תגית: רפת קיבוצית

קיבוץ יוטבתה, נוסד בשנת 57 והוא עדיין קיבוץ שיתופי על מלא, כ- 350 חברים, הקיבוץ הגדול בערבה. פרנסה, מחלבת יוטבתה, פונדק יוטבתה, גד"ש מטעי תמרים ורפת גדולה בשותפות עם קיבוץ אילות.

רפת יוטבתה, רפת חלב ערבה, נוסדה עם הקיבוץ כשהמטרה הראשונית היתה לספק חלב לאילת. בעלת מכסה כ-8 מיליון ליטר מכסה, כ- 630 חולבות, כ- 500 עגלות. מכון חליבה קרוסלה scr, ארבעים ושמונה עמדות. מרכז מזון עצמאי. 3 חליבות, חלב מהדרין ביום, החלב מוזרם בצינור ישירות למחלבה הנמצאת סמוך לרפת. כוח אדם מורכב מ- 5 חברי קיבוץ, מתוכם 3 וותיקים, 5 חברים, 6 תאילנדים ושני שכירים מתוכם מנהל הרפת, תמיר אמיתי חבר קיבוץ גלאון. תמיר רפתן מגיל 16 , ניהל בעבר את רפת גלאון במשך שנים, עבודה באפריקה בליווי וניהול רפת חלב באנגולה. לפני ההגעה ליוטבתה, מנהל תפעול ברפת יהודה והחליט לחזור לנהל רפת, רגע לפני הפנסיה.

איך ההתרשמות שלך כמנהל חדש ברפת יוטבתה?
תמיר "תראה, הגעתי לכאן לפני 3 חודשים ומצאתי רפת מסודרת מאוד, הייחוד ברפת כאן זה כוח האדם, צוות חברי משק וותיקים שעדיין עובדים ברפת, יש כאן גאוות יחידה אמיתית. הקשר מול המחלבה וכמובן המחלבה המשתמשת ונעזרת ברפת בכל נושא הקיימות, רווחת בעלי חיים, למעשה זו רפת הדגל של המחלבה".

צינונים בקיץ?
"מרכיב מאוד משמעותי כאן ומרכיב קריטי בקיץ, אנחנו מצננים למעשה לאורך כל היום בתקופת הקיץ, כ-7 חודשים בשנה. 7 פעמים ביום בנוסף לחליבות".

זו רפת מאוד מושקעת?
"בהחלט, ללא ספק, הנראות כאן מאוד חשובה כמו גם המקצועיות וכל הקשור לרווחת הפרה. הרפת חשובה מאוד בפן הקיבוצי ואני מנסה לשמור על הקיים. נעשית כאן עבודה רצינית בכל נושא הסדר והניקיון ודגש על כל ממשק הרפת".

אך לצד הרפת הזו, מצב הרפתות בערבה לא יציב?
"נכון, נושא הרווחיות הוא דבר שמעיק מאוד, על קיום הרפתות והטיפול בשפכים שמאוד הוחמר בשנים האחרונות מה שמחייב היערכות מאוד יקרה דבר הפוגע בקיום הרפתות כמו גם בהיתכנות קיומם. בתור רפתן ואיש מקצוע אני מאוד מיצר על כל העניין. אך זה מאבק ארוך שנים שלא החל עכשיו. תקרא לזה ציונות, אך אני בעד חקלאות ורפתנות. משהו צריך לקרות כדי שהרפתות ימשיכו כמו שהן כיום. מה שהיה פעם מובן מאליו שלקיבוץ יש רפת, היום לצערי זה לא כך. הבעיה היא איננה ייחודית לערבה אך כאן בגלל הריחוק הבעיה אקוטית הרבה יותר".

ברזילאי: "הרפת חשובה מאוד לחברי הקיבוץ"
גלי ברזלאי, חברת קיבוץ, היתה היונקיסטית ברפת וכעת נכנסת לתפקידה החדש כמנהלת עדר ואחראית בריאות. גלי: "לפני שהגעתי לקיבוץ, עבדתי כטכנאית ווטרינרית של סוסים, חיות תמיד היו אצלי בלב. לא כל כך רציתי להיכנס לרפת כי המחוייבות גדולה בעיסוק עם חיות. היום הילד גדל והגעתי לכאן ומאוד שמחה על ההחלטה. יש כאן אווירה מאוד טובה ואנשים אכפתיים".

כמה חשובה הרפת לקיבוץ?
"מאוד חשובה לקיבוץ, בעיקר בגלל הנושא התדמיתי וזה גם מקום שמרוויח יפה. יש כאן פעילות של ילדים, מטפחים את הדור הבא, זה נושא שמאוד חשוב לנו. עניין הקהילה והשותפות מאוד חשובה לנו כחברים וכך אנחנו מתנהלים".

קיבוץ סמר, כ- 110 חברים, מהקיבוצים היחידים בארץ שעדיין שיתופי באופן מלא, יש אמנם דיבורים על העתיד אך כרגע, המצב נותר כמות שהוא. קיבוץ ייחודי, הנאבק מול מציאות משתנה. עיקר הפרנסה, מטעי תמרים (ענף הנמצא בירידה עד קריסה) ועובדי חוץ עצמאיים, מקצועות חופשיים, הוראה, ריפוי ועיסוק וכמובן רפת הנחשבת ליציבה כלכלית.

קרלוס גרינגאוס, מנהל רפת סמר, כבר למעלה מ- 25 שנים, בעל מקצוע היודע לנווט את הרפת בין הגלים הגבוהים ובזכותו הרפת של הקיבוץ הקטן היא עוגן כלכלי משמעותי מאוד בקיבוץ. רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, 330 חולבות, כ- 260 עגלות, מכון חליבה, scr 24 שדירת דג, השדרוג האחרון היה לפני כעשר שנים, כולל החלפת ציוד חליבה. 3 חליבות ביום, מחודש יולי 2022 חלב מהדרין המשווק כמובן למחלבת יוטבתה, לרפת מרכז מזון עצמאי, כוח אדם, 4 תאילנדים ו 5- חברי משק. קרלוס "עברנו שנה לא פשוטה, יש לנו התארגנות קניית מזונות משותפת של כמעט כל רפתות הערבה, היה לנו בתחילת השנה קניות קודמות עם מחירים זולים דבר שמיתן את עליית המחירים החזקה. גמרנו את השנה קצת יותר נמוכה מהשנה הקודמת אך לא קטסטרופה".

בעיות נקודתיות של רפת סמר?
"אחרי שפתרנו את בעיות כוח האדם עם התאילנדים אז חוץ מהחום והקור אין הרבה בעיות רציניות. יש דור המשך ואני יכול לבשר לך כי אני יוצא מהרפת בקרוב, אולי לים, לאהבתי הישנה, אני משיט בשכר, אולי קצת להרגיע את המוח אחרי 25 שנים. עמית שלומי, יהיה מנהל הרפת, אני אשאר בחצי משרה ואחראי על ניהול ההזנה".

זה סקופ גדול, קרלוס עוזב?
"לא עוזב, למה עשית עיתונות צהובה (מחייך קרלוס), מתחלף בקרוב ואשאר תמיד רפתן בנשמה".

הרפת יציבה בסמר?
"הרפת יציבה ולכן אני רגוע גם במהלך הזה, כיום הרפת היא ענף הרווחי בסמר, לדעתי כ- 50 אחוז מסך הכנסות המשק".

בנויים לעוד מכסה?
"לא מתכננים על הגדלה או שותפות, אם תהיה אפשרות אז רק של הגדלה טבעית, באמצעות מכסה. אנחנו מתכננים כבר היום בניה עתידית בכדי להגיע למצב של רווחה מבחינת מקום כולל עודף מקום שנוכל לגדול עוד קצת. יש תוכנית אב ל 5-6- מיליון".

תובנות שלך על עתיד הענף ובכלל?
"הענף חי כל הזמן בהיכון לקראת השר החדש שיחליף את החדש וכל שר רוצה לעשות משהו ואנחנו באיום ובוויכוח תמידי על העתיד שלנו. בסוף אני חושב שאנחנו בצד הצודק ומקווה שהענף יישאר מתוכנן ואנחנו צריכים להוכיח שאפשר לייצר חלב זול יותר".

