קיבוץ נווה אור שוכן בצפון עמק בית שאן, בלב עמק המעיינות ובסמוך לכביש 90 . קיבוץ מופרט החברים בו כ 250- חברים, המתפרנס מגידולי שדה, מטעים ורפת. הקיבוץ חי מהרפת ולכן עתידו נכון לשנים הקרובות, מובטח.
הרפת הוקמה בשנות ה- 50, מכון חליבה שנבנה בשנות ה- 80, 370 חולבות ומכסה של.. מרכז מזון עצמאי, החלב מהדרין משווק לתנובה. אייל כהן, 39 , הגיע לנווה אור ב- 2018 כיום חבר קיבוץ, נשוי לעומר בת הקיבוץ ולזוג 2 ילדים.
אייל: "הכרתי את עומר בחו"ל, באוסטרליה ובפעם הראשונה שבאתי לקיבוץ, ידעתי מיד שזה המקום שלי, באותו ביקור הלכנו לרפת, כי לבחור עירוני זו אטרקציה ואז אמרתי שאני רוצה לעבוד ברפת, לחיות בקיבוץ, לגדל את ילדי ואני נהנה ומודה על כל רגע. אני חייב לומר שאני פשוט מאוהב באנשים כאן ובקיבוץ. אני מטבעי בן אדם מאוד שמח, תימני אתה יודע".
על עבודתו ברפת מספר אייל "התחלתי את הדרך ברפת כאיש תחזוקה ולאט לאט הפכתי לאיש צוות מהמניין וכיום אני מספר 2 ואחראי בריאות, אחראי מכון חליבה על כל התחזוקה ומנהל עבודה".
אנחנו במגמת שיפור ועליה. אייל, רפת נווה אור. צילום ר. זלץ
הבעיות של הרפת?
"היו לנו בעיות של ייצור חלב וכיום, לאחר החלפת תזונאי ונוהלי עבודה, אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר טוב מכל הבחינות. היו לנו גם בעיות של פוריות, אך לשמחתנו גם בעיה זו נפתרה בשיתוף פעולה עם הווטרינר".
צינונים בקיץ?
"כמעט 24 שעות לאורך כל השבוע, עומסי חום כבדים בקיץ, צינונים בחצר המתנה, יש תכנון על צינון בשבילי הולכה אך הדבר תלוי בהשקעה ותקציב".
כוח אדם?
10 אנשי צוות, ירון זלוסקי מאביס, אילן קלפטר יונקיה ומפטמה, יובל שגיא איש אחזקה, חמזה זועבי עובד כללי ואני ורוויטל כץ מנהלת הרפת ו 4- תאילנדים".
איך נראה העתיד מבחינתכם?
"השאיפה היא להמשיך ולהשתפר בכל הפרמטרים, ייצור חלב, המלטות באחוזים גבוהים, הרפת בנווה אור חשובה לכלכלת המשק ולשמחתי אנחנו במגמת עליה שרק יימשך".
הישובים לאורך כביש 90 , נקראים בשפה היבשה, פריפריה, על כל המשתמע ממילה זו והמטענים הנלווים. אין בכלל ספק כי מדינת ישראל מזניחה לאורך שנים את הפריפריה ומעדיפה להשקיע, דווקא במרכז הארץ וביהודה ושומרון. 'משק הבקר והחלב' ממשיך במסעו
ובמבט פנימה אל הרפתות והאנשים המתגוררים ביישובי הפריפריה, שומרים על הגבול הארוך במדינה כמו גם על שטחי קרקע נרחבים. פרויקט המביא את קולם של ישראלים, חקלאים, רפתנים, אולי הציונים האחרונים. פרק שני במסע שהחל ברפת כפר גלעדי ויסתיים אי
שם בערבה. לחלק הראשון של הפרוייקט לחלק השלישי של הפרויקט
עמק המעיינות הוא ללא ספק מהמקומות היפים בארץ, שדות חקלאיים עד קצה השמים, נחלים, בריכות דגים, נופים משתנים ובקיץ מהמקומות החמים בעולם. משם המשכנו את המסע שלנו, שהחל בגיליון הקודם, אל הרפתות לאורך כביש 90 , הכביש הארוך בישראל. דרכם ניסינו לצייר תמונת מצב עדכנית של אנשים חרוצים, המרגישים לא פעם כי המדינה לא ממש סופרת אותם וכמו שאמר לי רפתן וותיק "ככה זה שאין לך מפלגה הדואגת לך".
רפת קיבוץ נווה אור
רפת קיבוץ מעוז חיים
רפת קיבוץ נווה איתן
רפת קיבוץ עין הנצי"ב
דגניה ב' הוקמה בשנת 1920 , מאז כשנתיים קיבוץ מופרט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מטעים, בננות, אבוקדו, שקדים, מנגו, תמרים, גד"ש ורפת הנחשבת לעוגן מרכזי בכלכלת המשק.
משה (מוקי) רוטמן יליד דגניה ב', 60 , נשוי לסיגל, לזוג 3 ילדים, שני בנים ובן, ונכדה בת שנתיים. מוקי נזכר איך ומתי נגיע לרפת "למרות שזה היה מזמן מאוד, אני זוכר כי לאחר צבא, ממש בחופשת השחרור שלי, קרא לי מרכז המשק ואמר שחסרים עובדים ברפת וזה רק עניין של לכמה חודשים של מחסור זמני. מאז אני כאן ועוד לא אמרו לי אם אני מתאים או לא" מחייך מוקי. מאז הוא ברפת, כיום אחראי על בריאות ופוריות, מספר 2 של יגאל דרורי. רפת עם 430 חולבות, בעלת מכסה 4.3 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון ישן, שדירת דג 14 עמדות בכל צד, אפימילק, 3 חליבות ביום, החלב לתנובה. מרכז מזון עצמאי. 4 עובדים זרים, 6 עובדים קבועים.
