מחבר: דויד שליט

מחלבת יוטבתה קולטת כ- 40 מיליון ליטר חלב בשנה מהרפתות בערבה, כמות נכבדה של חלב המיוצר בקצה המדבר. המחלבה הדרומית היא בעצם הסיבה העיקרית, אם לא היחידה לקיום רפתות חלב בערבה והיא זו המחזיקה בחיים, תרתי משמע, את הרפתות בערבה ועוזרת לא מעט להישרדותן. רם סרוגו, מנכ"ל המחלבה: "גם היכולות שלנו להשקיע ברפתות הולכות ומתמעטות". תמונת מצב

מחלבת יוטבתה, היא סוג של משפחה באמצע המדבר המתפקדת כאמא ואבא של ילדים, חלקם בוגרים ועצמאיים וחלקם מתקה עדיין ללכת לבד. וזה רק טבעי שבסיום כתבה על רפתות בערבה, נשוחח עם מנכ"ל מחלבת יוטבתה רם סרוגו . סרוגו בהחלט מודע למצב הכלכלי ולקשיים בהם פועלות הרפתות המספקות לו חלב בין השאר עבור ייצור השוקו המפורסם ביותר בעולם. רם "בעיקרון אנחנו מבינים שהשנים קשות, עלויות חומרי הגלם, מזון ועוד, מקשים על הענף כולו, המרווחים קטנים והיכולת להשקיע ברפתות הולך וקטן. גם היכולת שלנו הולכת וקטנה, אפרופו לוגיסטיקה, דלק. אנחנו בהחלט מבינים את המצב ומקווים לימים טובים יותר. היו ניסיונות לעזור לרפתות בערבה להגיע לרווחיות גדולה יותר, לצערי כרגע, הניסיונות לא צלחו. ההתמודדות קשה ומאוד לא פשוטה. זה המצב נכון לעכשיו. אנחנו מאוד רוצים שהרפתנים ישקיעו אך לפעמים אין את היכולת של הקיבוץ להשקיע, או רצון. יש כל מיני שיקולים, מחלבת יוטבתה לא נכנסת לשיקוליהם אך במקומות שאנחנו יכולים לעזור, אני עוזר. גם יכולות ניהול הינן קריטיות בענף החלב, בטח בתקופה שכזו שבה המרווח לטעויות ניהול הוא כמעט אפסי".

אתם מרגישים בצמצום הרווחיות?
"הרווחיות המצטמצמת מורגשת גם אצלנו במחלבה, אך כשמסתכלים במצטבר, ענף החלב, יחסית הוא בעל בסיס טוב ואיתן ולכן לא הייתי ממהר לשפוך את החלב עם התינוק. אך זו בהחלט תקופה מאתגרת לכולנו.

אם חלילה יסגרו רפתות בערבה מה תעשה המחלבה בכדי לקבל את כמות החלב הדרושה לה?
"תראה, אנחנו מתמודדים, מעבר לזה שאנחנו גדלים כל שנה וצריכים להביא עוד חלב למחלבה. אנחנו נאלצים להביא חלב מרחוק, דבר הפוגע ברווחיות שלנו. אני יכול לומר כי אנחנו בסופו של דבר עבור כל ליטר חלב שלנו, משקיעים יותר יחד עם הרפתנים שלנו ע"מ לשמור את הענף חי בערבה. למדינה יש כל מיני כלים שבה היא יכולה לעזור אם הרווחיות נמוכה יותר, גם על ידי יצירת מקור להשקעות וגם לצ'פר את התמורה לליטר
חלב. בסוף מדובר בפרנסה של יישובי ספר, בפריפריה והמדינה צריכה להיות בעלת אינטרס שהישובים יצליחו וישרדו כלכלית ואף מעבר לזה".

