תגית: המשק המשפחתי

בכפר ויתקין מסתובבים חקלאיים גאים, עובדי אדמה מהזן ההולך ונכחד. זר לא יבין את הדקויות  ואת קנאת הסופרים בין המושבים, בעיקר הוותיקים שבהם, אך כך זה תמיד היה. באר טוביה  הוקם ב 1930- מהראשונים שהוקמו בארץ ישראל המתחדשת, נחשב לאחד הגדולים בתחום החקלאות וקהילה מאורגנת וחזקה. גם כיום הוא מהמושבים החזקים בענף החלב ובחקלאות  ונכון לעכשיו צולח את המשברים, אך משתנה בהתאם. נפגשתי לשיחה עם 3 מושבניקים בני  הדור השני והשיחה התגלגלה בנינוחות על בן גוריון וההרחבות עד שהגענו למכירת תנובה, אלא מה.

נפתלי בן סירא, 88 הוא בן דור שני בכפר ויתקין, משפחה חקלאית בעלת משק עם לול, רפת,  מטעים, פרדס. הוא התגייס לצבא בשנת 1951 ולאחר שחרורו נענה לקריאה של בן גוריון לרדת לנגב ולהפריח את השממה. במהלך ההדרכה התחתן עם אחת בינה, אחת המתנדבות ממושב  חרות ולאחר שנתיים חזר הזוג לכפר ויתקין והמשיך את משק ההורים. לאחר פטירת ההורים, יצא ללימודים, סיים לימודי מנהל ציבורי ובסיום לימודיו חיסל את הרפת, אך השאיר את הלול והבקר. עשה קריירה מפוארת כמנכ"ל מועצת הלול, מזכיר תנועת המושבים, יו"ר תנובה. כיום  בפנסיה, יו"ר העמותה לוותיקי עמק חפר והיחידה לטיפולי בית בהתנדבות.

אי אפשר מבלי לשאול את השאלה, אתה מצטער על מכירת תנובה?
נפתלי: "בוא ונגיד שאני לא גאה במהלך הזה. תשמע ניסינו למצוא מודלים של שותפות עם  גורמים מסחריים נוספים, או להפריט את תנובה כחברה ציבורית. לצערי זה לא צלח, בדיעבד מכירת תנובה היה תהליך בלתי נמנע". מיותר לציין כי שאלה זו גרמה לויכוח בין המשתתפים  ולעיתים אף הטונים עלו. בדיעבד, מכירת תנובה, היא מעין סמן לתחילת הסוף של תור הזהב בענף החלב.

המושב כיום, עדיין רלוונטי?
"וודאי, זה אמנם לא אותו מושב משנות מוקדמות. חמשת היסודות של המושב כפי שהקום על ידי הורינו, עבודה עצמית, עזרה הדדית, שיווק מאורגן, אמצעי ייצור שווים וקרקע לאומית, זה כבר  לא ממש קיים. בחלק גדול מהמושבים פועלת אגודה חקלאית, אך המושב שינה את פניו. אם אני  מתייחס לכפר ויתקין, הרי שיש רכוש משוטף, תאגיד המים, יש גידולים משותפים. לדעתי בסופו  של דבר יהיו אגודות ענפיות, אך זה הכל תלוי בהיקף העבודות החקלאיות. לשמחתי בכפר ויתקין הרפת עדיין ענף חזק וכך גם ענף המטעים, מגדלי פרחים. ויש רכוש משותף לכל חברי הכפר  המטופל על ידי הנהלת האגודה החקלאית. האגודות החקלאיות ימשיכו להתקיים כל עוד  האינטרס המשותף ימשיך להתקיים".

איך אתה רואה את כל נושא ההרחבות במושבים?
"אם אני מביט בעיניים של כפר ויתקין, ההרחבה הצילה את כפר ויתקין, במישור התרבותי, חינוכי ומערכת היחסים נהדרת. לא בכל מושב יגידו את אותו דבר. בגדול אני בעד ההרחבה, שוב, אני  מדבר על כפר ויתקין".

החקלאים הולכים ומזדקנים, מצטמצמים?
"ככה זה בכל הארץ, לא רק בכפר ויתקין, אך הייצור החקלאי עולה וזה מה שחשוב. תשמע, זה  כוח המציאות, הטכנולוגיה החקלאית שודרגה, המודרניזציה לא צריכה הרבה חקלאים, כך שהעולם משתנה. הידע הקיים בענפי החקלאות בישראל, הוא עצום, לא סתם ישראל היא מספר  1 בעולם בתחומי החקלאות ובטח בענף הרפת ואני מאמין בחקלאות הישראלית שתדע לשרוד".

ומה עם מדיניות הממשלתית בנושא החקלאות?
"נכון לתקופתי, החקלאות וקובעי המדיניות היו בידיים שיכולת התיאום שלנו איתם היתה אחרת  לגמרי. היתה הבנה, היה שיתוף פעולה, היתה דלת פתוחה. נכון להיום אין מכנה משותף, אין ראיה משותפת, ממה שאני רואה, אין שפה משותפת בין החקלאים, למשרד החקלאות. אין  שיתוף פעולה וזה לצערי משפיע על החקלאות והחקלאים".

יוסל'ה בר דור שני שותף ברפת 'שביל החלב'
יוסל'ה בר, 87 , דור שני בכפר ויתקין, הוא אמנם בפנסיה, אך שותף ברפת 'שביל החלב'. הוא  שותף במטע אבוקדו עם חברים מכפר ויתקין. כל השנים היה חקלאי ועדיין אומר מקפיד לומר  "אני רפתן ותמיד אהיה". גם יוסל'ה ירד לנגב בעקבות קריאתו של בן גוריון והיה שם כשנה.  כחבר בדור הנפילים אין בו למרבית הפליאה שמץ של נוסטלגיה.
את המשק המשפחתי מסר לבנו שכיום מנהל את המשק המשפחתי, יוסל'ה "סומך עליו ושמח  מאוד שהוא לקח את המושכות".

איך אתה רואה את המושב?
"אני תמיד מקווה לטוב, בשביל זה אנחנו יושבים כאן בארכיון ומנסים לדלות פנינים היסטוריים"  מחייך יוסל'ה ומסיים "כיום המצב בסך הכל טוב. ובאשר לעתיד החקלאים מקווה מאוד לטוב. פעם מישהו אמר כי ללא חקלאות אין תקומה וארץ וככה אנחנו חושבים עד היום הזה".

הארץ השתנתה?
"המדינה משתנה כל הזמן, יש כל כך הרבה מטלות לתיקון, לטפל, לשכלל, לשדרג. אנשים  חייבים להבין כי הדבר הבסיסי לטעמי זה יושר, אם אין יושר אין על מה לדבר".

גדעון חרובי, אופטימי ומקווה לטוב
גדעון חרובי, 87 , דור שני בכפר ויתקין, בעל רפת שעברה לבן הממשיך, 1.8 בעלת מכסה של  מיליון ליטר. גדעון "תמיד הייתי רפתן, אשתי היתה רפתנית, התחלתי בגיל 13 כשאמא שלי שברה את הרגל ואז אבא שלי הושיב אותי ליד 3 פרות ולימד אותי לחלוב. אז כל אחד למד  לחרוש, לחלוב, לעבוד בשדות. אני חקלאי פשוט, צבא, שירתתי בשדה בוקר עם בן גוריון, היינו מחלקת נח"ל, הציבו אותנו שם, לשמור על הזקן".

וכשאתה מביט על המדינה היום, לזה התכוונתם?
גדעון נאנח "מה אגיד לך, הכל מתקדם, לא הכל לטעמי, באשר לחקלאות ועתידה, אם יעשו  חקלאות משותפת, זה יחזיק מעמד, לפחות רפתות. כואב לי מאוד שחושבים שהחקלאים אשמים ביוקר המחיה, זה עצוב מאוד, אך לצערי זה המצב כיום".

