לא קל להקשיב לאדי פולונסקי, האיש החייכן, האופטימי, מנהל רפת אור הנר, הרפתן הצעיר לנצח, פטריוט ציוני אמיתי, חבר בעשרות וועדות, הנהלות ומועצות הקשורות לענף החלב. אך מאז ה 7- לאוקטובר, אדי פולונסקי אחר, זועם, כועס, כואב, עצוב. בדבריו הוא מצייר תמונת מצב קשה, בלתי אפשרית כמעט, על קונספירציה מטורפת. פולונסקי "אני מאלה החושבים כי מישהו תכנן את כל האירוע וניצל הזדמנות לקחת את הצבא מכאן. בגדו בנו". מאז השבת השחורה הוא שתק, עכשיו הוא מדבר ועוד איך מדבר. אם תרצו, כתב אישום קשה נגד ממשלת ישראל צה"ל
תראה, אומר אדי פולונסקי "כל הסמלים שלמענם אנחנו כאן, ציונות, חקלאות, נגב, פתאום הכל נפל לרצפה, התפוגג. לדברים האלה כבר אין ערך, אין מדינה, אנחנו לא מרגישים שיש מדינה". הקיבוץ שלו, אור הנר, פונה לירושלים, תל אביב ועוד מקומות, אך אדי פולונסקי לא עזב את אור הנר, אף לא לדקה למרות היותו שטח צבאי סגור. פעמים רבות ראיינתי את אדי, מעולם הוא לא נשמע כך "אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך, 40 דקות מרחק נסיעה, התכנון של החמאס היה עד כדי כך מדויק, כולל פנקסים עם תמונות של אנשים רלוונטיים בכל יישוב. המחבלים הופתעו מהקלות שבה הם הגיעו עד צומת עד הלום, הם פשוט לא האמינו, לא היתה שום מניעה שיגיעו אליך או לבת שלי ברמת השרון".
לפני הכל, איך אתה?
"איך אני, לא יודע, עכשיו אולי קצת יותר טוב, היו ימים לא קלים, ימים עצובים, קשים, הרוגים, נחטפים, חברים טובים שהלכו. גם מבחינת הטיפול במשק, הכל ביחד. עכשיו טיפה אולי יותר טוב, בהתחשב בחודשיים האחרונים, למרות ששום דבר עוד לא נגמר, לי קשה מאוד לראות את הטוב. אבל אתה יודע, כל אחד והסיפור שלו ומתנהל אחרת לפי האופי שלו. אבל הימים ימים קשים ביותר".
יש אנשים העוטפים אתכם, מתנדבים, יש קצת אור בחושך?
"תראה נעשים כאן דברים מופלאים, ההתאחדות שלנו, ליאור, מועצת החלב, חברת תנובה, גם במשרד החקלאות, עם כל הביקורת שיש, נעשו ועושים דברים ראויים. ההתגייסות של יורם שפירר ששכל את בנו, פרץ שורק, הרצון לעזור. הענף שלנו דאג שלא נרגיש לבד. אבל זה לצערי טיפה בים. אגיד לך משהו, נגמרה לנו הסבלנות לאורחים הבאים להצטלם ולעשות וי על ביקור בעוטף ולעשות קמפיין על הגב שלנו. יש קבוצה חזקה מאוד של אזרחים אכפתיים, ללא שיוך כל שהוא, המתנדבים, באים לתת כתף ומתגייסים ומתנדבים למעננו. אנשים המראים לנו שדברים היו יכולים להיות אחרת וזה אפילו עוד יותר כואב שבעצם יכול היה להיות כאן אחרת. אבל זו לא המדינה, יש לנו חרא של מדינה עם אזרחים נפלאים, אנחנו עוד נצטרך להילחם המון על המקום שלנו כאן. בגלל הסיטואציה כרגע, מדברים יותר בלחש, אך שלא תטעה, הפילוג בינינו קיים, עכשיו בשקט, אבל הוא יתפרץ. אותו דבר בנושא החיילים, יש לנו צבא נהדר, חיילים מצוינים, המוכנים להקריב את עצמם למען התושבים, אבל יש לנו ממשלה חרא וזה שני דברים שונים לגמרי".
אז מה בעצם קרה, לשיטתך?
"תראה, לחשוב שעכשיו הדברים עובדים זו חוכמה קטנה, כרגע בכל ישוב יש חיילים השומרים על הקיבוצים והישובים, אבל הם לא בעצם שומרים. זאת אומרת, מה שהיה זה מה שיהיה, שום דבר לא חדש. הקודקודים עדיין לא הפנימו את המצב החדש, זה פשוט מדהים. אני מאלה שחושבים, כי מישהו החליט שם למעלה, לא להיות כאן. אני חושב שמישהו לקח יוזמה, שקל איפה אנחנו נמצאים, לפני ה 7- לאוקטובר שהיינו במצב של מלחמת אחים ואז התקבלה ההחלטה ומישהו ניצל את ההזדמנות לקחת את הצבא מכאן. אני רוצה להזכיר לך כי משנת 2016 ידענו שהחמאס מתכנן את האירוע הזה, אנחנו בכיתת כוננות מתרגלים 'צבא שמים', כבר כמעט עשור, זו פקודת חדירה של מחבלים לתוך הישוב ותפיסת בית עם בני ערובה. אז לדעתי מישהו למעלה החליט פשוט להקריב קיבוץ או שניים, שיהיה אירוע שכזה ואז ישראל תחזור להיות
מאוחדת. כי כולם ידעו על התוכניות של החמאס ואף אחד לא עשה כלום".