בעיות
"בעיקר המחסור הקשה בכוח אדם מקומי, איכותי שירצה לעבוד ברפת, זה חסר. וכמובן תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אני מדבר על הרפת שלנו, לראות ולתכנן היכן נהיה בשנים הקרובות. הרפת שלנו היא קיבוצית גדולה וצריך לשאוף לגדול, זה הפתרון לטווח ארוך. הייתי רוצה לראות השקעות גדולות יותר ברפת, מכון חליבה, סככות, ציוד, בינתיים יש רק תוכנית שכל הזמן מדברים עליה".
צינון בקיץ?
"מתחילים לקראת סוף אפריל, בשיא הצינון 3 צינונים ביום לא כולל חליבות. הבעיה אצלנו זו הלחות הכבדה, אך מתמודדים".
הממשלה שכחה אותנו. מוקי
בנסיעה לאורך כביש 90 נדמה כי הממשלה שכחה, מהפריפריה?
"זה נכון וזה מצער מאוד, אין השקעות של הממשלה כאן, אנחנו כמו נטע זר, לא מפתחים, לא באים לקראת, שום דבר. לצד זה יש את הרגולציה, סיפור העסקת בני נוער, הכל קשה וחבל. במקום להשקיע בפריפריה הממשלה כאילו נלחמת בנו. החקלאים כאילו לא רצויים וזה חבל".
אם כך, הרפת לאן?
"למזלי ולשמחתי, הרפת אצלנו יציבה ומקווה שהיא תישאר עוד הרבה שנים".
דגניה א', הקיבוץ הראשון בארץ, שהפך לסמל להתיישבות הציונית החדשה בישראל. הוקם בשנת 1910 , קיבוץ מופרט, נשען בעיקר על חקלאות, מטעים, בננות, לול וכמובן רפת. הנהנית מהתואר, הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ.
ואם מישהו עדיין מחפש סמליות, או עדות לשינויים החברתיים, כלכליים העוברים על החברה הישראלית, הרי שישראל ג'יליירס שגדל בבית שאן יכול בהחלט להיות דוגמא מוצלחת במיוחד. כמי שנולד בעיירת פיתוח, על כל הקלישאות והיחסים המורכבים עם הקיבוצים, ישראל מנהל כיום את הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ, ועושה זאת בהצלחה מרובה. למי שתהה באשר לשם משפחתו הייחודי, הרי שהוא נולד בעקבות סיפור אהבה בין סבו, נוצרי צרפתי לבין אלג'יראית יהודיה, שהסתיים בגיור, חתונה, לימודי רבנות\ שבסופו של תנהליך הפך סבו ליהודי דתי אדוק.
ישראל 50 , כיום חבר קיבוץ דגניה א', נשוי לשירי בת קיבוץ ואב לשניים, חייל ונערה לפני גיוס. בגיל 14 הבין שהוא לא אוהב לגור בבית שאן, ישראל "רגע לפני הטכני בחיל האויר החלטתי שאני בעצם מעדיף פנימיה חקלאית וכך הגעתי לפנימיה החקלאית מאיר שפיה, משם התחלתי ברפת והבנתי שחלב זה לא רק בשקיות ומאז אני מתבוסס בחרא של הפרות" אומר ישראל בחיוך. הוא עבד ברפת מיצר בדרום רמת הגולן, הגיע לרפת דגניה בשנת 95 , החל כיונקיסט ובשנת 2007 החל לנהל את הרפת. רפת בעלת מכסה של 4 מיליון ליטר, 370 חולבות, 3 חליבות ליום, חלב לתנובה. מכון חליבה ששודרג לפני כשנתיים משדירת הדג 28 עמדות למכון פרלל 40 עמדות, כהכנה לרובוט חליבה של אפיקים.
הסיפור הוא התייעלות. ישראל
מתכוננים לרובוט החליבה
למרות חוסר ההצלחה, בלשון המעטה של רובוט החליבה בישראל, ברפת דגניה א', מאמינים כי עם הטכנולוגיה המתאימה, רובוט החליבה יצליח בארץ ולא רק. ישראל "לפני כשלוש שנים היו שמועות שחברת אפיקים מפתחת רובוט חליבה ומאוד עניין אותנו הנושא הזה, אני מאלה המאמינים כי עם הרובוט הנכון, רובוט החליבה ישדרג את הרפת. לאחר שיחות עם אפיקים, לפני כשנתיים הפכנו לרפת ביתא של חברת אפיקים. הם מתקדמים לאט, אבל אני מאמין במוצר וממתין לו. בעצם כל המחשבה שלי ללכת על רובוט, זה בין השאר המחשבה של המחסור הקבוע בכוח אדם. לפי החברה
הרובוט יחסוך שני תקנים של משרות ואני בעד. בגדול, אני לגמרי מודרניזציה וטכנולוגיה, כמה שיותר, כל החקלאות הולכת לשם וכך גם רפתות החלב". לרפת דגניה א', יש מרכז מזון עצמאי וברפת מועסקים 2 עובדים זרים, 2 סטודנטיות מאפריקה ו 2- ישראליות. ישראל "אנחנו מאכילים בשותפות עם דגניה ב' וזה לדעתי סיפור של שיתוף פעולה מוצלח ולא מובן מאליו"..
ממתינים לרובוט. מכון חליבה דגניה א'
ספר על שיתוף הפעולה עם דגניה ב'?