העתיד?
"אני מקווה שהמדינה תמשיך להתקיים ולא נפשוט את הרגל, לצערי יש כאן רפתנים שמכרו את  הפרות. תמיד הייתי אופטימי אך כשאני מביט היום, קצת עצוב לי, אני לא כל כך יודע מה יהיה, מקווה לטוב".

אליק אביאלי, הוא רפתן פרקטי המביט למציאות המשתנה בעיניים ומבין כי השינויים ברפת המשפחתית בלתי נמנעים. הוא יו"ר ההנהלה של האגודה החקלאית ויו"ר ההנהלה של יציב, מרכז מזון באר טוביה אך בעיקר, עובד כבר למעלה מ-40 שנה ברפת. ראיון מפוכח עם נימה אופטימית.

הוא דור שלישי משני הצדדים, רפתן ונכד של רפתן ברפת שהוקמה ב 1930- על ידי משה ומרים  פוקסמן. בשנות החמישים נכנס אביו, דודא, למשמרת ברפת שגדלה עם השנים. אליק "ברפורמה בשנות ה-2000 בנינו את הרפת בשותפות עם נירה ושוקה יניב. כיום הרפת בעלת מכסה של מילון וחצי ליטר, כ-140 חולבות, כל המבנים משנת 2000 כולל המכון". ענף הרפת בבאר טוביה, הגדול במגזר המושבי, כ-40 מיליון ליטר שנתי, כ- 20 מכוני חליבה, כ- 50 בעלי מכסות, כולל  שותפויות מסוגים שונים, המושב בעל המכסה הכללית הגדולה בארץ.

אז מה הסוד?
אליק: "העקביות, לא קפצנו ממקום למקום, ענף הרפת כאן הוא חזק, מתפתח, המושב עזר לענף  להגיע להישגים כבר מתחילת הדרך. בשנות ה-80 באר טוביה היה הסמן הראשון להקמת מרכז המזון הראשון בארץ. כיום מרכז המזון שלנו הוא מהמובילים בארץ וההקמה הוכיחה את  עצמה ונתן מקפצה גדולה לענף החלב במושב. זה בגדול, כל השאר תלוי ברפתן עצמו, המומנט האישי תמיד קיים".

וכשאתה מסתכל על הרפת המשפחתית ועתידה, לאן זה הולך?
"לאן זה הולך? לצערי הרפת המשפחתית לא תהיה רפת משפחתית. הרפת המשפחתית  כהגדרתה, לצערי לא תוכל להתקיים במתכונתה. הדבר הזה, התהליך הזה, בעצם הורס את  המבנה המושבי ומייתר אותו. הכל החל ברפורמות של שנות ה-2000 שהאיצו את התהליך של  צמצום הרפת המשפחתית או איחודן. זה מצער אותי מאוד, מה גם שיש לזכור כי אין כל כך דור  המשך, העבודה היא קשה ואנשים לא רוצים לעבוד 365 ימים בשנה. הדור הצעיר רוצה דברים אחרים, יש להם חלומות אחרים משלנו, כל דור וחלומותיו. ברור שאם הרפת היתה מרוויחה כסף  טוב, יכול להיות שהיו צעירים שהיו מגיעים לענף, לצערי, כיום זה לא המצב".

ורפת החלב בבאר טוביה?
"מושב באר טוביה בטווח הנראה לעין, כמות הפרות והייצור תהיה תהיה דומה ומספר המכונים  הפעילים יקטן. לדעתי המגמה הזו רעה מאוד לחקלאות אבל זו המציאות".

מבחינה אידיאולוגית לאן המושב הולך?
"מה שמוביל את כולם זו המילה כסף וזו לא האידיאולוגיה הנכונה, בטח לא לישראל. מבחינתי זה הזמן לחזור לרגע לחשוב על המטרות שהביאו אותנו לכאן. שמירה על הקרקע, ייצור חקלאי, המושב חייב להיות יצרן חקלאות אחרת אין לו זכות קיום. ואת זה גם הפוליטיקאים חייבים להבין. הכלכלה הישראלית לא יכולה להסתמך רק על יבוא, אלא רק כתוספת ועזרה לחקלאות  המקומית. ואם יש יבוא הוא חייב להיות בהתאמה לייצור. הרי זה בלתי נסבל שיבואן לא ישלם  מס והחקלאים כן. תורידו לחקלאי חלק מהמס ומחיר הייצור החקלאי יירד פלאים. חשוב מאוד  מבחינתי לשמור על המושב ועל הערכים עליהם גדלנו, ולמרות הכל מאמין גדול בחקלאות
כחול לבן".

 

מיכל נאור היא מושבניקית, כך נולדה וכך תהיה, זר לא יבין זאת. הגאווה בהשתייכות למושב,  בטח למושב מצליח כבאר טוביה, הוא סוג של גאוות יחידה. מיכל ומשפחתה עשו סיבוב סביב חצי עולם, אך בסוף, נחתו בנחלה המשפחתית בדרום הארץ כי זה הבית, מחייכת מיכל

באר טוביה תעודת זהות
באר טוביה מהמושבים החקלאיים הפעילים
בארץ, ענף רפת מהגדולים במגזר המשפחתי.
לולים, גד"ש, מטעים, ירקות, פרחים, שדה נוריות גדול.
בסה"כ קיימים במושב 94 משקים חקלאיים.

מיכל נאור, דור שלישי למשפחת רפמן מבאר טוביה, הסבא אהרון עלה לארץ ב 1921- ושוטט  לדבריה ברחבי הארץ "הוא הצטרף לקבוצת חלוצים ויחד עסקו בסלילת כבישים, עבדו בפרויקט ארם נהריים, קצת ירושלים. ואז הוא פגש את סבתא טובה שנתקעה בטורקיה במלחמת העולם  הראשונה ושם, במסגרת פרויקט 'מסילה חדשה', הוכשרו אנשים לעבוד בחקלאות בארץ ישראל". באר טוביה הוקמה ב 1930- והם הגיעו למושב בגל הראשון. מיכל מציינת כי באר טוביה היתה מושבה של הברון רוטשילד "בתחילה, המושבה הוקמה בשנת 1888 על ידי קבוצת יהודים  בסרביה, אזור ברומניה והמושבה הזו נלחמה על קיומה, בעיות מים, אדמה לא פוריה ובדידות. ואז במאורעות תרפ"ט המושבה נחרבה וכחצי שנה אחרי זה, הוקם על חורבותיה, המושב, באר טוביה". מיכל גדלה כמובן בבאר טוביה, עזבה לצבא וחזרה למושב בשנת 1987 .
מיכל, יועצת ארגונים ובעלה, גיא, איש הייטק לא עסקו מעולם בחקלאות. לזוג 3 ילדים, 2 בנות  ובן ובשנת 2002 נסעו לארה"ב ושבו לארץ ב 2011- . וכיום לאחר 10 שנים בארץ החליטו מיכל וגיא להיכנס לתחום החקלאי המתקדם ועמלים על הקמת חווה אקוו- פונית, גידול דגים למאכל  וחסות על מים. מיכל "אנחנו בדיוק בונים את הפיילוט, הפרויקט נבנה בנחלה של ההורים. לכשהפיילוט יצליח ונקבל את כל האישורים, נבנה את הפרויקט בשטח שלנו".

באר טוביה 2022 ?
"יש כאן משהו בדי אן איי של באר טוביה ולכן העבודה שלי מאוד קלה. יש כאן רוח התנדבותית  עמוקה. זה לא קשור כל כך לכסף ועושר, זה תלוי באנשים וברוח ההתנדבות. כיום יש במושב כ 100- אנשים שמתנדבים בכל מני תחומים. מוועדת הגיל הרך ועד מועדון וותיקים, פאב חברתי,  גלריה ומרכז תרבות במחלבה הישנה. מרכז יד שניה, ארכיון ומוזיאון קטן. יש עשרות אנשים  המעורבים במה שקורה במושב. כשנכנסה ההרחבה, החלטנו שנציגים של התושבים החדשים  יהיו מעורבים בחיי הקהילה. בגדול, לדעתי, ההרחבה העשירה את חיי המושב. הוועד המקומי  מורכב משתי חקלאיות, בן של חקלאי ושני תושבים חדשים, זה וועד פעיל ונמרץ וזו בעצם התמונה של באר טוביה. אחת ההצלחות הגדולות של המושב שיש שיתוף פעולה מאוד חזק בין  הוועד המוניציפלי לבין הוועד החקלאי".

