אצבע הגליל, יומן מלחמה
לצד תחושות קשות של הזנחה, אכזבה וחשש מהעתיד, ממשיכים רפתני אצבע הגליל לתפעל את הרפתות, בדבקות מטרה, בחריצות וזאת למרות שכבר למעלה מ- 4 חודשים המלחמה הגיעה לבתיהם והפכה את חלקם לפליטים. דב דויטש מבית הלל אומר לנו בעצב "זאת בושה וחרפה לאן שהגענו, אני לא רואה איך אנשים יחזרו לגור כאן". בירת האזור, קרית שמונה עיר רפאים, בתים הרוסים. 'משקהבקר והחלב' במסע קצר לארץ לא נודעת, לא נשמעת, לאצבע של הגליל הנטושה כמעט לחלוטין. לחבל ארץ שהעתיד כלל לא ברור ובטח לא בטוח. והתחושה היא שמישהו שכח אותם, שם למעלה. וידיעה אופטימית, רפת כפר בלום תמשיך להתקיים
באצבע הגליל יש 5 רפתות קיבוציות ו 5- רפתות מושביות שכולן במושב בית הלל. מאז ה- 7 באוקטובר החיים באצבע הגליל למעשה נעצרו כמעט לחלוטין. יישובים, מושבים וקיבוצים פונו ומי שנותר פועל במתכונת חירום. שגרת חיים קשה, יש מי שיאמר, בלתי נסבלת הנמשכת כבר למעלה מ- 4 חודשים. ומה הממשלה עושה?, פחות או יותר כלום, עדיין אינה מתגמלת כראוי או בכלל את אלו שנותרו והתחושה היא של הפקרה, בדומה לתחושה ביישובי העוטף. מעולם לא נסעתי בקטע כביש 90 בצפון כשהוא ריק כמעט לחלוטין. רק רכבי צבא, משאיות עם סחורה חקלאית ופה ושם רכב פרטי. תחושה מוזרה בטח למי שמגיע מהמרכז הפקוק. מיותר לציין כי קריית שמונה ריקה לחלוטין, בתים הרוסים, חנויות סגורות ומה שפתוח אין כמעט סחורה, עיר רפאים. "אנחנו למעשה בשטח כבוש על ידי החיזבאללה", אומרים לי בייאוש באצבע הגליל. וכן, יש גם בשורות טובות, רפת כפר בלום תמשיך ותשודרג, רפת עמיר תיכנס כנראה לשותפות עם קיבוץ מנרה שקיבל מכסה ורפתות החלב באצבע הגליל ימשיכו להתקיים. ניסינו לדבר על הרפתות, ממשקים וענף החלב, אך מטבע הדברים, מה שמטריד כרגע את תושבי אצבע הגליל, עד מתי יימשך המצב ואיך תסתיים המלחמה.
רפת כפר בלום, החליטו להשקיע
רפת דב דויטש : "הרסו לנו את המדינה"
רפת עמיר
רפת כפר גלעדי, העובדים נשחקים ומראים סימני שבירה
רפת דפנה, פינוי הקיבוץ הוארך עד יולי
ראובן אשרניצקי מנהל רפת פ.ר.ח: "הכל התהפך עלינו"
התחושה קשה מאוד, פותח ואומר ראובן אשרניצקי, מנהל הרפת המשותפת של חולית ורעים. אנחנו בטלטלה נוראית, אומר ראובן, עדות נוספת ונדמה כי המילים כבר לא מספרות את הסיפור האמיתי. וכן, תושבי העוטף דורשים תשובות, להבין מה באמת קרה ואיך ולמה הם הופקרו
ראובן אשרניצקי, 68 מתגורר עם אשתו מרים כבר למעלה מ- 33 שנים בקיבוץ רעים, לזוג 4 ילדים ו- 5 נכדים. הבית שלהם הפך תוך יום, לשטח צבאי סגור ולזיכרון נורא וכואב של שעות בלתי נתפסות באותה שבת שחורה. ראובן, 36 שנים רפתן, החל את דרכו בקיבוץ משמר דוד, לאחר 3 שנים עבר הזוג לקיבוץ רעים שם ניהל את הרפת הקיבוצית, יציאה ללימודים בכפר רופין, ניהול רפת בקיבוץ חולית, בשנת 2000 התאחדו רפתות, חולית ורעים. בשנת 2004 ניהל את הרפת המשותפת עד 2013 , אז עבר לעבוד במרכז מזון בקבוצת יבנה ולפני כמה חודשים, חזר ראובן לנהל את הרפת המשותפת.