"היום הסיפור הוא התייעלות הרפתות, ולכן עקב הצורך בהתייעלות והרצון להרוויח יותר כסף החלטנו בשתי הרפתות, לקנות כלי סלפ אחד ולעבוד ביחד ובכך להקטין הוצאות של כלי וכוח אדם. אנחנו עובדים כבר 13 שנים וניתן להכריז על הצלחה גדולה לדעתי זה חוסך המון כסף בשנה".
זקני הקיבוץ לא התנגדו?
ישראל מחייך "קשישי הקיבוץ התנגדו מאוד, החבר'ה עם הדעות הקדומות, אבל לשמחתי ההצלחה הצליחה לעבור ואנחנו שמחים על כך בכל יום מחדש".
ומה הבעיות העיקריות שלכם?
"אהה זה ברור, כוח אדם כוח אדם וכוח אדם, זו פשוט בעיה קשה ביותר שלא הצלחתי לפתור. ולצערי, לא יהיה פתרון אלא להגדיל את מכסת העובדים הזרים ולשאוף ולהכניס לרפת כמה שיותר רובוטיקה, אני לא רואה פתרון אחר. אנחנו רפת מרוויחה ובעיית כוח האדם קשה ומקשה עלינו ביותר".
צינון קיץ, הלחות כאן קשה?
"נכון, אנחנו סובלים מלחות, אז הרבה מקלחות בקיץ ועובדים בעיקר בערבים ובלילות, הפרות סובלות אבל אנחנו עוברים את זה".
שפכים וביוב?
"יש לנו מפרדה ובוחנים מתקנים כל הזמן, נכון לעכשיו משלם קנסות, פשוט אין מתקן המספק פתרון קרוב לאידיאלי".
הרפת בדגניה יציבה?
"כן, לשמחתי ממש כן וזאת למרות הבעיות וחוסר הוודאות. זו רפת עובדת, פועלת ומרוויחה. וכך הרפת יציבה ובטוחה. אנחנו השקענו בשנתיים האחרונות במכון חדש, סככה חדשה ושתי חצרות צינון חדשות, ככה שההשקעות הסתיימו בשנתיים הקרובות".
לאן הולכת רפת החלב?
"מתי שהוא יפתחו המכסות והגודל כן קובע, אני רואה מיליונרים שייקחו שטחים בנגב ויפתחו רפתות ענק. לא יהיה מקום למושבניקים וקיבוצים בפריפריה. לדעתי אנחנו צריכים להקים תנובה חדשה, לחשוב על הקמת מחלבה לרפתנים ולראות איך אנחנו שומרים על עצמנו ועל הפרנסה שלנו".
תהל מרום. הכוח הנשי
הכוח הנשי
תהל מרום, 27 , בת משק דגניה א', מס' 2 ברפת אחראית על החולבים, חליבה, בריאות העדר והיונקיה. תהל, אם אתם חובבי טריוויה, הרי שהיא ממשיכה את דרכה של מרים ברץ, הרפתנית הראשונה בארץ שהקימה אי שם בתחילת המאה הקודמת, רפת על טהרת הכוח הנשי. על הסיבות שהביאו אותה לרפת, עונה תהל "אין באמת סיבה, פשוט מילדות הגעתי לעבודה ברפת וכך זה החל וזה ממשיך עד היום". תהל עשתה קורס על רפת החלב, בריאות העטין ומכון חליבה. את רואה את העתיד ברפת? "לזמן הקרוב, כן, בשנים הקרובות ככה נראה לי. אני לא דואגת כרגע לעתיד הרפת. הרפת שלנו עובדת, מתפקדת ומצליחה, אני מתמקדת בעבודה שלי ובהתמקצעות והקידום שלי".
עוד נשים ברפת?
"ברור, אבל זה מאוד אינדיבידואלי, צריך לאהוב את זה, זו לא עבודה קלה, אבל מתגמלת, לפחות אותי. בטח שאשמח לעוד בנות בענף, אנחנו יכולות השאלה היא ברצון".
קבוצת כנרת, 1913 , קיבוץ מופרט משנת 2008 , מתפרנסים בעיקר מחקלאות, בננות שקדים ובימים אלה שותלים 500 דונם חרובים ותיירות.
לפני כשנתיים ביקרנו ברפת, ממש לקראת סיום העבודות על מכון החליבה המרשים, בהשקעה של כ- 8 מיליון שקלים, קרוסלה, 40 עמדות. כיום רון כנרתי, מנהל הרפת לא מבין איך הם עבדו בעידן טרום המכון החדש "חבל על הזמן, זה פשוט עולם אחר, משנה מציאות ותודעה, אורך החליבה התקצר משמעותית ובמפתיע יש כרגע יותר חלב לא יודע אם זה קשור למכון. כל התפעול, זה לא רק החליבה, הכל נעשה במהירות ויעילות. 4.6 מיליון ליטר לשנה, לא כולל אומנה של מיליון ליטר מרפת שניידמן מהמושבה כנרת ועדיין יש חריגה של 850 אלף. אנחנו כעת במו"מ מתמשך להגדלת הרפת".
הרפת בקיבוץ?
"הרפת ענף מאוד מרכזי בכלכלת המשק ויש לנו תוכנית אב להגיע ל- 800 חולבות, כולל הקמת מרכז מזון חדש, 2 סככות לעגלות ופרות ויונקיה, ייעודית ליונקים. אנחנו מאמינים בענף ומאוד רוצים לגדול ולהשקיע".
מוכן כבר עם התוכניות להגדלת הרפת. רון
בעיות?