פוליטיקה והאשמת החקלאים ביוקר המחיה?
"נורא, זה הרי לא נכון מבחינה עובדתית, זה חוסר הבנה משווע של המצב וזה הון ושלטון במובן  הרע ביותר. העניין מאוד מכעיס אותי כי זה לקחת קבוצה העובדת מאוד קשה, גם למחייתה וגם לספק את המזון והחוסן הכלכלי לחברה הישראלית ולהפוך אותנו לשק חבטות על לא עוול  בכפינו. לא סתם החקלאים משתדלים לעבור לשיווק ישיר, נמאס להם מכל ההתנהלות הממשלתית מולם. אך ברמה העקרונית אלו הכרזות מאוד פוליטיות, פופוליסטיות".

יש עתיד למושב, אולי צריך לעדכן יעדים?
"ברור שיש עתיד, אלא מה, המושב מתעדכן און ליין, כל הזמן, אך אין ספק כי המושב משתנה  עם הזמן, הקהילה מתחזקת, אם לפני 5 6 שנים חששנו מההרחבה, כיום זה חלק מאיתנו. בסה"כ אני חושבת שהעתיד נראה וורוד, אני מאמינה בקהילה של באר טוביה ובסוף צורת החיים הזו נוחה, נעימה וחבר'ה רוצים לחזור לכאן וזה בעצם אומר הכל".

אלעד תמיר 38 , דור שני למשפחת רפתנים ממושב היוגב, מקים פורום רפתנים צעירים ויו"ר וועדת נוער במושב ופעיל למען ענף החלב ודור ההמשך בוחן את מוסכמות בנים ממשיכים ומנסה להציע אלטרנטיבות אחרות.

כשאנחנו מדברים על דור חדש בחקלאות בעיקר עולה לנו לראש המושג בנים ממשיכים. שזה בסדר אך האם זה היחידי שיכול לתת מענה לירידה בכמות העוסקים בחקלאות? אז ברשותכם אאתגר את המחשבה הזו ואציג בפניכם גם אלטרנטיבות אחרות. בעלי נחלות חדשות, שגם הם מתחלקים לשני סוגים

בעלי המשקים החדשים

ברוב מוחלט של המקרים אלו בעלי ממון ובעלי יכולת המסוגלים לקנות משק בעלות של 4 מיליון וצפונה (כי זה מחיר השוק ובדרך כלל הרבה יותר צפונה). מדובר בדרך כלל באנשים יחסית בשלב חיים בוגר יותר, אזור גילאי ה-38 שכנראה כבר נמצאים עמוק בתחום עיסוק אחר וכנראה גם באופן מוצלח. האם יש בהם בכלל רצון לעסוק בחקלאות או שפשוט רצו לקנות בית עם מרחבים, לגור בקהילה עם השקעה בחינוך ועוד פרמטרים לא קשורים כל כך לענייננו. מאידך הם בעלי הון ויכולת ההשקעה שלהם בעסק חקלאי חדש ראלית יותר, מתקדמת יותר ואולי גם תחום עיסוקם יכול להתמזג עם יזמות חקלאית. מה חסר להם בדרך כלל-ידע, רעיונות והיכרות עם השוק. אצלי במושב יש מספר משקים שהקימו חקלאות חדשה- חממת פטריות ותיירות לצד גידולים אקזוטיים, כרמים וסוסים.

חלוקת נחלות לא מאוישות

ויש את הסוג השני- אנשים שקיבלו נחלות במסגרת חלוקת הנחלות הלא מאוישות, בדרך כלל אלו בני המושב שעפ"י קריטריונים של המושב קיבלו את הזכות למשקים הללו (לא נכנס לעניין העלות). פה כבר יש יותר סיכוי של היכרות עם ידע חקלאי, אולי אפילו המושב הציב קריטריונים של חקלאות פעילה או כיוון שכזה. אך מאידך הסיכוי ליכולות השקעה נמוך יותר, אולי גם הם כבר מספיק עמוק בתחום עיסוק אחר שהרצון לנסות ליזום עסק חקלאי כבר לא קיים. האם יש בין מקבלי הנחלות הללו בוגרי בתי ספר חקלאים שכבר בעלי ידע והתמקצעות בתחומי חקלאות? לא תמיד. דור חדש נוסף אלו יזמים חדשים, שזה כבר סיפור מורכב יותר. לא בהכרח גרים במושב ולא בהכרח בעלי נחלות אך בעלי רעיון, אולי בעלי הון ורצון להשקיע בתחום החקלאות. האם נגדיר אותם דור חדש בחקלאות? זו כבר שאלה כיצד מגדירים דור חדש בחקלאות. אבל מי יסכים בין בעלי הנחלות לקחת את הסיכון ולהשקיע כסף וזמן. ברוב המקרים מדובר ביזמים קטנים שלא בעלי הון ולכן עוד נדרש לגייס את הכסף. לעומת זאת היקף יצוא הידע החקלאי מוערך מעל 12 מליארד דולר, יש מעל 150 חברות שונות שמפתחות את הידע פה וגם לא מעט חברות מחו"ל שחשוב להן להצליח בישראל. האם בכלל יזמות נחשבת עיסוק בחקלאות? הרי המטרה היא מכירת טכנולוגיה או ידע? האם התוצר יישאר רק בארץ ויקדם את החקלאות הישראלית
או ישווק גם לחו"ל? הסוג הבא זה כבר ממש לאתגר את ההגדרה של חקלאים חדשים, חברות השקעה, הדוגמא הטובה ביותר זה תחום הקנאביס הרפואי. חברות גדולות שנכנסות לתחום החקלאי עם כל החבילה למעט האדמה בדרך כלל. יש פה חקלאות אך האם יש פה דור חדש? הרי החברה מעסיקה שכירים מתחומי החקלאות- אגרונומים, מומחי מזיקים חוקרים ועוד. האם נקרא לה דור חדש? או חשוב לעודד אותה כי היא מעודדת תעסוקה בתחום החקלאות ומחקר בתחומי החקלאות.

והנה הגעתי למוכר והידוע – בנים ממשיכים וגם יש לא מעט בנות

האם הגאולה להחייאת החקלאות, הם בנים ממשיכים המגיעים בדרך כלל מהענף החקלאי של הוריהם וברוב מוחלט של המקרים למעשה ממשיכים את העסק המשפחתי. נולדו במשק וגדלו במשק. הם בעלי היכרות עם הענף ויודעים כבר דבר או שניים, מה דורש שימור ומה דורש שיפור, הם נשענים על ההון של הוריהם וגם על הידע והליווי של הוריהם. אז למה לא? הרי על פניו זה מושלם, אך הפוטנציאל הכמותי מוגבל. בנים ממשיכים מגיעים מקשר דם עם בעלי הנחלות (חתונה או לידה) כדאי שהנחלה תהיה פעילה חקלאית (אחרת זה כמו בעל נחלה חדשה), שיהיה לתחום החקלאות פוטנציאל כלכלי, ואחרי זה שאחד הילדים או החתנים (הכוונה גם לבנות כמובן) ירצה להיכנס לתחום החקלאות וגם שאשתו תרצה בכך, שלא נשכח שהאחים גם יאפשרו. ואחרי שהתחלנו והוא כבר נכנס למשק הוא צריך להצליח לא רק בעסק אלה גם ביחסים האישיים והעסקיים עם ההורים, אשתו צריכה גם להסתדר עם ההורים. בקיצור מסתבר שמה שפה קרוב לא פחות מסובך ואולי אף יותר.

יש פתרונות?