שנת 2023 ?
"השנה הקרובה קשה, עדיין לא רואים את הסוף של המשבר, אני מקווה שכל הרפתות תשרודנה את התקופה, זה אינטרס שלנו, של הקיבוצים וגם של המדינה וסליחה על המילה ציונות. הרפת בחלק גדול מהמקרים מהווה תשתית כלכלית לישובים בערבה ובכלל. בהזדמנות זו אני רוצה לאחל חג שמח לכל יצרני החלב באשר הם ובפרט לכל היצרנים בערבה שלנו, מי ייתן שהשנה הקרובה תביא פרנסה טובה לכולנו".

קיבוץ יוטבתה, נוסד בשנת 57 והוא עדיין קיבוץ שיתופי על מלא, כ- 350 חברים, הקיבוץ הגדול בערבה. פרנסה, מחלבת יוטבתה, פונדק יוטבתה, גד"ש מטעי תמרים ורפת גדולה בשותפות עם קיבוץ אילות.

רפת יוטבתה, רפת חלב ערבה, נוסדה עם הקיבוץ כשהמטרה הראשונית היתה לספק חלב לאילת. בעלת מכסה כ-8 מיליון ליטר מכסה, כ- 630 חולבות, כ- 500 עגלות. מכון חליבה קרוסלה scr, ארבעים ושמונה עמדות. מרכז מזון עצמאי. 3 חליבות, חלב מהדרין ביום, החלב מוזרם בצינור ישירות למחלבה הנמצאת סמוך לרפת. כוח אדם מורכב מ- 5 חברי קיבוץ, מתוכם 3 וותיקים, 5 חברים, 6 תאילנדים ושני שכירים מתוכם מנהל הרפת, תמיר אמיתי חבר קיבוץ גלאון. תמיר רפתן מגיל 16 , ניהל בעבר את רפת גלאון במשך שנים, עבודה באפריקה בליווי וניהול רפת חלב באנגולה. לפני ההגעה ליוטבתה, מנהל תפעול ברפת יהודה והחליט לחזור לנהל רפת, רגע לפני הפנסיה.

איך ההתרשמות שלך כמנהל חדש ברפת יוטבתה?
תמיר "תראה, הגעתי לכאן לפני 3 חודשים ומצאתי רפת מסודרת מאוד, הייחוד ברפת כאן זה כוח האדם, צוות חברי משק וותיקים שעדיין עובדים ברפת, יש כאן גאוות יחידה אמיתית. הקשר מול המחלבה וכמובן המחלבה המשתמשת ונעזרת ברפת בכל נושא הקיימות, רווחת בעלי חיים, למעשה זו רפת הדגל של המחלבה".

צינונים בקיץ?
"מרכיב מאוד משמעותי כאן ומרכיב קריטי בקיץ, אנחנו מצננים למעשה לאורך כל היום בתקופת הקיץ, כ-7 חודשים בשנה. 7 פעמים ביום בנוסף לחליבות".

זו רפת מאוד מושקעת?
"בהחלט, ללא ספק, הנראות כאן מאוד חשובה כמו גם המקצועיות וכל הקשור לרווחת הפרה. הרפת חשובה מאוד בפן הקיבוצי ואני מנסה לשמור על הקיים. נעשית כאן עבודה רצינית בכל נושא הסדר והניקיון ודגש על כל ממשק הרפת".

אך לצד הרפת הזו, מצב הרפתות בערבה לא יציב?
"נכון, נושא הרווחיות הוא דבר שמעיק מאוד, על קיום הרפתות והטיפול בשפכים שמאוד הוחמר בשנים האחרונות מה שמחייב היערכות מאוד יקרה דבר הפוגע בקיום הרפתות כמו גם בהיתכנות קיומם. בתור רפתן ואיש מקצוע אני מאוד מיצר על כל העניין. אך זה מאבק ארוך שנים שלא החל עכשיו. תקרא לזה ציונות, אך אני בעד חקלאות ורפתנות. משהו צריך לקרות כדי שהרפתות ימשיכו כמו שהן כיום. מה שהיה פעם מובן מאליו שלקיבוץ יש רפת, היום לצערי זה לא כך. הבעיה היא איננה ייחודית לערבה אך כאן בגלל הריחוק הבעיה אקוטית הרבה יותר".

