תגית: כביש 90

קיבוץ סמר, כ- 110 חברים, מהקיבוצים היחידים בארץ שעדיין שיתופי באופן מלא, יש אמנם דיבורים על העתיד אך כרגע, המצב נותר כמות שהוא. קיבוץ ייחודי, הנאבק מול מציאות משתנה. עיקר הפרנסה, מטעי תמרים (ענף הנמצא בירידה עד קריסה) ועובדי חוץ עצמאיים, מקצועות חופשיים, הוראה, ריפוי ועיסוק וכמובן רפת הנחשבת ליציבה כלכלית.

קרלוס גרינגאוס, מנהל רפת סמר, כבר למעלה מ- 25 שנים, בעל מקצוע היודע לנווט את הרפת בין הגלים הגבוהים ובזכותו הרפת של הקיבוץ הקטן היא עוגן כלכלי משמעותי מאוד בקיבוץ. רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, 330 חולבות, כ- 260 עגלות, מכון חליבה, scr 24 שדירת דג, השדרוג האחרון היה לפני כעשר שנים, כולל החלפת ציוד חליבה. 3 חליבות ביום, מחודש יולי 2022 חלב מהדרין המשווק כמובן למחלבת יוטבתה, לרפת מרכז מזון עצמאי, כוח אדם, 4 תאילנדים ו 5- חברי משק. קרלוס "עברנו שנה לא פשוטה, יש לנו התארגנות קניית מזונות משותפת של כמעט כל רפתות הערבה, היה לנו בתחילת השנה קניות קודמות עם מחירים זולים דבר שמיתן את עליית המחירים החזקה. גמרנו את השנה קצת יותר נמוכה מהשנה הקודמת אך לא קטסטרופה".

בעיות נקודתיות של רפת סמר?
"אחרי שפתרנו את בעיות כוח האדם עם התאילנדים אז חוץ מהחום והקור אין הרבה בעיות רציניות. יש דור המשך ואני יכול לבשר לך כי אני יוצא מהרפת בקרוב, אולי לים, לאהבתי הישנה, אני משיט בשכר, אולי קצת להרגיע את המוח אחרי 25 שנים. עמית שלומי, יהיה מנהל הרפת, אני אשאר בחצי משרה ואחראי על ניהול ההזנה".

זה סקופ גדול, קרלוס עוזב?
"לא עוזב, למה עשית עיתונות צהובה (מחייך קרלוס), מתחלף בקרוב ואשאר תמיד רפתן בנשמה".

הרפת יציבה בסמר?
"הרפת יציבה ולכן אני רגוע גם במהלך הזה, כיום הרפת היא ענף הרווחי בסמר, לדעתי כ- 50 אחוז מסך הכנסות המשק".

בנויים לעוד מכסה?
"לא מתכננים על הגדלה או שותפות, אם תהיה אפשרות אז רק של הגדלה טבעית, באמצעות מכסה. אנחנו מתכננים כבר היום בניה עתידית בכדי להגיע למצב של רווחה מבחינת מקום כולל עודף מקום שנוכל לגדול עוד קצת. יש תוכנית אב ל 5-6- מיליון".

תובנות שלך על עתיד הענף ובכלל?
"הענף חי כל הזמן בהיכון לקראת השר החדש שיחליף את החדש וכל שר רוצה לעשות משהו ואנחנו באיום ובוויכוח תמידי על העתיד שלנו. בסוף אני חושב שאנחנו בצד הצודק ומקווה שהענף יישאר מתוכנן ואנחנו צריכים להוכיח שאפשר לייצר חלב זול יותר".

קיבוץ אליפז, כ- 70 חברים, עיקר הפרנסה ענף התמרים, תיירות ורפת. בשנים האחרונות עתיד הרפת באליפז עולה לדיונים חוזרים ונשנים בקיבוץ. יהיה מי שיאמר כי לחברי הקיבוץ נמאס מהקשיים, מהריח וכי המשק החליט ללכת על תיירות בכל הכוח, דבר שלא מתיישב היטב עם רפת.

יש לומר מייד, עדיין, עם כל הקשיים, שחיקת הרווחיות והבעיות האובייקטיביות של ניהול והפעלת רפת חלב בערבה. הרי שרפת, היא עדיין, ענף יציב כלכלי ואם הוא מנוהל נכון, הרי שהוא ענף חקלאי אולי הבטוח ביותר, בעל תכנון והכנסה קבועה, בטח לקיבוצים בערבה. אך נדמה שאת הדבר הזה, לא ממש מבינים שם, בקיבוץ אליפז. רפת אליפז הוקמה בשנת 86 מכסה שנתית של 3.9 מיליון ליטר, 305 חולבות, מכון חליבה ישן שדירת דג 124 על 14 ששודרג לפני כעשור, אז גם עברו למערכת של scr שלוש חליבות ביום. משנת 2021 מרכז מזון עצמאי וכבר רואים את השיפור. כוח אדם, דורון ואורית, 3 עובדים זרים ושני סטודנטים, מתנדב ושני צעירים בשנת שירות. אורית ודורון משולם, זוג רפתנים המנהל ביחד את הרפת הקיבוצית כבר שנים רבות. דורון ממהר לומר אולי להבהיר "זה לא עסק משפחתי, בעבודה אנחנו לא זוג והרפת היא מקום עבודה לכל דבר" בחיוך. דורון מנהל את הרפת ואורית מס' 2 ואחראית בריאות. לראות את אורית מתנהלת עם הפרות זו חוויה בפני עצמה. היא מלטפת, מדברת, מתחבקת, הפרות באות אליה, יש שם אהבה אמיתית.

