תגית: יומן מלחמה

כתב – ראובן זלץ

יממות ספורות לאחר תחילת המלחמה, נרתמה תנובה בכל כוחה למען יצרני החלב וענף החלב הישראלי. הנהלת תנובה גייסה והכריזה על קרן ע"ס 15 מיליון שקלים שיוקדשו בלעדית לטובת שיקום הרפתות בעוטף ועל פי הצרכים המקצועיים שלהם. הקרן תסייע לרפתות העוטף שנפגעו לשוב לפעולה ובמהירות הרבה שניתן, לייצור חלב. יש לציין כי תנובה היא המחלבה הגדולה היחידה שבעצם ממשיכה לייצר חלב בפיקוח הנמצא במדפים. חברת תנובה הפיקה קמפיין תקשורתי גדול למען חלב ישראלי וענף החלב כמו גם ייצור קרטוני חלב עם שמות ותמונות של החטופים והנעדרים. כמו כן, תנובה מספקת מקררים ומוצרי חלב למרכזי המפונים ברחבי הארץ, ים המלח, אילת ועוד. תנובה, אכן לגדול בבית ישראלי. כבוד!

במועצת החלב עברו לעבוד במתכונת חירום מיד עם תחילת המלחמה כששניידר וג'ורנו פעילים בחמ"ל משרד החקלאות הפועל סביב השעון. אלי ג'ורנו "התקבלה החלטת קיבוץ כיסופים לשקם את מכון החליבה, הקיבוץ לא יוותר על הרפת".

כתב – ראובן זלץ

אפשר תמונת מצב?

"אתחיל בהתחלה, ברגע שהחל האירוע, יצרנו קשר עם מנהלי הרפתות והבנו את גודל וחומרת האירוע. הפרות פחות עניינו אותנו כי היה מדובר בפיקוח נפש אך השתדלנו לדאוג שהרפתות יעבדו עד כמה שניתן מבחינת מזון, מים וחליבה. נכון להיום, רפת כיסופים סגורה, הפרות נמכרו, העגלות הועברו למשק אחר, עד שהמשק יחזור לפעילות. אני יכול לבשר, כי אתמול, התקבלה החלטה כי המשק הולך לשקם את מכון החליבה והוא לא מוותר על הרפת".

מצב הענף?

ענף החלב, בראייה כוללת התארגן מהר מאוד והוביל מהלכים לטפל ברפתות, מתנדבים, מזון, ענף החלב חזר הכי מהר לפעילות, יותר מכל ענפי החקלאות במשק. תשמע, התקשר אלי מגדל ביצים ואמר לי שהוא מוריד את הכובע על פעילות ענף החלב, כמובן כולל ליאור שמחה וההתאחדות ומשרד החקלאות. נכון להיום (5.11) מייצרים כ-65 אחוז מהייצור לפני המלחמה".

יש טענות קשות של הרפתנים נגד מ. החקלאות?

"אני יכול להגיד לך שאין בעיה או נושא שהבאנו למשרד החקלאות למעלה ולא פתרו לנו אותה. אנחנו הולכים להעביר תקנה חדשה לאומנה חלקית למשקים שנפגעו מהמלחמה. בדומה לאומנה שעשינו בעקבות מחלות וסגר של משקים. זה אומר שקיבוץ שנפגע מהמלחמה יכול להעביר חלק ממכסת החלב לייצור במשק אחר. זה צריך להגיע לדיון בוועדת הכלכלה בכנסת. באשר לתקנות הוויסות, מכלול של הנחיות והוראות בין המחלבה לבין מועצת החלב, המתבצעות רק בהסכמה, אין לנו אפשרות לחייב מחלבה. תקנות הוויסות המתוקנות יאפשרו לתת יותר סמכויות למועצת החלב אל מול המחלבות, להעברת חלב בין מחלבות, כך שלא יהיה חוסר במקום אחד ועודף במקום שני".

עובדים זרים?

"זה אמנם לא בסמכותנו, אך אנחנו מעלים את הבעיות במסגרת החמ"ל היום יומי שיש לנו עם משרד החקלאות. יש אור בקצה המנהרה, מנסים להגיע להסכמות עם מדינות נוספות שיתירו כניסה לעובדים שלהם בארץ. כמו כן נערכה פגישה בין מנכ"ל משרד החקלאות לבין שגרירת תאילנד בישראל בניסיון לבלום את בריחת העובדים התאילנדים".