ברזילאי: "הרפת חשובה מאוד לחברי הקיבוץ"
גלי ברזלאי, חברת קיבוץ, היתה היונקיסטית ברפת וכעת נכנסת לתפקידה החדש כמנהלת עדר ואחראית בריאות. גלי: "לפני שהגעתי לקיבוץ, עבדתי כטכנאית ווטרינרית של סוסים, חיות תמיד היו אצלי בלב. לא כל כך רציתי להיכנס לרפת כי המחוייבות גדולה בעיסוק עם חיות. היום הילד גדל והגעתי לכאן ומאוד שמחה על ההחלטה. יש כאן אווירה מאוד טובה ואנשים אכפתיים".

כמה חשובה הרפת לקיבוץ?
"מאוד חשובה לקיבוץ, בעיקר בגלל הנושא התדמיתי וזה גם מקום שמרוויח יפה. יש כאן פעילות של ילדים, מטפחים את הדור הבא, זה נושא שמאוד חשוב לנו. עניין הקהילה והשותפות מאוד חשובה לנו כחברים וכך אנחנו מתנהלים".

קיבוץ סמר, כ- 110 חברים, מהקיבוצים היחידים בארץ שעדיין שיתופי באופן מלא, יש אמנם דיבורים על העתיד אך כרגע, המצב נותר כמות שהוא. קיבוץ ייחודי, הנאבק מול מציאות משתנה. עיקר הפרנסה, מטעי תמרים (ענף הנמצא בירידה עד קריסה) ועובדי חוץ עצמאיים, מקצועות חופשיים, הוראה, ריפוי ועיסוק וכמובן רפת הנחשבת ליציבה כלכלית.

קרלוס גרינגאוס, מנהל רפת סמר, כבר למעלה מ- 25 שנים, בעל מקצוע היודע לנווט את הרפת בין הגלים הגבוהים ובזכותו הרפת של הקיבוץ הקטן היא עוגן כלכלי משמעותי מאוד בקיבוץ. רפת בעלת מכסה של כ- 4 מיליון ליטר לשנה, 330 חולבות, כ- 260 עגלות, מכון חליבה, scr 24 שדירת דג, השדרוג האחרון היה לפני כעשר שנים, כולל החלפת ציוד חליבה. 3 חליבות ביום, מחודש יולי 2022 חלב מהדרין המשווק כמובן למחלבת יוטבתה, לרפת מרכז מזון עצמאי, כוח אדם, 4 תאילנדים ו 5- חברי משק. קרלוס "עברנו שנה לא פשוטה, יש לנו התארגנות קניית מזונות משותפת של כמעט כל רפתות הערבה, היה לנו בתחילת השנה קניות קודמות עם מחירים זולים דבר שמיתן את עליית המחירים החזקה. גמרנו את השנה קצת יותר נמוכה מהשנה הקודמת אך לא קטסטרופה".

בעיות נקודתיות של רפת סמר?
"אחרי שפתרנו את בעיות כוח האדם עם התאילנדים אז חוץ מהחום והקור אין הרבה בעיות רציניות. יש דור המשך ואני יכול לבשר לך כי אני יוצא מהרפת בקרוב, אולי לים, לאהבתי הישנה, אני משיט בשכר, אולי קצת להרגיע את המוח אחרי 25 שנים. עמית שלומי, יהיה מנהל הרפת, אני אשאר בחצי משרה ואחראי על ניהול ההזנה".

זה סקופ גדול, קרלוס עוזב?
"לא עוזב, למה עשית עיתונות צהובה (מחייך קרלוס), מתחלף בקרוב ואשאר תמיד רפתן בנשמה".

הרפת יציבה בסמר?
"הרפת יציבה ולכן אני רגוע גם במהלך הזה, כיום הרפת היא ענף הרווחי בסמר, לדעתי כ- 50 אחוז מסך הכנסות המשק".

