בדיקה ואבחון טיפולים מקומיים מעשיים וסביבתיים בזבל המדרכים ברפת החלב

כתבו: הלל מלכה, עירא פלך, תומא עבוד, עדו סמילנסקי, פרץ שורק, גל בן יוסף, יוסי פורטל, טל שקולניק, דניאל ביקל, אבירם ג'ונסון, צליל שץ, מאיה שניט-אורלנד, לידן פלאח בליק, שאול יעקבס, יניב לבון

מוסף טיפול בשפכים וזבל ברפת:
הלל מלכה: מנהל תחום הבקר בשה"מ: "כרגע אין פתרון אחד לבעיית השפכים ברפתות החלב"
מתקן מקומי לטיפול אינטנסיבי בזבל בקר רטוב ע"י אוורור מאולץ מתקן חלוץבדיקה ואבחון טיפולים מקומיים מעשיים וסביבתיים בזבל המדרכים ברפת החלב
ניסוי רפת השרון חלק א': הצנעת זבל רטוב משפכי הרפת בתוך מרבץ הפרות
ניסוי רפת יעקבס חלק ב' : הצנעת זבל רטוב מרפת יעקבס בשדות של משק יעקבס כפר הרא"ה
סיום העבודה ונספחים

הדרישות הסביבתיות בטיפול בפרש בע"ח בכלל ובפרש פרות החלב בפרט, מחייבת אותנו להתמודדויות חדשות בנושא הטיפול בזבל הפרות

מבוא
זבל המדרכים הרטוב, שנע בין 80% ל 90% מים, מהווה את הבעיה העיקרית ומחייב השקעת זמן ומחשבה על אופן טיפולו. על פי נתונים שפורסמו ע"י המשרד להגנת הסביבה בתחילת הדרך, ולאחרונה נבחנו ונבדקו שוב ע"י סטיבן רוזן משה"מ, מפרישה הפרה כ- 62 ק"ג חומר רטוב (ח"ר) ביום – צואה ושתן, שמכילים כ- 10% חומר יבש. הטיפול בשפכי רפת ופתרון הקצה להם מהווה נטל כבד על הרפת – נושא זה היה גורם מרכזי בתכנון הרפורמה בענף החלב. שפכים אלה גורמים לבעיות רבות במטשי"ם ובמאגרי ההשקיה אליהם הם מגיעים, ולעתים אף גורמים לנזקים ומונעים את השימוש בקולחים להשקיה. גם לאחר השלמת הרפורמה בענף החלב מוצאות רוב הרפתות בארץ קשיים במציאת פתרון סביר לטיפול בשפכיהן, גם אם מדובר בפתרון קצה שאושר במסגרת הרפורמה. בבדיקה ב- 12 רפתות נמצא כי שפיעת השפכים לחולבת ביממה היא בממוצע 156 ליטר (השוני בין הרפתות הוא רב, וברפתות שונות הכמות נעה בין 40 ל- 380 ליטר שפכים לחולבת ביממה). משמעות נתון זה היא שרפת המונה 300 חולבות מייצרת 50-60 מ"ק שפכים ביממה. כאמור, שפכים אלה קשים לטיפול. ריכוז הצח"ב בשפכי מכון
חליבה הוא כ- 3,000 מג"ל, לעומת 250-300 מג"ל בשפכים ביתיים, כלומר, העומס האורגני בשפכים אלה גבוה פי 10 מהעומס האורגני בשפכים הביתיים. עד היום אין פתרון שלם לטיפול בשפכי רפת, וברוב המקרים מוהלים אותם, לאחר טיפול קדם, בשפכים ביתיים. במקרים אחרים קולטים את השפכים במאגרים או מפזרים אותם בשטחים חקלאיים, ובפועל "מעבירים" את הבעיה הלאה. גם אם נתעלם מהבעייתיות של הרכב השפכים, עלות טיפול עומס אורגני הגבוה פי 10-20 מהעומס המקובל גבוה בהתאם – 10-20 ₪ למ"ק. יש לציין שגם שילובם במאגרי השקיה גורם נזק ניכר, ומגביל את סוג הגידולים אותם ניתן להשקות ממאגרים אלו. בהנחה שעלות הטיפול בשפכי רפת במתקן לטיפול בבוצה חקלאית (מטב"ח) היא העלות האלטרנטיבית, מדובר בכ- 500 ₪ לחולבת בשנה ובכ- 150,000 ₪ לרפת המונה 300 חולבות. בנוסף, יש לציין שגם למתקני המטב"ח אין פתרון לנוזל בסוף התהליך ("מי נטל"). במצב כזה ברור שכל הפחתה בנפח השפכים היוצא ממערכת הרפת תקטין במידה ניכרת את הנזק הסביבתי ואת עלויות הטיפול בשפכים אלה. עובדה לכך היא שכמעט כל הרפתות כיום בארץ עברו לממשקים יבשים כמו סככה מרחבית (ללא מדרכים) וסככה כוללת (כולל מדרכים), כך שמקור השפכים היחידי הנו מחצר ההמתנה ומכון החליבה.