יש מצב שיבוא החלב יופסק כסולידריות עם ענף החלב?

"לא חסר חלב במדינה אבל יש מחלבות שלא מייצרות את הכמות הנדרשת של חלב מפוקח 3 אחוז. זו בעצם הבעיה, אני מקווה שנגיע לסוג של הסכמה עם המחלבות לייצור חלב מפוקח בכמות הנדרשת ואז לשר האוצר לא תהיה סיבה לייבא חלב. נכון לעכשיו הישראלים כאות סולידריות מעדיפים לקנות חלב איכותי מתוצרת כחול לבן".

ההתגייסות המרגשת של מאות המתנדבים שהגיעו תחילה לרפתות העוטף ואח"כ לרפתות הצפון, הראתה שוב, את החוסן הישראלי. אמיר בן יהושוע מבאר טוביה "גל ינאי פנתה וכמובן שנעניתי".

כתב – ראובן זלץ

אמיר בן יהושוע, 63 נשוי ואב ל– 3 ילדים, שותף במכסה ברפת עם פרץ ועומר בן יהושוע. בעברו עבד שנים רבות בחברת אפימילק, בתפקיד האחרון, אחראי על מערך ההדרכה של החברה. עסק באופן עצמאי, כמה שנים בארה"ב בניהול רפתות, הרפת האחרונה שניהל, 2500 פרות. כיום אמיר עצמאי, מלווה ומייעץ מקצועי ללקוחות של אפימילק, בעיקר בחו"ל וגם בארץ.

רפתות במצב מורכב

אמיר התנדב ברפת קיבוץ חולית במהלך סופ"ש ארוך. יש לציים כי אמיר מתנדב במילואים מאז תחילת המלחמה. אמיר "אנחנו חבורה שלמה של מילואימניקים שהתנדבנו למילואים, כולנו יוצאי צנחנים. הקשורים לקצח"ר ועוסקים בהסקת מסקנות תוך כדי מלחמה. ואז במקביל פנתה אלי גל ינאי (רכזת ומתאמת מתנדבים בהתאחדות יצרני החלב. ר. זלץ) וביקשה עזרה להחליף את מנהל הרפת בחולית לכמה ימים ולתת לו קצת אוויר ומנוחה. כמובן שנעניתי והעברתי סוף השבוע ברפת הקיבוץ". מדובר ברפת של 600 חולבות שצריך לזכור כי ב-7 לאוקטובר, הרגו הרוצחים את אחד התאילנדים העובדים ברפת וחטפו את שאר הצוות, תאילנדים ובדואים. הקיבוץ כולו פונה לאילת והפרות לא נחלבו ולא טופלו לפחות 4 ימים.

 ואז הגיעו המתנדבים?

"כן ואז התחילו להגיע המתנדבים וזה פשוט ממרומם נפש, מגיל 17 עד גיל 70, חלק עם ניסיון חלק ללא ניסיון. עובדים במסירות נפש. הרפת ירדה ל-2 חליבות ביום, זו עבודה קשה ולא קלה למי שלא רגיל לזה. בין המתנדבים שהגיעו, מרגו שהיתה פעם בצאלים ועבדה ברפת, וכעת מתנדבת ביונקיה. בחור בשם דורון מאלון הגליל, שסגר רפת לפני איזה שנתיים שלוש והגיע להתנדב והוא היה על תקן של קצין תפעול והאבא של כולם. בחור צעיר בשם סתיו מקיבוץ בית זרע, לקח אחריות על מכון החליבה ועוד אנשים טובים ונפלאים מכל מיני מקומות".

מצב הרפת בפן המקצועי?

"תשמע, לצערי המצב לא ממש טוב, בעצם עושים את המינימום ההכרחי לטפל ולתחזק עד כמה שניתן שזה גם המון עבודה. כי מאוד חשוב לקיים שגרה וממשק בין צבע אדום אחד למשנהו. הפרות פיזית נראות בסדר, אך יש הרבה דלקות עטין, פרות ירדו בכמות חלב. לדעתי צריך לסנן את העדרים בכל העוטף ולראות את מי שווה להחזיק ומי שלא, לשחיטה. ואת הפרות הטובות להעביר לרפתות ברחבי להמשך חליבה וטיפול, עד שהמלחמה תסתיים ושהקיבוצים יעברו שיקום ויחזרו לתפקד. כי כיום הרפתות מתופעלות באמצעות מתנדבים ולא יודע כמה זמן זה יחזיק, מה גם שמהפן המקצועי זה הכי נכון, בפן הבטחוני והמקצועי, זו כמובן דעתי האישית".