אתה אומר דברים קשים מאוד?
"זו המציאות, תראה, זוהי האופציה הראשונה, האופציה השניה שזה בעצם הצבא החלש שלנו, שתי האלטרנטיבות קשות. הרי היתה ישיבת חירום בשבת השחורה ב- 04:00 בבוקר, מה קרה מאז, כל ההתנהלות היא על גבול ההתנהלות הפושעת. הרי מישהו נתן את ההוראה לקחת מכאן קרוב ל- 700 חיילים ביום שישי בערב, מישהו החליט להעביר את מרבית הסד"כ מכאן ליהודה ושומרון. נשארו כאן בגזרה כ- 200 חיילות וחיילים כולל התצפיתניות שהיו בלי נשקים בכלל. אני מדבר על הפקרות מוחלטת, אבל יותר גרוע, בכוונה תחילה.
הרגיעו אותנו בחצי זלזול, "הכל טוב, תפסיקו לפחד". בגדו בנו, אין מילה אחרת".
אתה מדבר על קונספירציה, מי עשה את זה?
"לי אין ספק שיש אנשים המסוגלים לעשות את זה, במחשבה כמובן של להציל את המדינה ממלחמת אחים שתקרע אותנו לגזרים. הרי כל הזמן אמרו כולם "רק שביבי לא יעשה לנו מלחמה". לא יכול להיות שכל הפשלות כולם, אחרי כל ההתרעות וכל מה שידעו, לא יכול להיות שלא היינו מוכנים לזה, בטח לא בצורה ובאופן המופקר שחווינו כאן. בדיוק שלא יכול להיות שהיום מתעסקים עם גזרת הצפון בדיוק כמו שהתעסקו כאן, ביהירות, בזלזול, בחוסר טיפול בתושבים, כאילו אף אחד לא למד כלום. הושפלנו פעמיים, פעם בשבת השחורה ואלמלא ארה"ב השומרת עלינו, כבר לא היינו כאן ואנחנו ממשיכים לשחק ב'מדינה עצמאית ודמוקרטית', אנחנו לא עצמאים ולא דמוקרטים".
פולונסקי "ועדיין שום דבר לא השתנה"
צריך זמן לעכל את דבריו של אדי פולונסקי, אך דבריו הבאים ממקום עמוק של כאב ותחושת הפקרה מוחלטת והעצוב הוא שתחושה זו נמשכת גם עכשיו, כמעט 3 חודשים מאז אותה שבת השחורה, שבת שבה השתנו לעד, חייהם של עשרות אלפי תושבים, משפחות, קהילות, קיבוצים ויישובים בעוטף עזה. והגרוע מכל, עדיין לא רואים את הסוף, או בעצם את ההתחלה החדשה. אך מה שמכעיס את פולונסקי יותר מהכל, זו התחושה שבעצם כלום לא השתנה "אתן לך דוגמא מייצגת, חברת החשמל הודיעה שבשלושת החודשים אוקטובר, נובמבר דצמבר, לא יגבו חשבונות חשמל מהבתים שלנו. אבל רגע, הרי אנחנו בכלל לא בבתים אז מה עשיתם בכל זה. סתם פרסום חינם. וככה הכל עובד בממשלה, הנה עבר התקציב הנורא הזה ושום דבר לא השתנה, הוויכוחים עם מס רכוש, בירוקרטיה בלתי נסבלת אל מול ממסד אטום לגמרי, זה פשוט
איום ונורא. היינו תמימים וחשבנו שמעכשיו, הכל יתנהלו אחרת, יתנהגו אחרת, אבל כלום, היתה לנו ציפיה שהתייחסו אחרת, אבל שום דבר לא השתנה, שוב מפקירים אותנו ושוב התאכזבנו".
אור בקצה המנהרה?
"תראה, בן אדם צריך להאמין במשהו, יש כאלה המאמינים באלוהים, אני האמנתי במדינה שלנו, בצבא, מאז השבת השחורה, אני לא מאמין באף אחד. הצבא שלנו ימשיך להתנהל ביהירות גם אחרי המלחמה, כל פוליטיקאי שהיה בתפקיד בכיר, בטחוני בממשלה ב- 20 שנים האחרונות, הוא פושע וצריך ללכת הביתה, כולם שקרנים, כולם בגדו בנו, כולל הרמטכ"לים, גם הם בגדו בנו".
ובכלל לא שאלתי על הרפת?
"הרפת בסדר, המשכנו לחלוב 3 פעמים ביום, רק ביום אחד, לא היו הזרעות, אנחנו עובדים עם 4 אנשים בשכר, כמובן גם עם הבן שלי יניב שנמצא גם בכיתת הכוננות. אני צריך להמשיך לעבוד ולו רק בכדי לכבד את מי שנהרג, את יפתח וראובן. אם יכולתי לקחת את כל החבילה המשפחתית שלי, הילדים, הנכדים וללכת לכל מקום בעולם הייתי עושה את זה. המדינה הזאת בגדה בנו, לא רק בי, גם בך".