זה לא קשה לזוגיות?
אורית "לנו לא, קודם כל כי אנחנו חברים מאוד טובים ושנית, כל אחד יודע את מקומו, אני לא מתערבת לו בהחלטות שלו ואני עושה את שלי. דורון מתווה את הקו וההנחיות, יש כמובן שיח אבל הוא המנהל". אך אורית מחייכת ומוסיפה מייד "דברנו על העבודה נכון, בחיים הפרטיים זה חיים פרטיים".

הבעיות?
דורון "בכל הערבה יש את אותן בעיות, שינוע, מרחק, מזון וכוח אדם. בגדול יש קושי אצלנו להיפטר מהזבל פרות, דבר שמאוד מטריד את הקיבוץ. אנחנו מתמודדים עם מוצקים נמוכים, אנחנו מנסים בכל מיני אמצעים ומבלי לייקר את המזון יותר מדי, אחרת אין טעם. וכמובן להוזיל את הייצור ומצד שני לשפר מוצקים".

איזו השקעה נדרשת כאן?
דורון "לא רואה משהו מיוחד, אולי קצת בתשתיות, בעיקר הוצאת זבל, בשנה שעברה סיימנו את ההשקעה במאווררים ובניית סככת עגלות".

צינון?
אורית " 3 חצרות צינון ועובדים לפי גרף עומס החום של scr שתי חצרות צינון חצר המתנה".

שנת 2022 היתה שנה קשה?
דורון "תחילת השנה היתה קשה מאוד, המחירים היו גבוהים, מחיר המטרה לא נתן ביטוי לעליות במחירי המזון. אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר, רואים ניצוצות כבר ברבעון האחרון".

אני מבין שעתיד הרפת על הפרק?
דורון "כן, יש שיחות, אך אין לי ספק שההיגיון יגבר ורפת אליפז תמשיך להתקיים, כי זה מה שנכון מכל הבחינות".

מושב פארן, עלה לקרקע בשנת 73 , כ- 130 משפחות, מושב הנחשב כיציב מהבחינה הכלכלית שחלק גדול מהמשפחות עדיין המתפרנסות בעיקר מחקלאות, ירקות, פרחים, מטעי תמרים וכמה רפתות כולל רפת אחת גדולה של כמה מכסות. פעם, בתקופה שבה חקלאות לא היתה מילה גסה, נהנה מושב פארן משפע כלכלי, היום, המאבק לקיום והישרדות כלכלי הוא כמעט יום יומי.

רפת בוצ'ני ורפת שחר, זוהי רפת בעלת 2 מכסות, הנחלבות במכון אחד, 2 חליבות ביום, מרכז מזון באר טוביה, שחר יהודה נשוי לאפרת, לזוג 4 ילדים, המשפחה הגיע לפארן בשנת 2001 . יהודה "זה מעבר שבא מבחירה ולא מכורח". ליהודה יש מטע מנגו בחממות, ענף חדש ומתפתח ורפת בעלת בעל מכסה של 1.250 לשנה ורפת בוצ'ני מכסה של 750 אלף ליטר לשנה. מכון שדירת דג של scr שני עובדים זרים, חלב כשר למהדרין, משווק כמובן ליוטבתה. שחר "יש מחשבה להגדיל את המכון, נראה מה יהיה".

איך התגלגלת לרפת?
"בזמנו הודיעו לי שאני יכול לקבל מכסה, אז הלכתי על זה ללא היסוס ואין בי שום חרטות על המעשה. אני איש עסקים, עדיין לא הפסדתי ברפת, אפשר להרוויח, רק צריך לדעת איך לעבוד, להתייעל, אני מאמין בחקלאות, למרות שקשה להתפרנס מזה".

למרות המצב הלא ברור?
"כן, אך מבחינתי המצב מאוד ברור, לנו יש הרבה מה להשתפר ולהתייעל ולעשות דרך עם הגופים המלווים אותנו. אני מקווה כי בסוף יבינו שלא אנחנו הבעיה בנושא יוקר המחיה. יותר קל לתקוף אותנו, העסוקים בעשיה ובעבודה. אנחנו כרפתנים לא יכולים לשבות, או לצאת למחאות ארוכות, אין לנו את הפריווילגיה הזו. בסוף רפת וחקלאות זה כמו ביטחון צבאי, מעבר לביטחון תזונתי, אנחנו כרפתנים לא פקטור ביוקר המחיה. החלב שלנו יקר יותר בגלל דרישות המוסדות, רבנים וכו'. והגיעה הזמן שיגידו באומץ וביושר, נכון, החלב שלנו יקר כי יש לנו דרישות של כשרות, מזון, התנהלות במכון ועוד".

בעיות מיוחדות בערבה?
"זמינות של חומרים ועלויות השינוע, מתשתיות ועד רמת התחזוקה הטכנית. לשמחתי יש לנו מעטפת טובה, גם טכנולוגית וגם מקצועית. אני למזל, לא הייתי נכנס לרפתנות אם לא הייתי משוכנע שאקבל תמיכה, סיוע ומעטפת מקצועית טובה. החקלאית, שיאון, מרכז המזון, scr ליווי
טכני למכון, כל אלה גופים העוזרים לנו להצליח במה שאנחנו עושים".