"כמו לכולם אך בעיקר, יש בעיה עם דור צעיר שלא רוצה לבוא לרפת ולכן הכיוון הוא להכניס כמה שיותר טכנולוגיה לרפת, מיכון חוסך כוח אדם ואז אולי יבואו גם בני הדור הצעיר. ומאוד יכול להיות שאנחנו צריכים לשוב על צוות קטן ומקצועי שיתוגמל בהתאם".
ענף החלב?
"כולם אומרים שזה הולך לכיוון ביטול המכסות ומחיר המטרה, אני מקווה שחלב תמיד יצרכו והכל עניין של איך, כמה ומחיר הרווח".
קיבוץ גינוסר, נמצא ממש על כביש 90 . קיבוץ מופרט המבוסס על חקלאות, מטעי אבוקדו, מנגו, שקדים, אננס. וכמובן תיירות, מלון נוף גינוסר נחשב למלון יקר ומצליח מאוד. רפת גינוסר היא רפת וותיקה מתחילת שנות ה- 30 , נחשבת לרפת מוצלחת, בכל פרמטר.
יותם קפלן, 45 , בן קיבוץ גינוסר, נשוי, 3 ילדים, מנהל את רפת הקיבוץ משנת 2013 , קיבוצניק "של פעם" הנחשב לבעל מקצוע, דעתן, ידען והרפת בניהולו יודעת שנים טובות ומצליחות. על היותו רפתן מספר יותם "למעשה גדלתי ברפת, אבא שלי, אליהו ניהל את הרפת ואחי הגדול, ברק ניהל את הרפת ואני צמחתי במכון החליבה, בין הפרות. עבדתי ברפת מגיל 13 בימי עבודה בקיבוץ, תורניות שבת ביונקיה, חליבות, ככה התנהלתי עד הגיוס לצבא. לאחר שירות צבאי בשריון עזב את יותם המשק לסיבוב בן כ 10- שנים בחוץ. יותם "כמו כל הצעירים אחרי צבא "יצאתי לחפש את עצמי" מחוץ
לקיבוץ, לקחת לי כמה שנים להבין את מקומי, מספר יותם בחיוך וממשיך "באזור הגיל 30 הבנתי שהעבודה היחידה שבאמת אהבתי זה ברפת, מה שנקרא, העבודה בחרה בי ואז כמובן שחזרתי. עשיתי איזה קורס רפתנות והבנתי שיש מה ללמוד וילכן צאתי לקורס הנדסאי בעלי חיים ברופין. חזרתי משם נשוי עם אישה בהריון. גרנו בגינוסר ועבדתי ברפת חנתון, לאחר שנה חזרתי לנהל את רפת גינוסר".
כל רפורמה שהיתה הצעידה אותנו קדימה. יותם קפלן, גינוסר
כוח אדם כוח אדם כוח אדם
רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, כ- 330 חולבות, מכון שדירת דג 24 עמדות, ירדו לפני כחודשיים ל- 2 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. המכון של אפימילק אך עובדים עם תגים של חברת ענגס, חברה צפונית מאזור תעשיה צחר, העובדת בעיקר בחו"ל.
איך שיתוף הפעולה איתם?
יותם "מצוין, אנחנו עושים איתם דברים מאוד מיוחדים ומאוד מרוצים מהעבודה מולם ואיתם. בחברה מתמחים בהתנהגות הפרה ומאמינים כי משם בעצם מתחיל הכל. בניגוד לחברות אחרות, לא מתחילים מהמכונה אלא מהפרות". מרכז ייצור למזון עצמי, יותם "אין לנו גד"ש אז הכל נקנה בחוץ, כשקיבלתי את הרפת לניהול קנינו ממרכז מזון אך הישמשנו בחזרה את מרכז המזון ומשנת 2015 אנחנו מייצרים לבד בעזרת התזונאי חן גיל". ברפת מועסקים 8 עובדים, 2 עובדים זרים, 4 בני קיבוץ".
עברו ל 2- חליבות ביום. רפת גינוסר
והנה הגענו לבעיות?
"ולצערי יש לא מעט, אך מבחינתי הבעיה העיקרית היא ללא ספק כוח האדם המתקשר כמובן למונח ציונות או שלצערי מה שנותר מהמילה הזו. בעצם המחלבות מכניסות אותנו למצב שעובדים יהודים לא יכולים לעבוד בשבת ומכיוון שהחקלאות עוד לא יודעת לשלם כמו בהייטק וספק אם אי פעם היא תדע, קשה מאוד למצוא כוח אדם ומעבר לכך, כוח אדם איכותי ולאורך זמן".
ניסית לעשות משהו בעניין כוח האדם?
"בהחלט, אני רציתי להפעיל את הרפת ללא עובדים זרים, פרסמתי מודעות דרושים, אף אחד לא בא. אם אני רוצה למשוך ילד אחרי צבא, הסיכוי לכך הוא אפסי, גם דור שלא רוצה ללכלך ידיים וגם לא משתלם לו כלכלית. אני חושב שאם ישתלם להם מבחינה כלכלית הם יסכימו להתלכלך. לצערי האידיאלים נגמרו, זה לא קיים יותר ואנחנו חייבים להתעדכן, להסתגל למצב ולייצר פתרונות שיביאו כוח אדם לרפת החלב, אחרת המצב פשוט קטסטרופה. השוקת כבר שבורה, אין עתודת ניהול, אין כלום, אם אני מסתכל לענף בעיניים אני מודאג. אולי מתוך משבר מאוד גדול יצמח כאן משהו חדש טוב יותר. גם הקיבוצים צריכים להתעשת ולהבין את המצב ולייצר פתרונות תואמים".