רפתות הצפון נכנסו לנוהל חירום לאחר שחלק מהישובים, קיבוצים, פונו בהוראת צה"ל. נכון לימים הראשונים של חודש נובמבר הרפתות פועלות, חלקן עברו ל 2- חליבות ביום כשעיקר הבעיה, כוח אדם. תמונת מצב.

כתב – ראובן זלץ

ארז שמואל, מנהל רפת קיבוץ דפנה

תמונת מצב?

"אצלנו רוב הבעיה זה עם עובדים, אמנם השבוע אני בסדר, אך התאילנדים ברחו לנו, הם חזרו לתאילנד. היום הביאו לנו מיגונית סוף סוף וכמה שכפצ"ים, סה"כ משתדלים לשמור על שגרה. כבר למעלה משבוע ירדנו ל-2 חליבות ביום, אמנם התאים הסומאטיים עלו בגלל המעבר ל-2 חליבות, אך בסה"כ העדר בסדר, לאט לאט מתייצבים"

והקיבוץ?

"קיבוץ דפנה פונה לגמרי, יש לנו כרגע את ה-3 עובדים של הרפת, כיתת הכוננות כאן שחבריה עוזרים לפעמים. כל חברי המשק התפזרו בישובים סביב הכנרת. באשר למצב הביטחוני, יש קצת קולות בומים, בעיקר מהר דוב, אבל בסך הכל די בשליטה, מקווה שלא יהיה כאן גשם של טילים, כי אז נהיה בבעיה הרבה יותר גדולה".

איתי זמיר, רפת איילת השחר

מנהל רפת איילת השחר, איתי זמיר מספר "עזבו 2 תאילנדים וכרגע אנחנו עובדים רגיל, 3 חליבות. אנחנו שומעים יציאות של כוחותינו, כי אנחנו קו שני למזלנו. הרפת מתנהלת פחות או יותר בשגרה, אך המצב מתוח וקשה לדעת מה יהיה. עיקר הבעיה, כוח אדם עתידי ודבר נוסף, בלתי אפשרי לתכנן תוכנית עבודה קבועה. מקווים לטוב".

 

רפת שמחה דויטש, בית הלל

תמונת מצב עדכנית?

שמחה "המצב מתוח, הישוב פונה, כרגע אני והעובדים שלי ברפת, שני תאילנדים וישראלי, אנחנו תמיד חולבים 2 חליבות כך שבנושא הזה לא היתה בעיה. דאגו לנו סוף סוף למגונית לרפת. וכרגע המצב די רגיל אך עם חששות. בינתיים שומרים על הממשק ברפת, אך אי אפשר לדעת מה יהיה".

והמצב בכלל?

תשמע, יש סימני שאלה לגבי המשכיות האם למכור את הרפת. בשביל מי אני צריך לעבוד, בשביל רמי לוי? אנחנו נכשלנו כמדינה וזה עצוב מאוד. איפה כל המערכת, תמיד חשבנו שיש על מי לסמוך ואני חושש מאוד שאם נתחיל עם הדין וחשבון, תהיה כאן מלחמת אחים".

 

רפת כפר גלעדי

עומרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי, קיבוץ על גדר הגבול וכמו כל קיבוצי הגדר פונה לחלוטין מחבריו. ולפר: "כרגע  אנחנו ב-2 חליבות ביום ואנחנו מתמודדים בעיקר עם בעיית כוח אדם. הקיבוץ כמובן פונה לגמרי ובמשק נשארה רק כיתת כוננות, אנחנו הרפתנים וכמובן חיילים".

כוח אדם?

"יש לי 2 עובדים קבועים שנשארו, התאילנדי שלנו נשאר, אנחנו מגייסים עובדים דרך ההתאחדות, יש כמובן עדיפות לרפתנים מקצועיים. אני רוצה לציין את הנכונות להתנדב ולעזור, פונים אלינו כל היום אזרחים טובים".

בפן המקצועי?

