המגזין שלנו מהשולחן של ליאור שמחה המחירים שלנו תבל תמיכת נעה כנסים, קורסים ופעילות (לוח שנה) זום ענפי מילקטק

יחיאל שטיינבוים: "להיות מושבניק זה חיים של זכות גדולה" – ראובן זלץ

במושב קטן סמוך לאשדוד, עובד יחיאל שטיינבוים ברפת המשפחתית. דור שלישי, מהרפתנים  הצעירים בענף, הממשיכים במסורת המשפחתית, כי ככה בעצם חינכו אותם. הוא מדבר פשוט, מדויק והיה כדאי לפוליטיקאים להקשיב לו. 100 שנות מושב ועוד רפתן בן 28.

גדל ברפת. יחיאל

יחיאל שטיינבוים בן מושב גבעתי, דור שלישי למשפחת רפתנים, הסב, אפרים, היה ממקימי  המושב בשנת 1950 . גבעתי, מושב קטן ליד אשדוד, שעדיין רוב חבריו עובדים ומתפרנסים מחקלאות. לא מובן מאליו. במושב פועלות 8 רפתות חלב בגדלים ובמכסות יחסית קטנוות. יחיאל, 28 , ממשיך את הרפת המשפחתית אותה טיפח אביו, דוב שירש אותה מאביו אפרים. יחיאל מספר על הרגע שבו הבין סופית כי עכשיו תורו להמשיך את השושלת הרפתנית "לפני כ- 6 שנים אבי עבר תאונה קשה, נגח בו פר גדול ומהנפילה הוא נפגע בעמוד שדרה ולצערנו לא חזר מאז לתפקוד מלא, אז לדעתי הבנתי כי זה הרגע שאני ואחי צריכים לקחת את המושכות, מבחינתי לא היתה התלבטות". אחיו, אפרים (אפי) עוסק יותר בגד"ש, בתכנון המזון, יש  למשפחה ציוד למיכון חקלאי ואפי מתמקד בתחום זה, הקרוב אליו יותר.

חיים של זכות
יש לציין כי יחיאל עבר כמה גלגולים עד שחזר למושב, לאחר הצבא, געבר סיבוב בעיר הגדולה  ומהר מאוד הבין כי מקומו במושב. יחיאל "זה בדם אין מה לעשות, אני מושבניק, חקלאי בנשמה. בסוף, החיים במושב הם חיים של זכות. ועל כך אני מודה ולכן אני כאן, בשמחה ובאהבה".

פעם חקלאי, תמיד חקלאי. יחיאל

תמיד ידעת שזה המקום שלך, כאן, בין הפרות?
"כן, זה תמיד ישב לי איפה שהוא, זה תמיד היה בראש, מאז שהייתי ילד, זו היתה מחויבות  משפחתית הרפת היתה ועדיין היא לב המשפחה. תכל'ס, זו ערכיות מעל העבודה היום יומית. באיזה שהוא שלב רציתי שאבא קצת ינוח ולא יעבוד, אך לא בסיטואציה הנוכחית והתאונה היא  פרק קשה ועצוב מבחינתנו. לאבא מגיע לנוח, הוא עבד מאוד קשה כל חייו, אך התאונה שיבשה הכל".

ואיך אתה מסתדר, כבחור צעיר, עם העבודה היום יומית, הקשה?
"נכון, יש בשאלה שלך הרבה מהאמת, רפת זו עבודה קשה סביב השעון ולבחור צעיר כמוני זה  גם משפיע על התנהלותי החברתית, זוגית. אך בסופו של דבר זו הבחירה שלי ונכון לעכשיו אני שלם איתה".

ובאשר ליציבות כלכלית?
"משק החלב היום, כמו בעשר שנים האחרונות לפחות, אף פעם לא הרגיש הדבר הכי יציב או  שהרפתנים מקבלים רוח גבית מהמדינה. הישראלים לא מודעים כלל למה שנעשה בענף החקלאות, אין להם מושג מה קורה ועד כמה חשיבות יש לביטחון מזון והשמירה על החקלאות כחול לבן. בוא נגיד שהייתי שמח שהילד שלי, עוד 10 שנים, יביא את הכיתה שלו לסיור ברפת המשפחתית".

