מחבר: דויד שליט

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

בית הלל הוא מושב עובדים, אחד מיישובי חומה ומגדל שעלה לקרקע בשנת 1940 , נעזב ויושב מחדש. המייסדים ברובם, ניצולי שואה ומשפחותיהם. במושב 78 משפחות, שכונת הרחבה המאוכלסת בעיקר על ידי בני המושב.

הדור הראשון של משפחת קורלנדר, יצחק ולילי קורלנדר הגיעו לבית הלל בשנת 51 . טומי ("השם שניתן לי ברומניה בכדי לא להבליט את היהדות שלי") הבן הבכור ואחיו זאב שותפים במשק המשפחתי. טומי "כיום הדור השלישי לוקח את העניינים, עומר ודרור ילדיי והבן של אחי, צחי, הם אלה המריצים את העניינים במשק". טומיי נשוי לחיה ולזוג, יש עוד 2 בנות, אחת מתגוררת בהרחבה במושב והשניה גרה ברמת גן. לזאב האח, יש בת נוספת המתגוררת בהרחבה. המשפחה מתפעלת משק גדול הכולל, רפת כענף ראשי, מטעי שזיפים, אפרסקים, משמיש ופרדסים, רוב הגידולים אורגניים, בנוסף יש למשפחה כרמי זית ואבוקדו. משפחה חקלאית, עובדת את אדמתה, שעות ארוכות, בעיות רבות ועדיין, לא מוותרים שם, עקשנים, אוהבים את עבודתם ולא רואים את עצמם במקום
אחר או חלילה עבודה אחרת.

התחלה עם שתי פרות וחצי סוס
הרפת של משפחת קורלנדר החלה את דרכה בשנת 1951 עם 2 פרות וחצי סוס. טומי "למה חצי סוס אתה שואל, פשוט היה סוס אחד לשני המשקים שלי ושל אח שלי". מחייך החקלאי. כיום הרפת בעלת מכסה של מעל 2 מיליון ליטר, כ- 150 חולבות. מכון חליבה שדירת דג של צח"מ אפיקים 8 עמדות על 8 שלוש חליבות ביום, מזון ממילובר מקיבוץ עמיר. 4 עובדים ברפת, 2 עובדים זרים ו-2 ישראלים. הרפת מקווה שהמדינה תתעשת. דרור נחשבת כיום לרפת תיירותית הכוללת, מרכז מבקרים, מחלבה לייצור גבינות ונערכים סיורים ברפת והדרכה בהזמנה ותיאום מראש.

דרור קורלנדר: "הבירוקרטיה הורגת אותנו"
דרור קורלנדר הבן של טומי, מנהל את הרפת המשפחתית, רפתן בן רפתן, בעל נוכחות, חקלאי מפוקח, שנולד אל תוך הרפת המשפחתית. דרור, חבר במועצה של התאחדות יצרני החלב ונציג דור הצעירים או כמו שהוא אוהב לומר, דור ההמשך, צעיר אני כבר לא. וכששואלים אותו על הבעיות, הוא עונה ללא היסוס "רק תגיד כמה זמן יש לי ומהיכן להתחיל, אחת מהבעיות זו ללא ספק הרגולציה, למשל, בשביל לבנות משהו בחלקה חקלאית זה פשוט גיהינום בירוקרטי. לכולם יש מה להגיד ומה לדרוש, זה פשוט לא יאומן. בעיה נוספת, אין לנו מקום לגדול, מגיעים למיצוי יכולת הבניה בחלקות החקלאיות שלנו וכיום בשביל להישאר במשחק אתה חייב לגדול וזו בעיה קשה. בעיה נוספת שבטח כבר שמעת מאחרים, כוח אדם, שעות העבודה, האינטנסיביות והמשכורות. מחירי התשומות עולים והרווחיות נשחקת. דבר נוסף שאסור להתעלם ממנו, הלך הרוח בציבור המובל על ידי נבחרי ציבור שחרטו על דגלם לחסל את החקלאות בארץ ולפרנס את החקלאים בחו"ל. בנוסף דברים הקשורים במושבים, ההרחבות למיניהם וההתנגשות עם החקלאות. מדובר באנשים שהגיעו מהעיר ורוצים לשנות את הצביון הכפרי. אנשים שכחו שיש חקלאות במושב והם פשוט לא מכבדים את מקום החקלאות במושב".

