זבוב הבית (Musca domestica) וזבוב השוקיים (Stomoxys calcitrans) שניהם מסדרת הזבובאים מהווים מפגע סביבתי, תברואתי ווטרינרי במשקי בעלי חיים ובמגורי אדם. הזבובים הבוגרים מטרידים את בעלי החיים, וכאשר רמת האוכלוסייה שלהם גבוהה, הם אף פוגעים בתנובת בעלי החיים ומעבירים מחלות. דרגות ההתפתחות הצעירות – הרימות –
מתפתחות בזבל בעלי חיים ובתחמיץ, שנמצאים בכמויות גדולות במשק, ומאפשרים למעשה התפתחות זבובים ללא הגבלה. שימוש בחומרי הדברה כימיים כנגד זבובים לרוב אינו יעיל, משום שהוא פוגע רק בחלק מהזבובים הבוגרים ואינו פוגע בדרגות הצעירות, שמתפתחות בזבל. נוסף על כך, חומרי הדברה גורמים נזק סביבתי, מסכנים את בריאות האדם ובעלי החיים, ועלולים להגיע לתוצרת חלב, ביצים ובשר. נגיעות בזבובים ברפתות חלב בישראל לרוב גבוהה מאוד וזאת בעיקר בגלל הממשק האינטנסיבי.
דרכי פעולה:
אמצעי הדברה מכניים או פיזיקליים: מלכודות ריח או דבק במטרה לתפוס כמה שיותר זבובים בוגרים. קיימים בשוק מגוון מלכודות שרובן יעילות למדי, וניתן אף בקלות לבנות מלכודות באופן עצמאי ולהשתמש בפיתיונות על בסיס שמרים ומים ועוד.
לאור העובדה שמחזור חייו של הזבוב קצר ( 10-8 ימים) יש צורך בטיפול תכוף בזבל: קלטור, הפיכת ערמות הזבל וייבושו. חשוב לציין כי הפיכת ערמות הזבל גורמת גם לעליית הטמפרטורה בהן, ובעקבות כך – להשמדת רימות הזבובים.
ניתן לחלק את הטיפול בבעיית הזבובים לשני רבדים שייעשו במקביל:
1.מניעה (האמצעי היעיל ביותר) – ממשק נכון של חיסול מוקדי התפתחות הרימות נעשה ע"י ייבוש כל האזורים הרטובים והלחים: הזבל הרטוב באזור השקתות ומרבצי הפרות והזבל הרטוב במאצרות. חיסול המוקדים הללו ייעשה באמצעות קלטור יעיל ותדיר של מרבצי הפרות, ייבוש מוקדי רטיבות מחוץ לסככת הפרות והפיכת הזבל במאצרות לעתים קרובות. יש לשים לב כי האתר הבעייתי לטיפול באזור הרפת הינו הבור להפרדת מוצקים סטטי, אשר לא ניתן להפוך בו את הזבל.
2. הדברה –
א. הדברה ביולוגית (ללא שימוש בחומרי הדברה כימיים):
הדברה ביולוגית ניתן לבצע באחת משתי דרכים כלהלן: האחת, שימוש במלכודות "אקולוגיות" ("הדברה ירוקה") המכילות פיתיונות בלתי רעילים (עדיפה בכך שאינה משתמשת בחומרי הדברה רעילים העלולים להגיע לאדם ולבעלי החיים). קיימות מלכודות מסוגים שונים: מלכודות דבק ומלכודות רשת שבהן לא נעשה שימוש ברעל. למשיכת הזבובים משמשים הצבע, האור המוקרן ופיתיון מזוני (שחסרונו בהיותו בעל ריח רע). את המלכודות "האקולוגיות" ניתן להציב הן באזור הדגירה שבו מופיעים לראשונה בוגרי הזבובים, והן באזור הרגיש שבו אנו מעוניינים למנוע את טרדתם.
הדרך השנייה היא הדברה ע"י צרעות טפיליות. ידועים שני מינים מקומיים צרעות אלו .Spalangia cameroni – ו Muscidifurax raptor של צרעות טפיליות תוקפות את שלב הגולם של הזבוב ומתפתחות בו. הן פוגעות רק בזבובים ולא בבעלי חיים אחרים ובבני האדם. השימוש בצרעות אלו להדברת זבובים נפוץ בכמה ארצות בעולם. עם זאת, יש לזכור כי הדברת זבובים ע"י הצרעות אינה יכולה לשמש כדרך הבלעדית אלא רק חלק ממכלול של פעולות הדברה ומניעה.
ב. הדברה כימית:
הדברת הזבובים תיעשה באמצעות שימוש נכון בחומרי ההדברה המיועדים למטרה זו. הבעיה המרכזית בהדברה הכימית היא שמושמד רק דור הזבובים הבוגר ולא הרימות. יתר על כן, השימוש בחומרים רעילים בסביבת בעלי החיים ובסביבה שבה מיוצר מזון המיועד לצריכת אדם (חלב) מחייב זהירות רבה והקפדה יתרה על שימוש מדויק בהתאם להוראות היצרן. בעיה נוספת בשימוש בחומרי הדברה כימיים היא פיתוח עמידות לחומרים הפעילים, ולכן יש לטפל בחומרים אחרים (חדישים) מדי תקופה, חומרים שהזבובים לא פיתחו אליהם עדיין עמידות. בנוסף, מרבית החומרים מיועדים לשימוש סביבתי, ומעט מהם מותרים לשימוש בבקר. חשוב לשים לב לכך שמשתמשים אך ורק בחומרים המותרים המופיעים ברשימה המפורסמת באתר האינטרנט של השירותים הווטרינריים ובאתר האינטרנט של מועצת החלב (מצורפים הקישורים לאתרים הנ"ל). יש להשתמש בחומרים רק על פי הוראות היצרן המצוינות על גבי האריזות.
סיכום
כדי להשיג צמצום מקסימלי של מפגע הזבובים ברפת יש לפעול בכמה דרכים:
1. מניעה ע"י טיפול יעיל במרבצים ובערמות הזבל במאצרות – סילוק ערמות זבל ובתי גידול
אחת לשבוע, "תשבור" את מחזור החיים הדורש מינימום של 10 ימים ותקטין את אוכלוסיית
הזבובים ברפת. הרבה יותר קל ופחות יקר למנוע את התבססות אוכלוסיית הזבובים מאשר
לנסות לטפל כשכבר קיימת אוכלוסייה גדולה. לכן יש לשמור על סביבה נקייה לא רק מזבל אלא גם משאריות מזון, בעיקר באזור מרכז המזון והאבוסים.
אזור חשוב נוסף הוא היונקיה, מרבצי היונקים לרוב עשויים מקש והפרשות היונקים דבר המהווה בית גידול מצוין לזבובים. ניקיון תכוף יחד שימוש ברפד על בסיס סיד או פצלי שמן יפחית את כמות הזבובים.