קיבוץ אליפז, כ- 70 חברים, עיקר הפרנסה ענף התמרים, תיירות ורפת. בשנים האחרונות עתיד הרפת באליפז עולה לדיונים חוזרים ונשנים בקיבוץ. יהיה מי שיאמר כי לחברי הקיבוץ נמאס מהקשיים, מהריח וכי המשק החליט ללכת על תיירות בכל הכוח, דבר שלא מתיישב היטב עם רפת.

יש לומר מייד, עדיין, עם כל הקשיים, שחיקת הרווחיות והבעיות האובייקטיביות של ניהול והפעלת רפת חלב בערבה. הרי שרפת, היא עדיין, ענף יציב כלכלי ואם הוא מנוהל נכון, הרי שהוא ענף חקלאי אולי הבטוח ביותר, בעל תכנון והכנסה קבועה, בטח לקיבוצים בערבה. אך נדמה שאת הדבר הזה, לא ממש מבינים שם, בקיבוץ אליפז. רפת אליפז הוקמה בשנת 86 מכסה שנתית של 3.9 מיליון ליטר, 305 חולבות, מכון חליבה ישן שדירת דג 124 על 14 ששודרג לפני כעשור, אז גם עברו למערכת של scr שלוש חליבות ביום. משנת 2021 מרכז מזון עצמאי וכבר רואים את השיפור. כוח אדם, דורון ואורית, 3 עובדים זרים ושני סטודנטים, מתנדב ושני צעירים בשנת שירות. אורית ודורון משולם, זוג רפתנים המנהל ביחד את הרפת הקיבוצית כבר שנים רבות. דורון ממהר לומר אולי להבהיר "זה לא עסק משפחתי, בעבודה אנחנו לא זוג והרפת היא מקום עבודה לכל דבר" בחיוך. דורון מנהל את הרפת ואורית מס' 2 ואחראית בריאות. לראות את אורית מתנהלת עם הפרות זו חוויה בפני עצמה. היא מלטפת, מדברת, מתחבקת, הפרות באות אליה, יש שם אהבה אמיתית.

זה לא קשה לזוגיות?
אורית "לנו לא, קודם כל כי אנחנו חברים מאוד טובים ושנית, כל אחד יודע את מקומו, אני לא מתערבת לו בהחלטות שלו ואני עושה את שלי. דורון מתווה את הקו וההנחיות, יש כמובן שיח אבל הוא המנהל". אך אורית מחייכת ומוסיפה מייד "דברנו על העבודה נכון, בחיים הפרטיים זה חיים פרטיים".

הבעיות?
דורון "בכל הערבה יש את אותן בעיות, שינוע, מרחק, מזון וכוח אדם. בגדול יש קושי אצלנו להיפטר מהזבל פרות, דבר שמאוד מטריד את הקיבוץ. אנחנו מתמודדים עם מוצקים נמוכים, אנחנו מנסים בכל מיני אמצעים ומבלי לייקר את המזון יותר מדי, אחרת אין טעם. וכמובן להוזיל את הייצור ומצד שני לשפר מוצקים".

איזו השקעה נדרשת כאן?
דורון "לא רואה משהו מיוחד, אולי קצת בתשתיות, בעיקר הוצאת זבל, בשנה שעברה סיימנו את ההשקעה במאווררים ובניית סככת עגלות".

צינון?
אורית " 3 חצרות צינון ועובדים לפי גרף עומס החום של scr שתי חצרות צינון חצר המתנה".

שנת 2022 היתה שנה קשה?
דורון "תחילת השנה היתה קשה מאוד, המחירים היו גבוהים, מחיר המטרה לא נתן ביטוי לעליות במחירי המזון. אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר, רואים ניצוצות כבר ברבעון האחרון".

אני מבין שעתיד הרפת על הפרק?
דורון "כן, יש שיחות, אך אין לי ספק שההיגיון יגבר ורפת אליפז תמשיך להתקיים, כי זה מה שנכון מכל הבחינות".

קיבוץ קליה הוקם ב- 74 מתחת למערות קומראן על שפת ים המלח, על כביש 90 . כיום מתגוררים בקיבוץ כ- 90 חברים, קיבוץ מופרט שחבריו עוסקים, בתיירות וחקלאות. התיירות מחולקת לשלושה סקטורים, חוף קליה, כפר נופש בתוך הקיבוץ וקומראן, חנות מזכרות ומסעדה. ענפי החקלאות, מטע תמרים מהגדולים במזרח התיכון, גידולי שדה, מלפפונים, עגבניות שרי, בצל, שום, אבטיחים מלונים ועוד וענפי החי, לול הודים וכמובן הרפת, הנמוכה בעולם. הרפת יציבה, מרוויחה והעתיד עבורה נראה בהיר.

הייתי גרעין ד' לקיבוץ קליה, אפילו עבדתי קצת ברפת ואז גם הכרתי את דודי, האיש והאגדה. אז קבלו את דודי לניאדו המיתולוגי מנהל את הרפת, כבר כ 40- שנה, איש צבעוני, רפתן בנשמה. דודי פותח ואומר "אם אתה לא חולה על העבודה אז חבל לך על הזמן. אני קם בבוקר ובא להובי שלי. זאת רפת מאוד מאתגרת, בכלל המקום הוא מאוד מאתגר בהרבה בחינות ואני מת עליו".

אבל בטח התרגלת כבר לחום ולמורכבות?
"אני כן, הפרות פחות" מחייך דודי וממשיך "פרה חיה באופן אופטימלי ב 4-5- מעלות ופה היא חיה ב 52- מעלות בצל אז אתה מבין את הקונספט כאן. כך שבלי אהבה, התמדה, מסירות והרבה שיגעון אי אפשר לתפקד כאן ובטח שלא לנהל ולעבוד עם בעלי חיים בכלל ועם פרות בפרט. לשמחתי יש כאן רפת לתפארת אבל אני לא אובייקטיבי. אמנם הרפת לא שוברת שיאים, אך בהחלט רפת ממוצעת בין 11 וחצי ל- 12 אלף ליטר לפרה. 4.2 אחוז שומן ו 3.5- חלבון, תאים סומטיים נורמלי, חיידקים נורמלי, ככה שיש כאן רפת חיה, מכניסה כסף למשק וזה הכי טוב ולא פחות, גם חשוב מאוד".

דודי מפרגן לתנובה
הרפת בעלת מכסה של 3.800 מיליון לשנה, החלב משווק לתנובה, לניאדו "חשוב לי לציין כי אני מאוד מרוצה מתנובה, למרות הגוף הענק הזה, הקשר שלי עם תנובה הוא קשר מועיל וחם בעיקר מול אפרי, יחיאל, אנשים היודעים לתת כתף ברגעים קשים, דואגים גם לרפת הקטנה ועל כך אני מודה להם מאוד".

נו אז תזכיר לי איך זה לגור בסוף העולם?
"תשמע, כאן זה סוף העולם, אין פקקים, שקט, רוגע, כשאני נוסע לתל אביב, זה כמו שאתה טס לניו יורק. טוב לי כאן, ככה אני לא כועס על אף אחד. לא מעניין אותי פוליטיקה, חילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים. ככה יותר טוב לי ללב ורגוע לי".

וממשק הצינון?
"בגלל המיקום של הרפת ומשטר הרוחות ומזג האויר הקשוח, בקליה כבר 40 שנה אנחנו מצננים פרות, אולי הרפת הראשונה בעולם המצננת פרות. כמעט 7 חודשים בשנה, הפרות נכנסות למקלחות אינטנסיביות בשתי חצרות צינון, בממוצע של 8 פעמים ביום, כולל חליבות כמובן. מאווררים העובדים נון סטופ, כולל מתזים וזאת בכדי להוריד קצת את הטמפרטורה הסביבתית ולהקל על הפרות את עומס החום. אמנם יש ירידה בתפוקת החלב בקיץ אך זה לא קיצוני".