ולאחר כל מה שאמרת, מה עם העתיד?
"אני לא יודע אם אני אכבה את האור או לא, העתיד לא נראה בטוח וזה עצוב מאוד. למה שארצה שהבנות שלי יחליפו אותי. אנחנו הרי עובדים כאן כמו משוגעים, 365 ימים בשנה. אני רוצה להיות ברור, לא מבקשים טובות ואנחנו לא רוצים שהמדינה תעזור לנו, אבל רק שלא יפריעו, שיתנו לנו להתפרנס בשקט, זה פשוט בלתי נסבל. תשמע, אני אמנם לא אוהב לציין את זה, אבל אם כבר הגעת ואתה כותב אז שיידעו, אני עושה המון מילואים בשנה, כרס"ן במילואים. אני לא חושב שהחקלאים בטורקיה או אירופה עושים זאת… אני מאוד מקווה שהמדינה תתעשת על עצמה ותיתן לנו לעבוד בשקט ולהתפרנס בכבוד".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

איילת השחר, הקיבוץ השלישי שהוקם בארץ בשנת 1915 , כ- 350 חברים, קיבוץ מופרט המתפרנס, עדיין רק מחקלאות, מטעים, גידולי שדה, מכוורת. בימים אלו מתארגנים על החזרת ענף התיירות והקמת מלון.

יש לציין כי כ- 70 אחוז מחברי הקיבוץ, פנסיונרים והזיקה לעבודה בחקלאות הולכת ונעלמת, דבר המקשה על ידיים עובדות וכוח אדם. איתי זמיר, 52 יליד איילת השחר, מנהל את הרפת מאז שנת 2007 , תואר ראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה ברחובות. רפת בעלת מכסה של 3.750 מיליון ליטר לשנה, כ 300- חולבות, כ 230- עגלות, יונקיה מטופחת. צוות של 3 פועלים זרים ו- 3 וחצי ישראלים, את המזון מכינים לבד, במרכז מזון עצמאי. 3 חליבות ביום, מבנה מכון החליבה, מיושן, משנת 58 , המכון של צח"מ משנת 2015 שדירת דג 12 על 12 . רפת איילת השחר נחשבת לרפת טובה ואיכותית וזאת למרות הבעיות ההיקפיות המטרידות והמחסור במקום להרחבה עתידית.

דבר איתי על הבעיות הייחודיות לאזור ולרפת שלכם?
איתי "רוב הרפתות באזור סובלות מבעיה קשה של כוח אדם, כמו גם מבירוקרטיה ואכיפה נוקשה, הארנונה כאן היא פי 20 משאר הארץ, למרות שהשירותים שאנחנו מקבלים לוקים בחסר בלשון המעטה. ניתן לומר כי האזור לא בעד הרפתות, מכל מני סיבות. נבחרי הציבור כאן הכריזו על עצמם כאזור תיירותי ושכונות הרחבה ולדעתם הרפת מזיקה ומטרד של ריח וזבובים, זה המצב ועם זה אנחנו צריכים להתמודד ברמה היום יומית".

מכון?
מדובר במכון בור, קר בחורף וחם בקיץ, 2 חולבים בכל חליבה האורכת כ- 3 וחצי שעות. כרגע אין כוונה להשקיע במכון, גם בגלל מגבלת המקום וגם בגלל העתיד הלא ברור"

רפת צפופה?
"כן, רפת צפופה מאוד, בין 15 ל- 20 מטר לפרה, העגלות גדלות בצפיפות גדולה יותר של כ- 5 עד 8 מטר לעגלה. זו הבעיה מספר אחת שלנו, המקום והצפיפות".

מזון?
ההרגשה היא כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו. איתי "המזון הגס מהעמק שלנו וגליל עליון ואת השאר מביאים ממכוני התערובת, אני מכין את המנות עם ערן בן גיגי ממילובר. אני משתדל להקפיד על איכות המזון הגס, אך זה בטח כמו כולם. יש לשמחתי שיתוף פעולה מאוד טוב עם אנשי הגד"ש וזה תורם רבות".

מחירי המזון השפיעו על הרווחיות?
"השפיע מאוד, אני מניח שכמו אצל כולם, הרפת התגלגלה בלי להרוויח רבעון וחיכינו לעדכון מחיר המטרה. מקווה שהענף יתאזן ולא נחווה אירועי קיצון שכאלה כי יש לנו מספיק משלנו".

