כל יום מלמד אותך משהו חדש. זה היפה בתהליך לימוד ושיתוף מתמשך, שבו אני דוגל. באתי לתפקידי כמנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר בשביל חזק ולהתחזק. לבנות ולהצליח. לשרטט דרך וללכת לאורה. להפוך את הסיכונים לסיכויים, את האתגרים להזדמנויות. ואת זה, חברות וחברים, לא אוכל לעשות לבד – אלא רק ביחד איתכם.
אבל בתהליך זה אתה גם נחשף לצדדים פחות נעימים וגם מזה אפשר ללמוד משהו. אתמול, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, נכנסתי לרכבי לעוד יום עבודה עמוס במיוחד. יום, שבו עברתי ברפתות ובמכונים הפרוסים בכעשר מועצת אזוריות שונות, עם לא מעט פגישות בין לבין, על הדרך.
ביקשתי לשמוע ולהשמיע. לעורר מחשבה, ובעיקר להסתכל בעיניים אחד של השני – כלל השותפים לשליחות ייצור החלב בישראל, שאנו נושאם בעמל רב, ללא הבדל בין קיבוצניקים למושבניקים, בין רפתנים ותיקים לבין הדור הצעיר של הרפתנים. כולנו יחד, מתחת ל"אלונקה", נושאים בשליחות, מתמודדים עם האיומים שמסביבנו, מאוחדים בדרך החיים והעבודה, במסגרת הגוף המייצג והייצוגי היחיד שלנו ובשבילנו מול מקבלי ההחלטות, הרגולציה והציבור הרחב.
בסביבות השעה 22:30 נכנסתי לביתי מרוצה מהיום הארוך ועם תחושת גאווה והשראה. ואז, לרגע אחד של חוסר תשומת לב, פתחתי את הרשתות החברתיות של הענף, והתמלאתי גועל.
אנשים שלנו, רפתנים, עובדי האדמה, הופכים להיות עברייני מקלדת. לא בוחלים בשקרים, משתמשים במניפולציות ואי דיוקים, הגובלים בהוצאת דיבה – וכל זאת בכדי לגנוב דעת, או אולי לזכות 15 דקות של תהילה בסגנון תכנית "ריאליטי".
אז למה אתם שואלים? מה האינטרס? בכדי למשוך תשומת לב, בכדי שיכירו אותם כ"לוחמי האור". מכפישים ומעלילים על חבריהם רומסים ומסיטים, בין קיבוצים למושבים, בין מושבים למושבים, בין מזרחיים לאשכנזים – והכל בכדי שהם יהיו שם, דעתם תשמע. הכאוס הוא המקום היחיד שהם יכולים לפרוח בו, וכן זה גם מביא לייקים בתרבות "הכל פרוץ והרשות נתונה".
בדרך בזויה זו, במו-ידינו אנו כורתים את הענף שלנו. במו-ידנו אנו מחריבים את אשר בנו אבותינו החלוצים, עוד לפני קום המדינה. שנאת חינם מופצת לכל עבר, רשעות של אנשים קטנים, וכאילו ולא למדנו כלום משחר ההיסטוריה.
חברים, דלתי פתוחה לכל, פי ולבי שווים. בשבועות האחרונים, אני עורך לא מעט שולחנות עגולים בכדי לייצר שיח, בכדי להראות שאפשר להיות ביחד, שהמכנה המשותף שלנו גדול מסך חלקיו.
גם אם אנו חלוקים, לא אמנע מאף חבר התאחדות להשמיע את דעתו, לשתף, לקחת חלק בקבלת החלטות. אבל – והאבל הוא גדול: יש תקנונים וכללים, שאנו מוכרחים לעמוד לצדם. אפשר לשנות, אפשר להתווכח, אפשר גם לא להסכים, אבל אסור לשקר, אסור לגנוב דעת.
לא אתן את ידי להתנהלות בזויה זו, לא אתן את ידי למלחמות איש ברעהו, אלחם בכל כוחי בכדי להרחיק את אנשים אלה, שמטרתם היא לפגוע באחדותנו, לפגוע בחבריהם שחושבים אחרת מהם. אלחם בכל בכוח בכדי שנתחיל לדבר כמו בני אדם, בכדי שלא נהפוך להיות עברייני מקלדת. לא אתן ידי לפגיעה בבסיס הערכי שלנו.
עלינו, הקול השפוי, לא משנה מאיזה מגזר או מאיזה עדה, להילחם נגד תופעה בזויה זו. להילחם על שיח תרבותי וערכים ראויים, גם אם לא תמיד נאמר או נחשוב שווה. מאבקים ואתגרים גדולים לפנינו. לא נצלח אותם בתרבות של שיסוי ופילוג בתוכנו, של ריבים פנימיים ופגיעה אחד בשני.
אני יודע שהבחירות בהתאחדות מעסיקות את כולנו. קיימתי מספר רב של רבי-שיח בנושא, שמענו מגוון דעות והחלטנו ללכת לבחירות אזוריות לרשימה מוסכמת. כולי תקווה, כי גם ציון דרך זה נוכל לצלוח בכוחות משותפים ובאחדות מלאה. עדכונים לגבי הבחירות לרשימה המוסכמת ומהנעשה בהתאחדות בהמשך השבוע. דלתי תמיד הייתה ותהיה פתוחה בפני כל אחת ואחד, ותמיד אהיה קשוב לפניותיכם.
באנו בטוב ואנו דבקים להמשיך ולעשות רק טוב.
שבת שלום, חברים – וזכרו: אהבת חינם מנצחת כל שנאת חינם.
בברכת חברים
ליאור שמחה.