יש וויכוח מתמשך על עתיד הרפתות המשפחתיות?
"יש עתיד ובתנאי שהרפת תגיע לנפח כלכלי שיספיק להוצאות השוטפות שלה וכמובן רווח כלכלי. כשאני השקעתי ברפת, רציתי לראות סוג של עוגן כלכלי, לא היו לי מחשבות השקעה, אקזיט או התעשרות. וכיום אני שמח בחלקי ואני אומר את זה מתוך הידיעה שיש לי המון לאן להשתפר ויש לי דרך לעשות. בסוף, אם אתה עושה את הדברים נכון, מרווח הטעויות שלך מצטמצם ובחקלאות זה מאוד חשוב. חקלאים הם בדר"כ אנשים שמרנים, לא ממהרים ללכת לשינוי".

איך הצינון בקיץ?
"יש לנו מערכות ערפול ומעבר לזה אנחנו מביאים את הפרות לצינון בחצר החליבה וזה מביא למחשבה אולי הקיץ הזה נעבור ל- 3 חליבות ביום. מזג האויר נעשה יותר ויותר קיצון, על פניו, למרות שאין לי סימוכין לטענה, נראה לי שהעדרים בערבה בריאים יותר, ככה, בתחושה שלי וממה שאני שומע".

מחשבות לעתיד?
"מעסיקה אותי המחשבה לאן להתפתח עם המוצר הזה הנקרא חלב ומצד שני תרבות הצריכה של הלקוח משתנה והוא יותר ויותר מעדיף את התחליפים. צריך לראות איך נתמודד עם המציאות, צריך כל הזמן להיות עם הפנים קדימה".

הגענו לסוף המסע שלנו, הקטע האחרון של הפרויקט שאנו גאים בו כל כך. למעלה מ 500- ק"מ של כביש 90 , הכביש הארוך בישראל. מגבול הצפון, דרך, הכנרת, גבול ירדן, בואכה מפרץ אילת. ביקרנו ב 18- רפתות, משפחתיות וקיבוציות, ראיינו, צילמנו, חווינו ובעיקר למדנו את והתרגשנו מארץ ישראל שלנו. החקלאות לאורך כביש 90 סובלת, מטרור חקלאי, גניבות, חוסר אכפתיות ממסדית, ריחוק מהמרכז, מחסור בתשתיות ועוד. אך עדיין, שדות אין סופיים, חלקי ארץ נהדרים שאינם מככבים בתקשורת והאנשים שם פשוט עובדים, מתפרנסים, חיים את חייהם.
פרויקט רפתות כביש 90 , פרק אחרון, אך הדרך עדיין רחוקה מלהסתיים. כי אם חפצי חיים אנחנו, הרי שחייבים לוודא כי הפריפריה תצמח, תתפתח, שאנשיה יתפרנסו בכבוד, כי שם שוכנת הרוח הציונית וביטחון המזון שלנו, כי אין אופציה אחרת, אין לנו ארץ אחרת.
לחלק הראשון של הפרויקט
לחלק השני של הפרויקט

בקעת הירדן ים המלח
גילוי נאות, יש לי פינה חמה בלב לאזור הבקעה, ים המלח, כבן גרעין לקיבוץ קליה וכמי שהיה ממקימי היאחזות אלמוג, שלימים הפך לקיבוץ, האזור הזה אהוב עלי במיוחד, כולל ים המלח ההולך ונעלם לצערי הרב. משהו שם משקיט אותי, מרגיע את הנשמה, השקט, המרחבים, הקיץ
הבלתי נגמר, בקיצור, חבל ארץ אהוב במיוחד.

רפת קיבוץ גלגל
רפת קיבוץ קליה

ערבה ערבה אין קץ

כביש 90 נמתח בערבה כמו מתאמץ לקראת סוף הדרך. ארוך ומתפתל, משני צידיו שדות ירוקים, הרים בצבעים משגעים, נוף מדבר שקשה להישאר אליו אדיש. האזור המרוחק ביותר ממרכז הארץ, הקצה הדרומי של ישראל. 15 רפתות פועלות באזור הערבה, כולל מושבים ושותפויות, כולן על כביש 90 , מלבד רפת נווה חריף. ושם בקצה השמים, כמעט בסוף המדבר פועלות הרפתות, בניגוד לכל היגיון כלכלי. פרויקט כביש 90 , הגענו לתחנה הסופית!
לא צריך להיות כלכלן מומחה, בכדי להבין את הקשיים האובייקטיביים של רפתות בערבה. המרחק, מחירי המזון, ההובלה, החום הכבד, הקושי בגיוס כוח אדם ועוד ועוד. נתוני הפתיחה של רפתות הערבה לא פשוטים ויעידו על כך ההתלבטות של לפחות 2 קיבוצים באשר לעתיד ענף רפת החלב. בקיבוצים גרופית ואליפז, שוקלים את שאלת המשך הפעלת הרפתות. שאר הרפתות, מתמודדות עם שחיקת רווחיות, רווח זעום או הפסדים תפעוליים. היו בעבר ניסיונות של מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב, לסייע לרפתות, נכון לעכשיו, ללא הועיל. הכדאיות הולכת ונעלמת ויהיה נכון לומר כי מחלבת יוטבתה היא אולי המחסום האחרון מסגירת ענף החלב בערבה. ואם לא די בכך, לאחרונה התגלה, עגל חולה בקטרת העור בתחנת ההסגר בצופר והרופאים הווטרינריים החלו כבר במבצע חיסונים בכל רפתות הערבה. אך למרות הכל, הרפתנים הם עם מיוחד, אופטימיים חסרי גבולות והיגיון כלכלי ופגשנו בערבה חקלאים מחייכים, שמחים, אך חוששים, מאוד חוששים.