ראובן: "משתדל לא לצפות בחדשות, אחרת אשתגע"
5 חברי קיבוץ רעים נרצחו במהלך השבת השחורה ועוד שני אורחים ששהו בקיבוץ, בן משק נהרג בקרבות היום הראשון. כמו כן נפגעו בתים רבים, נפגעה שכונת הצעירים. ראובן: "קמנו בשבת בבוקר והתחלנו להכין דברים כי היינו אמורים לטוס לאיטליה לחופשה ואז החל צבע אדום ושמעתי יריות במרחק של כ- 200 מטר מהקיבוץ. נכנסנו לממ"ד והסתגרנו שם, חשבנו שזה לזמן קצר וכל הסיפור יסתיים מהר, היינו תמימים, לא תיארנו לעצמנו את גודל הזוועות. אך מהר מאוד הבנו שזה סיפור אחר ונשארנו בממ"ד מ- 07:00 בבוקר עד בוקר ראשון. הצבא הגיע לקיבוץ בבוקר ובדקו את הבתים ואז קבלנו הנחיה לאסוף ציוד ופינו אותנו לאילת".
איך אתם היום?
"התחושה באופן כללי היא של טלטלה נוראית בחיים, הכל התהפך עלינו, הרצח, העזיבה את הבית, הבת שלי ומשפחתה שרדו את התופת בבארי וההורים של החתן שלנו נרצחו בבארי. הסיפור המפורסם על הבית של פסיה, אז המחותנים שלנו נרצחו שם. אנחנו בחוסר וודאות בכל הבחינות והאירועים של המלחמה מלווים אותנו כל הזמן. תוסיף לזה שאסור לנו לגור בביתנו שזה קשה מאוד ותקבל תמונת מצב קשה ובכלל לא פשוטה. אני עדיין לא מבין מה קרה ואך זה קרה, עם כל תחושת הביטחון, הגדר, התצפיתניות, יש לנו תחושה של אכזבה קשה. הייתי רוצה לדעת איך המחבלים הצליחו להערים עלינו. תחושות קשות ביותר. אני משתדל לא לשמוע יותר מדי חדשות, לא לראות סרטוני טיקטוק ולנסות ולהתמקד בעבודה שלי, אחרת אני אשתגע".
הקיבוץ עדיין שטח צבאי סגור, היכן אתם?
"כן, כל הקיבוץ פונה לאילת וממש בימים אלה יעברו כמעט כל חברי הקיבוץ לשני בניני דירות בדרום ת"א. אני באופן אישי לא אעבור לת"א ואנחנו נשכור בית במושב באזור אשקלון כדי שאהיה קרוב לרפת ואוכל לעבוד ולנהל אותה".
מה מצב הרפת?
"אני חייב לומר כי ביום שהמלחמה פרצה לא הייתי מעורב במה שקורה ברפת, רק חודש אחר כך הייתי אמור להתחיל לנהל את הרפת ולעשות חפיפה. בעצם ברפת היו עובדים שכירים, משפחת אל- זיאדנה, המחבלים נכנסו לרפת בשבת בבוקר ובדיעבד אנחנו יודעים כי חליבת בוקר הסתיימה אך הם תפסו את שני הבנים, הבת של יוסף ואת יוסף עצמו נחטפו לעזה. הבן והבת הצעירים שוחררו בפעימה האחרונה ויוסף והבן הגדול, חמזה נותרו בעזה".
ומצב הרפת מהפן המקצועי?
"הרפת עברה טלטלה מאוד קשה, הפרות לא אכלו ולא נחלבו 5 ימים ומנהל הרפת לפני, דרור ונציג מרעים, מצאו 15 פרות מתות ובהמשך מתו עוד 25 פרות, סה"כ מתו 40 פרות. כעת, בגלל שהפרות לא נחלבו, הרבה פרות התייבשו ופיתחו דלקות עטין קשות, נאלצנו למכור 100 פרות ועד היום גוררים בעיות קשות בתחום בריאות העטין. הצוות הקבוע לא קיים, לפחות נכון לעכשיו ואנחנו עובדים רק עם מתנדבים. זה נכון שאנחנו משפרים תוצאות מקצועיות אך זה הולך לאט. אנחנו עדיין חולבים 2 חליבות ביום, החליבות קשות מאוד, כי צריך לטפל בהמון פרות חולות. אני מאמין שנצטרך לחדש חלק מהעדר, עדיין לא ידוע כמה".
המתנדבים הצילו את הרפת?
"ממש ככה, הם נהדרים, אין לי מילים, אנשים נהדרים הבאים לעזור. יש כאלה עם ניסיון ויש ללא ניסיון אך כל אחד עושה את מה שהוא יכול ועל כך אנחנו מודים. אבל בסוף אנחנו זקוקים לעובדים מקצועיים קבועים, זו הבעיה כרגע, כוח אדם מקצועי ומיומן".
אתה יכול לצפות את העתיד?
"כרגע אני באופן אישי מתמודד עם המון קשיים, אך משתדלים מאוד לעשות את כל המשימות של הרפת, כולל כל הממשקים, אנחנו לא מוותרים על שום דבר. לשמחתי אנחנו מצליחים להכין את האוכל לבד, אך המפעילים של הסלפ בעיקר מתנדבים. מה אגיד לך, אני מקווה לטוב. באופן אישי כל התהליך קשה מאוד מבחינה פיזית וכמות השעות. כמעט כל יום 12 שעות עבודה ואני מקווה שנצא מזה".