מרכז מזון עצמאי. הכרחי במציאות הנוכחית
מערכת צינון חכמה
הדילמה התמידית כיצד, מתי ואיך, לצנן את הפרות בקיץ, זו אחת השאלות הפופולריות ביותר בענף. על ההשפעה המיידית של איכות הצינון על כמות ואיכות החלב, אין כבר ויכוח, השאלה שנותרה היא רק על ה-איך. יותם מאמין שברפת שלהם, הם עלו על הדבר האמיתי.
דילמת הצינון בכלל ובקיץ בפרט?
"כן, זו בהחלט מהשאלות החשובות שלנו בענף. מאז שאני ילד שפכו כאן כמויות של מים על צינון והאמת היה לי חלום למצוא את הפתרון האולטימטיבי לנושא זה. הרי כולנו מוליכים את הפרות בלי סוף, הלוך חזור לצינונים, שהרי צינון באבוסים כולם יודעים לעשות, אך אצלנו בעזרת חברת ענגס, פיתחנו מערכת צינון חכמה הפועלת בצורה וולנטרית לפי פרות. אם יש פרות היא עובדת, אם אין אז לא, היא בעצם פועלת כל השנה. המערכת מזהה את הפרות לפי התגים וכך היא מווסתת את הצינון לפי הפרה ומצב החום. זו מערכת חכמה והפרה מחליטה אם היא זקוקה לצינון. המערכת הזו
מבחינתי עשתה מהפיכה, כל הפרמטרים השתנו ועצם זה שאני לא צריך להביא בקיץ פרות לצינון, גרם לי לעבור ללא חשש לשתי חליבות ביום".
מערכת ביוב ושפכים?
"אנחנו מייבשים בקיץ את הזבל של המדרכים, הזבל נאגר במחסן זבל ומועבר בחורף לכל מני מגדלים באזור. לשפכי מכון יש מפרדת מוצקים ומשם זה עובר למת"ש ליבנים. לצערי אין כיום מתקן אחד העושה את העבודה, כולם פתרונות חלקיים ומאוד יקרים עם תחזוקה מאוד גבוהה".
עתיד הרפת בגינוסר?
"הקיבוץ הגיע להחלטה שהרפת נשארת, הגיעו להבנה שהרפת ענף מניב ואנחנו מתכננים השקעות ומקווה שזה יצא אל הפועל. על הפרק להגדיל סככות, אנחנו על הקצה מבחינת מקום. היום אני בעצם לא יכול לעשות כלום, לא לגמול עגלים ובעצם לא יכול להגדיל את ההכנסות שלא מחלב".
עתיד הענף?
לצערי אני חושב שענף לקראת משבר שיביא, כך אני מקווה, לדברים טובים ודרך חדשה. נושא כוח האדם, חייב להימצא פתרון, מגה רפתות שלדעתי יחסלו את הענף כמו שאנחנו מכירים, כולל הרבה ישובים הנשענים על רפת, הרי זה לא רק הרפתנים, אלא ענפי חקלאות שלמים הנשענים על הענף. ודבר לא פחות חשוב, תחליפי החלב המאיימים על החלב שלנו. אבל אני אופטימי. כל רפורמה שהיתה הצעידה אותנו קדימה. חייב להיות אופטימי. נושא הקיימות, רווחת הפרה, זה הנושא הבא שעל הפרק לדעתי".
קיבוץ דפנה, בעמק החולה, נחל דן זורם בתחומו, קיבוץ יפיפה, ירוק, כ-7 ק"מ מגבול לבנון. נשען בעיקר על חקלאות ותיירות. כולנו זוכרים את 'סנדלי דפנה' המפעל שהיה רווחי והעסיק עשרות עובדים. אך נקלע לקשיים ובשנת 2009 הועבר המפעל לשליטת 'טבע נאות'. הקיבוץ מופרט ומתמודד עם קשיים כלכליים.
ארז שמואל, חבר קיבוץ דפנה, מנהל את הרפת כשנתיים. ארז סיים לימודי חקלאות ובעלי חיים במדרשת רופין. לפני כשנתיים עברה הרפת לניהולה של חברת פרוג'קט בר. מכון חליבה ישן מאוד של צח"מ 99 שדירת דג. ארז "זה אומר שהחליבות ארוכות מאוד, לפחות כחמש שעות חליבה. 340 חולבות, 3 חליבות ביום, לפני כשנה וחצי עברה הרפת לייצור מזון עצמאי. ארז "זה אמנם חוסך כסף אך מרכז המזון קטן ואנחנו מוגבלים במספר התאים ובגודל הבורות לתחמיץ ואני מקווה שהשנה נשדרג אותם". כוח האדם מונה 7 עובדים קבועים ועוד סטודנטים וצעירים העוזרים בחליבות.
הבעיות?
"כמו אצל כולם, בעיות כוח אדם, פעם היו סטודנטים היום אף אחד לא מגיע. אתר הקומפוסט שנסגר פגע קשות ברווחיות. הריחוק מהמרכז המייקר כל דבר כולל עלויות הובלה".
מתקן לביוב?
"כן, מאז 2017 פועל ברפת מתקן של חברת 'אקווינד', בסך הכל עושה את העבודה".
תכנון לעתיד?
"יש מחשבה על מכון חליבה אך כרגע זה עדיין ברמת התכנון, למרות שלדעתי לא תהיה ברירה אלא להקים מכון חדש. השנה החלפנו את המאווררים למאווררי הליקופטר של חברת הרמן פרוג'קט, הם עושים את העבודה".
יש מחשבה על הקמת מכון חדש. ארז
מזון?
"אנחנו עובדים עם סטיבן רוזן המכין לנו את המנות ואחראי על כל נושא ההזנה. כרגע עובדים עם חליפה כוללת עם מילובר".
עתיד הרפת?