שותפות רפת חלב עידן
רפת מושב פארן
שותפות רפת פארן
רפת קיבוץ גרופית
רפת קיבוץ אליפז
רפת קיבוץ סמר
רפת קיבוץ יוטבתה
רם סרוגו מנכ"ל מחלבת יוטבתה: "על כל ליטר חלב אנחנו משקיעים יותר"

מכסה של 3.7 מיליון, מכון ישן בן למעלה מ- 40 שנה, כ- 350 חולבות. מצבה הכלכלי לא טוב. אמנון מליחי מנהל הרפת בחודשים האחרונים אומר לנו " המצב בכי רע". כלים ישנים, תשתיות ישנות, הובלה יקרה. הרפת בפרשת דרכים. על הפרק, או סגירה והחזרת המכסה, או מעבר ליהל.

אמנון נכנס לניהול הרפת לפני כ- 3 חודשים ומלווה אותה כבר שנים רבות "אני מאוד אוהב את הרפת הזו, אך יש לה קשיים תפעוליים קשים. בגרופית צריכים להחליט או להשקיע ברפת או למכור את המכסה או להתאחד. יש הסכם עם קיבוץ יהל על איחוד כרגע מחכים לאישורי בניה וכנראה יעשו חישוב מחדש בגלל יוקר התשומות. נראה מה יהיה".

הענף בארץ?
"ימים יגידו, תפסת אותי ברגע של יאוש, לא ברמה האישית אלא ברמה המדינית. מעולם לא היינו במצב כזה של רפתות שלא מרוויחות וכיום לצערי אנחנו במקום לא טוב. גם המדינה חייבת לבחון מסלול מחדש ולהחליט האם היא רוצה חקלאות כחול לבן".

מחלבת יוטבתה?
אם יש אור בקצה המנהרה זה הם, אני עדיין אופטימי רק בגללם. זה הבית שלי שם, הם עוזרים, תורמים ומשלמת הכי הרבה מכל שאר המחלבות. יש לי רק מילים טובות וחמות לומר על מחלבת יוטבתה. יש לנו מזל גדול שמחלבת יוטבתה קיימת, בזכותה יש כאן רפתות חלב. הם פשוט באים לקראת הרפתן, היא עוזרת לרפתות ברמה מטורפת, אני מפרגן להם מאוד".

שותפות רפת חלב עידן במושב עידן, ערבה תיכונה, המושב הצפוני על כביש הערבה. כ- 90 משפחות, כ- 50 אחוז מתפרנסים מחקלאות, קצת תיירות ועוד עבודות שונות וכמובן, רפת אחת.

ברפת החלב במושב, יש 6 שותפים, 6 מכסות, 3.700 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון חליבה אפימילק 9 על 9 שדירת דג. 350 חולבות, כ- 250 עגלות, לפני כשנה וחצי הקימו מרכז מזון עצמאי. 3 עובדים זרים, בני נוער מהמושבים בסביבה, 3 חליבות ביום, החלב משווק ליוטבתה כמו כל החלב של רפתות ערבה.
את הרפת מנהלת ענת אביגד, אישה חייכנית, שקשה שלא להתחבר להתנהלותה השקטה, הנעימה. אישה שלאחר 6 שנים ברפת, מאז פתיחתה, למדה שיעורים רבים, חלקם מורכבים וקשים על רפת החלב, אך עדיין ענת שמחה על כל רגע ולא מצטערת אפילו לא לדקה. ענת נשואה למתן אביגד, לזוג 4 ילדים, 19 שנים בעידן, הגיעו מעמק הירדן. המשפחה מתפרנסת מחקלאות, גידולי ירקות אורגניים, פלפלים, עגבניות, מלפפונים, קולורבי, שומר, עגבניות שרי, ועוד וכמובן הרפת. לכנות את הזוג אביגד מלח הארץ, זו קלישאה שבימים אלו נשמעת כשחוקה. אך אם מישהו מחברי הממשלה הנוכחית, רוצים להיזכר מה זו ציונות אמיתית, עבודת כפיים קשה, התנדבות ותרומה לקהילה. שיכנס לרכב הממוזג שלו, וייסע דרומה. לצד כל העבודה האין סופית, ענת מוצאת זמן להתנדב פעם בשבוע בעמותת הלב, התומכת בנערות בסיכון. כששואלים אותה למה, היא מחייכת ועונה, עזוב, זה לנשמה. 6 שנים חלפו מאז הקמת הרפת במושב עידן, היינו בפתיחה החגיגית, בגזירת הסרט, הרפת האחרונה שהוקמה בערבה וכמו שנראה עכשיו, היא תהיה גם האחרונה.

6 שנים אחרי, עשית דרך?
"כן, לגמרי עשינו דרך, קודם כל יש המון תובנות, למדנו המון לאורך הדרך. כיום אני יכולה לומר בוודאות כי רפת הרבה יותר טובה, הן מבחינת איכות החלב, היעילות, הקמנו מרכז מזון חדש ועצמאי. בסה"כ אין חרטות, אני מאוד מרוצה למרות שכרגע אני בעייפות של אחרי חליבת בוקר. זו לא עבודה קלה אך אני שמחה על הרפת ועל זה שהוספנו עוד ענף למשק החקלאי שלנו, לא מתחרטת לרגע".