שחר קופרמן מנהל רפת ארז: "האמון נפגע קשה"
בקיבוץ ארז המפונה, מתכננים לעבור ל- 3 חליבות מתי שהוא בחודש ינואר 2024 , יש לציין כי רפת ארז היא אולי הענף הכלכלי החשוב ביותר בקיבוץ הנמצא על גבול עזה. שחר קופרמן מנהל הרפת "למזלנו הרפת לא נפגעה פיזית, לא חדרו אלינו מחבלים, לא לקיבוץ ולא לרפת. הם הגיעו לקיבוץ ממחסום ארז באיחור כנראה ואז כיתת הכוננות שלנו היתה מוכנה אליהם". וכן, האמון בצה"ל ובמדינה נפגע, הסיוט מתמשך אך שחר יחזור לקיבוץ, כמו גם רבים מהקהילה. אנשים מיוחדים יש שם בעוטף, כבר אמרנו
שחר קופרמן, 55 מנהל את רפת ארז משנת 2019 , שחר אלמן ואב ל- 4 ילדים. הרפת בעלת מכסה של 4.2 מיליון ליטר לשנה, כ-400 חולבות. ענף מאוד חשוב בקיבוץ ארז, מענפי החקלאות המובילים. כיום הקיבוץ מפונה, הקהילה נמצאת ברובה במצפה רמון. שחר "בנו מערכות תמיכה לילדים והחליטו להישאר שם, נכון לעכשיו. הקיבוץ פיזית לא נפגע, למעט כמה בתים שניזוקו, אבל זה לא ברמות של בארי, כפר עזה, ניר עוז ואחרים".
האירוע בשבת?
"אני רואה את זה כאירוע מחריד, הסיוט הכי גדול שניתן היה לדמיין. האמון במערכת של הצבא, מודיעין, נפגע קשות. השחצנות הישראלית, של אנחנו הכי טובים, הכי גיבורים ואיפה הם ואיפה אנחנו. ככול שנחשפים לפרטים אנחנו רק יותר מבינים איך הם התכוננו לזה שנים, במקצועיות מפחידה. זו טרגדיה שיהיה לנו מאוד קשה לצאת ממנה. התחושה הכללית היא מאוד קשה. למרות שאנחנו ממש קרובים למחסום ארז ולגבול, אנחנו משום מה, פחות מטווחים אך שומעים חזק את כל קולות המלחמה. למזלנו הרפת לא נפגעה פיזית, לא חדרו אלינו מחבלים, לא לקיבוץ ולא לרפת. הם הגיעו לקיבוץ ממחסום ארז באיחור כנראה ואז כיתת הכוננות שלנו היתה מוכנה אליהם. הצלחנו להדוף את החוליות שניסו להיכנס לקיבוץ, גם עם עזרה מכיתת הכוננות של אור הנר. לצערי נהרג אמיר נעים חבר כיתת הכוננות ונפצעו 3 חבר'ה,
אבל הם כבר משוקמים".
מדברים על לחזור?
"כן, מדברים, בעיקר עכשיו יש דיבור על העניין הזה. בסופו של דבר זו תהיה החלטה אישית של כל אדם או משפחה. אני מאמין שרבים מקהילת ארז יחזרו. אני אחזור, מאוד יפתיע אותי אם משפחות רבות יחליטו שלא לחזור, לפחות זה מה שאני שומע. אנחנו כנראה נחזור אבל זה מאוד תלוי איך תסתיים המלחמה ומה יקרה לאחר מכן".
ומה מצב הרפת?
"בשבת השחורה התחלנו לרדת בקצב החליבות, בזמן האירוע היו כאן תאילנדים, אוכל לא חילקנו כמעט שבוע פלוס, ככה התנהלנו לאורך השבוע הראשון. ואז פנינו למרכז מזון משואות יצחק, שישר נענו ובתיאום הצבא התחלנו להכניס אוכל במשאית אחת ליום. ככה פעלנו בהמשך כשבועיים עד שחזרנו לפקד יחסית רגיל. לאט לאט התחלנו להחזיר את כל הממשקים כולל מערך המזון. 2 תאילנדים עזבו ואחד נשאר ובזמן הקרוב אמורים לחזור, כולל תאילנדים למטעים אז זה יתן קצת יותר מרחב נשימה. כרגע אנחנו מתפקדים בעצימות נמוכה, לא חזרנו לפעילות מלאה. מתכננים לחזור לפעילות כמעט מלאה בתחילת ינואר, שזה אומר 3 חליבות. אנחנו ירדנו בכ- 15 אחוז לנחלבת מאז ה-7 לאוקטובר. בריאות העדר נפגעה אבל לא ברמות דרמטיות, יצאו כמה פרות שנפגעו, בעיקר בגלל מחסור בכוח אדם וחוסר יכולת לטפל גם במובן הרפואי".
רצית להגיד משהו על הרפתנים?