"הרפת ענף חשוב במשק ולפחות בטווח הנראה לעין הרפת תישאר ממתינים לראות לאן ילך הענף".
איילת השחר, הקיבוץ השלישי שהוקם בארץ בשנת 1915 , כ- 350 חברים, קיבוץ מופרט המתפרנס, עדיין רק מחקלאות, מטעים, גידולי שדה, מכוורת. בימים אלו מתארגנים על החזרת ענף התיירות והקמת מלון.
יש לציין כי כ- 70 אחוז מחברי הקיבוץ, פנסיונרים והזיקה לעבודה בחקלאות הולכת ונעלמת, דבר המקשה על ידיים עובדות וכוח אדם. איתי זמיר, 52 יליד איילת השחר, מנהל את הרפת מאז שנת 2007 , תואר ראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה ברחובות. רפת בעלת מכסה של 3.750 מיליון ליטר לשנה, כ 300- חולבות, כ 230- עגלות, יונקיה מטופחת. צוות של 3 פועלים זרים ו- 3 וחצי ישראלים, את המזון מכינים לבד, במרכז מזון עצמאי. 3 חליבות ביום, מבנה מכון החליבה, מיושן, משנת 58 , המכון של צח"מ משנת 2015 שדירת דג 12 על 12 . רפת איילת השחר נחשבת לרפת טובה ואיכותית וזאת למרות הבעיות ההיקפיות המטרידות והמחסור במקום להרחבה עתידית.
דבר איתי על הבעיות הייחודיות לאזור ולרפת שלכם?
איתי "רוב הרפתות באזור סובלות מבעיה קשה של כוח אדם, כמו גם מבירוקרטיה ואכיפה נוקשה, הארנונה כאן היא פי 20 משאר הארץ, למרות שהשירותים שאנחנו מקבלים לוקים בחסר בלשון המעטה. ניתן לומר כי האזור לא בעד הרפתות, מכל מני סיבות. נבחרי הציבור כאן הכריזו על עצמם כאזור תיירותי ושכונות הרחבה ולדעתם הרפת מזיקה ומטרד של ריח וזבובים, זה המצב ועם זה אנחנו צריכים להתמודד ברמה היום יומית".
מכון?
מדובר במכון בור, קר בחורף וחם בקיץ, 2 חולבים בכל חליבה האורכת כ- 3 וחצי שעות. כרגע אין כוונה להשקיע במכון, גם בגלל מגבלת המקום וגם בגלל העתיד הלא ברור"
מכון בור, קר בחורף חם בקיץ. איילת השחר
רפת צפופה?
"כן, רפת צפופה מאוד, בין 15 ל- 20 מטר לפרה, העגלות גדלות בצפיפות גדולה יותר של כ- 5 עד 8 מטר לעגלה. זו הבעיה מספר אחת שלנו, המקום והצפיפות".
מזון?
ההרגשה היא כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו. איתי "המזון הגס מהעמק שלנו וגליל עליון ואת השאר מביאים ממכוני התערובת, אני מכין את המנות עם ערן בן גיגי ממילובר. אני משתדל להקפיד על איכות המזון הגס, אך זה בטח כמו כולם. יש לשמחתי שיתוף פעולה מאוד טוב עם אנשי הגד"ש וזה תורם רבות".
מחירי המזון השפיעו על הרווחיות?
"השפיע מאוד, אני מניח שכמו אצל כולם, הרפת התגלגלה בלי להרוויח רבעון וחיכינו לעדכון מחיר המטרה. מקווה שהענף יתאזן ולא נחווה אירועי קיצון שכאלה כי יש לנו מספיק משלנו".
ומה באשר לזבל?
"זה תלוי, בקיץ יש משטח ייבוש שמגלגלים את הזבל ולאחר מכאן הוא הולך לשדות. בחורף יש לנו יכולת אגירה של חודשיים ולאחר מכן זה נשלח לקומפוסט העמקים כי כרגע בגליל העליון אין אתר פסולת".
ומזג האויר והשפעתו?
"נורא חם ולח בקיץ וקר בחורף לא כמו רמת הגולן וכפר גלעדי אבל עדיין חווים ימים של 0 מעלות. אך ההשפעה על תנובת החלב היא בעיקר בקיץ, מצננים סביב לשעון, כולל בלילה ומקלחות 6 פעמים ביום, מדובר בשיא הקיץ".
עד כמה רציני הדיבור על רפת משותפת לרפתות הצפון?
"זה לא שמועות, יש ממש תוכנית להקמת רפת משותפת לכל האזור, חמשת הקיבוצים, איילת השחר, עמיר, כפר גלעדי, כפר בלום ודפנה. התוכנית בשלבי תכנון, מדברים על השקעה של כ- 70 מיליון שקלים, קשה לי לראות כרגע מהיכן נביא את התקציב לכך. אך אם תשאל אותי זה הפתרון היחיד שישמור על רפתות באזור גליל עליון, אין בכלל שאלה".
בעיית מקום קריטית?
"כן, בהחלט, לרפת שלנו יש ספציפית בעיית מקום קשה ויש אולי אופציה לבנות באתר חלופי, רק לעגלות. הרפת תחומה בין המצוק של 15 מטר, בתי הקיבוץ ובית קברות, הם השכנים הכי טובים שלנו, לא מתלוננים על כלום" מסיים איתי בחצי חיוך
ולא הזכרנו עדיין את הטרור חקלאי?
"כל האזור סובל מאוד מפשיעה חקלאית ואם כבר פוליטיקה, לא פלא שגם באיילת השחר בן גביר קיבל קולות. לאנשים מהפשיעה החקלאית הגורמת לנזקים אדירים והשלטון פשוט לא עושה כלום, פשוט שום דבר".
