו-2 ישראלים. הרפת מקווה שהמדינה תתעשת. דרור נחשבת כיום לרפת תיירותית הכוללת, מרכז מבקרים, מחלבה לייצור גבינות ונערכים סיורים ברפת והדרכה בהזמנה ותיאום מראש.

דרור קורלנדר: "הבירוקרטיה הורגת אותנו"
דרור קורלנדר הבן של טומי, מנהל את הרפת המשפחתית, רפתן בן רפתן, בעל נוכחות, חקלאי מפוקח, שנולד אל תוך הרפת המשפחתית. דרור, חבר במועצה של התאחדות יצרני החלב ונציג דור הצעירים או כמו שהוא אוהב לומר, דור ההמשך, צעיר אני כבר לא. וכששואלים אותו על הבעיות, הוא עונה ללא היסוס "רק תגיד כמה זמן יש לי ומהיכן להתחיל, אחת מהבעיות זו ללא ספק הרגולציה, למשל, בשביל לבנות משהו בחלקה חקלאית זה פשוט גיהינום בירוקרטי. לכולם יש מה להגיד ומה לדרוש, זה פשוט לא יאומן. בעיה נוספת, אין לנו מקום לגדול, מגיעים למיצוי יכולת הבניה בחלקות החקלאיות שלנו וכיום בשביל להישאר במשחק אתה חייב לגדול וזו בעיה קשה. בעיה נוספת שבטח כבר שמעת מאחרים, כוח אדם, שעות העבודה, האינטנסיביות והמשכורות. מחירי התשומות עולים והרווחיות נשחקת. דבר נוסף שאסור להתעלם ממנו, הלך הרוח בציבור המובל על ידי נבחרי ציבור שחרטו על דגלם לחסל את החקלאות בארץ ולפרנס את החקלאים בחו"ל. בנוסף דברים הקשורים במושבים, ההרחבות למיניהם וההתנגשות עם החקלאות. מדובר באנשים שהגיעו מהעיר ורוצים לשנות את הצביון הכפרי. אנשים שכחו שיש חקלאות במושב והם פשוט לא מכבדים את מקום החקלאות במושב".

ולאחר כל מה שאמרת, מה עם העתיד?
"אני לא יודע אם אני אכבה את האור או לא, העתיד לא נראה בטוח וזה עצוב מאוד. למה שארצה שהבנות שלי יחליפו אותי. אנחנו הרי עובדים כאן כמו משוגעים, 365 ימים בשנה. אני רוצה להיות ברור, לא מבקשים טובות ואנחנו לא רוצים שהמדינה תעזור לנו, אבל רק שלא יפריעו, שיתנו לנו להתפרנס בשקט, זה פשוט בלתי נסבל. תשמע, אני אמנם לא אוהב לציין את זה, אבל אם כבר הגעת ואתה כותב אז שיידעו, אני עושה המון מילואים בשנה, כרס"ן במילואים. אני לא חושב שהחקלאים בטורקיה או אירופה עושים זאת… אני מאוד מקווה שהמדינה תתעשת על עצמה ותיתן לנו לעבוד בשקט ולהתפרנס בכבוד".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

איילת השחר, הקיבוץ השלישי שהוקם בארץ בשנת 1915 , כ- 350 חברים, קיבוץ מופרט המתפרנס, עדיין רק מחקלאות, מטעים, גידולי שדה, מכוורת. בימים אלו מתארגנים על החזרת ענף התיירות והקמת מלון.

יש לציין כי כ- 70 אחוז מחברי הקיבוץ, פנסיונרים והזיקה לעבודה בחקלאות הולכת ונעלמת, דבר המקשה על ידיים עובדות וכוח אדם. איתי זמיר, 52 יליד איילת השחר, מנהל את הרפת מאז שנת 2007 , תואר ראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה ברחובות. רפת בעלת מכסה של 3.750 מיליון ליטר לשנה, כ 300- חולבות, כ 230- עגלות, יונקיה מטופחת. צוות של 3 פועלים זרים ו- 3 וחצי ישראלים, את המזון מכינים לבד, במרכז מזון עצמאי. 3 חליבות ביום, מבנה מכון החליבה, מיושן, משנת 58 , המכון של צח"מ משנת 2015 שדירת דג 12 על 12 . רפת איילת השחר נחשבת לרפת טובה ואיכותית וזאת למרות הבעיות ההיקפיות המטרידות והמחסור במקום להרחבה עתידית.

דבר איתי על הבעיות הייחודיות לאזור ולרפת שלכם?
איתי "רוב הרפתות באזור סובלות מבעיה קשה של כוח אדם, כמו גם מבירוקרטיה ואכיפה נוקשה, הארנונה כאן היא פי 20 משאר הארץ, למרות שהשירותים שאנחנו מקבלים לוקים בחסר בלשון המעטה. ניתן לומר כי האזור לא בעד הרפתות, מכל מני סיבות. נבחרי הציבור כאן הכריזו על עצמם כאזור תיירותי ושכונות הרחבה ולדעתם הרפת מזיקה ומטרד של ריח וזבובים, זה המצב ועם זה אנחנו צריכים להתמודד ברמה היום יומית".