שחר צוחק "כן, למיטב התרשמותי, כקהילת רפתנים בעוטף ובכלל, מדובר באנשים מיוחדים, שורשיים, הנאחזים באדמה וברפת שלהם בכל הכוח. הרפתות בעוטף מניעות חלק גדול מהכלכלה בעוטף, ההיאחזות בקרקע, החקלאות, ההתנדבות. מוריד את הכובע בפני החברים שלי בענף. רפת חייבת להמשיך לייצר וזה דבר שראינו גם בשיא הקרבות כאן".
יומן מלחמה – מהדורה שניה
כתב – ראובן זלץ
30 ימים, מאז תחילת המלחמה ו'משק הבקר והחלב' ממשיך ללוות את המערכה. עם ישראל קובר את חלליו ונילחם על הזכות לחיות כאן בביטחון. 30 ימים מאז הזוועות ביישובי עוטף ישראל, מאז הטבח הברברי בילדים, נשים וטף ומה שהיה לא יהיה עוד, ישראל משנה את פניה.
ענף החלב בחזית
ענף החלב שלנו, הוכיח שוב, כי הוא הענף החזק בחקלאות הישראלית ונכון לעכשיו כל רפתות החלב עובדות מלבד רפת כיסופים שנהרסה כליל. 'משק הבקר והחלב' ממשיך ללוות את הרפתנים, המתנדבים ומביא את כל העדכונים, החדשות והעדויות מהתופת ומצדיע לגיבורות ולגיבורים, אנשי הענף, הרפתנים וחיילי צה"ל. זה המקום לציין לטובה ולשבח את תנובה על התגייסותה למען ענף החלב והקמת הקרן ע"ס 15 מיליון שקלים למען הרפתנים. וגם בשעה זו חשוב לומר ולהזכיר, גם לשרי הממשלה, בשבילי רק חלב ישראלי.
ליאור שמחה: "חקלאות ישראלית, ביטחון לאומי"
גידי סבאג מנהל רפת נחל עוז: "וראש הממשלה עדיין לא הוציא מפיו את המילה קיבוץ"
רפתות בחזית הצפון, תמונת מצב
אמיר בן יהושע מתנדב מבאר טוביה: "המתנדבים – מרוממי נפש"
אלי ג'ורנו, סמנכ"ל מועצת החלב: "תקנה חדשה לאומנה חלקית"
כבוד לתנובה!
תנובה הכריזה על קרן תמיכה לעוטף
כתב – ראובן זלץ
יממות ספורות לאחר תחילת המלחמה, נרתמה תנובה בכל כוחה למען יצרני החלב וענף החלב הישראלי. הנהלת תנובה גייסה והכריזה על קרן ע"ס 15 מיליון שקלים שיוקדשו בלעדית לטובת שיקום הרפתות בעוטף ועל פי הצרכים המקצועיים שלהם. הקרן תסייע לרפתות העוטף שנפגעו לשוב לפעולה ובמהירות הרבה שניתן, לייצור חלב. יש לציין כי תנובה היא המחלבה הגדולה היחידה שבעצם ממשיכה לייצר חלב בפיקוח הנמצא במדפים. חברת תנובה הפיקה קמפיין תקשורתי גדול למען חלב ישראלי וענף החלב כמו גם ייצור קרטוני חלב עם שמות ותמונות של החטופים והנעדרים. כמו כן, תנובה מספקת מקררים ומוצרי חלב למרכזי המפונים ברחבי הארץ, ים המלח, אילת ועוד. תנובה, אכן לגדול בבית ישראלי. כבוד!
אלי ג'ורנו, סמנכ"ל מועצת החלב: "תקנה חדשה לאומנה חלקית"
במועצת החלב עברו לעבוד במתכונת חירום מיד עם תחילת המלחמה כששניידר וג'ורנו פעילים בחמ"ל משרד החקלאות הפועל סביב השעון. אלי ג'ורנו "התקבלה החלטת קיבוץ כיסופים לשקם את מכון החליבה, הקיבוץ לא יוותר על הרפת".
כתב – ראובן זלץ
אפשר תמונת מצב?
"אתחיל בהתחלה, ברגע שהחל האירוע, יצרנו קשר עם מנהלי הרפתות והבנו את גודל וחומרת האירוע. הפרות פחות עניינו אותנו כי היה מדובר בפיקוח נפש אך השתדלנו לדאוג שהרפתות יעבדו עד כמה שניתן מבחינת מזון, מים וחליבה. נכון להיום, רפת כיסופים סגורה, הפרות נמכרו, העגלות הועברו למשק אחר, עד שהמשק יחזור לפעילות. אני יכול לבשר, כי אתמול, התקבלה החלטה כי המשק הולך לשקם את מכון החליבה והוא לא מוותר על הרפת".
מצב הענף?