את החלק של הפוטנציאל סיימתי, האם הצגתי את כולן, לא בטוח, שאציג להן פתרונות? פה אני מסרב, פתרונות יש בשפע ואת חלקן במובן מסוים כבר הצגתי. יש פה ספינה שכל תזוזה של ההגה תעשה גלים גדולים לכן נדרש אומץ לשנות, להחליט, לעשות ובעיקר לעשות נכון, ובעיקר לא ליצור בעיות עתידיות. יש גופים – המדינה בדגש משרד החקלאות, התנועות המיישבות, האגודות החקלאיות כל אחת בתחומה וביכולותיה יכולה ליזום. כל אחת בתחומה צריכה להחליט שהנושא מספיק חשוב (ויסלחו לי אנשי משרד החקלאות) לא כדי שניתן צ'ופרים. אלה כדי שנקבל החלטות אופרטיביות שמסתכלות לטווח הארוך. ב 2014- הקמתי את פורום רפתנים צעירים ביחד עם חברים שהכרתי בענף. קיימנו (היום כבר התבגרנו אז יותר קשה) מפגשים שמשלבים ידע מקצועי עם מפגש חברתי. בסופו של יום ידע עובר בין חברים ואכן ליבת הפעילות הינה קבוצת ווטסאפ שמאוד פעילה בהקשר המקצועי. ואכן יש לא מעט דור חדש בחקלאות שהעברת הידע והיעוץ החברי עזר להם. אך זו יוזמה קטנה ומקומית לענף רפת החלב. אשאל ברשותכם עוד שאלה חשובה, ואם לא יהיה דור המשך – מה יקרה? למה אנחנו צריכים לדאוג
לזה? האם לא נכון יהיה שהשוק ידאג לזה? כמה דור המשך אנחנו צריכים? הרי כמות האדמות מוגבלת – כניסה חדשה דוחקת חקלאים ותיקים או דור המשך אחר. כדי שאגדל בכמות האדמות שאני מעבד אני צריך ברוב המקרים לדרוס חקלאים אחרים ואולי גם חקלאות אחרת. הרי מפותחת וקיימת טכנולוגיה חדשה אשר תאפשר פחות אנשים על יותר דונמים או עבודה. חקלאי אחד יוכל לנהל כמות גדולה יותר של דונמים.

ואם דור חדש אז איזה דור חדש אנחנו צריכים- דיברנו על טכנולוגיה אז אולי חשוב שיבינו בתחום, ולא רק בגידול הצמח או בע"ח. היום מכונאי רכב כבר צריך לעבור הסבה לחשמלי כדי להישאר רלוונטיים שלא נדבר על מכוניות שמתוקנות כבר מהמחשב בחברה. הסיפור של איתן סטיבה זה לא הטיסה כמו שהחללית הייתה אוטונומית, יש רובוטים בענף החלב, פיתוח רובוטים לקטיף, היום מקצרה זה מערכת ממוחשבת. אבל מעל הכל- עדיין נותרה השאלה החשובה ביותר לעתיד החקלאות כחול לבן, למה חשוב דור המשךבחקלאות?

איתם בירגר, מנכ"ל 'מושב כלכלי' בוחן את האופציות הכלכליות של
המושב בעשור הקרוב ומביא את האופציות המועדפות, הניתנות לביצוע
בחוקים והתקנות הקיימים

בוועידת תנועת המושבים שהתקיימה בנהורה 1956 נשא דברים שר החקלאות דאז יגאל אלון ובין היתר את הרעיונות והדברים הבאים: "ע"י אימוץ ויישום הטכנולוגיה והמדע לעבודת  החקלאות, אנו יוצרים לכאורה את קברינו, מאחר שהייעול מחייב פחות חקלאים. אולם אין הכרח  שהחלוקה הכלכלית בין העיר והכפר תהיה כאילו החקלאות היא רק לכפריים ולעירוניים רק התעשיה״.

טכנולוגיה ובירוקרטיה
ממשיך אלון ואומר "קיימת האפשרות שהכפרים אם בישובים גדולים בפני עצמם, אם  בהתארגנויות אזוריות, ולאו דווקא מושביות לחוד וקיבוציות לחוד אלא במשותף ירחיבו את היקף התיעוש כדי שהדורות, אלא שכבר חיים איתנו ואלא שיבואו בעקבותיהם ימצאו את מחייתם  וסיפוקם המקצועי בכל רחבי הארץ."
ואכן, התמורות שחלו בטכנולוגיות המתקדמות ושינויים פוליטיים ודמוגרפיים יצרו מציאות של  גידול בתפוקה החקלאית וקיטון כמות החקלאים, מציאות שבה ברוב המושבים בארץ המשבצת החקלאית מעובדת באופן מיטבי אך כמות החקלאיים המתפרנסים באופן ישיר מחקלאות קטן ולרוב מהווה מיעוט תעסוקתי במושב. בחלוף משבר ההתיישבות של שנות ה 80- ועם מכירת  תנובה והקמת הרחבות קהילתיות, בעשור הראשון של המאה ה 21- רוב האגודות החקלאיות במושבים חזרו לעצמאות כלכלית מלאה.
ענף האנרגיה המתחדשת החל לתפוס תאוצה, התשתיות ואמצעי הייצור במושבים אפשרו הקמת  פרויקטים רחבי היקף ומאז ועד היום על סדר היום של אגודות המושבים מונחות הצעות לקבלת החלטות כלכליות ברמת האגודה. כך שאם במאה הקודמת עיקר משאבי הניהול של  האגודה הופנו למשק המשפחתי כיום משאבים רבים מושקעים בפיתוח כלכלי ברמת האגודה. פרק 8.12 בקודקס רמ"י מאפשר למושבים לבצע שינוי ייעוד מקרקע חקלאית במשבצת למיזמים כלכליים בהיקפים שבין 60 דונם ל 120 בהתאמה לאיזורי עדיפות לאומית. עסקת תעסוקה  המחייבת אחזקות של לפחות 26% מניות של האגודה בתאגיד העסקי המבקש לבצע עסקה, העסקה מכילה הנחות אזורי עדיפות ונחתם הסכם ל 49- שנים כפול 2. בעוד שרמ"י מעניק  זכויות קנייניות, מדיניות מנהל התכנון שופכת מים צוננים על מיזמים ברמת אגודות המושבים פעם ראשונה במדיניות של מיזמים כלכליים הנבחנים ברעיון של מה שלעיר לעיר ולכפר לכפר כך שהמסחר, המשרדים, הלוגיסטיקה שהם הפרויקטים הטומנים בחובם פוטנציאל כלכלי גבוה יותר אינם מצויים שמדיניות הפיתוח של מינהל התכנון במרחב הכפרי. פעם שניה תמ"א 35 מנחה על פיתוח צמוד דופן לשימושים קיימים ובכפוף לתשריטי רגישות נופית כך שהמיזמים הכלכליים  מצטמצמים לשטחי המחנה דבר המהווה אתגר תכנוני וקהילתי. לסיכומו של עניין האתגרים כיום  למיזם כלכלי הם פעם ראשונה מנהל התכנון ופעם שניה האתגר הקהילתי.