מכון?
מדובר במכון בור, קר בחורף וחם בקיץ, 2 חולבים בכל חליבה האורכת כ- 3 וחצי שעות. כרגע אין כוונה להשקיע במכון, גם בגלל מגבלת המקום וגם בגלל העתיד הלא ברור"

רפת צפופה?
"כן, רפת צפופה מאוד, בין 15 ל- 20 מטר לפרה, העגלות גדלות בצפיפות גדולה יותר של כ- 5 עד 8 מטר לעגלה. זו הבעיה מספר אחת שלנו, המקום והצפיפות".

מזון?
ההרגשה היא כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו. איתי "המזון הגס מהעמק שלנו וגליל עליון ואת השאר מביאים ממכוני התערובת, אני מכין את המנות עם ערן בן גיגי ממילובר. אני משתדל להקפיד על איכות המזון הגס, אך זה בטח כמו כולם. יש לשמחתי שיתוף פעולה מאוד טוב עם אנשי הגד"ש וזה תורם רבות".

מחירי המזון השפיעו על הרווחיות?
"השפיע מאוד, אני מניח שכמו אצל כולם, הרפת התגלגלה בלי להרוויח רבעון וחיכינו לעדכון מחיר המטרה. מקווה שהענף יתאזן ולא נחווה אירועי קיצון שכאלה כי יש לנו מספיק משלנו".

ומה באשר לזבל?
"זה תלוי, בקיץ יש משטח ייבוש שמגלגלים את הזבל ולאחר מכאן הוא הולך לשדות. בחורף יש לנו יכולת אגירה של חודשיים ולאחר מכן זה נשלח לקומפוסט העמקים כי כרגע בגליל העליון אין אתר פסולת".

ומזג האויר והשפעתו?
"נורא חם ולח בקיץ וקר בחורף לא כמו רמת הגולן וכפר גלעדי אבל עדיין חווים ימים של 0 מעלות. אך ההשפעה על תנובת החלב היא בעיקר בקיץ, מצננים סביב לשעון, כולל בלילה ומקלחות 6 פעמים ביום, מדובר בשיא הקיץ".

עד כמה רציני הדיבור על רפת משותפת לרפתות הצפון?
"זה לא שמועות, יש ממש תוכנית להקמת רפת משותפת לכל האזור, חמשת הקיבוצים, איילת השחר, עמיר, כפר גלעדי, כפר בלום ודפנה. התוכנית בשלבי תכנון, מדברים על השקעה של כ- 70 מיליון שקלים, קשה לי לראות כרגע מהיכן נביא את התקציב לכך. אך אם תשאל אותי זה הפתרון היחיד שישמור על רפתות באזור גליל עליון, אין בכלל שאלה".

בעיית מקום קריטית?
"כן, בהחלט, לרפת שלנו יש ספציפית בעיית מקום קשה ויש אולי אופציה לבנות באתר חלופי, רק לעגלות. הרפת תחומה בין המצוק של 15 מטר, בתי הקיבוץ ובית קברות, הם השכנים הכי טובים שלנו, לא מתלוננים על כלום" מסיים איתי בחצי חיוך

ולא הזכרנו עדיין את הטרור חקלאי?
"כל האזור סובל מאוד מפשיעה חקלאית ואם כבר פוליטיקה, לא פלא שגם באיילת השחר בן גביר קיבל קולות. לאנשים מהפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים אדירים והשלטון פשוט לא עושה כלום, פשוט שום דבר".

ואיך חברי הקיבוץ עם הרפת?
"תראה, מצד אחד זו פרנסה ונכון לעכשיו, הוא לא יכול לוותר על הרפת שכרגע מרוויחה לא רע, בלי עין הרע. השקעות אסטרטגיות אין בכלל ברפת ואנחנו מתחזקים את הקיים. חברי הקיבוץ אוהבים את הרפת, אך אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני מעריך שזו דילמה לכל הקיבוצים בעלי הרפתות. אך ניתן לומר כי הרפת היא בהחלט ענף חזק בקיבוץ".

אופטימי לגבי העתיד?
איתי מהסס "תראה הפחד שלנו שתיפול הרפת הראשונה ואחריה כל השאר, אנחנו פועלים לצערי בסביבה שלא רוצה אותנו, אני מתכוון ברמה האזורית. לדעתי כל עוד ישמר מחיר המטרה והתכנון אז תהיה כאן רפת, ברגע שזה יסתיים חלילה, לדעתי לא יישארו רפתות בגליל בעליון. אנחנו חוששים, תראה, מדובר כי בשנה הבאה התמורה לחלב עודף בקיץ תרד מ- 90 אחוז ל- 80 אחוז וזה יהפוך את החלב העודף ללא משתלם. זה נושא המדאיג מאוד והצמצום הזה אם יבוא, אינו מסמן עתיד טוב, כי היום אנחנו חיים בעצם על החלב העודף. בזמנו כל שנה היו מעלים לנו קצת את המכסה, בשנים האחרונות זה תקוע, אני מעריך שזה בגלל היבוא, הגידול בצריכה ננגס על ידי היבוא".

אכזבה ממדינות ממשלות ישראל?
"בוודאי, אנחנו לא שונים משאר הנפגעים, היה את ההסכם שחתמו עם שוסטר וכץ לפני כשנתיים והיתה סוג של אופוריה ואז בא פורר וליברמן ובעצם הרסו את הכל, החזירו לנו בגדול את אי הוודאות. ומילא אם זה היה תורם להפחתת יוקר המחיה, המחירים לצרכן לא ירד. לצערי לאף אחד לא אכפת מאיתנו, אנחנו הכי חלשים פוליטית ובגדול אנחנו לא מעניינים אף אחד".