ענף החלב, בראייה כוללת התארגן מהר מאוד והוביל מהלכים לטפל ברפתות, מתנדבים, מזון, ענף החלב חזר הכי מהר לפעילות, יותר מכל ענפי החקלאות במשק. תשמע, התקשר אלי מגדל ביצים ואמר לי שהוא מוריד את הכובע על פעילות ענף החלב, כמובן כולל ליאור שמחה וההתאחדות ומשרד החקלאות. נכון להיום (5.11) מייצרים כ-65 אחוז מהייצור לפני המלחמה".
יש טענות קשות של הרפתנים נגד מ. החקלאות?
"אני יכול להגיד לך שאין בעיה או נושא שהבאנו למשרד החקלאות למעלה ולא פתרו לנו אותה. אנחנו הולכים להעביר תקנה חדשה לאומנה חלקית למשקים שנפגעו מהמלחמה. בדומה לאומנה שעשינו בעקבות מחלות וסגר של משקים. זה אומר שקיבוץ שנפגע מהמלחמה יכול להעביר חלק ממכסת החלב לייצור במשק אחר. זה צריך להגיע לדיון בוועדת הכלכלה בכנסת. באשר לתקנות הוויסות, מכלול של הנחיות והוראות בין המחלבה לבין מועצת החלב, המתבצעות רק בהסכמה, אין לנו אפשרות לחייב מחלבה. תקנות הוויסות המתוקנות יאפשרו לתת יותר סמכויות למועצת החלב אל מול המחלבות, להעברת חלב בין מחלבות, כך שלא יהיה חוסר במקום אחד ועודף במקום שני".
עובדים זרים?
"זה אמנם לא בסמכותנו, אך אנחנו מעלים את הבעיות במסגרת החמ"ל היום יומי שיש לנו עם משרד החקלאות. יש אור בקצה המנהרה, מנסים להגיע להסכמות עם מדינות נוספות שיתירו כניסה לעובדים שלהם בארץ. כמו כן נערכה פגישה בין מנכ"ל משרד החקלאות לבין שגרירת תאילנד בישראל בניסיון לבלום את בריחת העובדים התאילנדים".
יש מצב שיבוא החלב יופסק כסולידריות עם ענף החלב?
"לא חסר חלב במדינה אבל יש מחלבות שלא מייצרות את הכמות הנדרשת של חלב מפוקח 3 אחוז. זו בעצם הבעיה, אני מקווה שנגיע לסוג של הסכמה עם המחלבות לייצור חלב מפוקח בכמות הנדרשת ואז לשר האוצר לא תהיה סיבה לייבא חלב. נכון לעכשיו הישראלים כאות סולידריות מעדיפים לקנות חלב איכותי מתוצרת כחול לבן".
אמיר בן יהושוע מתנדב מבאר טוביה: "המתנדבים מרוממי נפש"
ההתגייסות המרגשת של מאות המתנדבים שהגיעו תחילה לרפתות העוטף ואח"כ לרפתות הצפון, הראתה שוב, את החוסן הישראלי. אמיר בן יהושוע מבאר טוביה "גל ינאי פנתה וכמובן שנעניתי".
כתב – ראובן זלץ
אמיר בן יהושוע, 63 נשוי ואב ל– 3 ילדים, שותף במכסה ברפת עם פרץ ועומר בן יהושוע. בעברו עבד שנים רבות בחברת אפימילק, בתפקיד האחרון, אחראי על מערך ההדרכה של החברה. עסק באופן עצמאי, כמה שנים בארה"ב בניהול רפתות, הרפת האחרונה שניהל, 2500 פרות. כיום אמיר עצמאי, מלווה ומייעץ מקצועי ללקוחות של אפימילק, בעיקר בחו"ל וגם בארץ.
רפתות במצב מורכב
אמיר התנדב ברפת קיבוץ חולית במהלך סופ"ש ארוך. יש לציים כי אמיר מתנדב במילואים מאז תחילת המלחמה. אמיר "אנחנו חבורה שלמה של מילואימניקים שהתנדבנו למילואים, כולנו יוצאי צנחנים. הקשורים לקצח"ר ועוסקים בהסקת מסקנות תוך כדי מלחמה. ואז במקביל פנתה אלי גל ינאי (רכזת ומתאמת מתנדבים בהתאחדות יצרני החלב. ר. זלץ) וביקשה עזרה להחליף את מנהל הרפת בחולית לכמה ימים ולתת לו קצת אוויר ומנוחה. כמובן שנעניתי והעברתי סוף השבוע ברפת הקיבוץ". מדובר ברפת של 600 חולבות שצריך לזכור כי ב-7 לאוקטובר, הרגו הרוצחים את אחד התאילנדים העובדים ברפת וחטפו את שאר הצוות, תאילנדים ובדואים. הקיבוץ כולו פונה לאילת והפרות לא נחלבו ולא טופלו לפחות 4 ימים.
ואז הגיעו המתנדבים?