בנויים לעוד מכסה?
"לא מתכננים על הגדלה או שותפות, אם תהיה אפשרות אז רק של הגדלה טבעית, באמצעות מכסה. אנחנו מתכננים כבר היום בניה עתידית בכדי להגיע למצב של רווחה מבחינת מקום כולל עודף מקום שנוכל לגדול עוד קצת. יש תוכנית אב ל 5-6- מיליון".

תובנות שלך על עתיד הענף ובכלל?
"הענף חי כל הזמן בהיכון לקראת השר החדש שיחליף את החדש וכל שר רוצה לעשות משהו ואנחנו באיום ובוויכוח תמידי על העתיד שלנו. בסוף אני חושב שאנחנו בצד הצודק ומקווה שהענף יישאר מתוכנן ואנחנו צריכים להוכיח שאפשר לייצר חלב זול יותר".

קיבוץ אליפז, כ- 70 חברים, עיקר הפרנסה ענף התמרים, תיירות ורפת. בשנים האחרונות עתיד הרפת באליפז עולה לדיונים חוזרים ונשנים בקיבוץ. יהיה מי שיאמר כי לחברי הקיבוץ נמאס מהקשיים, מהריח וכי המשק החליט ללכת על תיירות בכל הכוח, דבר שלא מתיישב היטב עם רפת.

יש לומר מייד, עדיין, עם כל הקשיים, שחיקת הרווחיות והבעיות האובייקטיביות של ניהול והפעלת רפת חלב בערבה. הרי שרפת, היא עדיין, ענף יציב כלכלי ואם הוא מנוהל נכון, הרי שהוא ענף חקלאי אולי הבטוח ביותר, בעל תכנון והכנסה קבועה, בטח לקיבוצים בערבה. אך נדמה שאת הדבר הזה, לא ממש מבינים שם, בקיבוץ אליפז. רפת אליפז הוקמה בשנת 86 מכסה שנתית של 3.9 מיליון ליטר, 305 חולבות, מכון חליבה ישן שדירת דג 124 על 14 ששודרג לפני כעשור, אז גם עברו למערכת של scr שלוש חליבות ביום. משנת 2021 מרכז מזון עצמאי וכבר רואים את השיפור. כוח אדם, דורון ואורית, 3 עובדים זרים ושני סטודנטים, מתנדב ושני צעירים בשנת שירות. אורית ודורון משולם, זוג רפתנים המנהל ביחד את הרפת הקיבוצית כבר שנים רבות. דורון ממהר לומר אולי להבהיר "זה לא עסק משפחתי, בעבודה אנחנו לא זוג והרפת היא מקום עבודה לכל דבר" בחיוך. דורון מנהל את הרפת ואורית מס' 2 ואחראית בריאות. לראות את אורית מתנהלת עם הפרות זו חוויה בפני עצמה. היא מלטפת, מדברת, מתחבקת, הפרות באות אליה, יש שם אהבה אמיתית.

זה לא קשה לזוגיות?
אורית "לנו לא, קודם כל כי אנחנו חברים מאוד טובים ושנית, כל אחד יודע את מקומו, אני לא מתערבת לו בהחלטות שלו ואני עושה את שלי. דורון מתווה את הקו וההנחיות, יש כמובן שיח אבל הוא המנהל". אך אורית מחייכת ומוסיפה מייד "דברנו על העבודה נכון, בחיים הפרטיים זה חיים פרטיים".

הבעיות?
דורון "בכל הערבה יש את אותן בעיות, שינוע, מרחק, מזון וכוח אדם. בגדול יש קושי אצלנו להיפטר מהזבל פרות, דבר שמאוד מטריד את הקיבוץ. אנחנו מתמודדים עם מוצקים נמוכים, אנחנו מנסים בכל מיני אמצעים ומבלי לייקר את המזון יותר מדי, אחרת אין טעם. וכמובן להוזיל את הייצור ומצד שני לשפר מוצקים".

איזו השקעה נדרשת כאן?
דורון "לא רואה משהו מיוחד, אולי קצת בתשתיות, בעיקר הוצאת זבל, בשנה שעברה סיימנו את ההשקעה במאווררים ובניית סככת עגלות".