ומה באשר לזבל?
"זה תלוי, בקיץ יש משטח ייבוש שמגלגלים את הזבל ולאחר מכאן הוא הולך לשדות. בחורף יש לנו יכולת אגירה של חודשיים ולאחר מכן זה נשלח לקומפוסט העמקים כי כרגע בגליל העליון אין אתר פסולת".

ומזג האויר והשפעתו?
"נורא חם ולח בקיץ וקר בחורף לא כמו רמת הגולן וכפר גלעדי אבל עדיין חווים ימים של 0 מעלות. אך ההשפעה על תנובת החלב היא בעיקר בקיץ, מצננים סביב לשעון, כולל בלילה ומקלחות 6 פעמים ביום, מדובר בשיא הקיץ".

עד כמה רציני הדיבור על רפת משותפת לרפתות הצפון?
"זה לא שמועות, יש ממש תוכנית להקמת רפת משותפת לכל האזור, חמשת הקיבוצים, איילת השחר, עמיר, כפר גלעדי, כפר בלום ודפנה. התוכנית בשלבי תכנון, מדברים על השקעה של כ- 70 מיליון שקלים, קשה לי לראות כרגע מהיכן נביא את התקציב לכך. אך אם תשאל אותי זה הפתרון היחיד שישמור על רפתות באזור גליל עליון, אין בכלל שאלה".

בעיית מקום קריטית?
"כן, בהחלט, לרפת שלנו יש ספציפית בעיית מקום קשה ויש אולי אופציה לבנות באתר חלופי, רק לעגלות. הרפת תחומה בין המצוק של 15 מטר, בתי הקיבוץ ובית קברות, הם השכנים הכי טובים שלנו, לא מתלוננים על כלום" מסיים איתי בחצי חיוך

ולא הזכרנו עדיין את הטרור חקלאי?
"כל האזור סובל מאוד מפשיעה חקלאית ואם כבר פוליטיקה, לא פלא שגם באיילת השחר בן גביר קיבל קולות. לאנשים מהפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים אדירים והשלטון פשוט לא עושה כלום, פשוט שום דבר".

ואיך חברי הקיבוץ עם הרפת?
"תראה, מצד אחד זו פרנסה ונכון לעכשיו, הוא לא יכול לוותר על הרפת שכרגע מרוויחה לא רע, בלי עין הרע. השקעות אסטרטגיות אין בכלל ברפת ואנחנו מתחזקים את הקיים. חברי הקיבוץ אוהבים את הרפת, אך אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני מעריך שזו דילמה לכל הקיבוצים בעלי הרפתות. אך ניתן לומר כי הרפת היא בהחלט ענף חזק בקיבוץ".

אופטימי לגבי העתיד?
איתי מהסס "תראה הפחד שלנו שתיפול הרפת הראשונה ואחריה כל השאר, אנחנו פועלים לצערי בסביבה שלא רוצה אותנו, אני מתכוון ברמה האזורית. לדעתי כל עוד ישמר מחיר המטרה והתכנון אז תהיה כאן רפת, ברגע שזה יסתיים חלילה, לדעתי לא יישארו רפתות בגליל בעליון. אנחנו חוששים, תראה, מדובר כי בשנה הבאה התמורה לחלב עודף בקיץ תרד מ- 90 אחוז ל- 80 אחוז וזה יהפוך את החלב העודף ללא משתלם. זה נושא המדאיג מאוד והצמצום הזה אם יבוא, אינו מסמן עתיד טוב, כי היום אנחנו חיים בעצם על החלב העודף. בזמנו כל שנה היו מעלים לנו קצת את המכסה, בשנים האחרונות זה תקוע, אני מעריך שזה בגלל היבוא, הגידול בצריכה ננגס על ידי היבוא".

אכזבה ממדינות ממשלות ישראל?
"בוודאי, אנחנו לא שונים משאר הנפגעים, היה את ההסכם שחתמו עם שוסטר וכץ לפני כשנתיים והיתה סוג של אופוריה ואז בא פורר וליברמן ובעצם הרסו את הכל, החזירו לנו בגדול את אי הוודאות. ומילא אם זה היה תורם להפחתת יוקר המחיה, המחירים לצרכן לא ירד. לצערי לאף אחד לא אכפת מאיתנו, אנחנו הכי חלשים פוליטית ובגדול אנחנו לא מעניינים אף אחד".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

הרפת הצפונית ביותר בארץ, ממוקמת מול הנוף המרהיב של עמק החולה, החרמון.
קיבוץ כפר גלעדי, הוא קיבוץ מופרט מאז שנת 2004 וכ- 300 חברים מתגוררים בו. הענפים  העיקריים, מחצבות, מלון וחקלאות הכוללת ענף מטעים, גד"ש, רפת, לול ופטם.

