פרישת הרופאים הווטרינרים מחברת "החקלאית" מחדדת את ההבדל בין האינדיבידואל לעומת כוח הכלל, הערבות ההדדית והשותפות. אם תרצו החירות מול השוויון. הליברטיניים מצד אחד: הם אלה שצועקים אמירות בעד חירות הפרט כסוג של אמונה דתית. לדוגמא: "השוק החופשי הוא המלך", "איש איש לדרכו", "תנו לנו להחליט" "אל תשללו מאיתנו" ועוד. לעומתם, אנחנו הסוציאל דמוקרטים, אשר נלחמים למען השוק המאורגן והמתוכנן, הנאבקים על אחריות הממשלתית כלפי אזרחיה, על שוויון ערך האדם, על השותפות והכוח של הקולקטיב, המוכיח את עצמו פעם אחרי פעם במיוחד בענף החלב. אותו ענף, שאמנם מפרנס אותנו במישור החומרי, אולם לא פחות חשוב מכך – נותן לנו משמעות במאבק גם על צביון המדינה והחברה הישראלית.
בזכות הרוח הקואופרטיבית הגיע משק החלב להיות הטוב בעולם. הצלחנו לשמור על מאפייני התכנון, להבטיח מחיר אחיד ושוויני בכל חלקי הארץ ללא תלות במחירי ההובלה או בחלב הירוק, להגיע למצב של יציבות וודאות, למרות רפורמות ותמורות דרמטיות במשק הישראלי בכלל ובמגזר החקלאי בפרט. שמרנו יחד על צביון ענפי שאין דומה לו, הודות להיותנו שותפים לענף – במעשים ולא רק בדיבורים.
צריך לומר ביושר, שאף אחד מאיתנו לא חף מטעויות. מי שעושה גם טועה. החוכמה היא ללמוד ולהשתפר כל העת. כך למשל, בשנה האחרונה נפתח בחקלאית מתווה חדש לעבודת הווטרינר, ותהליך אסטרטגי עמוק לבחינת הדברים החקלאית.
אחרי הכול, "החקלאית" היא ארגון מפואר, שנבנה בעמל רב על-ידי אנשי חקלאות צנועים וערכיים. אנשים אשר ויתרו על הרבה דברים בחיים, בכדי לממש רעיון ודרך. תכליתה של "החקלאית" היא לחזק ולהעצים את המאחד והמשותף לכולנו על-בסיס טיפוח דורות של ווטרינרים מהמובילים בעולם, גם את הווטרינרים הפורשים הארגון טיפח וגידל – הוא היה שם בשבילם, הלך דרך בשביל האג'נדות המקצועיות, ואף התפשר לא פעם על שעות עבודה וגמישות טיפולית. מנגד, שמענו אמירות אשר גבלו בהסתה של ממש על הארגון – אנשיו ומנהליו.
יש להדגיש כי עשיתי ככל שביכולתי בכדי לאפשר לווטרינרים לחזור לארגון לאחר פרישתם, ולתחושתי, תוך הסתכלות שבדיעבד נדמה שהכול היה מתוכנן מראש, אמירות למראית עין, וכל זאת בכדי לתת למהלך המעבר לחברת התרפות להצליח.
חברים, אני מבקש מכם: אל תתנו את ידכם לפירוק הארגונים, שכל כך חשובים לענף. לבנות מחדש זה כמעט בלתי אפשרי, לפרק אפשר באופן מידי. כל העולם מגיע לראות את הפלא של השוק המתוכנן והארגונים הנלווים לו. את הכוח בשיתוף הידע, את הצלחת הכלל מול הפרט. אין זה מפתיע כי חברות פרטיות מנסות לנגוס במרקם שיצרנו יחד. מרקם אשר בזכותו ביססנו את מעמדנו בחזית החקלאות הישראלית.
המדהים הוא, כי הדלתות פתוחות בפנינו כיום במשרדים בירושלים ולמול כל גורם השפעה ישיר או עקיף. אנחנו שם, נחושים ומאוחדים. עובדים כצוות, כארגון לומד ומתפתח, העושה ככל יכולתו להפוך סיכונים לסיכויים, אתגרים להזדמנויות, ולעולם-לעולם, נאבק למען הערכים של השותפות והרעיונות האידיאולוגיים שלנו.
האם הכרסום בשותפות הוא פתח לבאות? האם עלינו להיות שבויים של גורמים אינטרסנטיים עסקיים, של שורת הרווח בלבד? האם נהיה כמו אחרים, רודפי שלל, או נשמור על המיוחד והמייחד אותנו: שילוב של קואופרטיב יצרני מוביל מקצועית, כל זאת תלוי רק בנו! אחזור ואומר: רק בנו!
מתחילת דרכי בהתאחדות חזרתי והדגשתי, כי רק ביחד נוכל להצליח, כי כוחנו באחדותנו. עברנו ימים סוערים, הסדרנו מחלוקות, ביצענו חריש עמוק של הקשבה והבנה, חיברנו את השורות, יצרנו תהליכי עבודה משותפים ומשתפים. היום, יותר מתמיד, אנו גוף חזק ומאוחד, תורם ומשפיע. הניסיון מלמד כי סך כל חלקנו גדול מהשלם והתוצאות בהתאם.
אף אחד מאיתנו לא פילל למצב, שבו יעזבו אותנו רופאים מ"החקלאית" למען חברת תרופות פרטית, מתוך מניעים אישיים, לכאורה. ככל שזכות זו היא לגיטימית, הרי על-פי תפיסת עולמנו היא איננה עומדת באמות המידה הערכיות והמוסריות – ולא נסכים לה. ככלל שהמציאות טפחה על פנינו, אין לי ספק כי בסופו של דבר מדובר במקרה יוצא מן הכלל, שאיננו מעיד על הכלל, עלינו.
חבל שזה קרה, אפילו מצער, רק חשוב שנחזור ונדגיש: יש לנו גיבוי ואמון מלא בווטרינרים, בהנהלות ובכם הבעלים של החקלאית. כולנו, כאחד, מחויבים להמשיך ולשאת בזכות ובגאווה רבה את דגל הקואופרטיב, את דגל שליחות אספקת החלב השוטפת וביטחון המזון בישראל.
יחד נמשיך, יחד נפעל, יחד נשמור ונחזק האחד את השני ואת ענף החלב, היקר לנו מכל.
בברכת חברים,
ליאור