"תשמע, מהבחינה המקצועית, כרגע המצב סביר, אמנם אנחנו מעכבים את העבודה השוטפת אבל משתדלים להתנהל עד כמה שניתן ללא פגיעה ברפת ובעדר, אך זה בהחלט לא מצב רגיל. כל הממשקים השתנו תוך יום וכרגע המטרה העיקרית, המשך חליבות ושמירה ככול הניתן על ממשק חליבה, הזנה".

מצב הרוח?

"בסדר גמור, לא יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל זה מה יש, מכיר כאלה שסבלו וסובלים יותר מאיתנו. כך שאני לא בפוזיציה להתלונן שקשה לנו כאן".

 

גילי שגיא מנהל רפת מנור, קיבוצי אילון ופלך

תמונת מצב?

"כרגע התאילנדים נשארו ויישארו גם, הכנסתי עוד שני אנשים כתוספת כוח אדם. הכל עובד, אך יש מתח גדול באוויר. זה לא קל, הקיבוץ פונה ומי שנשאר זה רק גברים שחולבים, אך יש כאן המון צבא.

מצב הרוח?

"סביר, בהתחשב במצב, אך לא עם הראש למטה, מי יודע מתי זה ייגמר, כולנו כל הזמן בחדשות וכמובן ליבנו עם תושבי עוטף עזה".

יואב ברנע מנהל רפת בראשית

רפת בראשית, עם המכון הגדול בארץ עובדת כרגיל, מספר יואב ברנע "בשונה מהאחרים אני חינכתי את הנוער שלנו לעבודה ובתקופה הזו אנחנו רואים את פירות עמלינו. נכון לעכשיו עובדים אצלי כל הנוער שאני צריך. הם ויתרו על המקלדת והטלוויזיה ובאים לעבוד ברפת כמו תותחים. אז התאילנדים אמנם ברחו לנו, אבל אנחנו בעד עבודה עברית וחקלאות עברית אז יש לנו את בני הנוער שלנו. אנחנו ב-3 חליבות ביום ועובדים בצורה מלאה רגילה".

בפן האישי?

"תשמע, יש לי בן חייל בעזה, חוץ מזה הכל בסדר, חייבים להמשיך הלאה כי אין לנו ברירה אחרת".

לשמוע את גידי סבאג, 63, המנהל של רפת נחל עוז ופשוט לדמוע ולכעוס. הרפתן הוותיק שכבר חשב שראה הכל אולי נשמע 'קול' אך משהו בו נשבר. הקהילה שבה חי התרסקה, חלקה נטבחה, נחטפה. ועדיין האיש המיוחד הזה, שהוא ומשפחתו, עברו טרגדיה נוראית אומר לנו "היום אחרי 23 יום שיווקנו חלב לתנובה, מבחינתי זה יום משמח", רפתן נו. מסמך מיוחד על ההפקרה, התופת, הכאב, ההיאחזות בחיים ועל רפת אחת. גידי סבאג מדבר בפעם הראשונה מאז השבת השחורה.

כתב – ראובן זלץ

 לאחר כ- 3 שבועות של תופת וקרבות, בהם איבד קיבוץ נחל עוז 13 חברים ועוד-6 נעדרים, גידי סבאג, מנהל הרפת, התפנה לשיחה קצרה. ב-7 לאוקטובר השתנו חייו של גידי סבאג, כמו גם של אלפי תושבי הישובים בעוטף עזה. המחבלים חדרו לנחל עוז ומנהל הרפת הבין מיד כי משהו אחר מתרחש. סבאג "למזלנו הגדול היתה יחידה של מסתערבים של משמר הגבול שישנה בקיבוץ בלי שום קשר לכלום ובדיעבד זה מה שהציל את הקיבוץ, אם ניתן להשתמש במילה הזו, הצלה. כלומר היה רבש"צ, אילן פיורנטינו שנהרג מיד. אך החבר'ה של משמר הגבול הצילו אותנו מטבח. נהרגו אצלנו 13 חברי משק, יש לנו 6 נעדרים, זה במספרים היבשים. אך המשפחות עברו כאן חוויות לא פשוטות, מה שנקרא, הקרב על הידית של הממ"ד".

אתה נשמע מאוד 'קול'?