אז מה כן אפשר לפתח כלכלית במושבים
פל"ח ברמת הנחלה – מנהל התכנון מאפשר זכויות לפעילות לא חקלאית בשטח הצהוב של  הנחלה בהיקף של עד 500 מטר במגוון שימושים המותאמים למרחב הכפרי, המועצות האזוריות מקדמות תוכניות פל"ח אשר מהן כל מושב מטמיע בתב"ע שלו את השימושים שהוא מעוניין  לאפשר בתוך הנחלות. הפל"ח שקיים כבר כשני עשורים ממומש באופן מצומצם יחסית וזאת מכמה סיבות עיקריות, הראשונה והעיקרית הינה גובה שומת העסקה של רמ"י וזאת ללא הנחות אזור, סיבות נוספות העדפת בעל הנחלה למגורים ולא פעילות שלרוב מייצרת עומסים ותוצרי  לוואי של רעש, רכבים וכו' בתוך איזורי המגורים במושב. סיבה נוספת היא בעל הנחלה אשר איננו בקיא בהפעלת עסקים כאלו וחוסר היכולת להשכיר את הפעילות לצד ג'. בשנים האחרונות  מאפשר רמ"י לבצע עסקאות שימושים נלווים לחקלאות עם הנחות אזור, גם כאן המימוש מוגבל עדיין גם מצד פתיחות מנהל התכנון לאפשר הקמת מתקנים בשטח החקלאי בנחלה ועדיין גובה העסקאות גבוה יחסית להיקפי העסקים המדוברים. במבחן התוצאה אנו מברכים על רעיון הפל"ח אך חובה לבחון לעומק את הפערים ולייצר מסלולים שכן יאפשרו להגדיל תעסוקה במשקים  במושבים ברחבי הארץ.
מיזמים ברמת האגודה – לכל אגודה חקלאית קיימים נכסים שוטפים ברמת הצרכנייה, תחנת דלק פנימית, מחסן טכני אנטנה סולארית וכו'. אגודות רבות מנהלות תאגיד מים פרטי ומנהלות את  העיבוד החקלאי במשבצת החקלאית אם ע"י החקלאים חברי האגודה או בשותפויות ע"פ חוק. מספר אגודות מנהלות מיזמים כלכליים ברמת האגודה לרוב מתב"עות ישנות שבעבר אפשרו  מלאכה ותעסוקה ברמת המושב.

סקירה קצרה למוצרי אנרגיה מתחדשת במושבים
בעשור הקודם עיקר הפרוייקטים התמקדו בשדות סולאריים וניסיונות לטורבינות רוח. החלטת  המועצה הארצית לתכנון ובנייה הרואה בשדה הסולארי כפוגע בעתודות הקרקע לייצור מזון הגבילה את השימוש הארצי עד 20 אלף דום ובכך הביאה את היזמים ואת הרגולטור לפתח  מוצרים המתמקדים בדו-שימוש.
אגירת חשמל מתח עליון – ע"מ לפתוח פקקים ברשת ההולכה הארצית מקדמים מתקני אגירה  לאומית לרשת ההולכה. מדובר על מתקנים המבוססים על בטריות ענק במכולות בהיקף של 5-10 דונם למתקן. התפרסמה מפת האזורים של רשות החשמל ועסקה של מתח עליון הינה ביחס  של 1:1 בתעסוקה.
סולארי מאגרים – מחייב עסקה מול רמ"י ביחס של 1:10 בתעסוקה.
סולארי חממות – מוגדר כדו שימוש בתיקון ד 10 תמ"א 10 , מחייב היתר לחממה ואישור משרד  החקלאות. ללא עסקה ברמ"י
קירוי מבני ציבור – מוגדר כדו שימוש, מחייב היתר בניה, ללא עסקה ברמ"י
גידור סולארי – עדיין ללא רגולציה סדורה, יצא מסמך מדיניות של משרד החקלאות ומרכז  השלטון האיזורי. הכיוון לדו שימוש.
אגרו וולטאי – עדיין ללא רגולציה מאושרת. הנהלת רמ"י הוציאה החלטה שבעיקרה יאושרו רק במחוז צפון ודרום פרויקטים.
תיירות – משרד התיירות מעודד פתרונות לינה תיירותיים במרחב הכפרי למלון בתיוג C  המאפשרים עד 120 חדרים, לאחר הקורונה המדינה מעודדת פיתוח פתרונות לינה מגלפינג ועד מלונות במרחב הכפרי וזה תחום שככל הנראה יתפתח בהמשך. הכרחי לבנות תוכנית כלכלית
לסיכום כפי שחזה יגאל אלון כמות החקלאים פחתה ועימה האתגר התעסוקתי במושבים, לאגודה נכסים ואמצעי ייצור שיש לבחון לעומק כיצד ניתן למצות ולהשיא רווחים לאגודה, בשנים האחרונות פיתחנו בחברה הכלכלית של תנועת המושבים יכולת לנתח ולייצר פרוגרמה כלכלית תכנונית למושבים ובכך להעניק תמונת מצב כלכלית לאגודה ע"מ לקבל החלטות נבונות ולייצר  עוגנים כלכליים לחברי האגודה.

הוא נחשב לאבי אבות מרכזי המזון במושבים, פורץ דרך, ורפתן למעלה מ 70- שנים. פרץ בן יהושע, בן 93 מבאר טוביה, חקלאי, בן חקלאי, חד, בהיר ובעל דעה ברורה בכל נושא. הוא מעודכן ומתעדכן בכל המתרחש ואינו נתפס לנוסטלגיה מיותרת. פרץ "מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה". ראיון מרגש עם בן דור הנפילים

המושבניקים הם עם קשוח, יש מי שיאמר עקשן, קנאים לעצמאותם, אנשי עבודה שלא מרבים בדיבור. אך כשרבים מהם אומרים לי, אתה חייב לפגוש את פרץ ומדברים בסופרלטיבים על מעלליו ותרומתו לענף ובכלל, אני מרים
את הכפפה ונוסע אליו הביתה. פרץ בן יהושע בן 93 , דור שני למייסדי המושב שהגיעו בשנת 1930 . פרץ "בזמנו כל משק קיבל פרה והפרה המליטה עגלה והיא היתה החברה הטובה שלי. מאז אני עם הפרות ותמיד הייתי ואהיה רפתן". 70 שנות רפתנות הפכו את פרץ לאנציקלופדיה מהלכת, הוא היה מאלה שדחפו לכיוון הקמת רפתות בבאר טוביה, הוא האמין בענף ועדיין מאמין בו, אך העולם משתנה ואיתו גם ענף החלב, אהבתו הגדולה. פרץ "תשמע, יש לי 2 בנים, לכל אחד יש רפת עם 200 פרות כ 2- מיליון ליטר מכסה, מה שיקבע את הרווחיות זה מחיר החלב שהם ייצרו ולא התנובות וכנראה שאני צודק בעניין הזה. אבל להיות היום בעל רפת, דורשת עבודה קשה 24 שעות לאורך כל השנה".

אגדה חיה

פרץ, הוא אגדה חיה בקרב הרפתנים, ממקימי מרכז המזון בבאר טוביה ומי שדחף להקמתם של מרכזי מזון במושבים בכל רחבי הארץ. פרץ "הייתי מעין יועץ שר החקלאות לענייני רפת מושבית ודחף להקמת מרכזי מזון. ושר
החקלאות בזמנו היה שמחה ארליך שלא הבין דבר ברפתנות, הוא הגיע לבאר טוביה, הראיתי לו את מרכז המזון ואז הוא אמר לי, אני לא מבין בזה כלום, אבל תעשה לי 15 כאלה, אני אביא את הכסף אתה את העבודה והידע. וכך בזמנו, הקמנו כ 15- מרכזי מזון בכל רחבי הארץ, מכפר ויתקין, נהלל, כפר יחזקאל, גבעת יואב ועוד לאורך 7 שנים. אנחנו ראינו בזה פתרון בנושא הזנת הרפת המשפחתית ובכלל". פרץ שהיה בזמנו הנציג של המושבים בהתאחדות מגדלי הבקר, זוכר את הימים שבהם כ 60- אחוז מהחלב היה מיוצר במושבים. פרץ "היו ימים, אז המחשבה היתה שהקמת רפתות במושבים יגרום ליציבות כלכלית. דבר שהיה נכון אז, היום יש הרבה מושבים שאין רפת וגם אחוז החקלאים בלא מעט מושבים הוא קטן. הרפת שנתה את צביונה, החלו באיחוד רפתות. בסך הכל הענף מחזיק מעמד אך רוב העובדים בו הם עובדים זרים. רפת לול ומטעים הם בעצם עדיין הענפים החזקים, למרות שכיום הכל הפך לתעשייתי".

