אנו ביומה השישי של המלחמה בעזה.
האדמה והשמיים עדיין סוערים, אולם אנו ממשיכים בכל הכוח והנחישות.
פותחים את צווארי הבקבוק ועושים ככל שביכולתנו לשמירה על אמצעי היצור, הלב הפועם של יישובי הפריפריה.
ברגע זה יש רק שתי רפתות שהפרות טרם נחלבות, ובכל שאר רפתות הקוו הראשון עובדים במלוא המרץ.
כן, הנרטיב הציוני חי וקיים, האירועים האחרונים הם ההוכחה, שאנחנו אלה שמתייצבים ברגע האמת היכן שצריכים אותם, התגייסות מדהימה, אנשים מכל קצוות הארץ מצטרפים לעבודה מתוך סולידריות, ערבות הדדית, שותפות גורל.
אין-סוף סיפורי גבורה של אנשים, שיוצאים לרפתות כדי להאכיל את הפרות לאחר עשרות שעות של רעב, לבדוק ולהבטיח את תקינות מכוני החליבה. ולראות אותם חזרה במשקים, שמחים ומתרגשים, חדורי מוטיבציה ואמונה, נותן לכולנו את הכוח לעמוד איתנים, לשמור על התקווה.
זוהי הלכה למעשה התכלית הראויה, בעת שגרה וקל וחומר בימים אלה, הקשים מנשוא. כמה שאנו גאים ברפתנים שלנו, בחקלאים שלנו, באנשי ההתיישבות, שלאורם קמה מדינת ישראל ולאורם היא תחזור ותפרח.