הבעיות?
ענת מחייכת "שנדבר על הבעיות? העלויות הגבוהות של השינוע, המייקרות את ליטר החלב ב 15- עד 20 אגורות לליטר. וכמובן החום הכבד, חוץ מזה אני גרה במקום הכי מדהים בעולם ואני מאושרת. יש כאן אחלה אנשים, לא חסר לנו כלום. נכון שחיי הלילה לא זוהרים כאן אבל זה טוב, ככה אני אוהבת ומקווה שרק ימשיך כך. אני לא בעניין של התקרבנות או קיטורים, זו הבחירה שלי ואני שלמה איתה".

אז תני לנו תובנות אחרי 6 שנים?
"אני מאוד מרוצה, באמת, השנה הכנסנו לעבודה נוער וזה עושה לי טוב. בגדול הייתי עושה את אותו דבר, ללא ספק הייתי הולכת על הקמת הרפת גם היום. תשמע, בדיעבד, היינו בונים את הסככות אחרת, בעצם הכל הייתי מתכננת אחרת, בהתאם לקצב גדילה. כיום אם אנחנו רוצים לגדול דרושה השקעה גדולה יותר. אך המצב באמת לא רע בכלל, השנה, לראשונה אנחנו מייצרים את כל המכסה שלנו וזו שמחה גדולה, זה ממש מרגש".

מוכנים לקבלת תוספת מכסה?
"מבחינת שטח אין לי בעיה, אך יש לנו בעיה מבחינה תזרימית לבנות עוד מכלאה וכל מה שקשור לכך".

המצב הכלכלי משפיע מגיע עד הערבה ובגלל הריחוק הכל מקצין?
"כן, ברור, כל ההתייקרויות המטורפות של המזונות, הסולר, הכל התייקר, כמובן שזה פוגע ברווחיות".

העתיד?
"בגדול שהרפת תמשיך כך, מבחינת הרפת, הגנטיקה, שומן חלבון ואיכות חלב אנחנו במקום טוב. שהמדינה תדאג לשמור על החקלאים שלה, מכל הקשת".

החקלאות עוברת תקופה קשה, איפה זה פוגש אותך, כמשפחה חקלאית בפריפריה מרוחקת?
"מדינה חייבת תוצרת מקומית, בטח מדינה כמונו בשכונה כזו המוקפת באויבים. המדינה חייבת להבין כי חקלאות זה שווה ערך לביטחון. קודם כל אנחנו כאן על גדר הגבול, שומרים על הגדר, אם לא היינו כאן, היו פה הברחות ובלאגן. ושנית, אין כמו להיות חקלאי ולגדל את המזון שלנו, הכי כייף. החקלאים הם אנשי עבודה ערכיים, חשוב מאוד לשמור עליהם ואני מקווה שמישהו שם בממשלה יבין זאת כמה שיותר מהר".

שותפות רפת פארן, מהרפתות הגדולות בערבה, מכסה של 4.7 מיליון ליטר לשנה, 6 שותפים ועוד תושב פארן שמשכירים ממנו את המכסה.

מכון חליבה צח"מ 16 על 16 פרלל, מרכז מזון עצמאי, 3 חליבות ביום, 7 עובדים קבועים, 450 חולבות וכ- 300 עגלות, חלב מהדרין ליוטבתה. זו רפת משודרגת שהוקמה לפני 15 שנים, נכון לעכשיו אין צפי גדילה בגלל מחסור במקום.
אמנון מליחי, רפתן וותיק ובעל מקצוע מוערך, מנהל הרפת ולאחרונה החל בניהול רפת גרופית. תושב צופר, נשוי לאסתר ולזוג 3 ילדים. בשנת 2011 הגיעו לערבה ממושב הבונים, ניהל את רפת רגלים בח"ן. אמנון: "מיציתי את עצמי שם, הייתי איזה תקופה בווייטנאם להקמת הרפת שם על ידי צח"מ. הייתי אמור לנהל את הרפת שם אך לא הסתדר מבחינה משפחתית".

קשה לנהל רפת עם 6 שותפים?
אמנון: "השותפים לא מפריעים, עובדים כאן כחברת ניהול פרוג'קט בר' כך שהדברים ברורים ומנוהלים כראוי". הרפת נחשבת למבוססת וטובה וזכתה מספר פעמים כרפת המצטיינת של מחלבת יוטבתה.

בעצם מדובר ברפת מושבית בעלת מכסה קיבוצית?
"כן, עם החריגה אנחנו מגיעים ל- 5 מיליון ליטר לשנה. זו רפת גדולה בכל קנה מידה".

הבעיות בערבה?
"אני ניהלתי את פרויקט ערבה כ- 6 שנים. שהוקם בזמנו על ידי מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב במטרה לעודד ולתמוך ברפתות החלשות בערבה. הפרויקט הסתיים לפני כשנתיים בהצלחה. אם ניקח את השנתיים האחרונות הרווחיות במגמת צניחה, בחלק ניכר מהמשקים. נושא מכירת בקר, שחזר לידיים של הרפתנים וכאן באה הנפילה. לא היו מכרזים, מכרו באופן עצמאי ובהתאם לזה נפגעו כלכלית. היה דו"ח סיכום שנה של שה"מ והנתונים לא טובים. אנחנו מדברים על זה כל הזמן, כל נושא השינוע, בינינו לבין שאר חלקי הארץ הוא 16 אגורות לליטר. אנחנו מתחילים את החליבה עם 16 אגורות פחות לליטר".

איך בכל זאת שורדים?
"בקושי רב, הרווחיות כאן מאוד נמוכה, 2022 היתה שנה נוראית, סיימנו עם 22 אגורות ב 9- חודשים. בכל שנה רגילה אחרת היינו מסיימים עם רווח של 60 אגורות. אני רואה את הרפתות בפריפריה, מצב לא טוב, השנה האחרונה גמרה אותנו. אנחנו עצרנו השקעות וירדנו מזה כרגע. בערבה זה הרבה יותר קיצוני בגלל המרחק והשינוע".