מזון ומרכז מזון?
"עצמאי, מרכז מזון שלנו, התזונאי ערן סלומון, התזונאי הראשי של מעלי הגירה בחברת אמבר. מאמבר אני קונה את החליפות והתערובות ליונקים ולפרות היבשות. תחמיצים קונה מקיבוץ נען, הם מגדלים לי לתחמיץ. ואת השחתות אני קונה מאזור הדרום".

מכון חליבה?
"כל ציוד החליבה והגיבוי מחשב שייך לחברת scr חברה מאוד מקצועית וברמה גבוהה המאפשרת לרפתן הפשוט שליטה מקסימלית בכל מה שקורה עם הפרה, בריאותי, גופני, ייחומים ועוד. זה כלי שאתה יכול לשלוט בעדר מכל מקום בעולם ובאיכות גבוהה, אתה יכול להעלות על בעיות עוד לפני שזה מגיע לפרה. המכון עצמו ישן, שדירת דג, 12 על 12 , זמן חליבה כ- 3 וחצי שעות ל- 320 פרות".

כוח אדם?
"צוות של 7 אנשים, 2 פלסטינאים, ערבי ישראלי שהוא מספר 2 שלי שלמד ברופין שאריף מוחמד, תותח על. מאביס שהוא חייל משוחרר, יונקיסטית, חיילת משוחררת ו 3- תאילנדים. כולל מרכז מזון, מפטמה לעגלים".

איך אתה רואה הענף?
"דעותיי השתנו בחודשים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאפשר לסגור את הרפת אם אין לה הצדקה כלכלית. אך בעקבות המלחמה באוקראינה ובגלל כל בעיות האקלים בעולם ובעיית השינוע של מזון וחומרים, מדינות החלו לשמור על מקורות המזון שלהן. אז מעבר למקור אסטרטגיה כלכלית, הרי שבטחון מזון זו אסטרטגיה קיומית ומדינת ישראל, כמדינה קטנה ומבודדת חייבת לחשוב טוב טוב כיצד לשמור על ייצור המזון בישראל. מה גם שהיבוא לא הוריד את יוקר המחיה, נהפוך הוא, רק הוסיף להתייקרויות. מדינה חפצת חיים, חייבת לשמור על עצמאות ייצור המזון. הייבוא הוא ממש לא פתרון".

והענף לאן?
"להשאיר את המצב הקיים, לשמור על הענף ועל התכנון ולקוות שאף אחד לא יפגע בו וכמובן בלי שינויים דרמטיים בענף. מה שכן, הרפתנים חייבים להבין את המציאות המשתנה, חייבים להתייעל, להשתמש בטכנולוגיה ולהמשיך לייצר חלב איכותי".

קיבוץ גלגל הוקם בשנת 1973 וכעת חברי הקיבוץ נמצאים ממש בשיא חגיגות ה- 50. קיבוץ מתחדש, משק קטן אי שם באמצע המדבר בלב בקעת הירדן. 64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. לצד החקלאות, פועל בית דפוס קטן. ומה עם הרפת אתם שואלים, לא בטוח שהיא תשרוד.

ציפי שמאע מנהלת הרפת המיתולוגית של גלגל פוגשת אותי בחיוך ענק למרות הסיטואציה המורכבת (בלשון המעטה) במציאות העכשווית. ציפי עובדת ברפת גלגל משנת 98 מכירה כל אבן ברפת וידעה ימים טובים יותר ופחות. ציפי: "ראשית אנחנו קיבוץ החי רק על חקלאות והמיקום שלנו בעייתי, לצערי. בעשור וחצי האחרונים הפכנו לפתע פתאום ל"מתנחלים" ולכן החלב שאנחנו מייצרים הוא רק חלב ניגר והוא מתנייד עד מחלבת רחובות ובלתי אפשרי לייצר ממנו גבינות אינו משמש לייצור גבינות מחשש שאי אפשר יהיה לייצא לחו"ל".

אני מבין כי אותה בעיה יש עם התמרים שזה הענף העיקרי שלכם?
ציפי "נכון מאוד, זו הבעיה שלנו גם בתמרים, קשה מאוד לייצא לחו"ל בגלל שאנחנו נמצאים "בשטחים". בשנים האחרונות קשה יותר להיות קיבוצניקים בגלגל, הן בגלל מצב החקלאות והן בגלל המצב הפוליטי".

מרגישים את המתח ביום יום?
"אנחנו לא מרגישים שום מתח ביום יום, תושבי האזור הערבים, עובדים איתנו, עובדים בחקלאות, ברפת ובדר"כ מאוד רגוע כאן. זה אזור חקלאי, מרוחק ובדר"כ מחוץ לכותרות העיתונים שזה טוב ולעיתים קשה, תלוי בפוזיציה, אך אנחנו חיים מחוץ לרדאר עם כל החסרונות והיתרונות".

ימים של חוסר וודאות
רפת גלגל הוקמה בשנת 1985 וכיום מונה כ 330- פרות, עם מכסה של 3.680 מיליון ליטר לשנה 3 חליבות ביום, מרכז מזון עצמאי. אך בשנים האחרונות הרפת עומדת במקום, לא מתפתחת, לא משודרגת ועם מכון חליבה ענתיקה שאיננו עומד בסטנדרטים העכשוויים. במציאות הזו, עננים שחורים מכסים את שמי הרפת ועתידה לוט בערפל. ציפי: "לצערי לא שיפצנו את הרפת כבר שנים רבות וזה נותן את אותותיו, גם ביכולת שלנו להגיע למכסה. היו לנו בעיות קשות של סומאטיים וממשק הרפת אך כעת אנחנו במגמת שיפור, רואים את האור אבל לצערי עדיין לא את הגענו למכסת החלב שלנו. כשאתה נמצא במקום מבודד ומנותק כמו גלגל אין לך הרבה ברירות ועדיף לך לעשות את המזון לבד. צריך לקחת בחשבון את עלות ההובלות לרפת וממנה, דבר המייקר את כל הסיפור. אנחנו רפת מבודדת על כל המשתמע וזה לעיתים יוצר לא מעט בעיות".

המכון מאוד ישן, יש כוונה לשדרגו, לבנות חדש?
"כן, נכון, מכון החליבה ישן משנת 85 שדירת דג, 10 עמדות בכל צד, מכון של אפימילק ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם, אוהבת את הציוד שלהם, את העבודה מולם, את השירות שלהם. כרגע לצערי אין כוונה להשקיע במכון חליבה".

ומה עם השקעות לעתיד?
"כמו שציינתי, בנינו סככה לפרות המבוגרות, שדרגנו את חצר ההמתנה, ממתינים לראות כיצד ממשיכים עם הפרויקט הסולרי, הקיבוץ מעוניין ברפת אבל יש חשיבה על המשך הדרך, מקווה שלכולנו תהיה סבלנות ואורך רוח, לעבור את המשבר הנוכחי ולצאת מחוזקים יותר. תראה, בגדול אני מאוד גאה ברפת שלנו, עם כל הבעיות שיש, אבל לא הכל שחור, ממש לא. זוהי רפת מתפקדת, עם כוח אדם חרוץ, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה שיהיה טוב, חייב להיות טוב".

ליווי וצוות מקצועי?
"תראה, אני מאוד מרוצה מהסביבה החיצונית התומכת, שה"מ, החקלאית, שיאון, התאחדות, כולם ממש בסדר, מקצועיים, מראים נכונות, רצון".

את יכולה לשים את האצבע על הבעיות?
"בגדול, בעיה של ממשק הרפת, זוהי רפת ישנה שאיננה מותאמת לזמן, נשארנו מאחור מבחינת השקעות והתחדשות. חלק מהסככות אינן מותאמות למקום, לצפיפות ולממשק צינון איכותי. אמנם הרפת נקיה, מטופחת אך אין לי ספק שאם ירצו את רפת גלגל, יצטרכו להרים כאן סככות חדשות, ממשק צינון חדש יותר, כי פשוט אין ברירה. אני מודעת למצבי ומייחלת לטוב" מסיימת ציפי בפתיחות ובחיוך גדול.