ואיך חברי הקיבוץ עם הרפת?
"תראה, מצד אחד זו פרנסה ונכון לעכשיו, הוא לא יכול לוותר על הרפת שכרגע מרוויחה לא רע, בלי עין הרע. השקעות אסטרטגיות אין בכלל ברפת ואנחנו מתחזקים את הקיים. חברי הקיבוץ אוהבים את הרפת, אך אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אני מעריך שזו דילמה לכל הקיבוצים בעלי הרפתות. אך ניתן לומר כי הרפת היא בהחלט ענף חזק בקיבוץ".
אופטימי לגבי העתיד?
איתי מהסס "תראה הפחד שלנו שתיפול הרפת הראשונה ואחריה כל השאר, אנחנו פועלים לצערי בסביבה שלא רוצה אותנו, אני מתכוון ברמה האזורית. לדעתי כל עוד ישמר מחיר המטרה והתכנון אז תהיה כאן רפת, ברגע שזה יסתיים חלילה, לדעתי לא יישארו רפתות בגליל בעליון. אנחנו חוששים, תראה, מדובר כי בשנה הבאה התמורה לחלב עודף בקיץ תרד מ- 90 אחוז ל- 80 אחוז וזה יהפוך את החלב העודף ללא משתלם. זה נושא המדאיג מאוד והצמצום הזה אם יבוא, אינו מסמן עתיד טוב, כי היום אנחנו חיים בעצם על החלב העודף. בזמנו כל שנה היו מעלים לנו קצת את המכסה, בשנים האחרונות זה תקוע, אני מעריך שזה בגלל היבוא, הגידול בצריכה ננגס על ידי היבוא".
אכזבה ממדינות ממשלות ישראל?
"בוודאי, אנחנו לא שונים משאר הנפגעים, היה את ההסכם שחתמו עם שוסטר וכץ לפני כשנתיים והיתה סוג של אופוריה ואז בא פורר וליברמן ובעצם הרסו את הכל, החזירו לנו בגדול את אי הוודאות. ומילא אם זה היה תורם להפחתת יוקר המחיה, המחירים לצרכן לא ירד. לצערי לאף אחד לא אכפת מאיתנו, אנחנו הכי חלשים פוליטית ובגדול אנחנו לא מעניינים אף אחד".
כביש 90 הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, 480 ק"מ הנמתחים לאורכו של הגבול המזרחי ממטולה בצפון ועד אילת בדרום. אם תרצו, הכביש מסמן בבירור את גבולות הפריפריה הישראלית ואת ההזנחה המתמשכת של ממשלות ישראל לאורכו. עשרות רפתות חלב פועלות לאורכו של הכביש או בסמוך לו. אנחנו יצאנו למסע ארוך לאורכו של הכביש, במציאות מורכבת, לא ברורה, מלאת חששות אך גם עם לא מעט אופטימיות. כי בסוף, בכדי להיות חקלאי, רפתן בישראל 2022 , חייבים להיות אופטימיים.
גילוי נאות, הסדרה המאלפת, הנהדרת על כביש 90 של מודי בר-און ז"ל ליוותה אותי במהלך הכנת פרויקט זה והיתה מעין קטליזטור לפרויקט זה. סיבה ראשונה, ריבוי הרפתות לאורך הכביש, הזיקה לפריפריה ויחס הממשלה לרפתנים ולחקלאים וניסיון להביא את הלך הרוח של הרפתנים המשקפים, מן הסתם את מצב הרוח בפריפריה כולה. הסדרה של בר-און המוכשר עד מאוד, עסקה בישובים לאורך הכביש הארוך, מביאה תמונת מצב ריאליסטית, עצובה ומורכבת של האזורים, הישובים והאנשים החיים לצד כביש 90 . הדרך לרפת הצפונית ביותר בארץ, בכפר גלעדי עוברת דרך תוואי כביש, מהיפים בארץ, נוף גלילי לצד מטעי פרי ורמת הגולן משקיפה ממזרח. 5 רפתות קיבוציות פועלות בגליל העליון כשמעל מחלקן מרחף איום סגירה, ממגוון סיבות אליהן נגיע מאוחר יותר. במהלך הכנת הכתבה, שמענו על קריסת מחלבת רמת הגולן, דבר שלא תרם אופטימיות וזאת בלשון המעטה.
יש לומר בגילוי לב ובכנות, ענף החלב נמצא תחת מתקפה מתמשכת מצד ממשלות ישראל לדורותיהן, דבר שהביא את הענף ורפתות החלב למצב של חוסר וודאות, רווחיות נשחקת ובעיות נוספות, וברפתות הצפון המצב עגום והעתיד לא ברור, כמו גם ברפתות אחרות אך בצפון המשבר נראה עמוק יותר בגלל הריחוק מהמרכז ורשויות מקומיות שנדמה כי אינן מעוניינות ברפתות חלב באזורן. או כמו שאמר לי מנהל רפת כפר גלעדי "קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה, צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם". כל הסיפור במשפט עצוב ומקומם כאחד.
אפילו הדיבורים על רפת משותפת ל 5- רפתות הצפון לא נשמעים ריאליים במצב כיום. שאלנו שאלות, שמענו תשובות אמיתיות, ואפילו קבלנו תשובה למה יחסית הרבה חברי קיבוצים ומושבים בצפון הצביעו לבן גביר?
הרפת הצפונית ביותר בארץ, ממוקמת מול הנוף המרהיב של עמק החולה, החרמון.