"אני הייתי עם המשפחה שלי בבית, בתוך הממ"ד, אתה שומע צרורות של ירי כל הזמן, קרבות בתוך הישוב, זה לא כייף. היינו מ-6 וחצי בבוקר עד אחת בלילה בממ"ד, השעות הארוכות הללו, החשש הציפיה לעזרה ורק לאחר חצות הצבא הגיע לחילוץ. כיום 90 אחוז מהקיבוץ במשמר העמק, כל אחד מתמודד אחרת עם מה שעברנו. מנסים לחזור ולארגן חיי קהילה. אני מודה שאצלי, היציאות לרפת, קצת מרעננות אותי, אבל זה סיר לחץ כאן".

המחשבות קדימה?

"עדיין לא יודעים, החיים התהפכו עלינו, כל אחד בענייניו. חיים את הרגע, לא מעבר לזה. כאן, במשמר העמק, לא נוכל להישאר לאורך זמן, מדברים על הקמת אתרים זמניים, עם מבנים יבילים, עד שנוכל לחזור הביתה, עדיין כלום לא ידוע".

תחזרו הביתה?

"שאלה מאוד קשה, בתנאים שהיו, אנשים לא יחזרו, כאילו אם כל העסק עכשיו נגמר עם הפסקת אש קטנה, אף אחד לא יחזור יותר. עם כל הציונות והאהבה לנחל עוז, לא נבדוק שוב את אלת המזל".

אתה בכלל מעכל מה קרה?

"תשמע, היתה כאן הפרת חוזה בינינו לבין המדינה, הצבא הרדים אותנו בכל השנה הזאת. החל מלקיחת נשקים מכיתת כוננות, הוצאת הצבא מהקיבוץ, אמרו יש גדר, הכל טוב. הרגשה קשה של כעס ובגידה. מה שהיה לא יהיה עוד, הם מבחינתם שברו את החוזה שהיה לנו איתם, עם המדינה. אני עדיין לא מתמודד עם זה, אך אני צריך לנהל את החיים שלי, המשפחה שלי. אתה רואה כאן כבר, ילדים פוסט טראומתיים שכל ההתנהגות שלהם בהתאם. אני לא במצב ללכת ללוויות וניחום אבלים, כל אירוע כזה רק מוריד אותך. הייתי בלוויה של הרבש"צ שהיה חבר קרוב וזהו".

התנהלות השרים ונתניהו?

"יש לנו עם נפלא, הנהגה חרא, אתה רואה את כמות המתנדבים, עם ישראל מתגלה בגדולתו. איזה מדינה, אתה יודע, יש כאן קהילה שלמה, אף שר לא הגיע לכאן ואני לא מדבר על ראש הממשלה שעדיין לא הוציא את המילה קיבוץ מהפה שלו. זה נראה לך הגיוני, נורמלי, אבל עזוב, יש לנו דאגות אחרות".

ומה עם הרפת?

"כרגע, אחרי הרבה תלאות, הרפת התייצבה, שבוע ראשון לא היו חליבות כי המכון נהרס, לקח 4 ימים להחזיר אותו למצב שניתן לחלוב. לאחר 8 ימים התחלנו לחלוב פעם ביותר, 20 פרות מתו. השבוע נתחיל 2 חליבות, מזון מוכן מאמבר ואנחנו רק מחלקים אותו". כמות החלב כשליש ממה שהיה, כ-5000 ליטר ליום, לפני המלחמה שיווקנו ב-13.5 אלף ליטר ליום".

המתנדבים?

"מלאכים, פשוט מלאכים, מחצית רפתנים והשאר אנשים מכל רחבי הארץ שפשוט באו להתנדב ועושים כאן עבודת קודש עם רצון לתרום, עם הרבה אנרגיות. אני באופן אישי מאוד מעריך אותם, זה לא מובן מאליו. זה עם ישראל, זה כל היופי ואנחנו חייבים לחשוב לטווח רחוק".

כמה לדעתך נפגע ענף החלב בעוטף?

"מבלי לחשוב יותר מדי, אני מניח שכמחצית מהעדר שלנו יצטרכו לצאת, יש לנו 400 פרות אך לדעתי כחצי יצטרכו לצאת. בעצם נתחיל מחדש, אתה עובד על עדר שנים, בהקשר הגנטי ופתאום באה אירוע כזה. באשר לעוטף, ברוב המקומות חזרו לחלוב אחרי 4 ימים, ככה שאצלם המצב שונה. נחל עוז, עלומים, נירים, עין השלושה, ניר יצחק וחולית, 5 רפתות שיהיו בעיות עם העדר. מדובר ברפתות מהטובות בארץ. היה שלב שאמרנו, מוותרים, נעשה מעשה כיסופים אבל בסוף החלטנו להמשיך. בנינו מכון לפני 3 חודשים, עדיין לא נהנינו ממנו. אך בסוף הכל אפשר לשקם, חיים אי אפשר".