חושש מהעתיד?
"תראה, אם היו לי תשובות באשר לעתיד, הייתי בן אדם יותר רגוע, אך אי אפשר לדעת מה יהיה. מה שכן, אני לא מכיר רפתנים בגילי וזה בעצם אומר הכל על מצב הענף. אתמול היה אצלי ביקור ווטרינר ודברנו הרבה על ה"מצב". תוך כדי שיחה הוא אמר לי שהוא כבר לא פוגש רפתנים בני  גילי וזה מספר את הסיפור כולו. חוסר הוודאות פוגע באופציה של דור המשך. תראה מה קורה  בשטח, יש לצערי יותר רפתות שנסגרות על כאלה שנפתחות. ואני מדבר בעיקר על הרפת המשפחתית".

ואיך החיים במושב?
"לשמחתי הרבה המושב שלנו הוא עדיין מאוד חקלאי ומקווה שכך גם הוא ישאר. יש המון גד"ש,  ירקות, פירות, זה כן מושב שהוא מאוד פעיל ואנשים חיים את החקלאות מדי יום. גם הדור הצעיר כאן מעורב וחוזר לחקלאות, פחות לרפתות. לעומת מושבים אחרים באזור שהם פחות בעניין של
חקלאות".

העתיד?
"באידיאל, ברפת, מאוד מקווה שמשק החלב ימשיך להתקיים בצורה הזו, כמשק מתוכנן שיגדל  דורות של רפתנים. רפת זה עסק כלכלי החייב להיות מתוכנן, מושקע, העבודה דורשת המון ידע, מקצועיות, טכנולוגיה. אני מאוד מקווה שהיחס לחקלאות כאן, ישתנה, אם יכולתי הייתי מייצר  חלב ומייצר חמאה שמנת, הופך את המקום למחלת בוטיק קטנה, ופועל להעלאת המודעות לחקלאות. לצערי היום החקלאים נתפסים כאויבי העם ומאשימים אותם על לא עוול בכפם, ביוקר המחיה. ומילה אחרונה, לא הכל לדעתי צריך להימדד בכסף, אם זה היה כך, מדינת ישראל לא  היתה קמה, חקלאות זה ביטחון, נקודה ואני לא בפנטזיות, אלא לגמרי ברמה הפרקטית. לדור שלנו יש איזה חשש להגיע לחקלאות וזה מובן, המדינה חייבת לעזור להם, לנו ולייצר כאן  חקלאות עתידית, איכותית, כחול לבן".

כיצד בונים דור חדש בחקלאות המושבית ומהם החסמים העיקריים בהעברה בין-דורית? אלעד תמיר

אלעד תמיר 38 , דור שני למשפחת רפתנים ממושב היוגב, מקים פורום רפתנים צעירים ויו"ר וועדת נוער במושב ופעיל למען ענף החלב ודור ההמשך בוחן את מוסכמות בנים ממשיכים ומנסה להציע אלטרנטיבות אחרות.

כשאנחנו מדברים על דור חדש בחקלאות בעיקר עולה לנו לראש המושג בנים ממשיכים. שזה בסדר אך האם זה היחידי שיכול לתת מענה לירידה בכמות העוסקים בחקלאות? אז ברשותכם אאתגר את המחשבה הזו ואציג בפניכם גם אלטרנטיבות אחרות. בעלי נחלות חדשות, שגם הם מתחלקים לשני סוגים

