אז יש ויגידו שזו פרנויה, אולי, אבל זה שאדם פרנואיד לא אומר בהכרח שלא באמת רודפים אותו ודיי להביט ב”רפורמות” שלא באמת באות לסייע ולשפר, אלא לכווץ ולחסל בכדי להבין שהעשן, באמת מעיד על אש בוערת, אש שמכלה לאט, אבל בטוח את החקלאות המקומית. ובתנועת מלקחיים, מצד אחד משרד האוצר והחקלאות שמבצעים את מדיניות חיסול החקלאות ומאידך הוותמ’ל שמפקיעה שטחים חקלאיים לטובת בניה עירונית וכל זה בעידן של אקלים משתנה, מחסור במזון ומלחמה שמוכיחה שעל אומה לדאוג לעצמה, בכל תנאי ובכל מצב. לא אצלנו כמובן, אנחנו, כך מומחי האוצר, אנחנו נשתית את בטחון המזון על יבוא וניתן לראות כמעט בשידור חי את עליית מחירי היבוא ואת העובדה שמדינות כהודו עוצרות יצוא, יצוא מאוקראינה כמעט לא קיים. והיכן אנחנו החקלאים? מה עוד לא הבנו? איזה רמז לא היה ברור עדיין? לא ברור מה עוד צריך לקרות בכדי שנבין שיש בידינו פוטנציאל כוח ואיננו מנצלים אותו. אם לפני מאה שנה, כשהיה בארץ כלום וחצי, הבינו החלוצים שרק התאגדות תאפשר לחקלאי לשרוד והקימו את תנובה, קואופרטיב שנתן דוגמה לארצות אחרות, אז כיצד זה ברח לנו מהפוקוס? נו טוב, לרבים יש עוד זיכרונות מרים מארגוני הקניות שהחמיצו את מטרתם וריסקו אגודות אבל אין סיבה מדוע לא לקחת רעיון שהוא נכון בבסיסו ולבנותו באופן נכון וממוקד. העתיד היחיד בארץ לחקלאים יהיה רק דרך יצירת קואופרטיבים שיחזירו לחקלאים את השליטה על התוצרת המיוצר במשקיהם וייקחו שליטה על שרשרת הערך