התייחסות נרחבת
בשנים האחרונות נדרשת התייחסות רבה לפתרון בעיות הזבל הקיימות ברפת החלב בישראל ולאופן פיזורו בשטחים החקלאיים. ע"פ תנאי המשרד להגנת הסביבה לרישיון עסק לרפת החלב מותר לפזר בשדות רק זבל מטופל ולרבות ע"י קילטור, קומפוסטציה או מתקן עיכול אנ-אירובי. פינוי הזבל לאתר קומפוסט והטיפול בו בטרם יפוזר בשדות כרוך בעלות גבוהה. מסיבה זו השימוש בקומפוסט בגידולי השדה קטן מאוד וגם המגדלים בארץ חוששים משימוש נרחב בזבל רפתות לא מעובד לגידול מספוא. זאת מהסיבות הבאות:
1 . חשש מאילוח של השדה בפתוגנים ועשבי בר זרים אשר מקורם בזבל – קיים בליבם החשש כי לאורך זמן אלה עלולים לפגוע ביבול ובאיכות של המספוא.
2 . חשש מהמלחת הקרקע בעקבות השימוש בזבל. בעקבות הצטברות מלחים וחנקות קיים חשש כי פוריות הקרקע תיפגע, ובהמשך ייפגע גם יבול ואיכות השחת.

במציאות שתוארה יש יתרון ברור לרפתות אשר ימצאו פתרון לבעיית השפכים שלהן בתחומי הרפת ויוציאו את עודפי הזבל כדשן מוצק המותר בשימוש בחקלאות. בניסוי שערכנו ברפת הרדוף, "הרטבת מרבצים על-ידי זבל נוזלי לצורך הקטנת נפח השפכים היוצאים מהרפת", בשנת 2011-2012 בדקנו את האפשרות להצניע את שפכי הרפת על גבי שטח הרביצה. (העבודה הוצגה בכנס מדעי הבקר בשנת 2012 , וכמו כן פורסמה בעיתונות המקצועית). בעבודה זו הראנו כי ניתן להקטין בצורה משמעותית את נפח השפכים המופנים למטשי"ם וכי המרבץ הינו מצע בעל כושר ספיגה גדול מאוד. למרות זאת, רובן המכריע של הרפתות אינו מאמץ את השיטה והסיבות לכך ברורות ומובנות. זאת מאחר ויישום השיטה מחייב התארגנות במתקן עצמו: שטח מחייה גדול לפרה, תוספת עבודה, תשומת לב לבריאות העדר, ולוחות זמנים קשיחים של פיזור השפכים וקלטור במועדי החליבה. כמו כן, עבודה זו לא בחנה את הצנעת השפכים בזמן פיזורם ולכן לא הורידה את מפגעי הריח. עבודה זו הראתה שניתן לפזר כ- 5 ליטר למטר מרובע של שפכים מבלי לפגוע באיכות המרבץ. עבודה נוספת שנעשתה בשדה אליהו ובחנה את פיזור השפכים במרבץ חיצוני ללא פרות מצאה שניתן לפזר כ- 9ליטר למטר מרובע של שפכים ללא פגיעה באיכות הקרקע.