צינון?
אורית " 3 חצרות צינון ועובדים לפי גרף עומס החום של scr שתי חצרות צינון חצר המתנה".

שנת 2022 היתה שנה קשה?
דורון "תחילת השנה היתה קשה מאוד, המחירים היו גבוהים, מחיר המטרה לא נתן ביטוי לעליות במחירי המזון. אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר, רואים ניצוצות כבר ברבעון האחרון".

אני מבין שעתיד הרפת על הפרק?
דורון "כן, יש שיחות, אך אין לי ספק שההיגיון יגבר ורפת אליפז תמשיך להתקיים, כי זה מה שנכון מכל הבחינות".

מושב פארן, עלה לקרקע בשנת 73 , כ- 130 משפחות, מושב הנחשב כיציב מהבחינה הכלכלית שחלק גדול מהמשפחות עדיין המתפרנסות בעיקר מחקלאות, ירקות, פרחים, מטעי תמרים וכמה רפתות כולל רפת אחת גדולה של כמה מכסות. פעם, בתקופה שבה חקלאות לא היתה מילה גסה, נהנה מושב פארן משפע כלכלי, היום, המאבק לקיום והישרדות כלכלי הוא כמעט יום יומי.

רפת בוצ'ני ורפת שחר, זוהי רפת בעלת 2 מכסות, הנחלבות במכון אחד, 2 חליבות ביום, מרכז מזון באר טוביה, שחר יהודה נשוי לאפרת, לזוג 4 ילדים, המשפחה הגיע לפארן בשנת 2001 . יהודה "זה מעבר שבא מבחירה ולא מכורח". ליהודה יש מטע מנגו בחממות, ענף חדש ומתפתח ורפת בעלת בעל מכסה של 1.250 לשנה ורפת בוצ'ני מכסה של 750 אלף ליטר לשנה. מכון שדירת דג של scr שני עובדים זרים, חלב כשר למהדרין, משווק כמובן ליוטבתה. שחר "יש מחשבה להגדיל את המכון, נראה מה יהיה".

איך התגלגלת לרפת?
"בזמנו הודיעו לי שאני יכול לקבל מכסה, אז הלכתי על זה ללא היסוס ואין בי שום חרטות על המעשה. אני איש עסקים, עדיין לא הפסדתי ברפת, אפשר להרוויח, רק צריך לדעת איך לעבוד, להתייעל, אני מאמין בחקלאות, למרות שקשה להתפרנס מזה".

למרות המצב הלא ברור?
"כן, אך מבחינתי המצב מאוד ברור, לנו יש הרבה מה להשתפר ולהתייעל ולעשות דרך עם הגופים המלווים אותנו. אני מקווה כי בסוף יבינו שלא אנחנו הבעיה בנושא יוקר המחיה. יותר קל לתקוף אותנו, העסוקים בעשיה ובעבודה. אנחנו כרפתנים לא יכולים לשבות, או לצאת למחאות ארוכות, אין לנו את הפריווילגיה הזו. בסוף רפת וחקלאות זה כמו ביטחון צבאי, מעבר לביטחון תזונתי, אנחנו כרפתנים לא פקטור ביוקר המחיה. החלב שלנו יקר יותר בגלל דרישות המוסדות, רבנים וכו'. והגיעה הזמן שיגידו באומץ וביושר, נכון, החלב שלנו יקר כי יש לנו דרישות של כשרות, מזון, התנהלות במכון ועוד".

בעיות מיוחדות בערבה?
"זמינות של חומרים ועלויות השינוע, מתשתיות ועד רמת התחזוקה הטכנית. לשמחתי יש לנו מעטפת טובה, גם טכנולוגית וגם מקצועית. אני למזל, לא הייתי נכנס לרפתנות אם לא הייתי משוכנע שאקבל תמיכה, סיוע ומעטפת מקצועית טובה. החקלאית, שיאון, מרכז המזון, scr ליווי
טכני למכון, כל אלה גופים העוזרים לנו להצליח במה שאנחנו עושים".