בעלי המשקים החדשים

ברוב מוחלט של המקרים אלו בעלי ממון ובעלי יכולת המסוגלים לקנות משק בעלות של 4 מיליון וצפונה (כי זה מחיר השוק ובדרך כלל הרבה יותר צפונה). מדובר בדרך כלל באנשים יחסית בשלב חיים בוגר יותר, אזור גילאי ה-38 שכנראה כבר נמצאים עמוק בתחום עיסוק אחר וכנראה גם באופן מוצלח. האם יש בהם בכלל רצון לעסוק בחקלאות או שפשוט רצו לקנות בית עם מרחבים, לגור בקהילה עם השקעה בחינוך ועוד פרמטרים לא קשורים כל כך לענייננו. מאידך הם בעלי הון ויכולת ההשקעה שלהם בעסק חקלאי חדש ראלית יותר, מתקדמת יותר ואולי גם תחום עיסוקם יכול להתמזג עם יזמות חקלאית. מה חסר להם בדרך כלל-ידע, רעיונות והיכרות עם השוק. אצלי במושב יש מספר משקים שהקימו חקלאות חדשה- חממת פטריות ותיירות לצד גידולים אקזוטיים, כרמים וסוסים.

דור ההמשך, חשוב מאוד אך מורכב. אלעד תמיר

חלוקת נחלות לא מאוישות

ויש את הסוג השני- אנשים שקיבלו נחלות במסגרת חלוקת הנחלות הלא מאוישות, בדרך כלל אלו בני המושב שעפ"י קריטריונים של המושב קיבלו את הזכות למשקים הללו (לא נכנס לעניין העלות). פה כבר יש יותר סיכוי של היכרות עם ידע חקלאי, אולי אפילו המושב הציב קריטריונים של חקלאות פעילה או כיוון שכזה. אך מאידך הסיכוי ליכולות השקעה נמוך יותר, אולי גם הם כבר מספיק עמוק בתחום עיסוק אחר שהרצון לנסות ליזום עסק חקלאי כבר לא קיים. האם יש בין מקבלי הנחלות הללו בוגרי בתי ספר חקלאים שכבר בעלי ידע והתמקצעות בתחומי חקלאות? לא תמיד. דור חדש נוסף אלו יזמים חדשים, שזה כבר סיפור מורכב יותר. לא בהכרח גרים במושב ולא בהכרח בעלי נחלות אך בעלי רעיון, אולי בעלי הון ורצון להשקיע בתחום החקלאות. האם נגדיר אותם דור חדש בחקלאות? זו כבר שאלה כיצד מגדירים דור חדש בחקלאות. אבל מי יסכים בין בעלי הנחלות לקחת את הסיכון ולהשקיע כסף וזמן. ברוב המקרים מדובר ביזמים קטנים שלא בעלי הון ולכן עוד נדרש לגייס את הכסף. לעומת זאת היקף יצוא הידע החקלאי מוערך מעל 12 מליארד דולר, יש מעל 150 חברות שונות שמפתחות את הידע פה וגם לא מעט חברות מחו"ל שחשוב להן להצליח בישראל. האם בכלל יזמות נחשבת עיסוק בחקלאות? הרי המטרה היא מכירת טכנולוגיה או ידע? האם התוצר יישאר רק בארץ ויקדם את החקלאות הישראלית
או ישווק גם לחו"ל? הסוג הבא זה כבר ממש לאתגר את ההגדרה של חקלאים חדשים, חברות השקעה, הדוגמא הטובה ביותר זה תחום הקנאביס הרפואי. חברות גדולות שנכנסות לתחום החקלאי עם כל החבילה למעט האדמה בדרך כלל. יש פה חקלאות אך האם יש פה דור חדש? הרי החברה מעסיקה שכירים מתחומי החקלאות- אגרונומים, מומחי מזיקים חוקרים ועוד. האם נקרא לה דור חדש? או חשוב לעודד אותה כי היא מעודדת תעסוקה בתחום החקלאות ומחקר בתחומי החקלאות.