את במקום החם בעולם, איך הצינון בקיץ?
"הקיץ כאן קשוח, יש לנו יום אחד של אביב" צוחקת ציפי וממשיכה "אנחנו נחשבים לאחד המקומות החמים בארץ ויכולים להגיע עד ל- 48 מעלות בקיץ. בשנים האחרונות גם הלחות עלתה בגלל מטעי התמרים, אז עומס החום קצת יותר גבוה. אמנם זו לא הלחות של תל אביב אבל עדיין, היא מורגשת. באשר לצינון, יש צינון בזמן החליבות, לפני ואחרי, וגם באבוסים. הירידה בקיץ היא בין 4 ל- 6 ק"ג לפרה, הכל תלוי בקיץ ומזג האויר, רצף חום. בוא נגיד שלבנות רפת בבקעת הירדן, זו משימה מאוד מורכבת".

ומי עם כוח אדם?
" 4 קיבוצניקים מגלגל, שני עובדים זרים ושני בני דודים פלסטינאים, תושבי האזור. לשמחתי אין לנו בעיות כוח אדם כמו במרכז הארץ, אך הצעירים לא רוצים לעבוד בחקלאות או ברפת, הם רוצים היי טק, תל אביב".

אז איך פתאום הפכתם למתנחלים?
ציפי מחייכת בעצב "האמת, לא יודעת, כל החיים שלי ידעתי שאני מתיישבת, הייתי חברת תנועת נוער המחנות העולים שפתאום בגלל מצב פוליטי הפכה למתנחלת. זה ממש הזוי וזה משפיע על החיים שלנו כאן, כי כשהגענו הנה היינו חלוצים, ציוניים והיום מתנחלים, באסה".

10 שנים לקח לחברי קיבוץ כרמים להגיע למקום הנכון ולקבל החלטה על הקמת רפת בקיבוץ בהשקעת ענק של כ 17- מיליון שקלים. הרפת שהחלה לפעול בינואר השנה, מביאה קול חדש יחסית לשיח הענפי ועם חזון סביבתי ברור. כפיר לוי, האיש מאחורי הפרויקט אומר לנו במהלך הביקור ברפת "אני מאמין גדול בענף הרפת בישראל, הן כמשאב כלכלי והן כמשאב סביבתי". רפת חדשה בענף, כן ירבו, בהצלחה!

כרמים, קיבוץ מתחדש בצפון הנגב, מעורב דתיים, חילונים ובעל חזון סביבתי ברור. מקום קטן 100 חברים ונמצא בתהליכי גדילה, התפתחות וקליטת משפחות חדשות. הפרנסה מתבססת בעיקר על תיירות, אטרקציית פיינטבול, גד"ש משותף עם הקיבוצים דביר ולהב אך עדיין כ-90 אחוז מהחברים מתפרנסים מעבודה מחוץ לקיבוץ. החל מה- 18לינואר יש רפת חדשה בקיבוץ.

על רפת, עקרונות וסביבה ברת קיימא
אנחנו החלטנו לספר את הסיפור של רפת כרמים, דרך איש מיוחד, מנהל הרפת, כפיר לוי. איש ענף הרפת מאז גיל 18 ועד שהגיע לרגע השמח ביותר בקריירה שלו, פתיחת רפת כרמים. כפיר לוי, 48 , נשוי, 3 ילדים, חבר קיבוץ כרמים משנת 2015 והרוח החיה מאחורי הקמת הרפת בקיבוץ. כפיר: "למעשה הרומן עם הרפת בקיבוץ, החל עוד בשנת 2014 , אז היינו מועמדים לקליטה ומרכז המשק ביקש ממני לבוא כאיש מקצוע ולסייע להעביר את ההחלטה באספת הקיבוץ. אנחנו, כמשפחה, נקלטנו לחברות ברמים בשנת 2015 ".

למה בעצם לקח לחברים כאן כ- 10 שנים לקבל את ההחלטה על הקמת הרפת?
כפיר "זה בעיקר בגלל החזון המורכב של הקיבוץ המכיל אוכלוסיות מאוד שונות ומגוונות מבחינת השקפת עולם. בעצם החזון הקיבוצי שלנו מושתת על 3 רגליים, האחת, חיים ביחד חילונים דתיים, השני, החזון הסביבתי, לחיות ולטפח סביבה ברת קיימא עם דגש על מיחזור, שימוש בכלים רב פעמיים, התחשבות בטבע ועוד והרגל השלישית זה בעצם הקיבוץ כרעיון ציונות. לכן הקונפליקט שיצר הוויכוח על הקמת הרפת, היה קונפליקט סביב העיקרון איך משתלבת רפת כשאנחנו קיבוץ הדוגל בחיים ברי קיימא, שהרי לכאורה, סביבה ברת קיימא נוגדת את הקמת הרפת. היו וויכוחים אין סופיים בינינו, המון דיונים, אסיפות קיבוץ, כולל מתווה גישור שהתפוצץ וכך זה נמשך לאורך השנים. תחשוב שאת מכסת החלב הקיבוץ קיבל כבר בשנת 2013 ובכל פעם ביקשנו דחיה.
מזלנו שהאנשים במועצת החלב, ולזכותם יאמר, שתמיד היו קשובים אלינו. וכך לאחר המון בדיקות, מחשבות ודיונים, הקיבוץ החליט על הקמת הרפת ללא שותפים. במסגרת ההחלטה שהתקבלה הרפת מחויבת למחקר סביבתי משמעותי וכמובן בדגש גדול על רווחת בעלי החיים".

ואז, לאחר שההחלטה התקבלה?
"בשנת 2020 התקבל האישור הסופי באסיפת הקיבוץ ובזה בעצם ניתן אור ירוק להתחיל את המהלך. התחלנו להניע את כל נושא ההיתרים מול הרגולציה ומשרדי הממשלה השונים. התחברנו למשקי אומנה להתחיל ולייצר חלב. את הבניה עצמה התחלנו בדצמבר 2020 , אני למעשה התחלתי לעבוד ברפת במשרה מלאה באוקטובר 2021 . את הבניה של הרפת התחלנו בדצמבר 2021 וטרם סיימנו. החליבה הראשונה היתה ב- 18.1 2023 מאז עברו הרבה מים בנחל חברון" מחייך כפיר.

הרפת והחזון
כ- 17 מיליון שקלים השקיעו חברי קיבוץ כרמים בהקמת הרפת שלהם. סכום עתק במונחים של החברים מצפון הנגב, בעצם סכום עתק בכל קנה מידה. כ-200 פרות בחליבה, 26 עגלות ועגלים שנולדו ברפת ונמצאים ביונקיה של 0 הפרדה, זו הרפת הקיבוצית, היחידה המתפעלת יונקיה של 0 הפרדה, מההמלטה הראשונה וזאת כחלק מהתפיסה והמחשבה על רווחת בעלי החיים. כפיר "אנחנו רואים את הקשר שנוצר בין האמא לוולד. מבחינת בריאות הוולדות, נראה שהם חיוניים וגדלים בקצב טוב והאימהות גם, רגועות ומבחינת פרמטרים של ווטרינריה, אין לנו כמעט דלקות רחם. אנחנו גם בודקים ומוודאים שהוולד יונק ומתפתח ואם אנחנו רואים שהוא מתקשה, הוא מקבל תמיכה ובסך הכל עבודת היונקיה בעיקרה, היא התבוננות".

אנשי הקיבוץ החליטו ללכת על מכון חליבה scr 30 עמדות פרלל, יד שניה (אילוצי תקציב) 3 חליבות ביום, החלב מהדרין משווק לתנובה, מזון מאמבר דבירה. כפיר "יש מחשבה עתידית על הקמת מרכז מזון עצמאי, אך כרגע זה עדיין רחוק מאיתנו" וממשיך "הקמנו סככה וחצי בגלל אילוצי תקציב ומחיר. הסככות הן סככות מרחביות, מקלטרים ברמה יום יומית ומקפידים על מרחב מחיה ראוי לפרה, כ- 25 מ"ר לפרה. יש לנו מערכת צינון בחצר המתנה ומאווררים בסככות, בעתיד נקים חצר צינון נוספת, במחשבה על צינון פרות יבשות וממליטות. יש גם מחשבה לצנן גם עגלות מוזרעות והרות. באשר לכוח אדם, 7 ישראלים במשרה מלאה, בתוספת עזרה של שני צעירים בשנת שירות וכעת נוער מהקיבוץ מתחיל להיכנס ללמוד חליבות".