"כן ואז התחילו להגיע המתנדבים וזה פשוט ממרומם נפש, מגיל 17 עד גיל 70, חלק עם ניסיון חלק ללא ניסיון. עובדים במסירות נפש. הרפת ירדה ל-2 חליבות ביום, זו עבודה קשה ולא קלה למי שלא רגיל לזה. בין המתנדבים שהגיעו, מרגו שהיתה פעם בצאלים ועבדה ברפת, וכעת מתנדבת ביונקיה. בחור בשם דורון מאלון הגליל, שסגר רפת לפני איזה שנתיים שלוש והגיע להתנדב והוא היה על תקן של קצין תפעול והאבא של כולם. בחור צעיר בשם סתיו מקיבוץ בית זרע, לקח אחריות על מכון החליבה ועוד אנשים טובים ונפלאים מכל מיני מקומות".
מצב הרפת בפן המקצועי?
"תשמע, לצערי המצב לא ממש טוב, בעצם עושים את המינימום ההכרחי לטפל ולתחזק עד כמה שניתן שזה גם המון עבודה. כי מאוד חשוב לקיים שגרה וממשק בין צבע אדום אחד למשנהו. הפרות פיזית נראות בסדר, אך יש הרבה דלקות עטין, פרות ירדו בכמות חלב. לדעתי צריך לסנן את העדרים בכל העוטף ולראות את מי שווה להחזיק ומי שלא, לשחיטה. ואת הפרות הטובות להעביר לרפתות ברחבי להמשך חליבה וטיפול, עד שהמלחמה תסתיים ושהקיבוצים יעברו שיקום ויחזרו לתפקד. כי כיום הרפתות מתופעלות באמצעות מתנדבים ולא יודע כמה זמן זה יחזיק, מה גם שמהפן המקצועי זה הכי נכון, בפן הבטחוני והמקצועי, זו כמובן דעתי האישית".
רפתות בחזית הצפון, תמונת מצב
רפתות הצפון נכנסו לנוהל חירום לאחר שחלק מהישובים, קיבוצים, פונו בהוראת צה"ל. נכון לימים הראשונים של חודש נובמבר הרפתות פועלות, חלקן עברו ל 2- חליבות ביום כשעיקר הבעיה, כוח אדם. תמונת מצב.
כתב – ראובן זלץ
ארז שמואל, מנהל רפת קיבוץ דפנה
תמונת מצב?
"אצלנו רוב הבעיה זה עם עובדים, אמנם השבוע אני בסדר, אך התאילנדים ברחו לנו, הם חזרו לתאילנד. היום הביאו לנו מיגונית סוף סוף וכמה שכפצ"ים, סה"כ משתדלים לשמור על שגרה. כבר למעלה משבוע ירדנו ל-2 חליבות ביום, אמנם התאים הסומאטיים עלו בגלל המעבר ל-2 חליבות, אך בסה"כ העדר בסדר, לאט לאט מתייצבים"
והקיבוץ?
"קיבוץ דפנה פונה לגמרי, יש לנו כרגע את ה-3 עובדים של הרפת, כיתת הכוננות כאן שחבריה עוזרים לפעמים. כל חברי המשק התפזרו בישובים סביב הכנרת. באשר למצב הביטחוני, יש קצת קולות בומים, בעיקר מהר דוב, אבל בסך הכל די בשליטה, מקווה שלא יהיה כאן גשם של טילים, כי אז נהיה בבעיה הרבה יותר גדולה".
איתי זמיר, רפת איילת השחר
מנהל רפת איילת השחר, איתי זמיר מספר "עזבו 2 תאילנדים וכרגע אנחנו עובדים רגיל, 3 חליבות. אנחנו שומעים יציאות של כוחותינו, כי אנחנו קו שני למזלנו. הרפת מתנהלת פחות או יותר בשגרה, אך המצב מתוח וקשה לדעת מה יהיה. עיקר הבעיה, כוח אדם עתידי ודבר נוסף, בלתי אפשרי לתכנן תוכנית עבודה קבועה. מקווים לטוב".
רפת שמחה דויטש, בית הלל
תמונת מצב עדכנית?
שמחה "המצב מתוח, הישוב פונה, כרגע אני והעובדים שלי ברפת, שני תאילנדים וישראלי, אנחנו תמיד חולבים 2 חליבות כך שבנושא הזה לא היתה בעיה. דאגו לנו סוף סוף למגונית לרפת. וכרגע המצב די רגיל אך עם חששות. בינתיים שומרים על הממשק ברפת, אך אי אפשר לדעת מה יהיה".
והמצב בכלל?
תשמע, יש סימני שאלה לגבי המשכיות האם למכור את הרפת. בשביל מי אני צריך לעבוד, בשביל רמי לוי? אנחנו נכשלנו כמדינה וזה עצוב מאוד. איפה כל המערכת, תמיד חשבנו שיש על מי לסמוך ואני חושש מאוד שאם נתחיל עם הדין וחשבון, תהיה כאן מלחמת אחים".