יש וויכוח מתמשך על עתיד הרפתות המשפחתיות?
"יש עתיד ובתנאי שהרפת תגיע לנפח כלכלי שיספיק להוצאות השוטפות שלה וכמובן רווח כלכלי. כשאני השקעתי ברפת, רציתי לראות סוג של עוגן כלכלי, לא היו לי מחשבות השקעה, אקזיט או התעשרות. וכיום אני שמח בחלקי ואני אומר את זה מתוך הידיעה שיש לי המון לאן להשתפר ויש לי דרך לעשות. בסוף, אם אתה עושה את הדברים נכון, מרווח הטעויות שלך מצטמצם ובחקלאות זה מאוד חשוב. חקלאים הם בדר"כ אנשים שמרנים, לא ממהרים ללכת לשינוי".

איך הצינון בקיץ?
"יש לנו מערכות ערפול ומעבר לזה אנחנו מביאים את הפרות לצינון בחצר החליבה וזה מביא למחשבה אולי הקיץ הזה נעבור ל- 3 חליבות ביום. מזג האויר נעשה יותר ויותר קיצון, על פניו, למרות שאין לי סימוכין לטענה, נראה לי שהעדרים בערבה בריאים יותר, ככה, בתחושה שלי וממה שאני שומע".

מחשבות לעתיד?
"מעסיקה אותי המחשבה לאן להתפתח עם המוצר הזה הנקרא חלב ומצד שני תרבות הצריכה של הלקוח משתנה והוא יותר ויותר מעדיף את התחליפים. צריך לראות איך נתמודד עם המציאות, צריך כל הזמן להיות עם הפנים קדימה".

הגענו לסוף המסע שלנו, הקטע האחרון של הפרויקט שאנו גאים בו כל כך. למעלה מ 500- ק"מ של כביש 90 , הכביש הארוך בישראל. מגבול הצפון, דרך, הכנרת, גבול ירדן, בואכה מפרץ אילת. ביקרנו ב 18- רפתות, משפחתיות וקיבוציות, ראיינו, צילמנו, חווינו ובעיקר למדנו את והתרגשנו מארץ ישראל שלנו. החקלאות לאורך כביש 90 סובלת, מטרור חקלאי, גניבות, חוסר אכפתיות ממסדית, ריחוק מהמרכז, מחסור בתשתיות ועוד. אך עדיין, שדות אין סופיים, חלקי ארץ נהדרים שאינם מככבים בתקשורת והאנשים שם פשוט עובדים, מתפרנסים, חיים את חייהם.
פרויקט רפתות כביש 90 , פרק אחרון, אך הדרך עדיין רחוקה מלהסתיים. כי אם חפצי חיים אנחנו, הרי שחייבים לוודא כי הפריפריה תצמח, תתפתח, שאנשיה יתפרנסו בכבוד, כי שם שוכנת הרוח הציונית וביטחון המזון שלנו, כי אין אופציה אחרת, אין לנו ארץ אחרת.
לחלק הראשון של הפרויקט
לחלק השני של הפרויקט

בקעת הירדן ים המלח
גילוי נאות, יש לי פינה חמה בלב לאזור הבקעה, ים המלח, כבן גרעין לקיבוץ קליה וכמי שהיה ממקימי היאחזות אלמוג, שלימים הפך לקיבוץ, האזור הזה אהוב עלי במיוחד, כולל ים המלח ההולך ונעלם לצערי הרב. משהו שם משקיט אותי, מרגיע את הנשמה, השקט, המרחבים, הקיץ
הבלתי נגמר, בקיצור, חבל ארץ אהוב במיוחד.