ומה לגבי העדר?
"חלק מהפרות הן ממשקי האומנה שלנו, צאלים ועלומים כ- 80 פרות, עוד 40 פרות הגיעו ממשק ברסקי מניר בנים. הם שלושת המשקים שהיו פרות באומנה. שאר הפרות, בערך אותו מספר, הגיעו מאבני איתן, מבית לחם הגלילית, מקיבוץ גזר ועוד 35 פרות שאנחנו אמורים לקבל בזמן הקרוב. בסופו של תהליך אנחנו מקווים לעמוד על כ 300- חולבות ומכסה של 3.3 אלף ליטר לשנה. המחשבה בעתיד היא כמובן לנסות ולגדול עצמאית".

מחשבה כלכלית, סביבתית?
"תראה, בסוף אתה רוצה ענף כלכלי ורווחי, שהרי מדובר במפעל קטן, אך יש גם את החזון החקלאי ציוני. אני מאמין גדול בענף הרפת, אני חושב שזה ענף חקלאי עם עתיד בטוח לפניו. ענף היודע לשלב טכנולוגיה עם ידע מקצועי מאוד נרחב ומגוון שהיכולת להתפתח בו היא אין סופית. מה גם שעם השנים למדנו לתת מעטפת מקצועית ייחודית שאין בעולם כולו, החקלאית, שיאון, ההתאחדות. אבותינו, שהקימו את הענף בנו משהו שאנחנו יכולים להיות מאוד גאים בו ואנחנו ממשיכי הדרך מתוך גאווה גדולה על מה שהשגנו ומה שעוד נשיג. אני גם בעד שילוב של כמה שיותר בני נוער מהמשק, בתוך הרפת. זה חינוך נהדר לעבודה חקלאית, לאהבת בעלי חיים, עבודה וערכים. ברפת שלנו אנחנו הולכים למהלך של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ברפת אני מאמין בזה, ברמה האישית. אני רואה את הרפת כמשאב כלכלי אך לא פחות מכך, גם משאב סביבתי. היכן שאנשים רואים זבל ומפגע אני רואה דשן ושדות ירוקים. הכל עניין של השקפה
וזווית ראיה ואנחנו מעוניינים ורוצים לשים את זה בפרונט שלנו וזו צריכה לדעתי להיות האמירה הגורפת של קברניטי רפת החלב הישראלית. הרפתן הישראלי צריך להביט בענף באהבה והערכה רבה, זה עניין של חינוך ולפתוח את העולם שלנו לכל החברה הישראלית. אסור לנו להיכנס למקום הזה של הקורבן, בסוף אנחנו עושים חקלאות כחול לבן ומתפרנסים מעבודת כפיים"

אך החקלאות בישראל סובלת בשנים האחרונות?
כפיר נאנח "תשמע, אני מביט במנהיגים שלנו ואומר להם, תתביישו, מה אפשר עוד לעשות. שהשלטון נגדך אתה פשוט צריך להמשיך בשלך. במקום שהפוליטיקאים יאמרו לבעלי ההון ולטייקונים "תפסיקו לקחת לכם כל כך הרבה", הם בוחרים לקחת מאיתנו, מהחקלאים. הגיע הזמן שנפסיק להתכופף ולהתחבא, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד והגיע הזמן לשנות את כל הקונספט. תראה, הקמנו רפת לתפארת, פרויקט חקלאי ציוני מהמעלה הראשונה. שקל אחד לא ראינו מהמדינה, לא ממשרד החקלאות, לא מקק"ל, מאף אחד, משום גוף ממשלתי, רק לקחת הם יודעים. זו בושה וחרפה. חברי קיבוץ כרמים, הקימו בעשר אצבעות את הרפת הזאת. יש כאן פרויקט ציוני אמיתי, איפה המדינה בסיפור הזה, יודעים רק לבוא לגזור סרטים. שיהיה ברור, אני לא רוצה טובות מאף אחד, אך הרי כל כך הרבה מגזרים מקבלים מהמדינה, מיליארדי שקלים בכל שנה, למה החקלאי לא מקבל כלום. עזרה, מענק חד פעמי, משהו שיתן לו הרגשה טובה שיידע שיש שם מישהו המעריך את עבודתו. משהו התבלבל לנו בדרך ולצערי לחקלאים אין את הכוח הפוליטי הנדרש. ואח"כ עוד אומרים לנו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה. בושה גדולה".

ומה הלאה?
"בינתיים אנחנו רואים ברכה בעמלנו, טפו טפו, החלב טוב, הפרות בסדר, השומן והחלבון בסדר. בפברואר פדינו 17 אגורות מעל מחיר המטרה. עובדים אתה יודע. בסוף באנו לעבוד ולא לבלבל ת'מוח. יש לנו צוות מחויב העובד קשה, המון שעות. התנאי שלנו, זה לבוא לעבוד בשמחה, מי שלא שמח, שלא יבוא. אני באמת מאמין שהשמים הם הגבול, רק שלא יפריעו לנו לעבוד ולהתפתח. אם תרשה לי, בהזדמנות זו, אני קורא לחוקרים, לבעלי עניין וחברות, לבוא לרפת שלנו, להשקיע במחקר, אנחנו נשתף פעולה בשמחה רבה ונשמח ללמוד, לחקור ביחד ולהתפתח".

משולחן המתכנן 11 שנים – מחזון להקמה
בשנת 2012 זימן אותי מרכז משק כרמים,יעקב סער לפגישה בנושא הקמת רפת בקיבוץ. בפגישה עלו המון לבטים אם רפת תתאים לחזון המשותף, אך היתה הבנה שרפת בקיבוץ חקלאי היא עוגן לפעילות המשותפת. הקיבוץ היה בשלב תכנון תב"ע והיה רצון לכלול את הרפת בתכנון העתידי..
הכנו תכנית אב כוללת לרפת של כ 400- פרות ועגלות נלוות כולל מרכז מזון מפואר. לאחר אישור התכנית בוועדות הקיבוץ היא עברה למתכנן התב"ע אשר קלט אותה בתכנית הגדולה. התב"ע אושרה באפריל 2016 , מרכז המשק בזמנו ארז ירדני ניסה מצד אחד להבין איך להתקדם ומצד שני איך לא מאבדים את המכסה שמועצת החלב הקצתה ליישוב בשל התקדמות האיטית של הרגולציה. בהמשך לקידום ההיתר ולבעית חוסר בתשתיות ביוב במקום, המשרד לאיכות הסביבה לא אישר להתקדם ללא פתרון מוסדר לכל הקיבוץ והולכת כל השפכים בקו מאסף מתוכנן עתידי שטרם הוקם – התכנית נתקעה. בזמן הזה הקיבוץ יצא לביצוע פרוייקט של מערכת סולארית קרקעית גדולה ותפס לנו את כל אזור מרכז המזון ואת סככות הגידול של העגלות והעגלים. בשנת 2017 מרכז המשק בזמנו, שאול רביד ביקש שנגיש תכנית מצומצמת אשר תכלול 2 סככות חולבות ומכון חליבה בלבד ללא שלוחת גידול עגלות וללא מרכז מזון.
בשנת 2019 התקבל ההיתר, סופקו תכניות עבודה קונסטרוקטיביות ממשרדנו ומכל היועצים הנוספים, אביטל גבע יועץ החשמל, עודא מתכנן הפיתוח (קרקע/ דרכים/ניקוזים), אמתי אבנון מתכנן האינסטלציה. פתרון הקדם של מערכת הביוב למכון החליבה תוכננה וסופקה על ידי אודי מבחברת אפ-פלואו. את עבודת הניהול והפיקוח להקמת הפרוייקט המורכב לקח על עצמו שמעון פרטוש מחברת הרמן פרוג'קט, שניהל את המכרז ובחירת כל הקבלנים. לצער כולנו הפרוייקט נתקע שוב, הוועדה לא הסכימה לתת צו התחלת עבודה מכיוון שקו הביוב המאסף של הקיבוץ טרם הוקם. החסם השתחרר בשנת 2020 בדיוק בשיא מגיפה הקורונה, כפיר לוי נבחר להיות מנהלה הראשון של רפת כרמים והתחיל ללוות את ההקמה ולאפיין את הצרכים בהיבט של תפעול וציוד. הוקמה סככת חולבות מרחבית וחצי סככת חולבות נוספת שכרגע הוסבה לגידול העגלות וכן מכון מקבילי עם ציוד של חברת SCR (מבית MSD). בשל המצב, שינויים רבים ורצף אירועים שלא היה מאכזב ספר מתח, אוכלס הפרוייקט בפועל רק לאחרונה. לאחר 11 שנים מתחילת התכנון, אנחנו נרגשים לאחל המון מזל טוב, הצלחה וסיפוק לקיבוץ, לכפיר ולצוות הרפת.
אבנר הורביץ, מהנדס בניין
אגרופלן בע"מ

