צריך להגיע לרפת נוביץ במושב מרחביה, להקשיב לעומר בכדי להבין את גודל ההצלחה.
86 פרות, 1.2 מיליון ליטר חלב, רפת עונתית פורצת דרך, מדדים הגבוהים מהממוצע הארצי, אחוזי התעברות יוצאי דופן ובעיקר חשיבה מחוץ לקופסא. בימים בהם מדברים על עתיד הענף בכלל ועל הרפת המשפחתית בפרט, טוב יעשו ראשי הענף אם יסמנו את הרפת הנדירה הזו כדוגמא ארצית. מסע מאלף לארץ עומר נוביץ בניסיון להבין את גודל ההצלחה, למה, מדוע והאם ניתן להעתיק לרפתות אחרות. בלעדי •
ניתן לומר כי עומק נוביץ נולד להיות רפתן, זה ייעודו, הוא מודה בחיוך בעובדה זו וכך גם זה נראה ברפת שלו. עומר “מאז שאני זוכר את עצמי, אני ברפת, עם אבא ובשנת 85 השתחררתי מהצבא וכולם במשפחה ידעו שאני הבן הממשיך”. אי אפשר באמת לתאר כיצד נראית רפת למופת, אך בהחלט אפשר לנסות, אפשר לכתוב, אך אי אפשר להעביר ריח, ניקיון, איכות, חדשנות. רפת נוביץ, הינה רפת בוטיק יוצאת דופן לכל דבר ועניין. הרפת מככבת קבוע בליגת החלב ואחד עומר נוביץ בן 60, הקם כל בוקר ושואל את עצמו, איך אני יכול לשפר, לשדרג ולפנק את הפרות שלי. לאחר ביקורי ברפת שוחחתי עם בעלי מקצוע, רפתנים וותיקים, כולם פה אחד החמיאו לעומר ולרפת שבעלותו. עומר מנהל את הרפת הטובה ביותר בארץ, נקודה. עכשיו אפשר להתחיל לדבר על למה, כמה ואיך, אך במבחן התוצאה ואם לרגע נרצה להפליג בדמיון, לו כל הרפתות המשפחתיות היו מנוהלות ומתנהלות כרפת נוביץ, העתיד היה נראה ורוד, הרבה יותר, בטח לרפתות המשפחתיות הנאבקות בתקופה זו על עתידם. משנת 2010 רפת נוביץ מככבת בחמישיה הפותחת בליגת החלב, אך עומר מודע שזה לא חזות הכל ואומר “זה נכון שליגת החלב בוחנת את הנושא המקצועי בלבד ולא הכלכלי שהוא זה שבאמת החשוב, אך רפתות בראש הרשימה, בדר”כ תהינה גם רפתות רווחיות. למרות שיש רפתות בתחתית ליגת החלב ומזינות באוכל מאוד זול והרווח שלהם גדול, אך הן רפתות בודדות. אני מאמין גדול ברווחיות ובמקצועיות, שני אלמנטים ההולכים ביחד ומאחר שבקטע המקצועי אני לגמרי שם, אני מתמקד בעיקר בנושא הכלכלי ואיך ניתן למקסם אותו”. עומר לא עוצר, אבל לרגע שלא תחשבו שאין לו זמן לעצמו, לרכיבת אופניים, לטיולים, לחברים. רפתן וותיק אמר לי כי עומר פיצח את הפורמט של עבודה וחיים טובים. הרפת של עומר היא בעצם מפעל הייטק קטן, מפעל בוטיק לייצור חלב מהאיכותי שניתן לייצר. עומר “הרפת מחוברת אלי 24, כולל מצלמות לכל הכיוונים. אתן לך דוגמא, בשנת 2013 היינו רפת מצטיינת וטסנו ליפן, מטעם מועצת החלב, לקדם את מה שהיה אמור להיות מפגש פסגה כלל עולמי ענפי בארץ, אך הוא בוטל עקב צוק איתן. את כל העבודה עשיתי מהטלפון והדפסתי לעובד כל יום דף פרות מיוחמות”.