לאן הולכת הרפת המשפחתית?
"זה נהפך לענף תעשייתי, העולם משתנה ואם לא נביט ישר לא נתקדם, זה המצב כיום בשביל לשרוד, מה שהיה זה נוסטלגיה ולא מעשי. זה כמו לשאול איפה הבחורות עם הקוקו והסרפן, אין כבר בחורות כאלה. אז ככה הרפתות,
הרפת המשפחתית שנתה את פניה וזהו" מחייך פרץ בציניות מרירה.

החקלאות לאן?

"תראה, המושג הזה של תחרות חופשית, מבלפת, כי אין באמת תחרות ובטח שלא חופשית. הכל בנוי על זה שיש כאן משטר קפיטליסטי קיצוני וחקלאי שמגדל עגבניות לא יכול להתפרנס מ 2- שקל לק"ג. ברגע שמביאים עגבניות מחו"ל החקלאי הישראלי לא יגדל עגבניות. היבוא פוגע בחקלאות, הוא מקטין את מספר החקלאים והמחירים יעלו ויעלו. אם רוצים להוריד מחירים בירקות, חייבים להבטיח מחיר מינימום ואז החקלאי שקט ורגוע, אבל זו דעה לא פופולרית. להגיד שזה שוק חופשי כיום זה צחוק מעבודה, שהרי השוק נשלט על ידי מספר מונופולים גדולים, שוק חופשי זה בטוח לא".

עתיד המושב?

"המושב בצורתו, זה לא דבר שימשיך להיות. יחידות קטנות של ייצור, כמו פעם, לא יהיה באפשרותם להתמודד בתנאים החדשים בשוק. המושבניקים מסתגלים למציאות העכשווית כי פשוט אין להם אופציה אחרת. המושב שאני הכרתי וגדלתי אינו דומה למושב כיום. המושבניק כיום עוסק בניהול כי פשוט אין לו ברירה, כי בסוף הניהול קובע את יעילות המשק".

וענף החלב?

"כמו שאני רואה את זה, אספקת מזון גס לפרות תהווה מחסום להמשך פיתוח הענף, כבר היום זה קורה. התחמיצים כיום הגיעו למחירים כאלה שזה יהפוך בעתיד את עשיית התחמיץ ללא משתלמת. יהיה גידול ביבוא של גבינות רכות וקשות דבר שכבר קורה היום פוגע בענף, מה גם שהחלב לייצור גבינות שימש גם כאיזון בין חלב קיץ וחורף. לכן אני חושש שגודל ענף החלב לא ישתנה, בטח בתנאים הללו. מבחינת המדינה, חשוב שמישהו יקבע גודל אופטימלי לרפת החלב הישראלית מבחינת בטחון מזון. מה גם שהרפת בארץ, כמו באירופה יצטרכו לייצר מוצרים מתחרים ביבוא ולהתמקד בהם ובמוצרים הרווחים ביותר. בגדול, החקלאות בארץ הולכת והופכת למעין עול על הפוליטיקאים, הסיבה העיקרית, תנאי הסחר וקפיטליזם שלצערי גורם לנזקים בלתי נתפסים, בכל תחום מחיינו".

מכון יסודות לעיצוב מדיניות בנושאי חברה וכלכלה, ערך לאחרונה עבודת מחקר מקיפה על המושב בישראל לרגל 100 שנותיו. (כתבה נרחבת עם ד"ר לירון אמדור) מנהל המכון, עמית בן צור, כותב על חשיבות המושב ועתידו.

המושב הוא המצאה ישראלית-ציונית ייחודית, בעלת תרומה ברמה עולמית. ייחודו של המושב נובע משילוב של ארבעה רכיבים: משקים חקלאיים משפחתיים; התארגנויות חקלאים לפעילות כלכלית משותפת; קשר בין הניהול המוניציפאלי של היישוב להתארגנות החקלאית; וחקלאות, שמהווה רקע ותכלית לשאר הרכיבים. תרומותיהם של הרכיבים השונים והסינרגיה ביניהם ממחישה את העובדה שהמושב הוא נכס אסטרטגי לישראל שמשרת מגוון רחב של תועלות ציבוריות.

סימני שאלה רבים

למודל המושב הייתה חשיבות רבה בתנאי המחסור והקושי שאפיינו את ראשית ההתיישבות הציונית, ועדיין יש לו חשיבות רבה בהיבטים של אספקת מזון טרי ומגוון לציבור הישראלי והתיישבות באזורי פריפריה. אך על אף תרומותיו הייחודיות של המושב, תחת המדיניות הנוכחית של ממשלות ישראל, חלק גדול מרכיבי המושב נמצאים תחת סימן שאלה: החשיבה העיקרית בקרב חלק ממקבלי ההחלטות היא על "יתרונות לגודל" בחקלאות, תוך המעטה בחשיבות המשק החקלאי הקטן; יש ניסיון לפרק התארגנויות חקלאים מתוך תפיסה מוטעית שקיים ניגוד אינטרסים בין התארגנויות החקלאים לרווחת הצרכנים; חלה הפרדה הולכת וגדלה בין האגודה במושב ובין ניהולו המוניציפאלי על ידי הוועד המקומי; אוכלוסיות קהילתיות שאינן חקלאיות מערערות על עצם קיומה של החקלאות במושב ומבקשות להרחיקה מבתי המגורים; ורשויות המדינה מטילות מגבלות על פיתוח סוגי תעסוקה שאינם חקלאיים, ובכך מקטינות עוד את תפקודו היצרני. התהליכים הללו מביאים לכך שמספר המשקים הפעילים במושבים הולך וקטן, מצטמצמת תפוקת הירקות והפירות האופייניים למושבים, ונוצרת הפרדה והבחנה בין אוכלוסיות בתוך המושב (חקלאים, בעלי נחלות ואוכלוסיות קהילתיות).

איך לשמר את המושב?
בנייר המדיניות שכתבנו במכון יסודות, בהובלתה של ד"ר לירון אמדור, ביקשנו לבדוק כיצד ניתן לשמור על תרומתו הסגולית של המושב לציבור הישראלי, תוך התאמתו לדרישות הזמן הנוכחי, באופן שיאפשר למודל המושב להמשיך ולהיות רלוונטי ותורם גם בעשור השלישי של המאה ה 21-לצורך כך בחנו תרחישים וחלופות בהתייחס לרכיבי המושב השונים. מהמחקר שלנו עולה, שחיזוק רכיבי המושב, ושילוב מושכל ביניהם, צפוי לתרום רבות לקיימות ארוכת הטווח של התועלות הציבוריות הייחודיות שאותן מספק המושב. מתוך הבחינה שערכנו לתרחישים שונים ולחלופות מדיניות שונות, אנחנו ממליצים על מספר כיווני פעולה:

• חיזוק המשק המשפחתי: אם תתבסס הכרה בחשיבות המשק המשפחתי הקטן, ניתן יהיה ליישם כלים לחיזוקו: כלים כלכליים (הלוואות בערבות המדינה, העדפה במענקים ובתמיכות), או כלים של חדשנות חקלאית, שיאפשרו להגדיל את הפריון והתפוקה במשקים קטנים. מצאנו שקידום החדשנות החקלאית הוא כלי שניתן לקדמו בישימות גבוהה.

• חיזוק התארגנויות חקלאים: ניתן לחזק את מגוון התארגנויות החקלאים במושב, למשל באמצעות ליווי מקצועי ומתן תמיכות ייעודיות להתארגנויות חקלאים; לחזק את האגודות החקלאיות השיתופיות של המושב בהיבטי פעילות כלכליים וחקלאיים; ולחזק את ההתארגנויות האזוריות של מושבים, כולל שיתוף מושבים בארגונים האזוריים הקיבוציים. אלו הם כיווני פעולה שחשוב להפעילם במקביל זה לזה.