איך ממשק הצינון אצלכם?
"יש לנו בסככות מערכת ערפול ובנוסף הפרות מגיעות לתוספת של 3 פעמים. יש ירידה בחלב בקיץ אבל זה לא מה שהיה פעם. הצלחנו למתן את זה, היום אני מתייצב על 33 34 ק"ג לפרה. להערכתי יש לנו הפסד של כ- 2500 ליטר לפרה על חלב קיץ".

יש שמועה כי בערבה הפרות פחות חולות?
"כן, אנחנו פחות חשופים למחלות, יש כאן יובש, פחות דלקות והן גם מבריאות מהר יותר, אבל זה הכסף הקטן".

מה אתה חוזה לענף החלב בערבה?
"לצערי הרב, הוא לא הולך לכיוונים טובים, ברמה האישית אני מרגיש לא טוב במדינה וההתנהלות שלה בתחום החקלאי. זה לא רק הרפת, זה כל החקלאות, תראה מה קורה לפלפלים. ענף מפואר שהיה מהמתקדמים בעולם, הן באיכות והן בייצור. בסוף כל התשומות יצטרכו לרדת, צריכים לחזור למחירים פרופורציונאליים. וכמובן כוח אדם, אין עובדים והישראלים לא רוצים לבוא ולא רוצים לעבוד. אני בקטע הזה לא אופטימי".

התחזית שלך ל- 2023?
"נראית הרבה יותר טוב, התחלנו להניע את העסק יותר טוב, המחירים הרבה יותר טובים, הצפי שלי לרבעון הבא יש לי סגירת מלאי, תערובות, במחירים טובים. אני מאוד מקווה שהשנה הזו תפצה קצת על 2022".

קיבוץ גלגל הוקם בשנת 1973 וכעת חברי הקיבוץ נמצאים ממש בשיא חגיגות ה- 50. קיבוץ מתחדש, משק קטן אי שם באמצע המדבר בלב בקעת הירדן. 64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. לצד החקלאות, פועל בית דפוס קטן. ומה עם הרפת אתם שואלים, לא בטוח שהיא תשרוד.

ציפי שמאע מנהלת הרפת המיתולוגית של גלגל פוגשת אותי בחיוך ענק למרות הסיטואציה המורכבת (בלשון המעטה) במציאות העכשווית. ציפי עובדת ברפת גלגל משנת 98 מכירה כל אבן ברפת וידעה ימים טובים יותר ופחות. ציפי: "ראשית אנחנו קיבוץ החי רק על חקלאות והמיקום שלנו בעייתי, לצערי. בעשור וחצי האחרונים הפכנו לפתע פתאום ל"מתנחלים" ולכן החלב שאנחנו מייצרים הוא רק חלב ניגר והוא מתנייד עד מחלבת רחובות ובלתי אפשרי לייצר ממנו גבינות אינו משמש לייצור גבינות מחשש שאי אפשר יהיה לייצא לחו"ל".

אני מבין כי אותה בעיה יש עם התמרים שזה הענף העיקרי שלכם?
ציפי "נכון מאוד, זו הבעיה שלנו גם בתמרים, קשה מאוד לייצא לחו"ל בגלל שאנחנו נמצאים "בשטחים". בשנים האחרונות קשה יותר להיות קיבוצניקים בגלגל, הן בגלל מצב החקלאות והן בגלל המצב הפוליטי".

מרגישים את המתח ביום יום?
"אנחנו לא מרגישים שום מתח ביום יום, תושבי האזור הערבים, עובדים איתנו, עובדים בחקלאות, ברפת ובדר"כ מאוד רגוע כאן. זה אזור חקלאי, מרוחק ובדר"כ מחוץ לכותרות העיתונים שזה טוב ולעיתים קשה, תלוי בפוזיציה, אך אנחנו חיים מחוץ לרדאר עם כל החסרונות והיתרונות".

ימים של חוסר וודאות
רפת גלגל הוקמה בשנת 1985 וכיום מונה כ 330- פרות, עם מכסה של 3.680 מיליון ליטר לשנה 3 חליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. אך בשנים האחרונות הרפת עומדת במקום, לא מתפתחת, לא משודרגת ועם מכון חליבה ענתיקה שאיננו עומד בסטנדרטים העכשוויים. במציאות הזו, עננים שחורים מכסים את שמי הרפת ועתידה לוט בערפל. ציפי: "לצערי לא שיפצנו את הרפת כבר שנים רבות וזה נותן את אותותיו, גם ביכולת שלנו להגיע למכסה. היו לנו בעיות קשות של סומאטיים וממשק הרפת אך כעת אנחנו במגמת שיפור, רואים את האור אבל לצערי עדיין לא את הגענו למכסת החלב שלנו. כשאתה נמצא במקום מבודד ומנותק כמו גלגל אין לך הרבה ברירות ועדיף לך לעשות את המזון לבד. צריך לקחת בחשבון את עלות ההובלות לרפת וממנה, דבר המייקר את כל הסיפור. אנחנו רפת מבודדת על כל המשתמע וזה לעיתים יוצר לא מעט בעיות".

המכון מאוד ישן, יש כוונה לשדרגו, לבנות חדש?
"כן, נכון, מכון החליבה ישן משנת 85 שדירת דג, 10 עמדות בכל צד, מכון של אפימילק ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם, אוהבת את הציוד שלהם, את העבודה מולם, את השירות שלהם. כרגע לצערי אין כוונה להשקיע במכון חליבה".