ברפת כרמים האמינו ב'מולטי פארמר'
לרפת החדשה בקיבוץ כרמים, היה נתון התחלתי ברור, תקציב מוגבל לקניית טרקטור. אך באותה נשימה, הם נזקקו לטרקטור, שופל ולמעמיס טלסקופי לעבודות בקיבוץ. מיותר לציין כי תקציב לשלושה כלים לא היה ולשמחתנו, בחרו אנשי כרמים לתת הזדמנות לטרטור הייחודי שלנו. כל הצדדים יצאו מרוצים. אמנם בתחילת הדרך הקיבוץ היו מאוד סקפטיים ועלו המון שאלות על ידי חברי הקיבוץ אך אט אט הם הבינו כי ה'מולטי פארמר' שלנו, הוא העסקה המשתלמת והטובה ביותר להם. במסגרת העסקה, קיבוץ כרמים קיבלו כף וכף נפח דוקני חציר, מזלג וסל וכל אלה
אביזרים מקורים אשר מתחברים למולטי פארמר. עוד יתברר כי יש חיסכון של מעל 50% בצריכת סולר. עלתה השאלה האם המולטי פארמר מספיק חזק לבצע פעולות ברפת כמו טרקטור ושופל? במבחן המציאות התברר להם כי הכלי חזק בהרבה משופל ומטרקטור רגיל זהו כלי בעל 140 כ"ס עצמתי וביצע את הפעולות (העמסה, דחיפה) בהצלחה רבה ובזריזות. גם עלות הביטוח לכלי אחד תמיד תהיה זולה משלושה כלים ובאשר להנדסת האנוש, בניגוד לשופל וטרקטור, כלים מאוד מסורבלים כשחוויית המפעיל היא נסיעה קופצנית רועשת ומעייפת. הרי ש'מרלו' פיתחו קבינה אקוסטית עם משכך איכותי ותא ישיבה מאוד נח. לסיכום, לשמחתנו הרבה, בקיבוץ כרמים הקשיבו ,האמינו והעזו להזמין את המולטי פארמר שלנו.

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה ב' הוקמה בשנת 1920 , מאז כשנתיים קיבוץ מופרט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות, מטעים, בננות, אבוקדו, שקדים, מנגו, תמרים, גד"ש ורפת הנחשבת לעוגן מרכזי בכלכלת המשק.

משה (מוקי) רוטמן יליד דגניה ב', 60 , נשוי לסיגל, לזוג 3 ילדים, שני בנים ובן, ונכדה בת שנתיים. מוקי נזכר איך ומתי נגיע לרפת "למרות שזה היה מזמן מאוד, אני זוכר כי לאחר צבא, ממש בחופשת השחרור שלי, קרא לי מרכז המשק ואמר שחסרים עובדים ברפת וזה רק עניין של לכמה חודשים של מחסור זמני. מאז אני כאן ועוד לא אמרו לי אם אני מתאים או לא" מחייך מוקי. מאז הוא ברפת, כיום אחראי על בריאות ופוריות, מספר 2 של יגאל דרורי. רפת עם 430 חולבות, בעלת מכסה 4.3 מיליון ליטר מכסה לשנה, מכון ישן, שדירת דג 14 עמדות בכל צד, אפימילק, 3 חליבות ביום, החלב לתנובה. מרכז מזון עצמאי. 4 עובדים זרים, 6 עובדים קבועים.

בעיות
"בעיקר המחסור הקשה בכוח אדם מקומי, איכותי שירצה לעבוד ברפת, זה חסר. וכמובן תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אני מדבר על הרפת שלנו, לראות ולתכנן היכן נהיה בשנים הקרובות. הרפת שלנו היא קיבוצית גדולה וצריך לשאוף לגדול, זה הפתרון לטווח ארוך. הייתי רוצה לראות השקעות גדולות יותר ברפת, מכון חליבה, סככות, ציוד, בינתיים יש רק תוכנית שכל הזמן מדברים עליה".

צינון בקיץ?
"מתחילים לקראת סוף אפריל, בשיא הצינון 3 צינונים ביום לא כולל חליבות. הבעיה אצלנו זו הלחות הכבדה, אך מתמודדים".

בנסיעה לאורך כביש 90 נדמה כי הממשלה שכחה, מהפריפריה?
"זה נכון וזה מצער מאוד, אין השקעות של הממשלה כאן, אנחנו כמו נטע זר, לא מפתחים, לא באים לקראת, שום דבר. לצד זה יש את הרגולציה, סיפור העסקת בני נוער, הכל קשה וחבל. במקום להשקיע בפריפריה הממשלה כאילו נלחמת בנו. החקלאים כאילו לא רצויים וזה חבל".

אם כך, הרפת לאן?
"למזלי ולשמחתי, הרפת אצלנו יציבה ומקווה שהיא תישאר עוד הרבה שנים".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

דגניה א', הקיבוץ הראשון בארץ, שהפך לסמל להתיישבות הציונית החדשה בישראל. הוקם בשנת 1910 , קיבוץ מופרט, נשען בעיקר על חקלאות, מטעים, בננות, לול וכמובן רפת. הנהנית מהתואר, הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ.

ואם מישהו עדיין מחפש סמליות, או עדות לשינויים החברתיים, כלכליים העוברים על החברה הישראלית, הרי שישראל ג'יליירס שגדל בבית שאן יכול בהחלט להיות דוגמא מוצלחת במיוחד. כמי שנולד בעיירת פיתוח, על כל הקלישאות והיחסים המורכבים עם הקיבוצים, ישראל מנהל כיום את הרפת הקיבוצית הראשונה בארץ, ועושה זאת בהצלחה מרובה. למי שתהה באשר לשם משפחתו הייחודי, הרי שהוא נולד בעקבות סיפור אהבה בין סבו, נוצרי צרפתי לבין אלג'יראית יהודיה, שהסתיים בגיור, חתונה, לימודי רבנות\ שבסופו של תנהליך הפך סבו ליהודי דתי אדוק.
ישראל 50 , כיום חבר קיבוץ דגניה א', נשוי לשירי בת קיבוץ ואב לשניים, חייל ונערה לפני גיוס. בגיל 14 הבין שהוא לא אוהב לגור בבית שאן, ישראל "רגע לפני הטכני בחיל האויר החלטתי שאני בעצם מעדיף פנימיה חקלאית וכך הגעתי לפנימיה החקלאית מאיר שפיה, משם התחלתי ברפת והבנתי שחלב זה לא רק בשקיות ומאז אני מתבוסס בחרא של הפרות" אומר ישראל בחיוך. הוא עבד ברפת מיצר בדרום רמת הגולן, הגיע לרפת דגניה בשנת 95 , החל כיונקיסט ובשנת 2007 החל לנהל את הרפת. רפת בעלת מכסה של 4 מיליון ליטר, 370 חולבות, 3 חליבות ליום, חלב לתנובה. מכון חליבה ששודרג לפני כשנתיים משדירת הדג 28 עמדות למכון פרלל 40 עמדות, כהכנה לרובוט חליבה של אפיקים.