דור רביעי למשפחת רפתנים
עומר נוביץ, דור רביעי למשפחת רפתנים, הנדסאי מכונות חקלאיות במקצועו, דבר המלמד עליו משהו הרבה יותר עמוק, על הפדנטיות, ירידה לפרטים. עומר נשוי למרב, מורה בישראל, לזוג 3 ילדים. משפחת נוביץ, מתגוררת במושב משנת 1923 כשאז הוקמה הרפת על ידי הסבא רבא, חיים ודבורה נוביץ שקנו 4 פרות. בשנה הבאה יחגוג עומר 100 שנים לרפת המשפחתית. מאז שנולד עומר היה חלק מהרפת המשפחתית, צמוד לאביו, חיים ז”ל ובגיל 11 החל לחלוב. עומר “בשנת 85 השתחררתי וחזרתי למשק והייתי למעשה שכיר אצל אבי עד 2003 ואז התחלתי לנהל. ההתחלה היתה קשה, הוא לא שחרר כמו רבים מהדור ההוא”. לאחר 20 שנות ניהול הרפת הקטנה ובהצלחה רבה, ניתן לומר כי עומר הוא בר סמכא בניהול רפת משפחתית קטנה. למעשה עומר משמש לא פעם כפרזנטור של ענף החלב ומועצת החלב. ההתאחדות וחברות מסחריות “עושות” בו שימוש כדוגמא מוצלחת של רפת בוטיק רווחית. גם מחו”ל מגיעים לרפת של עומר, בכדי ללמוד, לראות ולהבין.
אז מה הסוד?
עומר מחייך “שואלים אותי הרבה, זה לא דבר אחד, אך לדעתי זה מתחיל בגנטיקה, מה שאנשים היום עושים, אני התחלתי לעשות בשנת 98, אז התחלתי עם נושא הגנטיקה, כי כבר אז הבנתי שככול שהפרות יהיו יותר יעילות, כמות ואיכות החלב תעלה. התחלתי לעשות סלקציה של פרות פחות טובות שיתאפשר בזכות זה שהעדר בריר ולא נאלצתי להוציא פרות טובות. לדוגמא, אם תיקח את הפר הכי טוב בארץ בסביבות ה-1000 חמ”מ ותזריע אותו עם פרה שהערך הגנטי שלה 0 אז הוולד תצא 500. לעומת זאת אצלי, אם אקח את אותו הפר ואזריע אותו עם פרה שלי בסביבות ה-700 חמ”מ, הוולד יהיה בערך גנטי של 850 שזה המון. השנה, כל פרה שהיתה מתחת לממוצע שלי בעדר, שהוא כ-14 אלף ליטר לשנה, הוזרעה בפר בשר כדי שהעגלה לא תישאר בעדר, כי אני רוצה את הפרות שלי מעל הממוצע. מבחינתי, זה הדבר החשוב בעדר, זה, הבריאות כמובן ורווחת הפרה, בסוף הכל מתחיל ונגמר בזה”.
ואיכות החלב?
”בשנת 2012 שיניתי מגמה גנטית, כדי שהעגלות שייוולדו יתנו פחות חלב, אך יותר מוצקים, חלבון ושומן. כיום המדדים של הרפת גבוהים מאוד מהממוצע הארצי. לדוגמא אם אני בחלבון היום, גנטית על 0.12 הארצי עומד על ממוצע של 0.4. ובשומן, אני עומד על ממוצא של 0.23, הארצי עומד על 0.09”.
חליבות?
”אני חולב בשעות מוזרות, כי רוב מי שחולב 3 חליבות, חולב כמו הקיבוצים ואילו אני חולב ב-0730 בבוקר, 1500 צהריים ו-2330 בלילה. עד שנת 2007 חלבתי פעמיים ביום ואז שקניתי מכסה ורציתי להתייעל הבנתי שצריך לעבור ל-3 חליבות ועליתי ב-15 אחוז בתפוקה בתוספת קטנה מאוד של אוכל. שעות החליבה הן כפועל יוצא שחיי המשפחה לא תיפגע ומאז אלו שעות החליבה. אין לי מושג אם זה חלק מההצלחה, אך דבר אחד בטוח, המשפחה נהנית והפרות מקבלות צינון בשעות הלילה, כפועל יוצא של החליבה בלילה”.
מכון חליבה?
”עברתי לשיטת בחליבת 4-0, יש כ-15 רפתות העובדות כך, מרבית הרפתות חולבות עדיין בשיטת פולסציה 2-2. אומרים ששיטת ה-4-0 טובה יותר לבריאות העטין, הפרות נינוחות יותר, המכון שקט יותר ואני מאוד מרוצה מזה”.