ומה עם השקעות לעתיד?
"כמו שציינתי, בנינו סככה לפרות המבוגרות, שדרגנו את חצר ההמתנה, ממתינים לראות כיצד ממשיכים עם הפרויקט הסולרי, הקיבוץ מעוניין ברפת אבל יש חשיבה על המשך הדרך, מקווה שלכולנו תהיה סבלנות ואורך רוח, לעבור את המשבר הנוכחי ולצאת מחוזקים יותר. תראה, בגדול אני מאוד גאה ברפת שלנו, עם כל הבעיות שיש, אבל לא הכל שחור, ממש לא. זוהי רפת מתפקדת, עם כוח אדם חרוץ, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שיהיה טוב, חייב להיות טוב".

ליווי וצוות מקצועי?
"תראה, אני מאוד מרוצה מהסביבה החיצונית התומכת, שה"מ, החקלאית, שיאון, התאחדות, כולם ממש בסדר, מקצועיים, מראים נכונות, רצון".

את יכולה לשים את האצבע על הבעיות?
"בגדול, בעיה של ממשק הרפת, זוהי רפת ישנה שאיננה מותאמת לזמן, נשארנו מאחור מבחינת השקעות והתחדשות. חלק מהסככות אינן מותאמות למקום, לצפיפות ולממשק צינון איכותי. אמנם הרפת נקיה, מטופחת אך אין לי ספק שאם ירצו את רפת גלגל, יצטרכו להרים כאן סככות חדשות, ממשק צינון חדש יותר, כי פשוט אין ברירה. אני מודעת למצבי ומייחלת לטוב" מסיימת ציפי בפתיחות ובחיוך גדול.

את במקום החם בעולם, איך הצינון בקיץ?
"הקיץ כאן קשוח, יש לנו יום אחד של אביב" צוחקת ציפי וממשיכה "אנחנו נחשבים לאחד המקומות החמים בארץ ויכולים להגיע עד ל- 48 מעלות בקיץ. בשנים האחרונות גם הלחות עלתה בגלל מטעי התמרים, אז עומס החום קצת יותר גבוה. אמנם זו לא הלחות של תל אביב אבל עדיין, היא מורגשת. באשר לצינון, יש צינון בזמן החליבות, לפני ואחרי, וגם באבוסים. הירידה בקיץ היא בין 4 ל- 6 ק"ג לפרה, הכל תלוי בקיץ ומזג האויר, רצף חום. בוא נגיד שלבנות רפת בבקעת הירדן, זו משימה מאוד מורכבת".

ומי עם כוח אדם?
" 4 קיבוצניקים מגלגל, שני עובדים זרים ושני בני דודים פלסטינאים, תושבי האזור. לשמחתי אין לנו בעיות כוח אדם כמו במרכז הארץ, אך הצעירים לא רוצים לעבוד בחקלאות או ברפת, הם רוצים היי טק, תל אביב".

אז איך פתאום הפכתם למתנחלים?
ציפי מחייכת בעצב "האמת, לא יודעת, כל החיים שלי ידעתי שאני מתיישבת, הייתי חברת תנועת נוער המחנות העולים שפתאום בגלל מצב פוליטי הפכה למתנחלת. זה ממש הזוי וזה משפיע על החיים שלנו כאן, כי כשהגענו הנה היינו חלוצים, ציוניים והיום מתנחלים, באסה".

רפת בודדת של הקיבוץ שהופרט עוד בסוף שנות ה 90- , פרנסת הקיבוץ מבוססת בעיקר על ענפי חקלאות, גד"ש חזק, מדגה, מנגו אבוקדו ולול. המדגה שהיה מהענפים העיקריים ספג מכה קשה בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הממשלה והיבוא. הרפת חייבת תכנון חדש והשקעה
מאסיבית, אחרת עתידה לא ברור כלל.

הרפת הוקמה בשנות ה- 40, בעלת מכסה 3.7 מיליון ליטר, 330 חולבות, 250 עגלות לתחלופה. מרכז מזון עצמאי, מכון חליבה ישן מאוד שדירת דג של צח"מ 14 על 14 . 3 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. יריב וישנו, 43 בן משק, כיום מתגורר במושב מנחמיה, נשוי לשהם ואב ל-4 ילדים. יריב: "הסיפור שלי בעצם הוא די פשוט, גדלתי ברפת מגיל 13 ומכאן התגלגלנו. לאחר השחרור מצה"ל חזרתי לרפת והתחלתי לעבוד בכל התפקידים, כולל מגוון קורסים בנושא. בדצמבר 2007 התמניתי למנהל הרפת".

מה עם כוח אדם?
"בגדול אנחנו 11 חבר'ה, יעל ברדה חברת משק מספר 2, אחראית בריאות, אהרון כהן חבר משק, אחראי האבסה וירון אברהם אחזקה. בנוסף יש לנו 3 עובדים זרים ו 3- סטודנטים מרוואנדה".