על הוויכוח המר בין אנשי כפר גלעדי לחברי איילת השחר, בשאלה מי הוקם קודם, אין מנצח, כל  צד טוען שהוא הראשון, אך נדלג ברשותכם על נושא זה. הרפת במתכונתה החדשה פועלת מאז  שנת 1978 , מכון חליבה חדש יחסית scr פרלל 14 על 14 מאז שנת 2014 . עומרי זלצר, חבר  קיבוץ כפר גלעדי, מנהל את הרפת כבר 19 , בעל מקצוע מהטובים, רפתן הצופה במתרחש  ובעתיד ומבין כי מה שהיה לא יהיה עוד. עומרי: "תשמע, רפת כפר גלעדי היא רפת מצוינת, יש
לנו כ- 350 חולבות, 3 חליבות ביום, זוהי הרפת הגדולה באזור. המזון מסופק ממרכז המזון  מילובר, שבקיבוץ עמיר, מכסה כ- 3.960 מיליון ליטר בשנה. הצוות מונה כ- 4 אנשים קבועים  וסטודנטים ממכללת תל חי העוזרים בחליבות. כרפת מהדרין התאילנדים של המטעים עושים את חליבות החגים והשבתות".

בוא נדבר על הבעיות?
עומרי מחייך במרירות "מאיפה להתחיל" וממשיך "אני לא אוהב להגיד את הזה, אבל אין עתיד  לרפתות בגליל העליון. אנחנו כעת בשלב של צריכים לקבל החלטה. אם רוצים להמשיך, או ללכת לשותפות, אולי למכור  את המכסה וזאת מתוך ראיה לעתיד מה הולך לקרות ולהיות בענף ומתוך פחד של היום שאחרי".

הרפת רווחית?
"תראה, הרפת רווחית אבל היא יכולה להיות הרבה יותר רווחית. אבל זה לא השיקול אם  להמשיך או לא. יש לנו הרבה חסרונות יחסיים בגליל העליון, הכל יותר יקר, הובלת זבל, מכירת  בקר במכרז, כל דבר כאן עולה הרבה יותר מהמרכז, זה הסיפור של הפריפריה. והדבר הקריטי,  זו ההבנה כי קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה,  צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם. תראה, יש לנו כאן שכונה שקמה כאן לידינו בשנים האחרונות ויש התמודדות לא פשוטה. עיקר התלונות זה על הזבובים וגם כשאתה מוציא עשרות  אלפי שקלים בשנה על טיפול ולטווח הארוך. אנחנו די לבד, בודדים בצריח ונלחמים לבד גם  מבפנים וגם מבחוץ. אני כמנהל רפת מרגיש שלא מקבל עזרה גם לא מקברניטי הענף עצמו. זו  אולי אמירה קשה, אך אלו העובדות לצערי".

השקעות עתידיות?
"כרגע אין מה לדבר, יש לי הרבה תוכניות, אבל צריך לקבל החלטות עקרוניות ואז לראות מה יקרה בעתיד".

ואיך יחס חברי המשק?
"הרפת התנתקה כבר מזמן מהקיבוץ, אני חבר המשק היחיד שעובד כאן. יכול להיות שיש חברים מבוגרים עם סנטימנטים לרפת אך בגדול, הקיבוץ בעצם התנתק מהרפת".

יונקיה?
"יש לנו יונקיה עם מיינקת אוטומטית, 4 תאים והעגל יכול להיכנס כרצונו והמכונה יודעת לקרוא כמה אוכל לתת ומתי".

שפכים, זבל?
"התקנו לפני כחצי שנה מתקן של Upflow מעין נפה רוטטת המפרידה את המוצקים מהים, מדובר בחברה ישראלית וכרגע זה נראה טוב".

יש דיבורים על הרפת המשותפת?
"אני לא רואה שמישהו ידחוף את זה, כמו שאתה רואה אנחנו מתלבטים אם להמשיך את הרפת, גם בכפר בלום יש מחשבות, זה פרויקט ענק בקנה מידה שלנו אך מישהו צריך לקחת את זה כפרויקטור וידחוף את זה קדימה. נותרו כאן 5 רפתות קיבוציות וכנראה שהעתיד לא לטובתנו".

