ליאור שמחה, מנכ"ל יצרני החלב החליט לארח את מנכ"לי ההתאחדות לדורותיהם. לזימון נענו 7 מנכ"לים לשעבר שהעלו זיכרונות ושמעו סקירה ותמונת מצב עדכנית מליאור. בסוף המפגש אמר לנו ליאור "בכוונתי להפוך את האירוע, למפגש שנתי קבוע" •
ואם כבר מנכ"לים לשעבר, הרי זו הזדמנות מצוינת לתפוס שניים מהם לשיחה קצרה על הענך, אז, היום והעתיד. דניאל פרי מקיבוץ רמת יוחנן ואילן הרן מקיבוץ מזרע. שניהם עדיין פעילים, עובדים ולשניהם יש דעה ברורה ובהירה על המצב כמו גם על העתיד. שניהם חוששים מעתיד הענף והחקלאות הישראלית ולשניהם ביקורת קשה על הממשלה ומשרד החקלאות ואף לא מתחמקים מהתייחסות למצב הפוליטי במדינה.
דניאל פרי "יש בעיניי סכנות גדולות לענף"
דניאל פרי, 80, דור שני ובן קיבוץ רמת יוחנן, נשוי לנגה, לזוג 5 ילדים. רמת יוחנן, מהקיבוצים המבוססים בארץ. דניאל היה מנכ"ל ההתאחדות משנת 1979 עד 1987 ועדיין מאוד פעיל. הוא עובד במפעל בת של 'פלרם' המייצר לוחות פלסטיק, המייצר אביזרים לבית. מפעל וותיק ומרוויח. אך דניאל לא שוכח מהיכן הוא בא, "כששואלים אותי מה המקצוע שלי אני עונה, רפתן. שם גדלתי, בעצם יצאתי מהזבל, כל מה שהצלחתי ועשיתי זה משם, מהזבל של הפרות". מחייך דניאל. נכון להיום דניאל מכהן בהנהלת הרפת המשותפת עם המושב השיתופי שבי ציון.
אתה בטח עוקב אחר הענף?
"בוודאי, איזו שאלה, עוקב גם עוקב ומה שאני רואה ושומע מדאיג אותי מאוד. יש סכנות גדולות בעיניי, התחום המיידי הוא היבוא, זוהי סכנה נוראית, כמו גם הממשלה הזו והשרים שפשוט לא מבינים את חשיבות החקלאות בישראל, זה נורא. דבר נוסף, כל הייצור של החלב הסינטטי וגם הבשר הסינטטי, זו סכנה המאיימת על עתיד הענף. דבר שלישי, כוח אדם, כמעט בלתי אפשרי למצוא כוח אדם איכותי שיסכים לעבוד ברפת. בוא נאמר כך, לסיכום שאלתך, יש מספיק בורות שניתן ליפול אליהם".
איך אתה רואה את העתיד?
"אני תמיד אומר שהדור שלי כבר יגמור את הקדנציה, אבל מה שאנחנו נשאיר לדורות הבאים, זה מה שמדאיג אותי מאוד. העתיד מדאיג אותי, המצב בענף כמו גם המצב בישראל. אנחנו משאירים איי חורבות לבנים שלנו. יש לנו כאן שלושה עמים, הדתיים, החילונים והערבים, אני לצערי לא אופטימי, אבל זה כבר פוליטיקה, לא ניכנס לזה עכשיו".
אז אתה די פסימי?
"תראה, אין לצערי הרבה סיבות לאופטימיות, העבודה זה לא ערך כמו פעם, אמנם הבנים שלי כולם עובדים, אבל אף אחד לא רוצה להתקרב לרפת, לחקלאות. תשמע, הורסים אותנו, את החקלאים, כואב לי לראות שהפכו אותנו לאויבי העם. מה גם שהיבוא משמיד חקלאות, זה לא הולך ביחד. אפשר לייבא אך באותה מידה צריך לתת את אותן הקלות לחקלאים בארץ. אם לא יהיה שינוי קיצוני אני צופה עתיד רע מאוד מאוד לחקלאות בישראל וזה מאוד עצוב".
לסיום?
"אני חייב להגיד מילה אחת על אז והיום. כיום זה מאוד אופנתי לדבר על המעברות וכמה היה לאנשים קשה שם, אנשים בוכים על המעברות ומייחסים את זה לאפליה נגד הוריהם. אני חייב להגיד לך שההורים שלנו שהגיעו בשנות העשרים של המאה הקודמת. בנו קיבוץ בבית אלפא, בתנאים קשים ביותר כולל מוות, מחלות, מחסור במזון, עוני ודלות החומר. כולם סבלו בדרך להקמת מדינת ישראל, אבל היום זוכרים רק את המעברות".
אילן הרן "הניסיון להדביק לחקלאים את יוקר המחיה זו שערורייה ועוול גדול""
אילן הרן, 78, מתגורר עם משפחתו בקיבוץ מזרע, הוא שימש כמנכ"ל ההתאחדות משנת 1981 ועד סוף 1984. כיום פנסיונר ונהנה מהנכדות, אילן "יש לנו 7 נכדות ונכד ולמזלנו כולם במזרע, עבדנו קשה בשביל זה" מחייך אילן. הוא החל את הקריירה כרפתן ברפת מזרע ולאחר מכן מונה למרכז הרפת, שימש כרכז הוועדה האזורית בעמק יזרעאל ולאחר עבודות נוספות הגיע להתאחדות.