טראומה ומשבר גדול
זה לא מובן מאליו שרפת מעוז חיים פועלת ומתפקדת, הרפת חוותה טראומה קשה עליה מספר יריב "במרץ 2019 התגלתה כאן מחלת השחפת, אני לא אשכח את היום בו זה קרה. הוצאנו פרות בצורה רגילה לבית מטבחיים ויום לאחר מכן קבלתי טלפון ונאמר לי כי יש בעיות עם הבשר וקיים חשד לשחפת. התגובה הראשונה שלי היתה הלם מוחלט, פשוט הלם מוחלט. לא ידעתי דבר על המחלה ואז נכנסנו מיד לסבב בדיקות ראשוני. במהלך הבדיקות התגלו כ-50 נגועות שהומתו ברפת. לאחר מכן נכנסנו לסבבי בדיקות כל חודשיים, עד אשר הוחלט על ידי השירותים הווטרינריים כי המחלה לא יכולה להיעלם באופן טבעי ואז הוחלט והוכרז על השמדת העדר כולו. בסופו של תהליך כואב, נאלצנו להשמיד את שאר העדר שמנה 350 ראש. אלו היו ימים קשים מאוד כאן אצלנו, ימים של חוסר וודאות ועצב גדול".

למעשה נשארתם בלי רפת?
"כן, זה נכון. אך מכיוון שידענו שההחלטה על ההשמדה תגיע, התכוננו מבעוד מועד והסתובבתי ברחבי הארץ למצוא פרות לרפת ובמקביל, הרפת נכנסה לתהליך חיטוי של 3 שבועות ועוד הדממה של חודש וחצי לוודא שלא נשארו שאריות של החיידק. בעצם הרפת עמדה שוממה ודוממת מאוגוסט 20 עד אוקטובר 2020 ".

עברה מחשבה במשק לחסל לתמיד את הרפת?
"היה דיון בנושא 'הרפת לאן' והוחלט על החזרת העדר ולהתניע את העסק מחדש".

איך הרפת כיום?
"הרפת בשנתיים האחרונות, החזירה כמותית את מה שהיה לפני עידן השחפת, כיום אנחנו מייצרים את מכסת החלב שלנו ואף חרגנו ב-100 אלף ליטר ב- 2022".

בעיות בוערות?
יריב "בעיקר המכון, הוא ישן מאוד, איטי ומסורבל וחליבה נמשכת כ-4 וחצי שעות, אנחנו חייבים מכון חדש, אך לצערי כרגע הסיכוי קלוש. בעיה נוספת, הצפיפות בסככות, 14 מטר לפרה שזה צפוף מאוד ויוצר לא מעט בעיות. ובעיה שהיא ידועה בכל הענף, כוח האדם. ישראלים לא רוצים לעבוד ברפת. בכלל, הישראלים לא רוצים לשמוע על עבודה בחקלאות, עצוב".

צינון בקיץ?
"יש חצר צינון ואנחנו מצננים מסביב לשעון בחודשי הקיץ הארוכים, 3 מקלחות בין החליבות ועוד 3 בחליבות, יש גם צינון משלים במכלאות בקבוצות".

אז לאחר כל מה שאמרת, לאן הולכת רפת מעוז חיים?
"זו שאלה טובה, ההחלטות יתקבלו בשנה שנתיים הקרובות, כל האופציות על הפרק. יש לי תוכנית סדורה ומוכנה למכון ורפת חדשה אך נכון לעכשיו אין החלטה וזה לא ממש בריא לרפת ולעתיד שלה".

איך הרפתות באזור?
"יש ויש, מזג האויר כאן מהקשים שיש בארץ אם לא בעולם כולו וההשקעה בצינון ועוד אלמנטים היא גדולה הרבה יותר ממקומות אחרים. ברמה האישית, אני מאוד מקווה שהקיבוץ יחליט את ההחלטה הנכונה וכקיבוץ המסתמך רק על חקלאות, חייב להבין שרפת כיום, בישראל, הוא הענף הבטוח ביותר בחקלאות".

המדגה באזור היה ענף מוביל בשנים האחרונות, הייבוא פגע בו קשה?
"לצערי זה נכון והקיבוץ חייב להחליף דיסקט ולהבין איפה הכסף הבטוח נמצא. אני מאוד מקווה שבעוד כמה שנים שתבוא לעשות כתבה נוספת, תמצא אותי ברפת חדשה מעבר לגדר".

 

יעל ברדה בן ארי מספר 2 ברפת מעוז חיים, נשואה לעוז בן ארי והזוג גר בקיבוץ. יעל " הגעתי לרפת ממש במקרה במסגרת גרעין נחל למשק בשנת 1998 , נשארתי כאן, התקבלתי לחברות ומאז, 13 שנים אני ברפת. התחלתי כחולבת, לאחר מכן יונקיסטית, כמו כל הנשים וכיום אני אחראית בריאות עדר".

למה דווקא רפת?
"כי אין כמו עבודה עם בעלי חיים, פשוט ככה. מגיעה בבוקר לחליבה, בודקת את הפרות, טיפול, תפעול יום עבודה, מזריע, ביקור רופא, ניהול כל העבודה ברפת. הייתי בקורסי בריאות והמלטות, הסתובבתי לא מעט ברפתות, למדתי תוך כדי תנועה".

איך את עם הקונספט של נשים ברפת?
"אני לגמרי בעד ואוהבת, חושבת שנשים מטבען רגישות יותר ויכולות להתחבר לעניין בקלות יותר מהגברים. אני לגמרי בעניין של הרפת, מקווה תישאר כאן וכל היא היא כאן, אז גם אני". "אני חושבת שאם חלילה יסגרו את הרפת זו תהיה טעות גדולה, יש לה פוטנציאל נהדר ואני מקווה שהמשק יגיע להחלטה הנכונה"

רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק א' – ראובן זלץ
רפתות כביש 90. פרויקט דרכים מיוחד חלק ב' – ראובן זלץ