אתה נשמע פסימי?
"תשמע, זאת המציאות, אי אפשר לייפות אותה. הרפת שלנו מסודרת, השקענו המון בשנים האחרונות. בעצם משנת 2007 מאז שהקמנו את הסככה הראשונה במתכונת החדשה ועד היום, אני מעריך שהשקענו כ 7- מיליון שקלים. מדבר על השקעות בתשתיות ולא בקניית ציוד מתכלה. הרפת עובדת, תוצאות מקצועיות טובות, התוצאות הכלכליות טובות אך אני תמיד שואף ליותר. אך במצב הרוח הקיים, הרפת הפכה לילד הלא אהוב בכיתה".

עתיד הענף?
"לענף עצמו, בינתיים יש עתיד, לא נראה לי שיפסיקו לייצר חלב בישראל, יש כאלה שבונים רפתות ומשקיעים כסף. בוא נגיד שהענף לא ייעלם בתקופה הקרובה. באשר לגליל העליון זו בעיה, כפי שכבר דברנו".

ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב "באינטואיציה הראשונית, אין בכלל ספק כי הגיע העת למחלבה שתדע לייצג את היצרנים ואת האינטרס הכלכלי שלהם". ליאור משחרר אמירה מפתיעה על ממשלת השינוי המסיימת את דרכה "הציבור שלח את מפלגות השמאל והמרכז לעשות שיעורי בית"

ענף החלב עומד בפני תקופה מאתגרת, מורכבת שתשפיע מבלי ספק על המשכו ועתידו הכלכלי. הנפילה הגדולה של מחלבות רמת הגולן שהיוותה עוגן חשוב בפעילותו של ענף החלב בצפון הארץ, טרף את הקלפים וכיום המציאות מכתיבה צעדים מהירים בכדי לשמר את הענף, הייצור ואולי אף להחזיר את השליטה ליצרנים. האמצעי אולי החשוב ביותר, הקמת מחלבה שתהיה בבעלות הרפתנים. זאת לצד מאבק תדמיתי, כלכלי, תקשורתי על חשיבותו ומקומו של ענף החלב בישראל ובתעשיה כחול לבן. ליאור שמחה, מנכ"ל ההתאחדות בהחלט מודע למצב ושומע את הקולות. ימים ספורים לפני כנס הבקר, שמחה מתייחס לאירועים האחרונים.

מחלבות רמת הגולן זה הגיע כרעם ביום בהיר?
"אכן כן, אך כל מי שמאמין בתכלית הראויה, בחקלאות הישראלית ובתעשיה המקומית, המצב הכלכלי של מחלבות רמת הגולן, הינו כמו אגרוף בבטן. מחלבת רמת הגולן איננה חשובה רק תחרות במשק החלב, אלא כסמל לתעשיית כחול לבן בפריפריה הרחוקה במדינת ישראל, המפרנסת יותר ממאה משפחות עובדים. שבוע שעבר מונה נאמן כמפעיל זמני של המחלבה בניסיון למצוא פתרון כלכלי שיחזיר את המחלבה למסלול. אני שמח כי תנובה הסכימה לקלוט את החלב ולקלוט את היצרנים של המחלבה הצפונית. יחד עם זאת, רפתני רמת הגולן נשארו עם חובות כבדים שטרם הוסדרו ואני מקווה שימצא פתרון מהיר לטווח הקצר ולטווח הארוך. על כולנו מוטלת האחריות על עתיד הרפתות בגולן ובכלל ולא נברח מהאחריות למציאת פתרון שיביא הבטחה כלכלית לרפתנים שלנו".

אולי זה הזמן להכריז על הקמת מחלבה לרפתנים ולפעול להקמתה המהירה?
"ממש בימים אלה, הצוות האסטרטגי בהתאחדות עובד על תוכנית ארוכת טווח לרפת החלב הישראלית, אשר באינטואיציה הראשונה ואני אומר זאת בזהירות, הרפתנים חייבים להיות בעלי אמצעי ייצור, מחלבה שתדע להביא ולייצג את האינטרס הכלכלי, המוסרי והרעיוני של רפתנים ישראל. אך יחד עם זאת, אין בכוונתנו להשקיע בעסק לא כלכלי או בעל פוטנציאל כלכלי נמוך. אני חייב להדגיש כי המטרה הראשונה שלנו כהתאחדות, הוא הרפתן הישראלי. אך עסק המפסיד כסף אינו מהווה פתרון נכון למצב העכשווי. בכל מקרה, אנחנו בהתאחדות מודעים למצב ונפעל אך ורק לפי האינטרס של הרפתנים ויצרני החלב, מבחינתנו כל האופציות
על השולחן".