רפת קיבוץ גלגל
רפת קיבוץ קליה

ערבה ערבה אין קץ

כביש 90 נמתח בערבה כמו מתאמץ לקראת סוף הדרך. ארוך ומתפתל, משני צידיו שדות ירוקים, הרים בצבעים משגעים, נוף מדבר שקשה להישאר אליו אדיש. האזור המרוחק ביותר ממרכז הארץ, הקצה הדרומי של ישראל. 15 רפתות פועלות באזור הערבה, כולל מושבים ושותפויות, כולן על כביש 90 , מלבד רפת נווה חריף. ושם בקצה השמים, כמעט בסוף המדבר פועלות הרפתות, בניגוד לכל היגיון כלכלי. פרויקט כביש 90 , הגענו לתחנה הסופית!
לא צריך להיות כלכלן מומחה, בכדי להבין את הקשיים האובייקטיביים של רפתות בערבה. המרחק, מחירי המזון, ההובלה, החום הכבד, הקושי בגיוס כוח אדם ועוד ועוד. נתוני הפתיחה של רפתות הערבה לא פשוטים ויעידו על כך ההתלבטות של לפחות 2 קיבוצים באשר לעתיד ענף רפת החלב. בקיבוצים גרופית ואליפז, שוקלים את שאלת המשך הפעלת הרפתות. שאר הרפתות, מתמודדות עם שחיקת רווחיות, רווח זעום או הפסדים תפעוליים. היו בעבר ניסיונות של מועצת החלב והתאחדות יצרני החלב, לסייע לרפתות, נכון לעכשיו, ללא הועיל. הכדאיות הולכת ונעלמת ויהיה נכון לומר כי מחלבת יוטבתה היא אולי המחסום האחרון מסגירת ענף החלב בערבה. ואם לא די בכך, לאחרונה התגלה, עגל חולה בקטרת העור בתחנת ההסגר בצופר והרופאים הווטרינריים החלו כבר במבצע חיסונים בכל רפתות הערבה. אך למרות הכל, הרפתנים הם עם מיוחד, אופטימיים חסרי גבולות והיגיון כלכלי ופגשנו בערבה חקלאים מחייכים, שמחים, אך חוששים, מאוד חוששים.

שותפות רפת חלב עידן
רפת מושב פארן
שותפות רפת פארן
רפת קיבוץ גרופית
רפת קיבוץ אליפז
רפת קיבוץ סמר
רפת קיבוץ יוטבתה
רם סרוגו מנכ"ל מחלבת יוטבתה: "על כל ליטר חלב אנחנו משקיעים יותר"

מכסה של 3.7 מיליון, מכון ישן בן למעלה מ- 40 שנה, כ- 350 חולבות. מצבה הכלכלי לא טוב. אמנון מליחי מנהל הרפת בחודשים האחרונים אומר לנו " המצב בכי רע". כלים ישנים, תשתיות ישנות, הובלה יקרה. הרפת בפרשת דרכים. על הפרק, או סגירה והחזרת המכסה, או מעבר ליהל.

אמנון נכנס לניהול הרפת לפני כ- 3 חודשים ומלווה אותה כבר שנים רבות "אני מאוד אוהב את הרפת הזו, אך יש לה קשיים תפעוליים קשים. בגרופית צריכים להחליט או להשקיע ברפת או למכור את המכסה או להתאחד. יש הסכם עם קיבוץ יהל על איחוד כרגע מחכים לאישורי בניה וכנראה יעשו חישוב מחדש בגלל יוקר התשומות. נראה מה יהיה".

הענף בארץ?
"ימים יגידו, תפסת אותי ברגע של יאוש, לא ברמה האישית אלא ברמה המדינית. מעולם לא היינו במצב כזה של רפתות שלא מרוויחות וכיום לצערי אנחנו במקום לא טוב. גם המדינה חייבת לבחון מסלול מחדש ולהחליט האם היא רוצה חקלאות כחול לבן".

מחלבת יוטבתה?
אם יש אור בקצה המנהרה זה הם, אני עדיין אופטימי רק בגללם. זה הבית שלי שם, הם עוזרים, תורמים ומשלמת הכי הרבה מכל שאר המחלבות. יש לי רק מילים טובות וחמות לומר על מחלבת יוטבתה. יש לנו מזל גדול שמחלבת יוטבתה קיימת, בזכותה יש כאן רפתות חלב. הם פשוט באים לקראת הרפתן, היא עוזרת לרפתות ברמה מטורפת, אני מפרגן להם מאוד".