רפת כפר גלעדי
עומרי זלצר מנהל רפת כפר גלעדי, קיבוץ על גדר הגבול וכמו כל קיבוצי הגדר פונה לחלוטין מחבריו. ולפר: "כרגע אנחנו ב-2 חליבות ביום ואנחנו מתמודדים בעיקר עם בעיית כוח אדם. הקיבוץ כמובן פונה לגמרי ובמשק נשארה רק כיתת כוננות, אנחנו הרפתנים וכמובן חיילים".
כוח אדם?
"יש לי 2 עובדים קבועים שנשארו, התאילנדי שלנו נשאר, אנחנו מגייסים עובדים דרך ההתאחדות, יש כמובן עדיפות לרפתנים מקצועיים. אני רוצה לציין את הנכונות להתנדב ולעזור, פונים אלינו כל היום אזרחים טובים".
בפן המקצועי?
"תשמע, מהבחינה המקצועית, כרגע המצב סביר, אמנם אנחנו מעכבים את העבודה השוטפת אבל משתדלים להתנהל עד כמה שניתן ללא פגיעה ברפת ובעדר, אך זה בהחלט לא מצב רגיל. כל הממשקים השתנו תוך יום וכרגע המטרה העיקרית, המשך חליבות ושמירה ככול הניתן על ממשק חליבה, הזנה".
מצב הרוח?
"בסדר גמור, לא יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל זה מה יש, מכיר כאלה שסבלו וסובלים יותר מאיתנו. כך שאני לא בפוזיציה להתלונן שקשה לנו כאן".
גילי שגיא מנהל רפת מנור, קיבוצי אילון ופלך
תמונת מצב?
"כרגע התאילנדים נשארו ויישארו גם, הכנסתי עוד שני אנשים כתוספת כוח אדם. הכל עובד, אך יש מתח גדול באוויר. זה לא קל, הקיבוץ פונה ומי שנשאר זה רק גברים שחולבים, אך יש כאן המון צבא.
מצב הרוח?
"סביר, בהתחשב במצב, אך לא עם הראש למטה, מי יודע מתי זה ייגמר, כולנו כל הזמן בחדשות וכמובן ליבנו עם תושבי עוטף עזה".
יואב ברנע מנהל רפת בראשית
רפת בראשית, עם המכון הגדול בארץ עובדת כרגיל, מספר יואב ברנע "בשונה מהאחרים אני חינכתי את הנוער שלנו לעבודה ובתקופה הזו אנחנו רואים את פירות עמלינו. נכון לעכשיו עובדים אצלי כל הנוער שאני צריך. הם ויתרו על המקלדת והטלוויזיה ובאים לעבוד ברפת כמו תותחים. אז התאילנדים אמנם ברחו לנו, אבל אנחנו בעד עבודה עברית וחקלאות עברית אז יש לנו את בני הנוער שלנו. אנחנו ב-3 חליבות ביום ועובדים בצורה מלאה רגילה".
בפן האישי?
"תשמע, יש לי בן חייל בעזה, חוץ מזה הכל בסדר, חייבים להמשיך הלאה כי אין לנו ברירה אחרת".
גידי סבאג מנהל רפת נחל עוז: "וראש הממשלה עדיין לא הוציא מפיו את המילה קיבוץ"
לשמוע את גידי סבאג, 63, המנהל של רפת נחל עוז ופשוט לדמוע ולכעוס. הרפתן הוותיק שכבר חשב שראה הכל אולי נשמע 'קול' אך משהו בו נשבר. הקהילה שבה חי התרסקה, חלקה נטבחה, נחטפה. ועדיין האיש המיוחד הזה, שהוא ומשפחתו, עברו טרגדיה נוראית אומר לנו "היום אחרי 23 יום שיווקנו חלב לתנובה, מבחינתי זה יום משמח", רפתן נו. מסמך מיוחד על ההפקרה, התופת, הכאב, ההיאחזות בחיים ועל רפת אחת. גידי סבאג מדבר בפעם הראשונה מאז השבת השחורה.
כתב – ראובן זלץ
לאחר כ- 3 שבועות של תופת וקרבות, בהם איבד קיבוץ נחל עוז 13 חברים ועוד-6 נעדרים, גידי סבאג, מנהל הרפת, התפנה לשיחה קצרה. ב-7 לאוקטובר השתנו חייו של גידי סבאג, כמו גם של אלפי תושבי הישובים בעוטף עזה. המחבלים חדרו לנחל עוז ומנהל הרפת הבין מיד כי משהו אחר מתרחש. סבאג "למזלנו הגדול היתה יחידה של מסתערבים של משמר הגבול שישנה בקיבוץ בלי שום קשר לכלום ובדיעבד זה מה שהציל את הקיבוץ, אם ניתן להשתמש במילה הזו, הצלה. כלומר היה רבש"צ, אילן פיורנטינו שנהרג מיד. אך החבר'ה של משמר הגבול הצילו אותנו מטבח. נהרגו אצלנו 13 חברי משק, יש לנו 6 נעדרים, זה במספרים היבשים. אך המשפחות עברו כאן חוויות לא פשוטות, מה שנקרא, הקרב על הידית של הממ"ד".