הרי כבר ברור כי יוקר המחיה איננו קשור וליוקר החלב ומוצריו?
"יוקר המחיה הינו בעיה ארצית אשר מתחילה דווקא בשוק המוניטרי והדבר משפיע ישירות על שוק הנדל"ן. בעיית יוקר המחיה איננה עניין של 15 אגורות תוספת בחלב או 2.5 שקל תוספת בק"ג גבינה צהובה. אם בקבוק מים מינרליים עולה 10 שקלים וליטר חלב עולה 6.23 , הרי שמוצרי החלב אינם הבעיה של יוקר המחיה והגיע הזמן שגם הפוליטיקאים יבינו ויפנימו כאן. החקלאים והרפתנים הם הפתרון ולא הבעיה. הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על הנעשה במרחב החקלאי ותיכנס מתחת לאלונקה כדי להילחם ביוקר המחיה. הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה לאורך השנים, זה חיזוק התעשיה והחקלאים ולא הצפת השוק בסחורה בדרך כלל ירודה ופגיעה באלפי משפחות ברחבי הארץ ובפריפריה בפרט. ובאשר למחסור במוצרים בפיקוח, אני לא ראיתי מחסור וזה בהחלט חלק מהסיפור המעוות על היבוא המטורף לישראל. העדפת החקלאים מאירופה על פני חקלאי ישראל, הוא לא פחות מטירלול מה גם שבמבחן התוצאה, יוקר המחיה אינו יורד ככול שהיבוא גדל, נהפוך הוא".

בסופו של דבר, הממשלה היוצאת היתה רעה לחקלאים?
"ב- 12 השנים האחרונות הממשלה בראשות בנימין נתניהו לא פגעה בחקלאות כמו הממשלה היוצאת ולדעתי בין השאר, זו אחת הסיבות העיקריות להפסד בבחירות. מפלגות הבית ההיסטוריות של החקלאות, נטשו בעצם את החקלאים ובבחירות האחרונות הם שלמו את המחיר. אין ספק שהציבור ידע להחזיר באותה מטבע. בבחירות נובמבר 2022 הציבור שלח את מחנה השמאל מרכז, לעשות שיעורי בית ולהתכונן לבחירות הבאות".

כנס הבקר, לאחר שנתיים של הפסקה?
"הכנס השנתי שלנו, הוא זמן מצוין לנוח, להתרענן, להיפגש אך מנגד, זה המקום להפגנת העוצמה של משק החלב הישראלי המייצר כ 15- אחוז מהמקרר של החברה הישראלית".

שלום לכולם,
ההתרסקות הפתאומית של מחלבות רמת הגולן, סימנה את הדרך, ענף החלב הגיע לנקודת האל חזור, יש כאלה שיאמרו כי אנחנו כבר שם. בכל מקרה, זו העת למאבק אמיץ, בלתי מתפשר ועיקש על עתיד הענף. מתכנון והקמת מחלבה בבעלות הרפתנים ועד למאבק על דעת הקהל וכוונת הפוליטיקאים להפוך את ענף החלב הישראלי, למפעל בשליטת טייקונים תוך חיסול הרפת המשפחתית ושחיקת הרווחיות של היצרנים.

שלא יהיה ספק, שר האוצר המיועד, סמוטריץ, דוגל בכלכלה "חופשית" ובהפרטה קיצונית, סמוטריץ סמוך לשולחן פורום קהלת ואם מישהו חשב שליברמן גרוע, חכו לשר האוצר הבא. זה נכון שהסתלקותו של פורר ממשרד החקלאות הוא צעד מבורך וחשוב וכעת המערכה תעבור לוועדות הכנסת ולשר החקלאות הנכנס, שיהיה כנראה מתנועת ש"ס. יש תקווה כי הממשלה הנכנסת תהיה טובה יותר לחקלאות. אך אם תשאלו אותי, המאבק האמיתי הוא על דעת הקהל, ענף החלב על קברניטיו, שתק זמן ארוך מדי ולמעשה רובנו חשב כי אם נשתוק, הכל יסתדר. אך המציאות הוכיחה אחרת, אז יש את חוק החלב, מחיר מטרה ומכסות, אך הגיע הזמן לומר את האמת, הענף הולך ומצטמצם, הרווחיות נשחקת והעתיד לא ברור, לא ברור בכלל. וזה הזמן לצעוק את שלנו.