• חיזוק זיקתם של כל תושבי המושב ליישוב ולקהילה: מוצע לבחון פתיחה של אגודות המושב לקליטת תושבים קהילתיים (בתנאים מיוחדים, ללא זיקה לקרקע חקלאית ולנכסים שפותחו על ידי האגודה לפני קליטת החברים החדשים) וכן לקליטת חקלאים חדשים. חשוב להגדיל את מספר החקלאים הפעילים במושב, וזאת אפשר לעשות באמצעות תמיכה בדור החדש בחקלאות, מתן מעטפת תמיכה לבנים ממשיכים של בעלי הנחלות הוותיקים, קידום שותפויות חקלאיות בין בעלי נחלות לתושבים אחרים במושב וכן מתן תמריצים לקליטת חקלאים צעירים חדשים, שאינם בנים ממשיכים, לחברות באגודות ותיקות, בהסתמך על הניסיון שקיים בכמה מושבים ברחבי הארץ.

צוות בין משרדי

כדי לקדם את המדיניות המומלצת צריך שיהיה מי שייקח על עצמו את המשימה של קידום המושבים, כל אחד בפני עצמו ולפי מאפייניו ותמונת העתיד המתאימה לו. לשם כך הוקם לאחרונה בהובלת תנועת המושבים צוות בין-משרדי ובין-מגזרי, שהחל לפעול ליישום ההמלצות. למהלך שאנחנו מציעים יש חשיבות רבה לצורך טיפוח ופיתוח עתידי, מכוון ומושכל, של המושב כצורת התיישבות ייחודית, בעלת תועלות ציבוריות ברורות לביטחון המזון, לחקלאות מתוחכמת ולאגריטק, לטיפוח צורות חיים ייחודיות ולדמוקרטיה השתתפותית, להתיישבות בפריפריה ולחיזוק המגזר הכפרי.

זו אולי עבודת המחקר המעמיקה ביותר שנערכה מאז עלה לקרקע המושב הראשון בנהלל.  בראיון נרחב ובלעדי מדברת ד"ר אמדור על המסקנות, המספרים, הנתונים ואומרת על הוויכוח  המתמשך בעניין הגודל "יש איזו מנטרה שגדול יותר טוב לחקלאות ואני באה ואומרת שזה בפירוש ופשוט לא נכון"

ד"ר לירון אמדור, דוקטורט בכלכלה חקלאית, חוקרת מכון מחקר יסודות שהוקם ב-2019  יוזמת התנועה הקיבוצית. לאחר זמן הצטרפה תנועת המושבים וראשיה פנו לחוקרי המכון לכתוב  עבודה, נייר עמדה עדכני ומקיף בנושא המושב בישראל ולמה, אם בכלל המדינה חייבת להתעקש עליו. ד"ר אמדור, כותבת העבודה "ניסינו לתת ביטוי לייחודיות של המושב, מהן אבני היסוד, הליבה של צורת ההתיישבות הזו. ובעצם לראות האם ועד כמה הוא עדיין רלוונטי ומי  צריך לשמר אותו. עבדנו על פרויקט הזה כחצי שנה והוא הוצג לראשונה בכנס חגיגי של תנועת  המושבים לציון 100 שנות התיישבות". ד"ר אמדור הציגה את עבודתה בכנס שנערך לפני כחודש, לציון מאה שנות מושב.

ונתחיל מההתחלה, מה המיוחד, עדיין, במושב בישראל?

"חפשנו מה מיוחד במושב ואני חושבת שמהות המושב זה בעצם היחידות החקלאיות הקטנות  והתארגנות החקלאים באגודות. כל מושב בנוי סביב אגודה חקלאית שבתחילת הדרך איגדה את פעילות החקלאים. הפעילות החקלאית הנפוצה ביותר בעולם הוא בעצם משפחות המתפרנסות מעיבוד הקרקע כעסק משפחתי קטן. למשק המשפחתי הקטן יש יתרונות של קוטן בניגוד  למחשבה הרווחת כיום כי הגודל קובע. מה שמייחד את המשק הקטן, העובדה שהוא יכול לייצר המון מוצרים מאוד אינטנסיביים תוך הקפדה על הגידול ודבר שני, זוהי עבודה עתירת כוח אדם. למשל, בכדי לקטוף דונם עגבניות, החקלאי זקוק לכוח עבודה רב. שני המאפיינים הללו לא ישימים במשק גדול. בקיבוץ שיש לו 5000 דונם, מרכז המשק לא יכול להקדיש את כל זמנו ל 50- דונם עגבניות, מפאת קוצר זמן. נכון להיום מרבית ירקות החממה גדלים במושבים. מה שאני מבינה מזה שעדיין המושב הוא כלי מאוד רלוונטי לייצור עגבניות וירקות בכלל בישראל".

אך המדינה לא אוהבת את המשק המשפחתי מטעמי גודל?

"כן וזה אבסורד, שהרי בניגוד לענף החקלאות, המדינה כן מבינה שלעסק כלכלי קטן יש המון חשיבות, משרד הכלכלה אומר זאת בפירוש, המדינה גם משקיעה בנושא זה, בכדי שאנשים יצליחו יותר לבנות עסקים קטנים ובהצלחה. ואילו בענפי החקלאות, לתדהמתי, המדינה משום  מה מעודדת גודל, דבר העשוי לפגוע בענף ובהתפתחות הכלכלית ובמדינה".

גם משרד החקלאות מעודד את מיתוס הגודל?

"כן, נכון, אני יודעת, יש איזו מנטרה שגדול יותר טוב לחקלאות ואני באה ואומרת שזה פשוט לא  נכון".

קטן זה טוב

ד"ר אנדור: "מה שיפה במושב, זה שמעבר לעבודה המשפחתית, הפרטית, הם למעשה מאוגדים  באגודות שעוזרים למושבניקים למכור את תוצרתם או לקנות תשומות וכל מה שקשור להתנהלות היום יומית. אותם אנשים שלפני 100 שנים המציאו את המושב, היה להם בעצם רעיון גאוני שמעבר לעבודה משפחתית, בואו נהיה שותפים למה שחשוב ואז יש לך יתרונות לקוטן  ויתרונות לגודל. האלמנט השלישי כל הדבר הזה, הוא גם בעצם יישוב מתפתח. אז יש לנו תא משפחתי, גוף משותף כלכלי שהוא גם גוף מוניציפלי המארגן יישוב. ואז אותו יישוב יכול להתבסס  על הפעילות הכלכלית של האגודה, מעבר לארנונה ומיסים עירוניים. זה קונספט ישראלי לגמרי, אני לא מכירה דבר כזה בעולם כולו ושלושת הדברים הללו בעצם מייצרים את  ייחודו של המושב.

אז בואי נדבר על הגודל?

"קודם כל צריך שתהיה הבנה כי משק משפחתי הוא דבר מאוד חשוב וחייבים לשמור עליו.  נקודה. המדינה חייבת לעטוף את החקלאות ולא לדחוף למשקים גדולים. הדבר השני, התארגנויות החקלאים, יש מצד אחד, את הבסיס המשפטי הקיימת בכל מושב, זה מחוייב על פי  חוק. האגודות הללו היו יכולות לעשות הרבה יותר, לשווק, תשתיות, מתקנים, הדרכה ומו"פ. יש אגודות העושות זאת, אך הייתי רוצה לראות הרבה יותר. בעצם היתה איזו תוכנית משנת 2015 שנתנה ליווי לאגודות, לצערי סגרו אותה ומאז זה לא חודש. התפיסה הזו שאם חקלאים יהיו מאורגנים הם ישפיעו על המחירים והשוק, זו חשיבה מוטעית שאיננה מחוברת למציאות. יש המון
התייעלות בהתאגדות משותפת וזה מקום לעודד חקלאים להתארגן. והדבר העצוב ביותר, ההתנתקות בין הפעילות החקלאית ופעילות החקלאים לבין התושבים. פתאום יש לך 2 אוכלוסיות שונות וזה יוצר קונפליקטים פנימיים ורמת שירותי הציבור פחות טובה וניגודים פנימיים בין  האגודה החקלאית לוועד היישוב. זה קרה כפועל יוצא משינוי פני המושב ומשפחות שאינם חקלאים שהגיעו לגור במושב בעשורים האחרונים. מה גם שהחקלאים הופכים למיעוט במושב  שלהם ואז מתחילות המריבות על "הרפת המסריחה", או "למה אתה מדליק טרקטור בבוקר מוקדם" ו"למה אתה מרסס ליד הבית שלי". וזה לצערי היכן שאנחנו כרגע".