מתכוננים לרובוט החליבה
למרות חוסר ההצלחה, בלשון המעטה של רובוט החליבה בישראל, ברפת דגניה א', מאמינים כי עם הטכנולוגיה המתאימה, רובוט החליבה יצליח בארץ ולא רק. ישראל "לפני כשלוש שנים היו שמועות שחברת אפיקים מפתחת רובוט חליבה ומאוד עניין אותנו הנושא הזה, אני מאלה המאמינים כי עם הרובוט הנכון, רובוט החליבה ישדרג את הרפת. לאחר שיחות עם אפיקים, לפני כשנתיים הפכנו לרפת ביתא של חברת אפיקים. הם מתקדמים לאט, אבל אני מאמין במוצר וממתין לו. בעצם כל המחשבה שלי ללכת על רובוט, זה בין השאר המחשבה של המחסור הקבוע בכוח אדם. לפי החברה
הרובוט יחסוך שני תקנים של משרות ואני בעד. בגדול, אני לגמרי מודרניזציה וטכנולוגיה, כמה שיותר, כל החקלאות הולכת לשם וכך גם רפתות החלב". לרפת דגניה א', יש מרכז מזון עצמאי וברפת מועסקים 2 עובדים זרים, 2 סטודנטיות מאפריקה ו 2- ישראליות. ישראל "אנחנו מאכילים בשותפות עם דגניה ב' וזה לדעתי סיפור של שיתוף פעולה מוצלח ולא מובן מאליו"..

ספר על שיתוף הפעולה עם דגניה ב'?
"היום הסיפור הוא התייעלות הרפתות, ולכן עקב הצורך בהתייעלות והרצון להרוויח יותר כסף החלטנו בשתי הרפתות, לקנות כלי סלפ אחד ולעבוד ביחד ובכך להקטין הוצאות של כלי וכוח אדם. אנחנו עובדים כבר 13 שנים וניתן להכריז על הצלחה גדולה לדעתי זה חוסך המון כסף בשנה".

זקני הקיבוץ לא התנגדו?
ישראל מחייך "קשישי הקיבוץ התנגדו מאוד, החבר'ה עם הדעות הקדומות, אבל לשמחתי ההצלחה הצליחה לעבור ואנחנו שמחים על כך בכל יום מחדש".

ומה הבעיות העיקריות שלכם?
"אהה זה ברור, כוח אדם כוח אדם וכוח אדם, זו פשוט בעיה קשה ביותר שלא הצלחתי לפתור. ולצערי, לא יהיה פתרון אלא להגדיל את מכסת העובדים הזרים ולשאוף ולהכניס לרפת כמה שיותר רובוטיקה, אני לא רואה פתרון אחר. אנחנו רפת מרוויחה ובעיית כוח האדם קשה ומקשה עלינו ביותר".

צינון קיץ, הלחות כאן קשה?
"נכון, אנחנו סובלים מלחות, אז הרבה מקלחות בקיץ ועובדים בעיקר בערבים ובלילות, הפרות סובלות אבל אנחנו עוברים את זה".

שפכים וביוב?
"יש לנו מפרדה ובוחנים מתקנים כל הזמן, נכון לעכשיו משלם קנסות, פשוט אין מתקן המספק פתרון קרוב לאידיאלי".

הרפת בדגניה יציבה?
"כן, לשמחתי ממש כן וזאת למרות הבעיות וחוסר הוודאות. זו רפת עובדת, פועלת ומרוויחה. וכך הרפת יציבה ובטוחה. אנחנו השקענו בשנתיים האחרונות במכון חדש, סככה חדשה ושתי חצרות צינון חדשות, ככה שההשקעות הסתיימו בשנתיים הקרובות".

לאן הולכת רפת החלב?
"מתי שהוא יפתחו המכסות והגודל כן קובע, אני רואה מיליונרים שייקחו שטחים בנגב ויפתחו רפתות ענק. לא יהיה מקום למושבניקים וקיבוצים בפריפריה. לדעתי אנחנו צריכים להקים תנובה חדשה, לחשוב על הקמת מחלבה לרפתנים ולראות איך אנחנו שומרים על עצמנו ועל הפרנסה שלנו".

הכוח הנשי
תהל מרום, 27 , בת משק דגניה א', מס' 2 ברפת אחראית על החולבים, חליבה, בריאות העדר והיונקיה. תהל, אם אתם חובבי טריוויה, הרי שהיא ממשיכה את דרכה של מרים ברץ, הרפתנית הראשונה בארץ שהקימה אי שם בתחילת המאה הקודמת, רפת על טהרת הכוח הנשי. על הסיבות שהביאו אותה לרפת, עונה תהל "אין באמת סיבה, פשוט מילדות הגעתי לעבודה ברפת וכך זה החל וזה ממשיך עד היום". תהל עשתה קורס על רפת החלב, בריאות העטין ומכון חליבה. את רואה את העתיד ברפת? "לזמן הקרוב, כן, בשנים הקרובות ככה נראה לי. אני לא דואגת כרגע לעתיד הרפת. הרפת שלנו עובדת, מתפקדת ומצליחה, אני מתמקדת בעבודה שלי ובהתמקצעות והקידום שלי".

עוד נשים ברפת?
"ברור, אבל זה מאוד אינדיבידואלי, צריך לאהוב את זה, זו לא עבודה קלה, אבל מתגמלת, לפחות אותי. בטח שאשמח לעוד בנות בענף, אנחנו יכולות השאלה היא ברצון".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קבוצת כנרת, 1913 , קיבוץ מופרט משנת 2008 , מתפרנסים בעיקר מחקלאות, בננות שקדים ובימים אלה שותלים 500 דונם חרובים ותיירות.

לפני כשנתיים ביקרנו ברפת, ממש לקראת סיום העבודות על מכון החליבה המרשים, בהשקעה של כ- 8 מיליון שקלים, קרוסלה, 40 עמדות. כיום רון כנרתי, מנהל הרפת לא מבין איך הם עבדו בעידן טרום המכון החדש "חבל על הזמן, זה פשוט עולם אחר, משנה מציאות ותודעה, אורך החליבה התקצר משמעותית ובמפתיע יש כרגע יותר חלב לא יודע אם זה קשור למכון. כל התפעול, זה לא רק החליבה, הכל נעשה במהירות ויעילות. 4.6 מיליון ליטר לשנה, לא כולל אומנה של מיליון ליטר מרפת שניידמן מהמושבה כנרת ועדיין יש חריגה של 850 אלף. אנחנו כעת במו"מ מתמשך להגדלת הרפת".

הרפת בקיבוץ?
"הרפת ענף מאוד מרכזי בכלכלת המשק ויש לנו תוכנית אב להגיע ל- 800 חולבות, כולל הקמת מרכז מזון חדש, 2 סככות לעגלות ופרות ויונקיה, ייעודית ליונקים. אנחנו מאמינים בענף ומאוד רוצים לגדול ולהשקיע".

בעיות?
"כמו לכולם אך בעיקר, יש בעיה עם דור צעיר שלא רוצה לבוא לרפת ולכן הכיוון הוא להכניס כמה שיותר טכנולוגיה לרפת, מיכון חוסך כוח אדם ואז אולי יבואו גם בני הדור הצעיר. ומאוד יכול להיות שאנחנו צריכים לשוב על צוות קטן ומקצועי שיתוגמל בהתאם".

ענף החלב?
"כולם אומרים שזה הולך לכיוון ביטול המכסות ומחיר המטרה, אני מקווה שחלב תמיד יצרכו והכל עניין של איך, כמה ומחיר הרווח".

