מהשולחן של דגן יראל
בימים אחרי הקורונה
בימים אלה, שכולנו תקווה שאכן אלו ימים של פוסט קורונה, אנו חווים עלייה דרמטית במחירי הגלם והצריכה, לצד עיכובים בכניסת אוניות משא לנמלי ישראל. בכל סקטור במשק הישראלי מורגשים היטב ההשלכות השונות של התקופה, וכך גם אצלנו במשק החלב. ועדיין, למזלנו המשק שאותו אנו מובילים אינו מושפע באופן ישיר מייבוא ובעל עורף איתן, מה שמחזק
כל אחד צריך איזו מצרים
בפתחו של חג הפסח, עוברות לי בראש מילות השיר הנפלא שכתב אמנון ריבק: "כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים". מילים אלו מזכירות לי את המחויבות הגדולה שלנו, לצאת מעבדות לחירות. מ"המצרים" של כל אחד מאיתנו, בעולמו האישי והקהילתי. והנה, לנו בקיבוץ ובמושב, בחקלאות ובמדינה, ל"מצרים" שלנו, שחייבים לצאת ממנה, קוראים הימין הליברטיני הקיצוני, בחסות
נפתחה המכרזה להליך ניוד המכסות במשק המשפחתי
חברים במשק המשפחתי שלום, בשבועות האחרונים נפתחה המכרזה להליך ניוד המכסות, ובניגוד למכרזות קודמות ניגשו רוכשים מעטים, בין אם בכוונת תחילה כך שמחירי המכסות ירדו כלפי מטה, ובין אם לא, ישנה שחיקה בשווים הכלכלי של ערך המכסות. לאור כך, קם בימים אלה צוות מיוחד מתוך חברי המשק המשפחתי בהתאחדות יצרני החלב, המתכוון לטפל ביסודיות בנושא,
רוחות חדשות בהתאחדות
השבוע השלמנו את הבחירות לנציגי ההתאחדות במועצה ובוועדת הביקורת. אין זה כי היה זה הליך מאתגר ביותר בשל תקופת הקורונה וההגבלות המחמירות. יחד עם זאת, הצלחנו לעמוד במשימה ואני גאה על יכולתנו לקיים הליך דמוקרטי מופתי, שבו השתתפו רבים מחברי ההתאחדות.
הסכמים חדשים
בחמישי האחרון חתמנו על הסכם ארוך טווח חדש בענף החלב בישראל. בעודי חותם על הסכם, נזכרתי במסר שליווה את דרכי מיומי הראשון בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות: כוחנו באחדותו. אין לי ספק כי ללא איחוד השורות והעצמת המשותף והמאחד בינינו, לא היינו יכולים להגיע להסכם שאליו הגענו, בשמירה על האופק הכלכלי של יצרני החלב בישראל.
זה לא נגמר עד שזה לא נגמר
במסע המטלטל הזה נפגשנו עם אין סוף גורמים ממשרדי הממשלה, כאשר התקדמות ממשית הושגה ביום ד' השבוע, בפגישה שהתקיימה עם שר האוצר. בפגישה הגענו להבנות מהותיות ביחס להסכם ארוך טווח בענף החלב בישראל, שבסיסו שמירה על פרנסת הרפתן והמנגנונים הנלווים לכך, אך חשוב לי להדגיש כי טרם סוכמו כל פרטי ההסכם. תקוותנו כי כבר בתחילת שבוע הבא נוכל להמשיך את הדיונים ולייצר ודאות שתחזק את ביטחון המזון, החקלאות וייצור החלב המקומי בכל רחבי ישראל.
מחשבים מסלול מחדש
כידוע לכולנו, השבוע התפרסם כי בכוונת משרד האוצר להאריך את הוראת השעה, המאפשרת יבוא חמאה ופטור ממכס למשך שנתיים נוספות. עד כמה כוונה זו מקוממת במיוחד, תעיד העובדה כי היא התפרסמה במהלך משא ומתן שקוף, פתוח וענייני מול משרד האוצר בנוגע לעתיד משק החלב בישראל. כמו גנבים בלילה, בהתנהלות מזלזלת, פוגענית ואף פחדנית, החליטו פקידי
המגזר היצרני בישראל מחכה לניו-דיל
אנו נמצאים לפני צמתים מרכזיים של החלטות, אשר יעצבו וישפיעו על עתידה של החקלאות בכלל וענף החלב בפרט. מדובר למשל בצו השעה לעניין הייבוא החופשי של חמאה, כמו גם "הפיל" הגדול שבחדר – גיבוש הסכם חלב ארוך טווח. אל מול אותם אתגרים, אנו מנהלים דיונים אינטנסיביים, לילות כימים, עם משרדי הממשלה וקשת רחבה של חברי
ממשיכים לדאוג לביטחון התזונתי בישראל
בשבועות האחרונים התנהל שיח ציבורי סביב המחסור הנקודתי בחלב בקרטון. שיח זה חלף, אולם הנרטיב נשאר כאילו השוק המתוכנן היינו הגורם המרכזי למחסור. חברים, עומדת לנגד עינינו החתירה הבלתי מתפשרת לספר את האמת, לא למעננו, אלא למען יציבות הביטחון התזונתי בארץ, למען חיזוק הציונות ולמען צביון מדינתנו האהובה. נדרשנו לסוגיה זו בשבוע החולף בדיונים בוועדות
חשבון נפש, יום כיפור תשפ"א
בימים אלה, המציינים על-פי המסורת היהודית סיום וחתימה, ובה בעת גם התחלה חדשה, אני מבקש לערוך בפניכם חשבון נפש בשלושה מישורים: לאומי, ענפי ואישי. שעה לחשבון נפש לאומי אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה חדשה, שלא הכרנו עד היום. מלחמה, שבה האויב אינו נראה ואינו נשמע. נגיף המתפשט במהירות שיא ומביא עמו משברים בריאותיים וכלכליים. אך