למה רפת עונתית?
רפת נוביץ היא רפת עונתית על כל המשתמע מכך ואחוזי ההתעברות של הרפת מספרים הכל. הרבה מעל הממוצע הארצי.
רפת עונתית, מה הסיפור, אתה היחיד בארץ?
”יחיד בארץ בכזו קיצוניות, זה החל מנסיעות שלי לחו”ל, אני אוהב לטייל. וזה יצר מצב שהייתי צריך לקום בבית מלון בבוקר מוקדם להכין את ההזרעות של אותו יום. סיבה שניה, אחוזי ההתעברות בקיץ, הם מזעריים, כ-12 אחוז התעברות ממוצע לאוגוסט בכל הארץ. ואז החלטתי שאני מתחיל לאט לאט להזיז את כל ההזרעות שלי לכיוון החורף. כיום הגעתי למצב שהוא מבחינתי האופטימלי, שאני מזריע רק מה-1.3 ועד ה-30 ביוני. זה אומר שכל ההמלטות שלי הן מדצמבר ועד מרץ. לפני כשנתיים הגעתי לאחוזי התעברות פנומנליים, מעל ל-91 אחוז התעברות, בפועל, 35 הזרעות על 32 עגלות כשהממוצע הארצי בעגלות כ-58 אחוז. במפקירות על 52 אחוז ובפרות הבוגרות, כשהממוצע הארצי הוא 33 אחוז, אני עמדתי לפני שנתיים על 64 אחוז, כיום כשעברתי פרים ממויינים ירדתי באחוזים עדיין המצב טוב. חשוב לציין כי יש לי יונקיה רק 4 חודשים בשנה, כל השאר היונקיה מקופלת ומאווררת”.
אז למה לא כולם עושים את זה?
”כי לא כל מושבניק יכול להתמודד עם 35 המלטות בחודש, זה מורכב. תשמע, ברפת צריך להפעיל את הראש כל הזמן, אי אפשר לעצור לרגע. זה עסק דינמי ומי שלא חושב קדימה, הוא הולך אחורה”.
ומה עם מזון?
”באופן עקרוני, קונה הכל ממרכז מזון, נכון לעכשיו, מילו בר תל יוסף. התוצאות מצוינות וכרגע טוב לי שם. יש לי מנה ייחודית הנקראת ‘חפציבה’ זו מנה המורכבת על ידי שמעון כרמי, הדגש הוא על איכות. אני לא בקש מנה זולה, אלא איכותית. אני מאמין שצריך לתת את המנה הכי טובה לפרה ואז גם רואים תוצאות”.
צינון
”עד לפני 3 שנים הפרות קבלו צינון בחצר המתנה, 5 פעמים ביום, זה אומר לטרטר אותם ואותי. לפני 3 שנים הכנסתי מערכת צינון שלה בולטק באבוס ומאז למעשה הם מקבלות צינון 3 פעמים בחליבה ועוד 6 פעמים באבוס, בלי טרטורים מיותרים”.
מתקן טיהור?
”יש לי מתקן של חברת טבת ולמעשה אני הייתי הפיילוט שלהם יחד עם קיבוץ עין החורש. הוא לא מושלם, אבל אני עובד איתו והוא מספק לי תשובות ופתרונות. בשנה הקרובה רוצה להמשיך את הפרויקט שהתחלתי איתו, להעביר את המים המטופלים לבריכת אגן ירוק ושם אני מקווה שהמים המטופלים יקבלו טיפול ביולוגי על ידי החדרת חמצן מהצמחים ופירוק שאר המזהמים. אם אצליח להגיע למים טובים אוכל להתנתק מאגרת הביוב ובכך לחסוך מעל ל-10 אלפים שקלים ודגימות מים בעלות שלי. מאוד מקווה שהניסוי יצליח. בגדול מרוצה מהמתקן בסה”כ”.
טילוף עצמי?
”כן בהחלט, אני מטלף כבר כ-7 שנים באופן עצמאי את כל העדר. התחלתי עם מתקן ידני ולפני 3 שנים והחלטתי לפנק את עצמי עם מתקן חשמלי מעולה בעלות של 80 אלף שקל”.