אז מה עושים?

"מה שאמרנו זה קודם כל שלכל אחד מהמרכיבים הללו יהיה משהו שתומך. הדבר החשוב ביותר  זה לשמור על המשק הכלכלי ולחזק אותו. הדרך הטובה ביותר, חדשנות כלכלית ואז יש לך רווח גדול יותר על כל דונם וכפועל יוצא זה משפיע בעצם על כל שרשרת המזון וכוח האדם.  המדינה חייבת לתמוך בחקלאים בכל דרך, התמורה תחזור אליה. בכל מה שנוגע להתארגנויות  חקלאים, צריך בעצם להגיע למצב לחזק את ההתארגנויות בכל דרך שהיא. ברור לנו שהרבה  יותר קל לרפתנים להתארגן ביחד ולא כל המושב, אך חייבים לפעול להתארגנויות קטנות שכאלה שיביאו להתייעלות והתפתחות המשק המשפחתי כחלק ממארג שלם של קואופרטיב צומח.

ד"ר אמדור: "המדינה חייבת לשמר את החקלאות כחול לבן"

כיום, ממשלת ישראל ולא רק זו העכשווית, איננה מאמינה במשק המשפחתי, או בעצם ניתן  לומר, דוגלת בקפיטיליזם ובייבוא. וכשהפוליטיקאים מדברים על "תחרות חופשית", חשוב לומר להם, כי אין כאן לא תחרות ובטח לא חופשית, המשק הישראלי נשלט על ידי כמה מונופלים בכל תחומי הייצור וגם הייבוא.

המדינה לא מאמינה בחקלאי?

ד"ר אמדור: "לא יודעת להגיד לך את זה, אני חושבת שהמדינה כיום פוסחת על שני הסעיפים.  זה נכון שהמדינה בראשות שר האוצר ושר החקלאות מובילה רפורמה מאוד אגרסיבית בתחום החקלאות. אך המדינה לא מדברת בלשון אחידה, יש לא מעט פוליטיקאים וגופים ממשלתיים  הבאים ואומרים כי ישראל חייבת לשמור על ביטחון המזון שלה. אני לא כזו פסימית. המושבים  חייבים להקים מחדש או שייצרו שותפויות עם הארגונים הקיבוציים, אני מודעת להתנגדות  למהלך זה, אך זו התנגדות פסיכולוגית שצריך להתמודד ולצמוח מזה".

זה לא מאוחר מדי?

"לא, חד משמעי לא מאוחר מדי. תראה צריך לדבר על המושבים כישוב שיש זהות בין המושב  לאגודה. לדעתנו צריך לצרף לאגודה את הקהילתיים שלכולם יהיה אינטרס באגודה הזו. כי אחרת האגודה תהפוך לפחות רלוונטית לחלק גדול מהתושבים ביישוב ואז הצרה תהיה גדולה יותר.  דבר נוסף, צריך להתחיל לקלוט חקלאים חדשים לאגודות, יש מספיק מושבים שיש בהם קרקע  וניתן לצרף חקלאים. צריך לבנות מודל לעניין וזה לא בשמיים, בקיבוצים עשו את זה, אפשר לעשות זאת גם במושבים. על זה חייבים לעשות, המושבניקים לא צריכים את המדינה בכדי  לשנות את כל המגמה, להגדיל את המספר החקלאים ובכך לשנות את היישוב שהולך והופך לשכונה אורבנית ופחות מושב חקלאי.

אומרים שהמושבניקים עקשנים, הם לא ברי שינוי?

"התהליך הזה מצריך זמן, לאט לאט, אבל אני מאמינה שזו הדרך הנכונה לשימור המושב  והחקלאות המשפחתית. יש במשרד הכלכלה צוות חשיבה לנושא עתיד המושב ואיך מיישמים את  כל ההמלצות שכתבנו לכדי מעשים בשטח".

ובאשר לבעיית דור ההמשך במושבים?

"העבודה פורסמה לפני כחצי שנה, יוזמה של יסודות, כתבתי את העבודה בשיתוף לירון ישראל.  הדבר המפתיע שראינו זה שהמון אנשים רוצים להיות חקלאים בישראל, אך יש חסמים חוקיים  והמרכזי שביניהם זה איך להשיג קרקע חקלאית לעיבוד ולהקים משק. זה דבר שהוא מאוד מאוד קשה. בנוסף חייבים שיהיו יותר מסגרות להכשרה, יש את רחובות ותל חי וזה לא מספיק. צריך  יותר תמיכות כלכליות, מענקים והלוואות. אך מצד שני צריך להיות ריאלי, ממוצע של דור ההמשך  בכל ענפי הכלכלה עומד על 25 אחוז ולכן צריך לפתוח מראש צינורות לקבלת חקלאים  חדשים המעוניינים להשתלב ללא הצורך ברכישת נחלות במיליוני שקלים. דבר נוסף, דור  ההמשך במושבים הוא עסק מורכב, הן מהפן החוקי וגם בפן המשפחתי. חייבים לייצר מנגנון  ידידותי יותר ליצירת אוירה חיובית ופורה להעברת שליטה לדור ההמשך והטיפול המורכב  בהעברה הבין דורית. בחו"ל זה קיים והגיע הזמן שגם בישראל".

עשר שנים מהיום המושב בישראל?

"אם אכן המושבניקים יעבדו קשה ויקבלו סיוע מתאים מהמדינה, נראה חקלאים צעירים, עם דגש  על טכנולוגיה, יישובים שישובו לחזון חקלאי משותף, המושב יכול להיות מנוף פיתוח אזורי  במיוחד בפריפריה. אני לגמרי מאמינה בקונספט עכשיו המדינה והחקלאים חייבים להירתם  לעבודה. יש עתיד לחקלאות באם הם יפעלו נכון".

לסיום, לפני כשנתיים כתבת עבודה גדולה על ביטחון המזון בישראל שזה בקשר ישיר לנושא המושבים והחקלאות?

"כן, העבודה נכתבה בשנת 2020 בנושא ביטחון המזון בישראל. זה אירוע ענק ואף אחד בעצם  לא מתכנן את זה כאן. איך המדינה שבעוד 18 שנה מהיום יגורו כאן כ 15- מיליון אנשים ואף  אחד לא מתכנן כאן כלום, יש איזו הסתמכות על סמוך לי וזה לא תקין. עשינו איסוף ראשוני של  נתונים ורצינו להתקדם מעבר למה שאנחנו אוכלים היום להכפיל את זה שנים קדימה. הרכבנו  תפריט מומלץ המורכב בעיקר מירקות ופירות, אך גם חלב ומוצריו, בשר ועוד. באנו לממשלת  ישראל ואמרנו, עכשיו תעשו תוכנית שלא ניתקע בעוד כמה שנים".

אם זכור לי, הגעתם למסקנות נחרצות?

"בהחלט, אנחנו מדינת אי, תלויים בשני נמלים וזהו, משם כל האוכל שלנו מגיע, אנחנו שותים את האוכל שלנו דרך שתי קשיות קטנות, האחת מחיפה ואחת מאשדוד וזהו. מה שאנחנו באים  ואומרים, שבמצב העניינים הזה ובהתחשב במצב האקלימי, המדינה חייבת להכין תוכנית אסטרטגית לביטחון המזון לעשור הבא. הוקם אגף לביטחון מזון במשרד החקלאות שהחל לעבוד  נושא זה, כולל היחס לחקלאות המקומית. וברגע שתהיה תוכנית ממשלתית שבה המדינה  דע כמויות, קרקע, מו"פ והיתכנות כלכלית, כאן נכנס החקלאי הישראלי. קודם כל צריך להבין כי החקלאות הוא הבסיס לתפיסת הביטחון של המדינה ולכן חייבים לשמור עליו".