זמן חסד
זה לא סוד שממשלת השינוי של לפיד בנט, נכשלה כישלון חרוץ בשמירה על החקלאות והפקירה את החקלאים בשם השמירה על הממשלה ובכך למעשה נתנה אור ירוק לליברמן ושליחו פורר לפגוע קשות בחקלאות הישראלית, להגדיל את היבוא, לטעון טענות שקריות כי החקלאים אחראים על יוקר המחיה ובכך לגרום נזק אדיר, תדמיתי ותקשורתי לחקלאים בכלל ולרפתנים בפרט. ממשלת לפיד וחברי הכנסת המזוהים ביותר עם החקלאות ח"כ בן ברק, ח"כ שוסטר, ח"כ שפע ועוד, לא יכלו לליברמן ופורר ובכך למעשה שיתפו פעולה עם מי שבא לחרב את החקלאות הישראלית בשם המאבק ביוקר המחיה. כיום כבר ברור לכולם, כי יוקר המחיה
כלל אינו קשור לחקלאות הישראלית ולמרות היבוא המתגבר בכל חודש, מחירי המזון המיובא יקר ברובו מהייצור המקומי וזאת מבלי לדבר על הטעם והאיכות. ממשלת בנט לפיד קיבלו זמן חסד ועשו את כל הטעויות האפשריות בטח בפן הכלכלי. וכותב השורות שהצביע בעד ממשלת השינוי, מודה כי האכזבה היא קשה ועצומה וכעת הציבור שלח את מפלגות מרכז שמאל לבדק בית ולברור היטב את מטרותיהם ויעדיהם.

העתיד כבר כאן
נכון, כותב השורות לא מתיימר להיות אובייקטיבי והעיתון מייצג את יצרני החלב בישראל ועדיין, מאבק הרפתנים והחקלאים בישראל, הוא אולי המאבק הצודק ביותר מכל הבחינות, כלכלית, חברתית, פריפריאלית וכן, המילה הזו שנעלמה מהשיח הישראלי, ציונות, תעשיה ישראלית כחול לבן, המעסיקה עשרות אלפי משפחות, נשים גברים בכל רחבי ישראל בעיקר בפריפריה המשוועת לעבודה. מאבק החקלאים הוא בעצם מאבק על דמותה של ישראל לעשורים הבאים. מאבק על עבודה עברית, שדות ירוקים, מושבים, קיבוצים, מפעלים. והעתיד כבר כאן ויש מי שמנסה להרוס את החקלאות הישראלית בשם יוקר המחיה. יש פוליטיקאים המעדיפים את חקלאי תורכיה, ירדן, רצועת עזה וחקלאי אירופה על פני חקלאים מבאר טוביה, בית הלל, ישובים בעוטף עזה, בצפון, ברמת הגולן. וכעת זה הזמן שלנו, לקום ולומר בבירור, ללא חשש ופחד, אנחנו לא ניתן. ללא הבדל דת, השקפה פוליטית, זה הזמן לקום ולומר, עד כאן!! כי רק האמיצים מנצחים.

גיליון הכנס
ועדיין יש לנו ענף נהדר, מצליח, מלא בפעילות, איכות והגשמת מטרות. ובגיליון זה נסענו לאורך כביש 90 ופגשנו את ישראל היפה, העובדת, המתאמת להחזיק לעיתים בכוח, תעשיה מפוארת. חלק ראשון של המסע שלנו לאורך כביש 90 הוא בעצם מסע לישראל הטובה, הערכית, הציונית. יש גם פרויקט מיוחד על חברות סטארט אפ בענף כי אנחנו אופטימיים ויש גיליון עמוס בכתבות, מחקרים, רת. עיתון המייצג, כך אני מקווה, נאמנה, את אחד מהענפים המפוארים בישראל 2022 .

ענף החלב, אז, היום ומחר!
משק הבקר והחלב 421
שלכם ובשבילכם,
עורך המגזין, ראובן זלץ
050-5518827
meshekhabakar@gmail.com