זיכרון מהתקופה בהתאחדות?
"אני חושב שעומדת לזכותי הקמת מעבדת החלב, זה היה צעד חשוב למקצועיות הענף. יש לזכור כי כשאני נכנסתי להתאחדות זו היתה תקופה ממש קשה, אחרי המשברים הגדולים של המיתון הגדול של סוף שנות ה-70. ענף החלב מאוד הצטמצם באותה תקופה, גם במספר הרפתות, כשהגעתי להתאחדות היו כמה אלפי רפתות משפחתיות וכשעזבתי היו פחות כ-1400. גם בתנועה הקיבוצית נסגרו באותה תקופה כמה רפתות, כולן מאותה סיבה, של חוסר רווחיות וחוסר מקצועיות. כך שמי שמדבר על תקופות קשות, צריך לזכור מהיכן זה החל. בזמנו, היה מה שנקרא מועדון ה"מאתיים", שזה בעצם המועדון של מעלה 200 פרות ברפת".
בתקופתך, מבחינה פוליטית היה קל יותר?
"זה נכון, מבחינה פוליטית היה הרבה יותר פשוט לנהל את הענף וגם את החקלאות, כיום המצב הפוליטי משפיע קשה על מצב הענף והחקלאות בכלל. חשוב לזכור כי בזמננו כ-90 אחוז מהחלב שווק לתנובה שהיתה בשליטה מלאה ובבעלות החקלאים. בתקופתי היו ניסיונות של יצוא עגלות הרות לחו"ל, זה עבד כמה שנים. אני כמזכיר התאחדות ביחד עם צבי מרקס ממושב אורות, פעלנו ליצוא עגלות ושיתוף פעולה חקלאי למצרים בעקבות הסכמי השלום. דבר נוסף, עדיין באותה תקופה, הקימו לא מעט רפתות חדשות ברחבי הארץ, כולל הקמת רפתות חדשות בערבה".
וכשאתה מביט בענף החלב כיום?
"תראה, אני כבר שנים רואה את הענף בבעיה גדולה. אני עוד הספקתי בתחילת שנות ה-2000 לקבל מינוי של יו"ר וועדת ממונה באגודת הנוקדים. זה חשף אותי שוב להתנהלות הענף ובעצם כבר אז ראיתי את המצב המתהווה ההולך ונעשה קשה משנה לשנה בשני מובנים. הראשון, כל המערכות התומכות הממשלתיות נעלמו מהעולם, בזמנו היו בשה"מ כמה עשרות מדריכים, כיום לצערי יש יחידים. לא ברור לי בדיוק מה תפקידו של משרד החקלאות או את מי הוא מייצג. לצערי שר החקלאות אינו מייצג את החקלאים, נהפוך הוא. המשרד עוסק יותר ביוקר המחיה ולא עוסק במצב החקלאים. הוא פשוט לא משרת את האג'נדה של החקלאים".
משרד החקלאות מאשים את החקלאים ביוקר המחיה?
"הניסיון לייחס לחקלאים את האשמה ליוקר המחיה זו שערורייה ועוול לחקלאים וכמובן שטות מוחלטת בהשוואה לכל מדינות העולם. כך שבשורה התחתונה, משרד החקלאות איננו עוסק בבעיות החקלאים, זה דבר טרגי ולדעתי תופעה שאיננה מוכרת בעולם. ולכן מה שקורה היום, ההתאחדות עוסקת בלית ברירה בצד הפוליטי ופחות בצד המקצועי. בסופו של דבר ההתאחדות היא קודם כל גוף מקצועי. זו לא ביקורת על מנכ"ל ההתאחדות, להיפך, מעריך מאוד את עבודתו של ליאור, המציאות הביאה את ההתאחדות לעסוק בפוליטיקה. יש להחזיר את שיווי המשקל ההיסטורי בין העיסוק הפוליטי, לבין הפן המקצועי. ההתאחדות כארגון חייב למצוא את הדרך לשמר את היכולות המקצועיות של הענף. גם היכולות המקצועיות וכמובן פיתוח דור ההמשך, כי אחרת לא תהיה רפת חלב. וכמובן לדאוג להגיע למצב שאם המדינה רוצה ללכת לכיוון שהיא הולכת, היא חייבת של סבסוד ישיר, עקיף, של הרפתות והחקלאים. יש איום אמיתי ומשמעותי על ענפי החקלאות ואפילו רפת החלב מאוימת".
עתיד הענף?
"אגיד את זה בזהירות רבה, ענפי החלב לא ייכחדו אבל הם ישנו צורה. באין מכסות חלב ומחיר מטרה, יש חלופות אחרות. חייבים להגיע למצב שהיצרנים שולטים במחיר. באירופה הקואופרטיבים הגדולים של ענף החלב הם פתרון מצוין כמו גם הקמת מחלבה לרפתנים".