מה תרוויח מכל הסיפור?
”חוץ מעלות המטרף שאני מרוויח כאן, הרווח הגדול זה שאין פרות צולעות. דבר נוסף אני עושה טילוף מיטבי הנקרא טילוף בעיתו. בדר”כ שיש מטרף הוא בא פעם בשנה לפעמיים פעמיים בשנה. אצלי אני מטרף לפי הצורך. מייבש פרה, מטלף ומעביר אותה ליבשות ואז אני יודע שכשהיא תגיע להמלטה, ברגליים לא יהיו לה בעיות. פעם הייתי סופר ימים ולפי זה מטלף, היום, בנועה יש קטגוריה ואתה כותב כמה ימי התרעה מראש ואז זה מופיע לי ביומן”.
ובסוף הגענו לרווחיות הרפת שזה בעצם הדבר החשוב?
”אני לא אפרסם נתונים אך מניתוחים כלכליים של האזור שלנו, גם שם אני בין הרפתות המובילות מבחינת אגורות לליטר”.
רפתות משפחתיות נסגרות, העתיד לא ממש מזהיר?
”תשמע, לדעתי רוב הרפתות המשפחתיות נסגרות כי אין דור המשך כשהטריגר זה הרווחיות, ללא ספק. כיום כמעט בלתי אפשרי לשכנע את הילדים לחזור. בסוף כל רפת והאמת שלה ויכול להיות שדברים שעובדים אצלי לא יתאימו ברפת אחרת, כל אחד והבחירה שלו”.
זה נכון, אבל מה עם הגנטיקה, מזון רווחת בעלי החיים, יש כאן עניינים מקצועיים נטו?
”אתה צודק, השוק מפוצץ במדריכים, השאלה אם אנשים רוצים, השוק מלא במדריכים טובים ומקצועיים, אבל אנשים לא רוצים ללמוד. אני היום לא יודע הכל, ממש לא, אך כל הזמן לומד. רפת זה עסק מתפתח, כל רפתן חייב לפחות עוד עין מקצועית אם לא יותר. בסוף אני חושב שהרפתן הישראלי מאוד יעיל ומקצועי אך המדינה לצערי עוסקת ביבוא, אולי שייבאו שרים, זה יהיה יותר זול. הרי כמה כבר ניתן עוד להתייעל, זה מתחיל להזכיר את הסיפור עם הסוס והחקלאי שרצה להייעל והפסיק לאט לאט לתת לו אוכל, בסוף הסוס מת”.
איך אתה רואה את עתיד הענף?
עומר נושם עמוק “אני חושב שרק מי שיהיה מקצוען ויידע למקסם רווחיות וללמוד, יוכל להישאר בענף. פתאום משווים אותנו לאירופה, אך זו השוואה מפגרת. כי המדינה היא זו הקובעת את רוב התשומות והיא רוצה שנתמודד עם רומניה פולין. הרי זה בלתי אפשרי, הכל הרבה יותר זול שם, המזון, המים, החשמל, המיסים כוח העבודה. ואז בא הגאון ממשרד האוצר והחקלאות ורוצים שאייצר חלב במחיר של אירופה. הרי מה שקורה היום זה מטורף איך בכלל אפשר להשוות אותי לשם. ברגע חייבת לתמוך בחקלאים, זה העתיד, ללא חקלאות לא יהיה כאן כלום. מה יעשו בערבה ללא חקלאות, ממה הם יתפרנסו, בכלל, בכל הפריפריה, מה יעשו שם ללא חקלאות. ואני כבר לא מדבר על בטחון תזונתי”.
רפת נוביץ
ברפת 86 פרות בממוצע, המייצרות 1.2 מיליון ליטר בשנה, מכון חליבה, אפי מילק, שדירת דג, 8 עמדות בכל צד. בשנת 2013 הרפת היתה בעלת מכסה של 750 אלף ליטר לשנה ובשנת 2014, הרפת היתה על כ-1.3 מיליון ליטר. המזון, מילו בר תל יוסף. 3 חליבות ביום, עומר חולב כל יום את הבוקר ומעסיק אב ובן מכפר סולם. עומר צוחק ואומר “לי עוד אין בן ממשיך אבל לעובד שלי כבר יש”.