מסר לממשלה?

"שאלה מאוד קשה, בתנאים שהיו, אנשים לא יחזרו, כאילו אם כל העסק עכשיו נגמר עם הפסקת אש קטנה, אף אחד לא יחזור יותר. עם כל הציונות והאהבה לנחל עוז, לא נבדוק שוב את אלת המזל".

אתה בכלל מעכל מה קרה?

"תשמע, היתה כאן הפרת חוזה בינינו לבין המדינה, הצבא הרדים אותנו בכל השנה הזאת. החל מלקיחת נשקים מכיתת כוננות, הוצאת הצבא מהקיבוץ, אמרו יש גדר, הכל טוב. הרגשה קשה של כעס ובגידה. מה שהיה לא יהיה עוד, הם מבחינתם שברו את החוזה שהיה לנו איתם, עם המדינה. אני עדיין לא מתמודד עם זה, אך אני צריך לנהל את החיים שלי, המשפחה שלי. אתה רואה כאן כבר, ילדים פוסט טראומתיים שכל ההתנהגות שלהם בהתאם. אני לא במצב ללכת ללוויות וניחום אבלים, כל אירוע כזה רק מוריד אותך. הייתי בלוויה של הרבש"צ שהיה חבר קרוב וזהו".

התנהלות השרים ונתניהו?

"יש לנו עם נפלא, הנהגה חרא, אתה רואה את כמות המתנדבים, עם ישראל מתגלה בגדולתו. איזה מדינה, אתה יודע, יש כאן קהילה שלמה, אף שר לא הגיע לכאן ואני לא מדבר על ראש הממשלה שעדיין לא הוציא את המילה קיבוץ מהפה שלו. זה נראה לך הגיוני, נורמלי, אבל עזוב, יש לנו דאגות אחרות".

ומה עם הרפת?

"כרגע, אחרי הרבה תלאות, הרפת התייצבה, שבוע ראשון לא היו חליבות כי המכון נהרס, לקח 4 ימים להחזיר אותו למצב שניתן לחלוב. לאחר 8 ימים התחלנו לחלוב פעם ביותר, 20 פרות מתו. השבוע נתחיל 2 חליבות, מזון מוכן מאמבר ואנחנו רק מחלקים אותו". כמות החלב כשליש ממה שהיה, כ-5000 ליטר ליום, לפני המלחמה שיווקנו ב-13.5 אלף ליטר ליום".

המתנדבים?

"מלאכים, פשוט מלאכים, מחצית רפתנים והשאר אנשים מכל רחבי הארץ שפשוט באו להתנדב ועושים כאן עבודת קודש עם רצון לתרום, עם הרבה אנרגיות. אני באופן אישי מאוד מעריך אותם, זה לא מובן מאליו. זה עם ישראל, זה כל היופי ואנחנו חייבים לחשוב לטווח רחוק".

כמה לדעתך נפגע ענף החלב בעוטף?

"מבלי לחשוב יותר מדי, אני מניח שכמחצית מהעדר שלנו יצטרכו לצאת, יש לנו 400 פרות אך לדעתי כחצי יצטרכו לצאת. בעצם נתחיל מחדש, אתה עובד על עדר שנים, בהקשר הגנטי ופתאום באה אירוע כזה. באשר לעוטף, ברוב המקומות חזרו לחלוב אחרי 4 ימים, ככה שאצלם המצב שונה. נחל עוז, עלומים, נירים, עין השלושה, ניר יצחק וחולית, 5 רפתות שיהיו בעיות עם העדר. מדובר ברפתות מהטובות בארץ. היה שלב שאמרנו, מוותרים, נעשה מעשה כיסופים אבל בסוף החלטנו להמשיך. בנינו מכון לפני 3 חודשים, עדיין לא נהנינו ממנו. אך בסוף הכל אפשר לשקם, חיים אי אפשר".

מסר לממשלה?