אתה נשמע מאוד 'קול'?
"אני הייתי עם המשפחה שלי בבית, בתוך הממ"ד, אתה שומע צרורות של ירי כל הזמן, קרבות בתוך הישוב, זה לא כייף. היינו מ-6 וחצי בבוקר עד אחת בלילה בממ"ד, השעות הארוכות הללו, החשש הציפיה לעזרה ורק לאחר חצות הצבא הגיע לחילוץ. כיום 90 אחוז מהקיבוץ במשמר העמק, כל אחד מתמודד אחרת עם מה שעברנו. מנסים לחזור ולארגן חיי קהילה. אני מודה שאצלי, היציאות לרפת, קצת מרעננות אותי, אבל זה סיר לחץ כאן".
המחשבות קדימה?
"עדיין לא יודעים, החיים התהפכו עלינו, כל אחד בענייניו. חיים את הרגע, לא מעבר לזה. כאן, במשמר העמק, לא נוכל להישאר לאורך זמן, מדברים על הקמת אתרים זמניים, עם מבנים יבילים, עד שנוכל לחזור הביתה, עדיין כלום לא ידוע".
תחזרו הביתה?
"שאלה מאוד קשה, בתנאים שהיו, אנשים לא יחזרו, כאילו אם כל העסק עכשיו נגמר עם הפסקת אש קטנה, אף אחד לא יחזור יותר. עם כל הציונות והאהבה לנחל עוז, לא נבדוק שוב את אלת המזל".
אתה בכלל מעכל מה קרה?
"תשמע, היתה כאן הפרת חוזה בינינו לבין המדינה, הצבא הרדים אותנו בכל השנה הזאת. החל מלקיחת נשקים מכיתת כוננות, הוצאת הצבא מהקיבוץ, אמרו יש גדר, הכל טוב. הרגשה קשה של כעס ובגידה. מה שהיה לא יהיה עוד, הם מבחינתם שברו את החוזה שהיה לנו איתם, עם המדינה. אני עדיין לא מתמודד עם זה, אך אני צריך לנהל את החיים שלי, המשפחה שלי. אתה רואה כאן כבר, ילדים פוסט טראומתיים שכל ההתנהגות שלהם בהתאם. אני לא במצב ללכת ללוויות וניחום אבלים, כל אירוע כזה רק מוריד אותך. הייתי בלוויה של הרבש"צ שהיה חבר קרוב וזהו".
התנהלות השרים ונתניהו?
"יש לנו עם נפלא, הנהגה חרא, אתה רואה את כמות המתנדבים, עם ישראל מתגלה בגדולתו. איזה מדינה, אתה יודע, יש כאן קהילה שלמה, אף שר לא הגיע לכאן ואני לא מדבר על ראש הממשלה שעדיין לא הוציא את המילה קיבוץ מהפה שלו. זה נראה לך הגיוני, נורמלי, אבל עזוב, יש לנו דאגות אחרות".
ומה עם הרפת?
"כרגע, אחרי הרבה תלאות, הרפת התייצבה, שבוע ראשון לא היו חליבות כי המכון נהרס, לקח 4 ימים להחזיר אותו למצב שניתן לחלוב. לאחר 8 ימים התחלנו לחלוב פעם ביותר, 20 פרות מתו. השבוע נתחיל 2 חליבות, מזון מוכן מאמבר ואנחנו רק מחלקים אותו". כמות החלב כשליש ממה שהיה, כ-5000 ליטר ליום, לפני המלחמה שיווקנו ב-13.5 אלף ליטר ליום".
המתנדבים?
"מלאכים, פשוט מלאכים, מחצית רפתנים והשאר אנשים מכל רחבי הארץ שפשוט באו להתנדב ועושים כאן עבודת קודש עם רצון לתרום, עם הרבה אנרגיות. אני באופן אישי מאוד מעריך אותם, זה לא מובן מאליו. זה עם ישראל, זה כל היופי ואנחנו חייבים לחשוב לטווח רחוק".
כמה לדעתך נפגע ענף החלב בעוטף?
"מבלי לחשוב יותר מדי, אני מניח שכמחצית מהעדר שלנו יצטרכו לצאת, יש לנו 400 פרות אך לדעתי כחצי יצטרכו לצאת. בעצם נתחיל מחדש, אתה עובד על עדר שנים, בהקשר הגנטי ופתאום באה אירוע כזה. באשר לעוטף, ברוב המקומות חזרו לחלוב אחרי 4 ימים, ככה שאצלם המצב שונה. נחל עוז, עלומים, נירים, עין השלושה, ניר יצחק וחולית, 5 רפתות שיהיו בעיות עם העדר. מדובר ברפתות מהטובות בארץ. היה שלב שאמרנו, מוותרים, נעשה מעשה כיסופים אבל בסוף החלטנו להמשיך. בנינו מכון לפני 3 חודשים, עדיין לא נהנינו ממנו. אך בסוף הכל אפשר לשקם, חיים אי אפשר".