רפתות כביש 90 – פרויקט דרכים מיוחד

קיבוץ גינוסר, נמצא ממש על כביש 90 . קיבוץ מופרט המבוסס על חקלאות, מטעי אבוקדו, מנגו, שקדים, אננס. וכמובן תיירות, מלון נוף גינוסר נחשב למלון יקר ומצליח מאוד. רפת גינוסר היא רפת וותיקה מתחילת שנות ה- 30 , נחשבת לרפת מוצלחת, בכל פרמטר.

יותם קפלן, 45 , בן קיבוץ גינוסר, נשוי, 3 ילדים, מנהל את רפת הקיבוץ משנת 2013 , קיבוצניק "של פעם" הנחשב לבעל מקצוע, דעתן, ידען והרפת בניהולו יודעת שנים טובות ומצליחות. על היותו רפתן מספר יותם "למעשה גדלתי ברפת, אבא שלי, אליהו ניהל את הרפת ואחי הגדול, ברק ניהל את הרפת ואני צמחתי במכון החליבה, בין הפרות. עבדתי ברפת מגיל 13 בימי עבודה בקיבוץ, תורניות שבת ביונקיה, חליבות, ככה התנהלתי עד הגיוס לצבא. לאחר שירות צבאי בשריון עזב את יותם המשק לסיבוב בן כ 10- שנים בחוץ. יותם "כמו כל הצעירים אחרי צבא "יצאתי לחפש את עצמי" מחוץ
לקיבוץ, לקחת לי כמה שנים להבין את מקומי, מספר יותם בחיוך וממשיך "באזור הגיל 30 הבנתי שהעבודה היחידה שבאמת אהבתי זה ברפת, מה שנקרא, העבודה בחרה בי ואז כמובן שחזרתי. עשיתי איזה קורס רפתנות והבנתי שיש מה ללמוד וילכן צאתי לקורס הנדסאי בעלי חיים ברופין. חזרתי משם נשוי עם אישה בהריון. גרנו בגינוסר ועבדתי ברפת חנתון, לאחר שנה חזרתי לנהל את רפת גינוסר".

כוח אדם כוח אדם כוח אדם
רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, כ- 330 חולבות, מכון שדירת דג 24 עמדות, ירדו לפני כחודשיים ל- 2 חליבות ביום, החלב משווק לתנובה. המכון של אפימילק אך עובדים עם תגים של חברת ענגס, חברה צפונית מאזור תעשיה צחר, העובדת בעיקר בחו"ל.

איך שיתוף הפעולה איתם?
יותם "מצוין, אנחנו עושים איתם דברים מאוד מיוחדים ומאוד מרוצים מהעבודה מולם ואיתם. בחברה מתמחים בהתנהגות הפרה ומאמינים כי משם בעצם מתחיל הכל. בניגוד לחברות אחרות, לא מתחילים מהמכונה אלא מהפרות". מרכז ייצור למזון עצמי, יותם "אין לנו גד"ש אז הכל נקנה בחוץ, כשקיבלתי את הרפת לניהול קנינו ממרכז מזון אך הישמשנו בחזרה את מרכז המזון ומשנת 2015 אנחנו מייצרים לבד בעזרת התזונאי חן גיל". ברפת מועסקים 8 עובדים, 2 עובדים זרים, 4 בני קיבוץ".

והנה הגענו לבעיות?
"ולצערי יש לא מעט, אך מבחינתי הבעיה העיקרית היא ללא ספק כוח האדם המתקשר כמובן למונח ציונות או שלצערי מה שנותר מהמילה הזו. בעצם המחלבות מכניסות אותנו למצב שעובדים יהודים לא יכולים לעבוד בשבת ומכיוון שהחקלאות עוד לא יודעת לשלם כמו בהייטק וספק אם אי פעם היא תדע, קשה מאוד למצוא כוח אדם ומעבר לכך, כוח אדם איכותי ולאורך זמן".

ניסית לעשות משהו בעניין כוח האדם?
"בהחלט, אני רציתי להפעיל את הרפת ללא עובדים זרים, פרסמתי מודעות דרושים, אף אחד לא בא. אם אני רוצה למשוך ילד אחרי צבא, הסיכוי לכך הוא אפסי, גם דור שלא רוצה ללכלך ידיים וגם לא משתלם לו כלכלית. אני חושב שאם ישתלם להם מבחינה כלכלית הם יסכימו להתלכלך. לצערי האידיאלים נגמרו, זה לא קיים יותר ואנחנו חייבים להתעדכן, להסתגל למצב ולייצר פתרונות שיביאו כוח אדם לרפת החלב, אחרת המצב פשוט קטסטרופה. השוקת כבר שבורה, אין עתודת ניהול, אין כלום, אם אני מסתכל לענף בעיניים אני מודאג. אולי מתוך משבר מאוד גדול יצמח כאן משהו חדש טוב יותר. גם הקיבוצים צריכים להתעשת ולהבין את המצב ולייצר פתרונות תואמים".

מערכת צינון חכמה
הדילמה התמידית כיצד, מתי ואיך, לצנן את הפרות בקיץ, זו אחת השאלות הפופולריות ביותר בענף. על ההשפעה המיידית של איכות הצינון על כמות ואיכות החלב, אין כבר ויכוח, השאלה שנותרה היא רק על ה-איך. יותם מאמין שברפת שלהם, הם עלו על הדבר האמיתי.

דילמת הצינון בכלל ובקיץ בפרט?
"כן, זו בהחלט מהשאלות החשובות שלנו בענף. מאז שאני ילד שפכו כאן כמויות של מים על צינון והאמת היה לי חלום למצוא את הפתרון האולטימטיבי לנושא זה. הרי כולנו מוליכים את הפרות בלי סוף, הלוך חזור לצינונים, שהרי צינון באבוסים כולם יודעים לעשות, אך אצלנו בעזרת חברת ענגס, פיתחנו מערכת צינון חכמה הפועלת בצורה וולנטרית לפי פרות. אם יש פרות היא עובדת, אם אין אז לא, היא בעצם פועלת כל השנה. המערכת מזהה את הפרות לפי התגים וכך היא מווסתת את הצינון לפי הפרה ומצב החום. זו מערכת חכמה והפרה מחליטה אם היא זקוקה לצינון. המערכת הזו
מבחינתי עשתה מהפיכה, כל הפרמטרים השתנו ועצם זה שאני לא צריך להביא בקיץ פרות לצינון, גרם לי לעבור ללא חשש לשתי חליבות ביום".

מערכת ביוב ושפכים?
"אנחנו מייבשים בקיץ את הזבל של המדרכים, הזבל נאגר במחסן זבל ומועבר בחורף לכל מני מגדלים באזור. לשפכי מכון יש מפרדת מוצקים ומשם זה עובר למת"ש ליבנים. לצערי אין כיום מתקן אחד העושה את העבודה, כולם פתרונות חלקיים ומאוד יקרים עם תחזוקה מאוד גבוהה".

עתיד הרפת בגינוסר?
"הקיבוץ הגיע להחלטה שהרפת נשארת, הגיעו להבנה שהרפת ענף מניב ואנחנו מתכננים השקעות ומקווה שזה יצא אל הפועל. על הפרק להגדיל סככות, אנחנו על הקצה מבחינת מקום. היום אני בעצם לא יכול לעשות כלום, לא לגמול עגלים ובעצם לא יכול להגדיל את ההכנסות שלא מחלב".

עתיד הענף?
לצערי אני חושב שענף לקראת משבר שיביא, כך אני מקווה, לדברים טובים ודרך חדשה. נושא כוח האדם, חייב להימצא פתרון, מגה רפתות שלדעתי יחסלו את הענף כמו שאנחנו מכירים, כולל הרבה ישובים הנשענים על רפת, הרי זה לא רק הרפתנים, אלא ענפי חקלאות שלמים הנשענים על הענף. ודבר לא פחות חשוב, תחליפי החלב המאיימים על החלב שלנו. אבל אני אופטימי. כל רפורמה שהיתה הצעידה אותנו קדימה. חייב להיות אופטימי. נושא הקיימות, רווחת הפרה, זה הנושא הבא שעל הפרק לדעתי".