"איזה ממשלה, יש ממשלה?, אין לי מושג מה היא עושה, אבל אולי כדאי שהיא תתחיל לעבוד, הגיע הזמן, 1400 נרצחים, לא הגיע הזמן שיעבדו קצת?

שלושים ימים מאז פרוץ המלחמה ואיתם הזוועות אליהם נחשפנו. התאחדות יצרני החלב נכנסה לנוהל קרב ומיד התגייסה במלוא כוחה למען רפתני העוטף. רפתות העוטף שנפגעו פועלות, נכון לעכשיו (5.11) במתכונת מקוצרת ונתמכים עשרות מתנדבים מכל רחבי הארץ. שמחה: "ענף החלב הישראלי הוכיח שוב את גדולתו בימים אולי הקשים ביותר שעברנו כחברה וכעם, כיום ברור מעל לכל ספק, כי חקלאות ישראלית, שווה לביטחון לאומי"

 

כתב – ראובן זלץ

חמ"ל ההתאחדות ממשיך להפעיל את רשת המתנדבים הכלל ארצית, מרפתות עוטף עזה ועד לרפתות הצפון הרחוק. מעל ל-1000 מתנדבים נרשמו, אך לדבריה של מתאמת המתנדבים בהתאחדות, גל ינאי, יש צורך ראשוני ברפתנים מקצועיים המכירים את עבודת הרפת. הרפתות בחזית חולקו ל-4 מטות ולוגיסטיקה ותיאום מול צה"ל. ולמרות העצב, הכאב ותחושת ההפקרה, רפתני העוטף ממשיכים קדימה, עם המון כוח, התמדה ונחישות. לכל רפת בחזית הוקם צוות לוגיסטי, מקצועי המלווה את הרפת ונותן מענה מיידי לכל בעיה שצצה. ליאור שמחה "אנחנו בשעה קשה אך מדהימה מבחינת תושבי ישראל וכמובן הרפתנים שלנו. עם ישראל מראה את אומץ ליבו, רוח ההתנדבות פשוט מחמם את הלב. אך לצד זה ולצערי, משרדי הממשלה פשוט עדיין לא הצטרפו לאירוע. הם לא מתפקדים ולא מבינים עדיין את גודל השעה שבה אנו נמצאים. הבירוקרטיה, איטיות התגובה, זה מרתיח ואני מאוד מקווה שהדבר ישתנה מהר עד כמה שניתן. אני שב ופונה לכל שרי הממשלה, חברי הכנסת, אנחנו בשעת חירום לאומית ואני מקווה כי המדינה תדביק פערים ותקל עלינו, על החקלאים את מלאכת החזרה לחיים ולעבודה עד כמה שניתן".

למען הרפתנים

פרץ שורק "גוייסתי על ידי ליאור למען הענף מיד בתחילת המלחמה כשהבנו שזה אירוע משמעותי ביותר. לאחר 10 ימים של לחימה הצלחנו להגיע למצב של תפעול שוטף וייצור חלב. התחלנו בשבוע האחרון לנסות ולהיכנס לצד המקצועי של הרפתות ובמחשבה איך משקמים את הרפתות. בכל מקום שיש רפת, הישוב נראה אחרת, זו ההרגשה של כולם. בסה"כ אני חושב שבגדול הצלחנו לעזור לרפתנים להרים את הראש מעל המים ומקווה שנוכל להמשיך ולעזור להם להשתקם".

5000 עובדים זרים לחקלאות

על רקע משבר כוח האדם בענף החקלאות, ביוזמת שר הפנים משה ארבל, שר העבודה יואב בן צור ושר החקלאות אבי דיכטר, הוחלט על שורת צעדים משותפים לגיוס עובדים זרים בחקלאות. הממשלה אישרה להתיר כניסה של 5,000 עובדים זרים בחקלאות במסגרת מסלול חדש. שר החקלאות אבי דיכטר "מברך על ההחלטה המתבקשת לאשר כניסת 5,000 עובדים נוספים לענף החקלאות. המהלך יעניק אורך נשימה לחקלאים שזקוקים לכוח העבודה הקריטי הזה ואנו נמשיך להביא פתרונות נוספים לסוגיה זו. כך החקלאות הישראלית תבטיח חזרה לשגרה, רציפות תפקודית והבטחת ביטחון מזון, לצד המלחמה".