קיבוץ כפר גלעדי, הוא קיבוץ מופרט מאז שנת 2004 וכ- 300 חברים מתגוררים בו. הענפים העיקריים, מחצבות, מלון וחקלאות הכוללת ענף מטעים, גד"ש, רפת, לול ופטם.
על הוויכוח המר בין אנשי כפר גלעדי לחברי איילת השחר, בשאלה מי הוקם קודם, אין מנצח, כל צד טוען שהוא הראשון, אך נדלג ברשותכם על נושא זה. הרפת במתכונתה החדשה פועלת מאז שנת 1978 , מכון חליבה חדש יחסית scr פרלל 14 על 14 מאז שנת 2014 . עומרי זלצר, חבר קיבוץ כפר גלעדי, מנהל את הרפת כבר 19 , בעל מקצוע מהטובים, רפתן הצופה במתרחש ובעתיד ומבין כי מה שהיה לא יהיה עוד. עומרי: "תשמע, רפת כפר גלעדי היא רפת מצוינת, יש
לנו כ- 350 חולבות, 3 חליבות ביום, זוהי הרפת הגדולה באזור. המזון מסופק ממרכז המזון מילובר, שבקיבוץ עמיר, מכסה כ- 3.960 מיליון ליטר בשנה. הצוות מונה כ- 4 אנשים קבועים וסטודנטים ממכללת תל חי העוזרים בחליבות. כרפת מהדרין התאילנדים של המטעים עושים את חליבות החגים והשבתות".
מרגישים לא רצויים באזור. עומרי זלצר
בוא נדבר על הבעיות?
עומרי מחייך במרירות "מאיפה להתחיל" וממשיך "אני לא אוהב להגיד את הזה, אבל אין עתיד לרפתות בגליל העליון. אנחנו כעת בשלב של צריכים לקבל החלטה. אם רוצים להמשיך, או ללכת לשותפות, אולי למכור את המכסה וזאת מתוך ראיה לעתיד מה הולך לקרות ולהיות בענף ומתוך פחד של היום שאחרי".
הרפת רווחית?
"תראה, הרפת רווחית אבל היא יכולה להיות הרבה יותר רווחית. אבל זה לא השיקול אם להמשיך או לא. יש לנו הרבה חסרונות יחסיים בגליל העליון, הכל יותר יקר, הובלת זבל, מכירת בקר במכרז, כל דבר כאן עולה הרבה יותר מהמרכז, זה הסיפור של הפריפריה. והדבר הקריטי, זו ההבנה כי קברניטי האזור לא מעוניינים ברפתות. היום האזור הולך לכיוון שכונות הרחבה, צימרים, תיירות והרפת מפריעה להם. תראה, יש לנו כאן שכונה שקמה כאן לידינו בשנים האחרונות ויש התמודדות לא פשוטה. עיקר התלונות זה על הזבובים וגם כשאתה מוציא עשרות אלפי שקלים בשנה על טיפול ולטווח הארוך. אנחנו די לבד, בודדים בצריח ונלחמים לבד גם מבפנים וגם מבחוץ. אני כמנהל רפת מרגיש שלא מקבל עזרה גם לא מקברניטי הענף עצמו. זו אולי אמירה קשה, אך אלו העובדות לצערי".
השקעות עתידיות?
"כרגע אין מה לדבר, יש לי הרבה תוכניות, אבל צריך לקבל החלטות עקרוניות ואז לראות מה יקרה בעתיד".
רפת כפר גלעדי, עתיד לא ברור
ואיך יחס חברי המשק?
"הרפת התנתקה כבר מזמן מהקיבוץ, אני חבר המשק היחיד שעובד כאן. יכול להיות שיש חברים מבוגרים עם סנטימנטים לרפת אך בגדול, הקיבוץ בעצם התנתק מהרפת".
יונקיה?
"יש לנו יונקיה עם מיינקת אוטומטית, 4 תאים והעגל יכול להיכנס כרצונו והמכונה יודעת לקרוא כמה אוכל לתת ומתי".
מיינקת אוטומטית ביונקיה
שפכים, זבל?
"התקנו לפני כחצי שנה מתקן של Upflow מעין נפה רוטטת המפרידה את המוצקים מהים, מדובר בחברה ישראלית וכרגע זה נראה טוב".
יש דיבורים על הרפת המשותפת?
"אני לא רואה שמישהו ידחוף את זה, כמו שאתה רואה אנחנו מתלבטים אם להמשיך את הרפת, גם בכפר בלום יש מחשבות, זה פרויקט ענק בקנה מידה שלנו אך מישהו צריך לקחת את זה כפרויקטור וידחוף את זה קדימה. נותרו כאן 5 רפתות קיבוציות וכנראה שהעתיד לא לטובתנו".
אתה נשמע פסימי?
"תשמע, זאת המציאות, אי אפשר לייפות אותה. הרפת שלנו מסודרת, השקענו המון בשנים האחרונות. בעצם משנת 2007 מאז שהקמנו את הסככה הראשונה במתכונת החדשה ועד היום, אני מעריך שהשקענו כ 7- מיליון שקלים. מדבר על השקעות בתשתיות ולא בקניית ציוד מתכלה. הרפת עובדת, תוצאות מקצועיות טובות, התוצאות הכלכליות טובות אך אני תמיד שואף ליותר. אך במצב הרוח הקיים, הרפת הפכה לילד הלא אהוב בכיתה".
עתיד הענף?
"לענף עצמו, בינתיים יש עתיד, לא נראה לי שיפסיקו לייצר חלב בישראל, יש כאלה שבונים רפתות ומשקיעים כסף. בוא נגיד שהענף לא ייעלם בתקופה הקרובה. באשר לגליל העליון זו בעיה, כפי שכבר דברנו".
