קיבוץ קליה הוקם ב- 74 מתחת למערות קומראן על שפת ים המלח, על כביש 90 . כיום מתגוררים בקיבוץ כ- 90 חברים, קיבוץ מופרט שחבריו עוסקים, בתיירות וחקלאות. התיירות מחולקת לשלושה סקטורים, חוף קליה, כפר נופש בתוך הקיבוץ וקומראן, חנות מזכרות ומסעדה. ענפי החקלאות, מטע תמרים מהגדולים במזרח התיכון, גידולי שדה, מלפפונים, עגבניות שרי, בצל, שום, אבטיחים מלונים ועוד וענפי החי, לול הודים וכמובן הרפת, הנמוכה בעולם. הרפת יציבה, מרוויחה והעתיד עבורה נראה בהיר.
הייתי גרעין ד’ לקיבוץ קליה, אפילו עבדתי קצת ברפת ואז גם הכרתי את דודי, האיש והאגדה. אז קבלו את דודי לניאדו המיתולוגי מנהל את הרפת, כבר כ 40- שנה, איש צבעוני, רפתן בנשמה. דודי פותח ואומר “אם אתה לא חולה על העבודה אז חבל לך על הזמן. אני קם בבוקר ובא להובי שלי. זאת רפת מאוד מאתגרת, בכלל המקום הוא מאוד מאתגר בהרבה בחינות ואני מת עליו”.
אבל בטח התרגלת כבר לחום ולמורכבות?
“אני כן, הפרות פחות” מחייך דודי וממשיך “פרה חיה באופן אופטימלי ב 4-5- מעלות ופה היא חיה ב 52- מעלות בצל אז אתה מבין את הקונספט כאן. כך שבלי אהבה, התמדה, מסירות והרבה שיגעון אי אפשר לתפקד כאן ובטח שלא לנהל ולעבוד עם בעלי חיים בכלל ועם פרות בפרט. לשמחתי יש כאן רפת לתפארת אבל אני לא אובייקטיבי. אמנם הרפת לא שוברת שיאים, אך בהחלט רפת ממוצעת בין 11 וחצי ל- 12 אלף ליטר לפרה. 4.2 אחוז שומן ו 3.5- חלבון, תאים סומטיים נורמלי, חיידקים נורמלי, ככה שיש כאן רפת חיה, מכניסה כסף למשק וזה הכי טוב ולא פחות, גם חשוב מאוד”.
דודי מפרגן לתנובה
הרפת בעלת מכסה של 3.800 מיליון לשנה, החלב משווק לתנובה, לניאדו “חשוב לי לציין כי אני מאוד מרוצה מתנובה, למרות הגוף הענק הזה, הקשר שלי עם תנובה הוא קשר מועיל וחם בעיקר מול אפרי, יחיאל, אנשים היודעים לתת כתף ברגעים קשים, דואגים גם לרפת הקטנה ועל כך אני מודה להם מאוד”.
נו אז תזכיר לי איך זה לגור בסוף העולם?
“תשמע, כאן זה סוף העולם, אין פקקים, שקט, רוגע, כשאני נוסע לתל אביב, זה כמו שאתה טס לניו יורק. טוב לי כאן, ככה אני לא כועס על אף אחד. לא מעניין אותי פוליטיקה, חילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים. ככה יותר טוב לי ללב ורגוע לי”.
וממשק הצינון?
“בגלל המיקום של הרפת ומשטר הרוחות ומזג האויר הקשוח, בקליה כבר 40 שנה אנחנו מצננים פרות, אולי הרפת הראשונה בעולם המצננת פרות. כמעט 7 חודשים בשנה, הפרות נכנסות למקלחות אינטנסיביות בשתי חצרות צינון, בממוצע של 8 פעמים ביום, כולל חליבות כמובן. מאווררים העובדים נון סטופ, כולל מתזים וזאת בכדי להוריד קצת את הטמפרטורה הסביבתית ולהקל על הפרות את עומס החום. אמנם יש ירידה בתפוקת החלב בקיץ אך זה לא קיצוני”.
מזון ומרכז מזון?
“עצמאי, מרכז מזון שלנו, התזונאי ערן סלומון, התזונאי הראשי של מעלי הגירה בחברת אמבר. מאמבר אני קונה את החליפות והתערובות ליונקים ולפרות היבשות. תחמיצים קונה מקיבוץ נען, הם מגדלים לי לתחמיץ. ואת השחתות אני קונה מאזור הדרום”.
מכון חליבה?
“כל ציוד החליבה והגיבוי מחשב שייך לחברת scr חברה מאוד מקצועית וברמה גבוהה המאפשרת לרפתן הפשוט שליטה מקסימלית בכל מה שקורה עם הפרה, בריאותי, גופני, ייחומים ועוד. זה כלי שאתה יכול לשלוט בעדר מכל מקום בעולם ובאיכות גבוהה, אתה יכול להעלות על בעיות עוד לפני שזה מגיע לפרה. המכון עצמו ישן, שדירת דג, 12 על 12 , זמן חליבה כ- 3 וחצי שעות ל- 320 פרות”.
כוח אדם?
“צוות של 7 אנשים, 2 פלסטינאים, ערבי ישראלי שהוא מספר 2 שלי שלמד ברופין שאריף מוחמד, תותח על. מאביס שהוא חייל משוחרר, יונקיסטית, חיילת משוחררת ו 3- תאילנדים. כולל מרכז מזון, מפטמה לעגלים”.
איך אתה רואה הענף?
“דעותיי השתנו בחודשים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאפשר לסגור את הרפת אם אין לה הצדקה כלכלית. אך בעקבות המלחמה באוקראינה ובגלל כל בעיות האקלים בעולם ובעיית השינוע של מזון וחומרים, מדינות החלו לשמור על מקורות המזון שלהן. אז מעבר למקור אסטרטגיה כלכלית, הרי שבטחון מזון זו אסטרטגיה קיומית ומדינת ישראל, כמדינה קטנה ומבודדת חייבת לחשוב טוב טוב כיצד לשמור על ייצור המזון בישראל. מה גם שהיבוא לא הוריד את יוקר המחיה, נהפוך הוא, רק הוסיף להתייקרויות. מדינה חפצת חיים, חייבת לשמור על עצמאות ייצור המזון. הייבוא הוא ממש לא פתרון”.
והענף לאן?
“להשאיר את המצב הקיים, לשמור על הענף ועל התכנון ולקוות שאף אחד לא יפגע בו וכמובן בלי שינויים דרמטיים בענף. מה שכן, הרפתנים חייבים להבין את המציאות המשתנה, חייבים להתייעל, להשתמש בטכנולוגיה ולהמשיך לייצר חלב איכותי”.