והנה הגעתי למוכר והידוע – בנים ממשיכים וגם יש לא מעט בנות

האם הגאולה להחייאת החקלאות, הם בנים ממשיכים המגיעים בדרך כלל מהענף החקלאי של הוריהם וברוב מוחלט של המקרים למעשה ממשיכים את העסק המשפחתי. נולדו במשק וגדלו במשק. הם בעלי היכרות עם הענף ויודעים כבר דבר או שניים, מה דורש שימור ומה דורש שיפור, הם נשענים על ההון של הוריהם וגם על הידע והליווי של הוריהם. אז למה לא? הרי על פניו זה מושלם, אך הפוטנציאל הכמותי מוגבל. בנים ממשיכים מגיעים מקשר דם עם בעלי הנחלות (חתונה או לידה) כדאי שהנחלה תהיה פעילה חקלאית (אחרת זה כמו בעל נחלה חדשה), שיהיה לתחום החקלאות פוטנציאל כלכלי, ואחרי זה שאחד הילדים או החתנים (הכוונה גם לבנות כמובן) ירצה להיכנס לתחום החקלאות וגם שאשתו תרצה בכך, שלא נשכח שהאחים גם יאפשרו. ואחרי שהתחלנו והוא כבר נכנס למשק הוא צריך להצליח לא רק בעסק אלה גם ביחסים האישיים והעסקיים עם ההורים, אשתו צריכה גם להסתדר עם ההורים. בקיצור מסתבר שמה שפה קרוב לא פחות מסובך ואולי אף יותר.

להשקיע בדור הצעיר

יש פתרונות?

את החלק של הפוטנציאל סיימתי, האם הצגתי את כולן, לא בטוח, שאציג להן פתרונות? פה אני מסרב, פתרונות יש בשפע ואת חלקן במובן מסוים כבר הצגתי. יש פה ספינה שכל תזוזה של ההגה תעשה גלים גדולים לכן נדרש אומץ לשנות, להחליט, לעשות ובעיקר לעשות נכון, ובעיקר לא ליצור בעיות עתידיות. יש גופים – המדינה בדגש משרד החקלאות, התנועות המיישבות, האגודות החקלאיות כל אחת בתחומה וביכולותיה יכולה ליזום. כל אחת בתחומה צריכה להחליט שהנושא מספיק חשוב (ויסלחו לי אנשי משרד החקלאות) לא כדי שניתן צ'ופרים. אלה כדי שנקבל החלטות אופרטיביות שמסתכלות לטווח הארוך. ב 2014- הקמתי את פורום רפתנים צעירים ביחד עם חברים שהכרתי בענף. קיימנו (היום כבר התבגרנו אז יותר קשה) מפגשים שמשלבים ידע מקצועי עם מפגש חברתי. בסופו של יום ידע עובר בין חברים ואכן ליבת הפעילות הינה קבוצת ווטסאפ שמאוד פעילה בהקשר המקצועי. ואכן יש לא מעט דור חדש בחקלאות שהעברת הידע והיעוץ החברי עזר להם. אך זו יוזמה קטנה ומקומית לענף רפת החלב. אשאל ברשותכם עוד שאלה חשובה, ואם לא יהיה דור המשך – מה יקרה? למה אנחנו צריכים לדאוג
לזה? האם לא נכון יהיה שהשוק ידאג לזה? כמה דור המשך אנחנו צריכים? הרי כמות האדמות מוגבלת – כניסה חדשה דוחקת חקלאים ותיקים או דור המשך אחר. כדי שאגדל בכמות האדמות שאני מעבד אני צריך ברוב המקרים לדרוס חקלאים אחרים ואולי גם חקלאות אחרת. הרי מפותחת וקיימת טכנולוגיה חדשה אשר תאפשר פחות אנשים על יותר דונמים או עבודה. חקלאי אחד יוכל לנהל כמות גדולה יותר של דונמים.

ואם דור חדש אז איזה דור חדש אנחנו צריכים- דיברנו על טכנולוגיה אז אולי חשוב שיבינו בתחום, ולא רק בגידול הצמח או בע"ח. היום מכונאי רכב כבר צריך לעבור הסבה לחשמלי כדי להישאר רלוונטיים שלא נדבר על מכוניות שמתוקנות כבר מהמחשב בחברה. הסיפור של איתן סטיבה זה לא הטיסה כמו שהחללית הייתה אוטונומית, יש רובוטים בענף החלב, פיתוח רובוטים לקטיף, היום מקצרה זה מערכת ממוחשבת. אבל מעל הכל- עדיין נותרה השאלה החשובה ביותר לעתיד החקלאות כחול לבן, למה חשוב דור המשךבחקלאות?